פסח 2016. כלפי חוץ לא ניכרים ביוון סימני משבר כלכלי. האוטלט החדש הענקי והמפואר באתונה מלא קונים. (מחירים זולים מבארץ), כולם לבושים יפה ונוסעים במכוניות חדשות ומבלים בטברנות. למרות שהם מעשנים המון, היוונים (בניגוד לברברים הישראלים) מקפידים לזרוק את בדלי הסיגריות לפח האשפה.
היוונים פטריוטים לארצם בכניסה לאקרופוליס מברך נער יווני את העולים: "ברוכים הבאים ליוון הארץ היפה ביותר בעולם!"
מעל האקרופוליס נראית אתונה משתרעת אל קצות האופק. הייתי כאן לפני שנים והעיר נראתה קטנה הרבה יותר. כעת כשליש מהיוונים חיים בה, אבל בניגוד לתל אביב יש בה גם רכבת קלה וגם רכבת תחתית.
בטברנה משמיעים שירים יווניים.
הזמרת החשובה ביותר של סגנון ה"רמבטיקו" - מוזיקה שהתפתחה בשכונות העוני של ערי הנמל ביוון, היתה יהודייה בשם רוזה אשכנזי, ילידת איסטנבול, שעברה לתסלוניקי ומשם לאתונה. היא הקליטה יותר מ-500 שירים.
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/220/409.html
בטברנה מתחילים המנגנים והזמרים עם שירי רמבטיקו העצובים, ואחר עוברים לשירים שמחים מסוג זורבה, ואריס סאן.
אני מעדיף את הראשונים.

האורקל – הפיתיה במקדש אפולו בדלפי
מקדש אפולו בדלפי נמצא בעמק בין הרים, מקום המעורר הרגשת קדושה. ניתן להבין את הרגשת הקסם של היוונים העתיקים כאשר עמדו לפני האורקל ותהו מה יהיה גורלם.
לאחרונה גם נפתרה התעלומה כיצד היתה הפיתיה – הכוהנת, מגיעה לטרנס היפנוטי ואומרת את הגורל. מעיין מים היה נובע מתחת לבקע בסלע ויוצר תרכובת כימית של גזים פחמימניים קלים כמו  כגון אתילן שהיה גורם למצבי טרנס ולשינוי נפשי.
הכהנת הפיתיה, תמיד בתולה מעל גיל חמישים, היתה יושבת על כיסא בעל שלוש רגליים מעל הסדק בקרקע, על פתח מוצא האדים, מתמסטלת, ונכנסת לטרנס.
אצלנו במקדש בירושלים טכניקת שאילת הגורל, כלומר מנגנון הייעוץ עם אלוהים – היה מתוחכם יותר. לכהן הגדול היה אפוד עם שנים עשר אבני החושן בצבעים שונים שהיו מחוברים למעין סוללה מעוררת זרם, שהיתה גורמת לאבנים לנצנץ ובעזרת הארת האבנים היה הכהן הגדול אומר את הגורל.
גם פה גם שם זה לא ניתן בחינם.
בדלפי לפי היוונים נמצאה אבן האומפאלוס, שהיא האבן המציינת את מרכז כדור הארץ והיקום. (אצלנו אבן השתייה בירושלים).
מקורו של השם דלפוי הוא במילה היוונית דלפוס שמשמעותה רחם.
בהסטיה (סוג של קמין או תנור) הפנימית של מקדש אפולו בערה אש נצחית. (אצלנו במנורה).
מעל המקדש נכתב: "דע את עצמך" – Gnothi Seauton, ו"אף לא דבר אחד בהגזמה" (mēdén ágan). (אצלנו יודעים תמיד את הכול על כולם, והכול בהגזמה).
במוזיאון האתר, אחד היפים והמרהיבים שראיתי, עומד פסל של ספינקס הדומה להפליא לפסל הכרובים שהיה בבית המקדש בירושלים. אבותינו היו נועזים לא פחות מהיוונים העתיקים.
סוד הקסם של בית המקדש בירושלים שמשך את המוני בית ישראל לשם היה המחזה המופלא של תמונת הפורנו שהתגלתה לעולי הרגל של אותה תקופה, החסרה עדיין אינטרנט:
"אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן : ראו חובתכם לפני המקום כחובת זכר ונקבה."
"המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון את מקורה הערה, והמכניס כל האבר הוא הנקרא גומר." (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א הלכה י)

רעיון מבריק לשמירה על הטבע
קניון ויקוס בחבל זגוריה נרשם בספר גינס כקניון הצר העמוק ביותר בעולם. אמנם הגרנד קניון עמוק ממנו אך קניון ויקוס צר ממנו. נוף נפלא.
והנה בתחילת מסלול הסיור רעיון מבריק. לסלע מחוברת קופסת אלומיניום גדולה עם דפנות מזכוכית ובה אבנים רבות קטנות. כל מטייל יכול לרשום את שמו על אבן במקום לחרות אותה על הסלע ולקלקל את הנוף הטבעי. רעיון יפה ליישום גם בארץ.

וריה – מפיליפוס השני לשאול התרסי-פאולוס
וריה עיר במקדוניה שביוון, כ-60 ק"מ מערבית לסלוניקי. ידועה בעיקר בזכות הקבר המפואר של פיליפוס השני מלך מוקדון, הנמצא ברובע ורגינה, שנתגלה לא מכבר.
במוזיאון של אחוזת הקבר ממצאים מדהימים מקברו של פיליפוס שני שנרצח ע"י מאהבו.
כתר הזהב המרהיב שלו שנמצא בקברו עם פיתוחי הפרחים הוא ממש מעשה מחשבת.
לידו נמצא גם קברו של אלכסנדר הרביעי, בנו של אלכסנדר הגדול מרוקסנה הבקטרית שנרצח במאבק הירושה לאחר מותו של אביו.
כשקמה מדינת מוקדוניה לאחר חלוקת יוגוסלביה הטילה עליה יוון חרם, שהרי רק הם לדעתם זכאים לשמור את השם מוקדון. מן הסתם היוונים שכחו שבעצם המקדונים ניצחו אותם וכבשו את ארצם.
הקהילה היהודית בעיר של יהודים רומנויטים (כלומר לא מגולי ספרד) קיימת מהזמן העתיק.
עדות כתובה ראשונה על קיום קהילה יהודית מופיעה בברית החדשה‏ ‏(מעשי השליחים, פרק 17‏): שם מסופר על ביקורו של פאולוס בבית הכנסת בווריה, ביקור שהתקיים בעשור השישי של המאה הראשונה.
לאחר גירוש ספרד הגיעו אליה יהודים רבים.
במלחמת העולם השנייה היתה וריה בחלק של יוון שהיה בכיבוש גרמני ישיר. במאי 1943 נשלחו רוב יהודי העיר למחנות ההשמדה, מיעוטם ברחו להרים או הוסתרו על ידי תושבי העיר חסידי אומות העולם‏. מתוך 950 יהודי העיירה שרדו 111‏.
בית הכנסת בעיר, הבנוי ליד הנהר על שרידי בית הכנסת העתיק, שופץ לאחרונה. צעירה נאה וסימפטית, לא יהודייה תושבת העיר, לקחה לעצמה את המשימה לשמור על מורשת היהודים בעיר.
בבית הכנסת, היא אומרת, נאסרו יהודי העיר עם הילדים שהובלו להשמדה, ולכן היא רואה בשימורו מצווה גדולה.
היא פותחת לנו את ארון הקודש הריק מספרי תורה.
לדבריה בארון הקודש נמצאו בעבר כתבים המוכיחים את הביקור של שאול התרסי במקום ואת הדרשות שנשא ליהודים שם. הגרמנים, היא מספרת, לקחו את הכתבים והם נעלמו. הצעתי לה לחפש אם יש במקום אולי גניזה.
לבית הכנסת נכנס יווני לא צעיר ומראה לנו את ידיעותיו. הוא מדקלם לנו לפי הסדר את כל מלכי ישראל ויהודה, ואחר כך אומר בעברית את כל פרק קל"ז מתהילים מ"על נהרות בבל" ועד הסוף המצמרר שנמנע בדרך כלל מטעמים דידקטיים מתלמידי ישראל.
אנחנו מוחאים לו כפיים.

מיוחנן המטביל לבית הכנסת
יואנינה (בעברית יוחנינה ע"ש יוחנן המטביל) היא העיר הראשית במחוז אפירוס על גדותיו של אגם פאמבוטיס. במרכזו של האגם שוכן האי "ניסאקי" (ביוונית; "אי קטן").
העיר נוסדה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטינוס השני. לאחר מסע הצלב הרביעי ב-1204.
בשנת 1430 נפלה העיר לידי העות'מאנים.
בשנת 1789 קיבל עלי פאשה את השלטון ביואנינה. בשנת 1820 שלח עלי פאשה שליחים שרצחו מתנגד פוליטי שלו בקונסטנטינופול. דבר זה העלה את חמת הסולטאן שדרש מעלי פאשה להתפטר, וכשזה סירב שלח הסולטאן צבא שצר על יואנינה במשך 15 חודשים. עלי פשה הסתגר במנזר על האי ניסאקי. לבסוף שלחו הטורקים סוכני חרש שהצליחו להסתנן למעונו ולרצוח אותו.
אנו שטים בסירה לאי ניסאקי שם נמצא המנזר בו נרצח עלי פאשה, מנזר המשמש כיום כמוזיאון המתאר את תקופת שלטונו של העריץ.
התיישבות היהודים ביואנינה החלה כבר לאחר חורבן בית המקדש השני. הם דברו בניב רומניוטי המכונה יווניטיקה והיה להם נוסח תפילה משלהם.
עם גירוש ספרד הצטרפו לקהילה אך מעט דוברי לדינו, והקהילה, בניגוד לקהילות אחרות ביוון, שמרה על הנוסח הקדום שנהגו בו יהודי ביזנטיון. בניגוד לנוסח התפילה בשאר קהילות יוון, שנבלע בנוסח הספרדי בימים שלאחר גירוש ספרד, נוסח יואנינה נותר רומניוטי ייחודי והיה היחיד ששימר את הנוסח הקדום.
בתחילת המאה ה-20 היגרו חלק מהיהודים לארצות הברית, ואחרים הגיעו לארץ ישראל ופתחו בשנת 1925 בשכונת אהל משה בירושלים את בית הכנסת "בית אברהם ואהל שרה של קהילת יהודי יאנינא".
ערב מלחמת העולם השנייה, מנו היהודים בעיר למעלה מ-2,000 איש.
ב-1941 נמצאה יואנינה בשטח הכיבוש האיטלקי.
ב-25 במרץ 1944 (יום העצמאות היווני) נצטוו כל יהודי יואנינה להתרכז ליד חוף האגם. נאמר להם שהם מובלים ל"התיישבות מחדש". הם הועלו על משאיות והוסעו לעיר לאריסה ששם היתה תחנת רכבת. בלריסה שהו היהודים כשבוע ואז הועלו על רכבת עם קרונות בקר והוסעו משך ימים רבים למרחק עד שב-11 באפריל 1944 הם הגיעו לאושוויץ-בירקנאו. עוד באותו יום הוכנסו רובם לתאי הגזים. לאחר המלחמה שרדו כ-150 יהודים.
ליד מצבת הזיכרון ליהודי יואנינה שנשלחו למותם, פונה אלינו אישה הדוברת עברית לא רעה, ומזמינה אותנו לבקר בבית הכנסת.
בית הכנסת שמור יפה ובנוי לפי הסגנון הרומנויטי.
"יש כאן כוהן?" היא שואלת.
אני מאשר.
האישה מבקשת ממני לפתוח את ארון הקודש, ולברך. בארון נמצאים כמה ספרי תורה. מישהו מבקש ממני לומר גם קדיש.
לפי מנהג שסיגלתי לי לאחר אמירת קדיש (אותה אני מתקשה לומר אחרי טבח יהודים), אני מברך: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי." הנוכחים אומרים אמן.
ובשעה שהניצחון על הנאצים הגיע רק לאחר השמדת היהודים, אי אפשר שלא להיזכר ביואנינה בירת אפירוס באמרה הנודעת של פירוס מלך אפירוס.
בשנת 280 לפנה"ס, פלש פירוס מלך אפירוס לאיטליה, בעקבות בקשת העזרה שנשלחה לו מהעיר היוונית טאראנטו שהייתה נתונה במאבק עם הרפובליקה הרומית.
לאחר הקרב באסוקולום, שבו ניצח פירוס אך במחיר כמעט כל צבאו, אמר לפי עדות פלוטארכוס את משפטו המפורסם: "עוד ניצחון כזה ואבדנו," אשר הפך למטבע לשון וכונה על שמו בשם "ניצחון פירוס".

תֶסָלוֹנִיקִי – יוונים-תורכים-גרמנים
תֶסָלוניקי נוסדה בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. העיר נקראה על שם תסלוניקה, אשתו של קסאנדרוס, אחותו של אלכסנדר הגדול.
תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, פיליפוס השני, שחזר מניצחון על תסליה, לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון).
היהודים קראו לה סלוניקי כשם התורכי של העיר ושמה נכתב בעברית שאלוניקי או שלוניקא.
עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה‏: שם מסופר על ביקורו של שאול התרסי-פאולוס בעיר (הברית החדשה‏ ‏מעשי השליחים, פרק 17‏), והוא אף כתב שתי איגרות אל התסלוניקאים.
ב-1430 נכבשה העיר ע"י העותומנים ששלטו בה קרוב ל-500 שנה, עד 1912.
העות'מנים הזמינו את גולי ספרד שהתיישבו בעיר, ולאחר גזרות ת"ח ות"ט בפולניה היגרו גם ממנה יהודים לסלוניקי.
בסוף המאה ה-18 הייתה קהילת סלוניקי בין הגדולות שבקהילות היהודיות בעולם. במחצית השנייה של המאה ה-19 היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר שכונתה "ירושלים דבלקן". הנוכחות היהודית בעיר היתה כה ניכרת עד כי עסקי המסחר בה, לרבות הנמל, הושבתו ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל.
שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. היהודים לא דיברו יוונית.
כשלוש מאות משפחות יהודיות מחסידי שבתאי צבי בסלוניקי התאסלמו בשנת 1683 והקימו קהילה נפרדת שכונתה כת הדונמה. הם גרו בשכונה נפרדת בעיר, והיה להם מסגד מיוחד.
בני כת הדונמה אסרה על בניה את הנישואים הן עם המוסלמים והן עם היהודים. הדונמה קוראים לעצמם "מאמינים – mamina – לוס מאמינימס – חברים.
בכ"ב באדר הם חגגו את חג הכבש. עיקרו של חג זה הוא סעודת ערב חגיגית של שתי משפחות, שבסיומה כיבוי אורות וקיום חילופי זוגות. הנולדים מיחסי מין אלה נחשבים בדונמה למקודשים.
מוסטפא כמאל אטאטורק – "אבי הטורקים", 1881-1938) מייסדה של הרפובליקה של טורקיה ונשיאה הראשון. שנחשב לאבי האומה הטורקית – היה צאצא של משפחה מהדונמה מסלוניקי. בבית הולדתו בסלוניקי נמצאת כיום הקונסוליה הטורקית, והוא משמש כמוזיאון.
בזיכרונותיו, מספר איתמר בן אב"י על מסיבת שיכורים בה השתתף ב-1911 בבית מלון בירושלים עם קצין טורקי בשם מוסטפא כמאל. כטוב לבו ב'ראקֶה' הטורקי, התוודה הקצין בפני בן אב"י על מוצאו היהודי, והשמיע באוזניו, בעברית צֶחה, את 'שמע ישראל'.
בספר "משיחי השקר ומתנגדיהם" מביא איתמר בן אב"י עדות על קשריו של אתאטורק ליהודים ולדונמה.
לאחר הגירוש מיוון התיישבו מרבית בני הדונמה באיסטנבול, באיזמיר, באנקרה, בבורסה ובקוניה. המסגד שלהם בסלוניקי נותר ריק, ושימש בעבר כמוזיאון ארכיאולוגי, עד שהמוזיאון עבר למשכנו החדש.
השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912.
בשנת 1917 החריבה שריפה גדולה חלקים גדולים מהעיר. לאחר מלחמת יוון-טורקיה, בוצע חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה חוסלה קהילת יהודי סלוניקי. כ- חמישים אלף יהודים נשלחו ע"י הגרמנים להשמדה.
העיר שהיתה מחולקת לנוצרים, מוסלמים ויהודים הפכה לעיר של נוצרים בלבד.
העיר מזכירה קצת את חיפה אבל יפה ומטופחת ממנה. מהמצודה במעלה ההר נוף נפלא לים.
אנחנו מבקרים באנדרטה שנבנתה על שרידי בית הקברות היהודי בעיר. בית קברות ענק שהיו בו כ-300 אלף קברים. על בית הקברות עומדים עתה הבניינים של האוניברסיטה האריסטוטלית של סלוניקי.
אנדרטה בצורת מנורה שחוחה מציינת את מקום בית הקברות היהודי.
לפני מלחמת העולם השניה בחרה הקהילה היהודית הספרדית בעיר ברב ראשי אשכנזי, ד"ר צבי קורץ. דמות שנויה במחלוקת בזמן השואה.
במוזיאון היהודי אני רואה אבן שעליה כתוב: לזכר עולם. האבן הזו הוקמה ע"י הקהילה לכבוד האדון המנוח יעקב משה אברבניל נ"ע. והסכימו לעשות היארצייט בכל שנה בקהילה. נפטר ביום י טבת 5699
מסתבר שלא רק הלדינו התקיימה בעיר אלא גם שפת היידיש.

מקרב תרמופילאי לקרב עמק האלה
קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במיצר היבשתי תרמופילאי בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית שמנה בין 250 ל-360 אלף לוחמים, שפלש ליוון.
היוונים הצליחו להדוף במשך שבעה ימים את התקפות הפרסים במעבר הצר, עד אשר אחד מן היוונים בני המקום גילה לצבא הפרסים דרך בהרים שאיפשרה לאגף את הצבא היווני ולהביסו.
לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.
לאחר הדיפת הפרסים מיוון, הוצבה במקום הקרב אנדרטה המנציחה את זכר הלוחמים שנפלו בקרב. על האנדרטה נחרטו המילים: "הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם.".
על המצבה של היום כתוב משהו ביוונית בלבד. לא ברור אם זה הטקסט.
ליד המצבה עומד יווני צעיר ואומר: "זה קרב הגבורה הגדול ביותר בהיסטוריה!"
כשאנחנו מפקפקים בכך הוא שואל: "מניין אתם? מישראל? אההה טוב..."
אני חושב על שני דברים.
האחד מתי יקימו למשל בישראל מצבה בעמק האלה לזכר הקרב בין דוד לגולית, ולוּ רק למשוך תיירים.
והשני, מתי יגיע היום שישראלי יאמר לתייר – זהו הקרב ההרואי ביותר של ישראל נגד הפלישתים, והוא לא יזדהה עם הפלישתים...

האנטישמיות הביזנטית
הביזנטים, קרי היוונים האורתודוכסים היו מאז ומעולם אנטישמיים. לא בכדי שגשגה אז יהדות בבל (אימפריה הפרסית הסאסנית) שבה חיו היהודים היחידים שהיו מחוץ לשלטונה.
יוון המודרנית (היוונים בחרו בשם הֶלָס מכיוון שלא הצליחו לשחרר את בירתם קונסיטינופול-ביזנטיון) היתה המדינה האירופאית היחידה שהצביעה נגד הקמת מדינת היהודים.
המלחין הנודע מיקיס תיאודורקיס הכריז לאחרונה שהוא גאה להיות אנטישמי ואנטי ציוני כי היהודים הם שורש הרע. הם אחראים לכל המלחמות בעולם, וגם למשבר הבנקים ביוון.
לא ברור כיצד פרנסי העיר ראשון לציון, חולי הנפש חדורי השנאה העצמית, עורכים לאנטישמי הזה ערב מחווה בפסטיבל האביב בראשון לציון ב-22.5.16.
[אהוד: מה הפלא? הלא פרנסי העיר ראשון וכותבי תולדותיה, בסיוע מוחות מעוותים מהאקדמיה – גם חושבים שהם המושבה הראשונה של העלייה הראשונה!]
בשנה האחרונה, עקב שילוב אינטרסים נגד הגזענות המוסלמית חל שינוי, ולראשונה בהיסטוריה יש מעין ברית פוליטית בין ישראל ליוון.

הֶלָס ביזנטיון – ויכוח על זהות
בדומה לנו גם היוונים בעלי מורשת עתיקה ובעיות זהות. היוונים של היום הם בעצם ביזנטים, כלומר יוונים שקיבלו את הנצרות האורתודוכסית והקימו את הקיסרות הביזנטית. לאחר מאות שנים של כיבוש תורכי הם הצליחו לשחרר רק חלק ממדינתם ולא הצליחו לשחרר את בירתם ביזנטיון-קונסטנטינופול, ולכן בדלית ברירה הם חזרו לעבר וקראו למדינתם הלס וקבעו את אתונה, שלא היתה מעולם בירת יוון – לבירתם.
לאחר הביקור בדלפי אני שואל את המדריכה. "האם היוונים של ימינו מזדהים עם ההלנים, הֶלָס. העתיקה – או עם הביזנטים?"
"כמובן, עם הלס העתיקה," היא משיבה.
לאחר הביקור במטאורה, אתר ביזנטי של כנסיות הבנויות על סלעים אני שואל את המדריכה את אותה שאלה: "האם היוונים של ימינו מזדהים עם ההלנים, הֶלָס העתיקה, או עם הביזנטים?"
"כמובן, עם הביזנטים, כי הם הרי נוצרים אורתודוכסים," היא משיבה.
מסתבר שהזהות היוונית (כמו היהודית) תלויה במקום, באדם, ובהקשר.

מהאודיסיאה ליוון ולציון
ממקדש פוסידון שעל כֵּף סוּנְיוֹ לשון יבשה בקצה הדרומי של חצי האי אטיקה ביוון, מרחק 69 קילומטרים דרומית-מזרחית לאתונה, נראה נוף מדהים. (כניסה למקדש 8 יורו).
מהמקום הזה לפי הסיפור קפץ אייגאוס מלך אתונה אל מותו כשראה את ספינת בנו תזאוס שהרג את המינוטאורוס מתקרבת לחוף אטיקה מניפה מפרש שחור, והים האגאי קרוי לפיכך על שמו.‏
כף סוניון נזכר לראשונה באודיסיאה, בתיאור תלאותיהם של מֶנֶּלָּאוֹס מלך ספרטה ואנשיו בשובם ממלחמת טרויה. הומרוס מספר, כי כשהקיפו האוניות את כף סוניון, קטל פוֹיבּוֹס-אַפּוֹלוֹן בְּחִצָיו את פְרוֹנְטִיס, קברניט ספינתו של מנלאוס, וכאן קברוהו חבריו:
"אַךְ כְּשֶׁהִגַּעְנוּ עַד סוּנְיוֹס הַנִשָּׂא אֲשֶׁר בְּאַתּוּנָה,
הִכָּה פֶבּוֹס-אַפּוֹלוֹן בְּאַפּוֹ בְּחִצָיו הָרָכִּים
תּוֹפֵש-הַהֶגֶה הַנַּעֲלֶה בַּסְפִינָה בְּצִי מֶּנֶּלָאוֹס,
וְהֶגֶה הַסְּפִינָה הַמְהִירָה עוֹדֶנוּ בֱּכַּפָּיו שֶׁל פְרוֹנְטִיס,
[...]
נֶעֱצַר שָׁם מֶנֶּלָּאוֹס, וְאִם גַּם נֶחְפַּז לְדַרְכּוֹ,
לִקְבֹּר אֶת רֵעוֹ מִלְּפָנָיו וְלַעֲרֹך אֶת מִשְׁתֵּה־הַקְּבָרוֹת."‏
מקדש פוסידון, ששרידיו המונומנטליים מתנשאים בראש הכף סמוך לשפת המים, נבנה בסביבות 440 לפנה"ס על חורבותיו של מקדש קדום יותר.
יפי המקום מעל שפת הצוק השאיר רושם עמוק על רבים ובהם המשורר האנגלי הרומנטי לורד ביירון (1824-1788), שהנציח אותו בשירתו וגם חקק את שמו על אחד מעמודיו, כנראה במהלך ביקורו הראשון ביוון, ב"גרנד טור" (Grand Tour) שערך באירופה, עוד לפני שהתפרסם. את הכתובת עצמה לא ניתן לראות כי ניתן להשקיף על המקדש רק מרחוק.
ביירון שהה חודשים אחדים ב-1810-11 באתונה, והגיע לשני ביקורים לסוניון והוא מזכיר את המקום בשיר "איי יוון" (Isles of Greece):
Place me on Sunium's marbled steep,
Where nothing, save the waves and I,
May hear our mutual murmurs sweep...‏
היוונים מעריצים את ביירון כאחד הרומנטיקנים שתרמו לתחיית יוון המודרנית, ובהקשר זה ראוי לציין שהלורד ביירון היה גם בעל דעות רומנטיות "ציוניות" והביע תמיכה בתחיית העם היהודי.
בספר השירים שכתב "מנגינות עבריות" (Hebrew Melodies) יצירה משותפת של המשורר הבריטי לורד ביירון ושל המלחין הבריטי היהודי יצחק נתן, אשר פורסמה בשנת 1815. הוא כתב כך:

בְּכוּ בָכוֹ להֹלֵךְ (תרגום מאנדלקרן)
לַבֹּכִים עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל עוֹרֲרוּ תַאֲנִיָּה
כְּבוֹדָם גָּז חִישׁ כַּחֲלוֹם, אַרְצָם שַׁמָּה וּנְשִׁיָּה,
עַל-כִּנּוֹר צִיּוֹן כִּי נִשְׁבַּר דֶּמַע אַל-תַּחְשׂכוּ
הָהּ! בְּמִשְׁכְּנוֹת אֲבִיר יעֲקֹב מַרְגִּיזֵי-אֵל יִדְרֹכוּ!
מָתַי יִרְחַץ יִשְׂרָאֵל רַגְלָיו מִדָּם וָרֶפֶשׁ?
שִׁירֵי צִיּוֹן הַנְּעִימִים מָתַי יַרְנִינוּ כָל-נֶפֶשׁ?
נְגִינוֹת בְּנֵי יְהוּדָה הַאִם כְּקֶדֶם תְּצִלֶּינָה
וּלְבַב כָּל-שֹׁמְעֵיהֶן עוֹד כְּמִלְּפָנִים תְּשִׁיבֶנָה?
שִׁבְטֵי-יָהּ נֹדֲדִים בַּגּוֹיִם, עֲיֵפִים וִיגֵעֵי-כֹחַ
מָתַי יִשְׁלְמוּ יְמֵי נוּדְכֶם אַף-תִּמְצְאוּ מָנוֹחַ?
גַּם-יוֹנָה מָצְאָה קֵן לָהּ, שׁוּעָל מְחִלוֹת הָרִים
כָּל-אִישׁ אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ – וִיהוּדָה אַךְ קְבָרִים!

אפילוג
בכל תחנת דלק וחנות למתנות באנגלית Gifts, ביוונית דורון, ושלט יציאה באנגלית –Exit – ביוונית אקסודוס.

סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן – בין הכחשת שואה לעיוורון
סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן נאם בטקס יום השואה בתל יצחק והשווה בין השואה לבין מה שהוא קרא:
"תהליכים מעוררי חלחלה בקירבנו הדומים לאלו שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה".
אז נכון שבהמשך הוא פירסם הבהרה תמוהה שלא היתה לו כוונה להשוות בין צה"ל וישראל לתהליכים שעברה גרמניה הנאצית, אבל הוא בכל זאת השווה, ובכל זאת בכל העולם משווים בגינו את הישראלים לנאצים.
הדבר המדאיג הוא אינו רק בכך שעצם ההשוואה היא בגדר הכחשת שואה או לכל הפחות הקטנתה, או זילותה, אלא שאלוף יאיר גולן התעלם לחלוטין מהשוואה אחרת חשובה יותר:
בעוד שהנאצים שמרו בסתר על תוכנית השמדת היהודים, הערבים-המוסלמים מצהירים בריש גלי שמטרתם היא ללכת לפי דברי נביאם מוחמד, ולהשמיד את כל היהודים בעולם.
זו ההשוואה אותה היה צריך לערוך סגן הרמטכ"ל. העובדה שאינו מודע לכך היא מקור לדאגה גדולה.
הנה אפילו ראש ממשלת בריטניה דוד קמרון מודע לכך שהחמאס והחיזבאללה (הוא התעלם מהמופתי של אש"פ) מטרתם השמדת היהודים בכל העולם:
https://www.youtube.com/watch?v=tyq2AkG5sc0
על זה נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם" – קל וחומר טיפשים.

תזכורת
בעוד שבגרמניה היו גרמנים שהתנגדו לאידיאולוגיה הנאצית, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו רואה בדברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ, לפיהם יש לרצוח את כל היהודים בעולם, גזענות שהוא מגנה ולא מופת מוסרי.
אם אתם מכירים ערבי-מוסלמי כזה אנא הודיעונו.

יהודים ואנטישמיות בלייבור
לאור גילויי האנטישמיות הנרחבת במפלגת הלייבור הבריטית קשה שלא להרהר על התפקיד החשוב שמלאו יהודים במפלגה זו. ונזכיר למשל רק את עמנואל ברון לוינסקי-שינוול, שהיה בן למשפחה יהודית פולנית ובפעילותו הפוליטית שימש כאחד מעמודי התווך של המפלגה, ובשנת 1942 מונה אף ליו"ר הלייבור.
בקריירה הארוכה שלו הגיע לוינסקי-שינוול לתפקיד שר הכלכלה, שר המכרות, שר האנרגיה והדלק, ושר המלחמה (בעת מלחמת השחרור ב-1948, הוא חימש את הלגיון הערבי)
מסתבר שהאנטישמיות אינה חדשה בפרלמנט הבריטי. תקרית אנטישמית חמורה התרחשה בפרלמט ב-1938, (אבל הפעם מצידו של חבר פרלמנט שמרני) כאשר חבר הפרלמנט לוטננט קומנדר רוברט ט. [?] התקיף את לוינסקי-שינוול על "אי-נאמנותו" לאנגליה, וקרא לו: "חזור לפולין!"
שינוול קם ממושבו וסטר לו בפרצופו. שינוול הדגיש כי באואר [?] עלב בו בשל מוצאו, וכי הוא עצמו נולד בבריטניה. בהמרצת יושב ראש הבית התנצלו שני חברי הפרלמנט זה בפני זה.‏
בהשוואה, קורביין ראש הלייבור הנוכחי אינו מוכן להתנצל על "חברותו" עם הארגונים האיסלמו-נאציים.

יום הולדת תשעים למלכה
סממני אנטישמיות אינם נמצאים רק בקרב מפלגת הלייבור באנגליה. אליזבת אלכסנדרה מרי וינזור, מלכת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ג'מייקה, ברבדוס, איי בהמה, גרנדה, פפואה גיניאה החדשה, איי שלמה, טובאלו, סנט לוצ'יה, סנט וינסנט, אנטיגואה, בליז, סנט קיטס ונוויס, וראשת הכנסייה האנגליקנית – בקיצור המלכה אליזבת השנייה, חגגה יובל תשעים. הכהונה הארוכה ביותר של מונרך אנגלי.
לאורך כל תקופת כהונתה הארוכה מחרימה המלכה האנטישמית את מדינת היהודים ומסרבת להכיר בקיומה ע"י עריכת ביקור רשמי בה.
בינינו, זו בעצם לא הפתעה שהרי אם בוחנים את מוצאה של המלכה, מה כבר ניתן לצפות ממלכה גרמנית הצאצאית של ולאד צפש-דרקולה?

היורד מהארץ בגלל תאוות בצע אינו יכול לשמש גיבור לאומי
אשר תורן מאשים את הממסד הישראלי שתמך בקסטנר. לכן לדבריו "נאלצו האחים ביילסקי לרדת מהארץ לאחר שלחמו במלחמת השחרור." ("חדשות בן עזר" גיליון 1143).
זו כמובן שטות מוחלטת. אף אחד לא אילץ את האחים ביילסקי לרדת מהארץ. הם יכלו להישאר בארץ ולהצליח גם כאן כנהגי משאיות.
האחים ביילסקי, שיצאו מהיערות עם דגל כחול לבן ובשירת התקווה, בגדו ברעיון הציוני בגלל תאוות בצע בתקווה להתעשר באמריקה.
אלמלא ירדו מהארץ יכלו לשמש סמל גבורה לדורות, אבל היורד מהארץ בגלל תאוות בצע אינו יכול לשמש גיבור לאומי.
סביר להניח שנכדיהם של הביילסקים באמריקה יגשימו את חלומו של היטלר. הם לא יהיו יותר יהודים.