לפני ימים ספורים, ב-18 במאי, מלאו בדיוק 75 שנה לאחת הפרשיות הנעלמות הטראגיות בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל. כבר בתחילת אפריל של אותה שנה הגיע הקורפוס האפריקאי של רומל לגבול מצרים, מה שגרם לשלטונות המנדט הבריטי להיענות ללחצי היישוב היהודי בארץ ישראל והם ניאותו לגייס  3,000 מתנדבים ארצישראליים לְמָה שהיה תחילתה של הבריגדה היהודית. אותה עת נספחו כוחות הצבא הצרפתיים בלבנון לממשלתם הפרו-נאצית, ממשלת וישי, ולכן פנו הבריטים לאירגון ה"הגנה" בבקשה להכשיר כוח יהודי מיוחד לפעולות חבלה במִתקנים חיוניים לצבא וישי בארצות הערביות,  וזאת – מאחר שהבריטים היו מנוּעים לעשות זאת בעצמם כי הם היו עדיין רישמית בברית עם צרפת. לצורך זה הם היקצו סירה ממשטרת-החופים שלהם, סירה שעליה הועלו 23 ימאים עבריים ומייג'ור בריטי אחד. מפקד הפעולה היה צבי ספקטור ומפקד הסירה היה כתריאל יפה. מאחר שרבים כיום בישראל ולא רק הדור הצעיר אינם יודעים דבר על פרשיה זו, מבקש שיר צנוע זה לתקן במקצת את החסר.
                   
שִבְעִים וַחֲמֵש שְנוֹת שוֹאָה וִישוּעָה
שֶמֵאָז אוֹתוֹ לַיְלָה
שֶסּוֹד מִסְתּוֹרֵי הַטְּרָגֶדְיָה שֶלּוֹ לֹא נִפְתַּר עַד הַיּוֹם
חָלְפוּ עַל אֻמַּת הַכ"ג הַזֹּאת שֶאַף פַּעַם לֹא דַי לָהּ
בִּמְחִיר עֹז-הַלֵּב הַגּוֹבֶה מִנּוֹשְׂאָיו מַס כָּבֵד וְאָיֹם.

זֶה הָיָה מַאי שֶל שְנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת
בַּמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת
וְסִירַת הַ-sea lion הַבְּרִיטִית שֶבָּה נֶהֱדְפו שוּב וְשוּב
נִצּוֹלֵי מַחֲנוֹת-הָרִכּוּז בְּאֵירוֹפָּה שְׂרוּפָה וּמְדַמֶּמֶת  
בְּדַרְכָּם לַמּוֹלֶדֶת עָבְרָה בְּמַפְתִּיעַ
לִידֵי בָּחוּרֵי הַיִּשּוּב
שֶיָּצְאוּ לְפוֹצֵץ אֶת בָּתֵּי-הַזִּקּוּק
בִּמְדִינָה מוּסְלְמִית וְעוֹיֶנֶת
שֶהַבְּרִיטִים חָמְקוּ מֵחוֹבַת חִסּוּלָם
בְּתַרְגִּיל-הִשְתַּמְּטוּת חֲרִישִי
וְהִטִּילוּ אֶת כָּל סַכָּנוֹת הַמִּבְצָע
עַל קְבוּצַת יְהוּדִים מְיֻמֶּנֶת
מֵחֲשָש לְעַרְעֵר אֶת בְּרִיתָם הַזְּמָנִּית בַּלֶּבַנְט
עִם צָרְפַת שֶל וִישִי.
 
בֵּין הַחוֹף הַסָּמוּךְ וּבָתֵּי-הַזִּקּוּק
חָצְצוּ, כָּךְ יָדְעוּ בָּחוּרֵינוּ,
מְסִלַּת-רַכָּבוֹת וְעֶמְדּוֹת סֶנֶגָלִים
דְּרוּכֵי כּוֹח-אֵש מְהַמֵּם
וְחָנְתָה פְּלוּגַת חִי"ר צָרְפָתִית
שֶחָבְרָה אֶל הַנָּאצִים שׂוֹנְאֵינוּ
וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת מִסָּבִיב סוֹלְלוֹת תּוֹתָחִים שֶל נ"מ.
 
כָּךְ אֵרַע שֶמַּמָּש אוֹתוֹ יוֹם, בְּשָעָה שֶלִּפְנֵי צָהֳרַיִם
נִפְרְדָה הַסִּירָה מִמֵּימֵי מַעֲגָן
שֶל חֶבְרַת הַחַשְמַל בְּחֵיפָה
וְעָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּהּ לַצָּפוֹן
בְּתוֹךְ יָם שֶשּוֹרְצִים בּוֹ בַּמַּיִם
מוֹקְשֵי-יָם לְמֵאוֹת
וּסְפִינוֹת שֶל כּוֹחוֹת הָאוֹיֵב הַמּוּכָן לִתְקִיפָה.
 
אַךְ לִפְנֵי הַפְלָגָה זוֹ שִנָּה הַמַּטֶּה הָאַנְגְּלִי
דַעְתּוֹ וְהֶחְמִיץ שָם
כָּל סִכּוּי לִשְמִירַת אֶלֶמֶנְט-הַפְתָּעָה
וּמִבְּלִי לְיַדֵּעַ שוּם אִיש
מִיּוֹרְדֵי הַסִּירָה הֻזְנְקוּ מְטוֹסֵי R.A.F
וְצֻּוּוּ לְהַפְצִיץ שָם
אֶת הָעִיר טְרִיפּוֹלִי וּנְמֵלָהּ הַשּוֹקֵק
וְעוֹבְדֵי-הַזִּקּוּק אָצוּ חִיש
לְתַגְבֵּר אֶת שוּרוֹת שוֹמְרֵיהֶם
וְעוֹד טֶרֶם הִגִּיעָה הַחוֹפָה
נִבְלְעָה הַסִּירָה כְּמִין אֶבֶן שֶפֶּתַע
הֻטְּלָה לַמְּצוּלָה וְנָשְרָה
וְכ"ג נוֹסְעֶיהָ כֻּלָּם נֶעֶלְמוּ בְּאִבְחַת קָטַסְטְרוֹפָה
שֶשִּבְעִים וַחֲמֵש שְנוֹת סִקּוּר וְתִּחְקוּר
לֹא יָרְדוּ עוֹד לְחֵקֶר פִּשְרָה.
 
כְּלוּם עָלְתָה הַסִּירָה בְּדַרְכָּהּ אֶל הַחוֹף
עַל מִלְכּוּד מוֹקֵש-יָם אַדִּיר-נֶפֶץ
אוֹ נָפְלָה בְּטִוּוּחַ שָגוּי וּפָטָלִי
קָּרְבָּן לִמְטוֹסֵי הָאַנְגְּלִים?
וְאוּלַי בְּבוֹאָם עַד בָּתֵּי-הַזִּקּוּק
כְּבָר הָיָה צִוְתָּהּ כְּלִי אֵין בּוֹ חֵפֶץ
כִּי נוֹרָה בְּאֵש אַמְבּוּש דָּמוּם וְזָמוּם
אוֹ נִקְצַר בִּקְרַב-לַיְלָה אָלִים?

יֶשְנָה בָּלָדָה מָסָרְתִּית שֶלֵּב רַבִּים הוֹמֶה לָהּ
עַל בַּר-יוֹחַאי וּבְבָּתֶּיהָ שֶל אוֹתָהּ שִירָה
אוֹמֵר מִשְפָּט אֶחָד "תַּעֲלוּמָה וְאֵין קוֹרֵא לָהּ"
מָה שֶהוֹלֵם גַּם אֶת יוֹרְדֶיהָ שֶל אוֹתָהּ סִירָה.
 
שֶכֵּן לַמְרוֹת מָה שֶנֶּחְקַק מֵאָז בְּאֹרַח קְרִיטִי
בְּזִכְרוֹנֵנוּ הַהִיסְטוֹרִי עַל הֵעָלְמוּתָם
שֶל הַכ"ג וְאִתָּם גַּם מְלַוָּם הַבְּרִיטִי
עוֹד עַד הַיּוֹם לֹא נִפְתְּרָה תַעֲלוּמַת מוֹתָם.
 
אוּלָם כְּדַאי מְאֹד לִזְכֹּר שֶרַק יוֹמַיִם טֶרֶם
הַהַפְלָגָה הַהִיא שֶסִּיּוּמָהּ הָיָה אָיֹם
נוֹסְדוּ פְּלוּגוֹת הַמַּחַץ (הַפַּלְמָ"ח) וְהַשַּרְשֶרֶת
שֶל מְגִנֵּינוּ לֹא נֻתְּקָה מֵאָז וְעַד הַיּוֹׁם.
 
וּמֵאַחַר שֶרַק מְתֵי מְעַט זוֹכְרִים אֶצְלֵנוּ
אֶת הַכ"ג (וְהַנֹּעַר כְּלָל אֵינוֹ מַכִּיר)
אֲנַחְנוּ מְבִיאִים אוֹתָהּ כָּאן לִידִיעַת קוֹרְאֵינוּ
כִּי מַצְפּוּנֵנוּ מְצַוֶּה לִזְכֹּר וּלְהַזְכִּיר.