בני משפחתו של אורי צבי גרינברג, שהלך לעולמו לפני 35 שנים, אלמנתו עליזה טור מלכא, ובנו דוד י. גרינברג, מלינים על התעלמות המוסדות והתקשורת בארץ מהמשורר. ("אצ"ג והדממה המעיקה של ההתעלמות ממנו", "הארץ", 13.5.16)
http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2942548
בייחוד חורה להם ההתעלמות מצד מוסד "יד ושם".
המשורר, שניבא לדבריהם את השואה ובשנת 1923 (בכתב העת "אלבטראס", בפואמה "במלכות הצלב") כתב: "אך אני אגידכם נבואה, – הנבואה השחורה – כשהגז המרעיל כבר יחדור אל תוך היכלות..." וכן: "עשרה ייוותרו, יהודים של פצעים, שריד הפליטה של דמים, כדי להראות: שהיתה כאן אומה על ארץ הדווי של הנוצרים." – לא מוזכר ע"י "יד ושם" בגלל מה שהם קוראים "יד מכוונת" של "שכל רופס".
"פעם," הם כותבים, "פנתה אלינו בכירה ממוסד יד ושם לצטט בטקס שיר משיריו מתוך 'רחובות הנהר'. העברנו להם את השיר והנה חזרה אלינו אותה בכירה ב'בקשה קטנה', לקרוא את השיר בהשמטת שורות מסוימות. כי הנוסח תקיף מדי לדעת חברי הוועדה המחליטה. השורות עלולות לפגוע במי מחברי הסגל הדיפלומטי הזרים שאמורים לכבד בנוכחותם את הטקס. מדובר היה ב'שיר העוגבר', והשורה שביקשו לקצץ היתה: 'שני מיני אדם בעולם: נימולים – ערלים'."
כדי להבין עד כמה נמוכה היא גישת "יד ושם" הם מביאים כדוגמא (לטובה) את התייחסותו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון בעניין. לפני צאתו לטקס על אדמת פולין ביקש שיעבירו אליו שיר שהוא אמור לקרוא בטקס בנוכחות נשיא פולין וראשי השלטון הפולני, "חריף ככל שיהיה." והנה עמד שרון ראש הממשלה של מדינת ישראל על אדמת פולין המקוללת וקרא בקול את שירו של המשורר אורי צבי גרינברג. ולמילים החדות הקשיבו נשיא פולין וראשי השלטון (עם אוזניות ובתרגום סימולטני). קרא ולא הוסיף דבר.
המדהים הוא שהפנים היחידות שהראו בהלה, חוסר נעימות כביכול, היו פניהם של אנשי משרד החוץ שחששו מתקרית דיפלומטית.
אין ספק שההתעלמות מהשירה של אצ"ג בעבר ובהווה יש לה גם סיבות פוליטיות.
אצ"ג, שהזדהה בתחילת דרכו עם הזרם החלוצי בציונות, הפנה לו עורף, ועבר לזרם הרביזיוניסטי הנגדי.
המעבר עורר נגדו אנטגוניזם. דוד כנעני איש מרחביה, "השומר הצעיר", כתב ספר ביקורת שלם נגד שירתו של אצ"ג בשם "לנוגה עץ רקב". עץ הרקב הוא כמובן אצ"ג עצמו.
"אנשים מסוגו של אצ"ג," כותב כנעני, "הפטורים מגורל יהודי – בגרמניה למשל – נספחו חיש-מהר את הפשיזם. דרכו של אצ"ג אל מחנה זה (הפשיזם) היה מפותל יותר. הוא נאלץ לעבור את השלב של פייטן החלוציות שהתעה רבים וטובים." (דוד כנעני, "לנוגה עץ רקב", ספריית פועלים, במאבק, מרחביה 1950, עמ' 40)
בספרו מבקר כנעני את המשורר על האלמנטים הפשיסטיים בשירתו.

שיא העוינות של אצ"ג למחנה החלוצי מובע בלשון חריפה החריפה שלו כתגובה למדיניות ההבלגה:

תרפ"ט 1929
ובני הקיבוץ הם כעגלי מרבק.
מציון למוסקבה קרעו חלונם.
יפי נפש כאלה... קומוניסטי-סלון!
כפליים מגוי אשנאם, קיקלון!
אני מגיש את מדליית-הבוז דרגה A
לכל קיבוצי השומר הצעיר.

לאחר כמה שנים, מביתו השקט והבטוח ברמת גן, בעיצומם של מאורעות תרצ"ו (1936), מביאה שנאתו של אצ"ג לחלוצים, העומדים בחזית ההגשמה הציונית, בקו הראשון של המלחמה בפורעים לשיא, והוא מחרף ומגדף אותם בזו הלשון:

לכן כדין גדוד שנעכר מגינו,
למשמר העמק דבר הקלון:
נפלת בכבודך בתרפ"ט לערב
ונגעל בך מגן ישראל בתרצ"ו.
ויען בנייך עמדו בחלון
בוזים לצבא ו-בוטחים ברוביו,
היי ישימון במפת המדינה,
אל טל בהרייך, אל עץ ואל טף!
ואיש כי ישאל: לאן הדרך מוליך?
וענה העונה: להפקר העמק.

תארו לכם את העמק ב-1948 בלי משמר העמק. כוחות הפלמ"ח וחברי הקיבוץ המקולל הדפו את הצבא הסדיר הערבי הראשון של קאוקג'י, שנלחם, באפריל 1948, נגד המדינה העומדת לקום, והצילו אותה מכיליון.
אימי ז"ל, שהיתה מורה לספרות, אמרה שמשורר שמקלל כך – אינו ראוי שילמדו את שיריו.

ואם נחזור לאותה דיכוטומיה בין "נימולים וערלים". השנאה התהומית בין שני העולמות שבני משפחתו של המשורר מלינים על אי אזכורם. האם היא עדיין רלבנטית לזמננו? (הרי על המשורר לכתוב אמת).
מרבית שונאי ישראל בימינו, כלומר אלו המכריזים בריש גלי כי מטרתם (על פי דברי נביאם מוחמד הנימול) היא השמדת ישראל והשמדת היהודים בעולם – הם דווקא נימולים. הערלים דווקא פחות עוינים.
עז א דין אקסאם – נימול, ישמעאל הנייה – נימול, אחמדניג'אד – נימול, אבא של מאזן – נימול, אבו בכר אל בגדדי – נימול. קואליציה של שונאי ישראל נימולים עומדים לכלותנו.
אז מה עכשיו? האם המשורר צריך לשנות את נושא שירתו למלחמת עולם בין נימולים לנימולים – בין הנימולים בגיל שמונה ימים, לבין הנימולים בגיל שלוש עשרה?

הגדרת "עם ישראל" ע"פ מר"צ
העולה החדשה-ישנה מווילנה, ח"כ גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון), ראשת מר"צ, אינה מרוצה מספר האזרחות החדש והיא מאיימת להגיש צו מניעה להפצתו.
הסיבה לדבריה היא שהספר "מוחק את זהותה הדמוקרטית של המדינה ומשעבד אותה לחלוטין לזהות היהודית. מדינת ישראל," היא קובעת, "מתדרדרת לפשיזם..."
חברהּ לסיעה, ח"כ פלורין גולדשטיין (אילן גילאון), העולה החדש-ישן מרומניה, קובע נחרצות שהמסתננים הערבים-המוסלמים מאפריקה הם חלק מהעם שלנו:
http://rotter.net/forum/scoops1/316330.shtml
לו באמת היתה הולכת המדינה בדרכי מר"צ, ומבטלת את זהותה היהודית, לא היו יכולים העולָה מבריה"מ גולדה זלטה שניפיצקי, והעולה מרומניה פלורין גולדשטיין – לעלות לארץ, לקבל בה אזרחות בזכות חוק השבות, ולהילחם נגדו ונגד המדינה.

מיהם הנהנים בגן העדן?
אחמד טיבי בגן העדן בין הבתולות והנערים השמשים
בבדיחה ישנה וחבוטה שואלים: "למה בגן עדן יש רק פולנייה אחת?"
התשובה: "שתיים זה כבר גיהינום..."
והנה חבר הכנסת אחמד טיבי המוסלמי-סוני גילה לאחרונה בכנסת ישראל תגלית מרעישה: "בגן עדן מדברים ערבית," לכן, ממליץ טיבי, יהודים שרוצים ללכת לגן עדן שייקחו את זה בחשבון. "תתחילו ללמוד ערבית, או שתגיעו למקום אחר..."
http://rotter.net/forum/scoops1/316422.shtml
אז תגידו אתם, מקום שמכיל כבר את טיבי (ודומיו) יכול להיות גן עדן?...
אחמד טיבי בטוח שהוא עצמו יחגוג בין הבתולות והנערים השמשים המובטחים לו, שכן הוא הרי תומך בשהידים רוצחי היהודים שלהם הובטחו ע"י נביאם נערות בתולות ונערים שמשים.
הנה טיבי תומך בשהידים רוצחי היהודים:
https://www.youtube.com/watch?v=07Hvd1Z4_TY

מה לערבים ולפרעונים?
ב-אוקטובר 1980, מיד לאחר פרוץ השלום עם מצרים נסעתי לביקור במצרים. במוזיאון הארכיאולוגי המדהים בקהיר ניתן היה לראות מומיות. כמה שנים אחר כך, בטיול נוסף למצרים, כבר תחת הנהגתו של מובארק, ביקרתי באותו מוזיאון, ולהפתעתי לא היו בו מומיות.
לשאלתי נעניתי כי הצגת המומיות מנוגדת לאיסלם, לכן כל המומיות נקברו.
כיום ניתן לראות מומיות רק במוזיאון הלובר, בבריטיש מוזיאון, או בוותיקן.
אני מספר זאת כי השבוע נמסר שישראל תחזיר למצרים שני פריטים ארכיאולוגים מתקופת הפרעונים, שנתפסו בעיר העתיקה בירושלים. מדובר במכסי עץ של ארונות קבורה, סרקופגים, בני 3,000 שנה, שהגיעו לישראל מאירופה לצרכי סחר בלתי חוקי.
כידוע המצרים תובעים את החזרת כל העתיקות שנלקחו ממצרים כולל, אבן רוזטה המפורסמת, וכו', וישראל רוצה להפגין כלפי מצרים רצון טוב, ומשום כך תיעשה ההחזרה באופן פומבי. שני הפריטים יימסרו רשמית לחזקתו של שגריר מצרים בישראל, חאזם חיירת, בטקס שייערך במשרד החוץ בירושלים.
החזרת הפריטים למצרים מעלה שאלה עקרונית. מה הקשר בין הפריטים הללו לערבים? שהרי המצרים (האגיפטים) נלחמו כשלוש מאות שנה נגד הכיבוש הערבי-מוסלמי ודוכאו באכזריות. עד היום הם נרדפים ונהרגים, ושורפים את בתיהם.
כדי לשלול את טענת המצרים-(האגיפטים) לשלטון בארצם קבעו שלטונות הכיבוש הערבים-מוסלמים ששמה של המדינה יהיה: "הרפובליקה הערבית של מצרים". היינו להדגיש כי היא שייכת לכובשים הערבים ולא למצרים (האגיפטים).
האם זכותם של האנגלים או הצרפתים לעתיקות מצרים נופל מזכות הערבים? מכל הבחינות עדיף שהמוצגים המצריים ישארו אצלם.

מחול המוות של אימן עודה
יו״ר הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), האחמדי, ח״כ איימן עודה, אמר באירוע לציון הנכבה באוניברסיטת תל אביב כי חשוב לציין את הנכבה כי "רק הכרה בפשעי העבר תאפשר לבנות אזרחות משותפת המבוססת על שוויון וכבוד הדדי."
אין לחשוד בעודה שכוונתו היתה ל"פשעי העבר" של הערבים שהם שהביאו להם את הנכבה מפני שבאותו יום – "יום הנכבה" עלה הגזען האחמדי על קברו של הגזען הסורי-מוסלמי סוני שהסתנן לארץ, עז אדין א קסאם, ונתן לו בּיְעָה – שבועת אמונים.
עלייתו של האחמדי עודה לקברו של עז אדין א קסאם תמוהה, שכן הדת האחמדית, המוגדרת באיסלם כדת כפירה, אינה יכולה להתקיים בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים, (כ-13 מיליון קמ"ר, 23 מדינות) ויכולה להתקיים רק תחת השלטון היהודי-ציוני.
אם היה עז אדין א קסאם בחיים ולא בקבר, היה מן הסתם רוצח את הכופר האחמדי אימן עודה. אבל מה לא עושים כאשר שנאת היהודים היא היא המאחדת אותם.
הנה האזינו ליצירה הנפלאה Saint-Saëns - Danse Macabre– וחישבו על מחול המוות של שני הגזענים המוסלמי-סוני עם האחמדי.
https://www.youtube.com/watch?v=YyknBTm_YyM

פיליסטיניזם – מוזיאון ריק
סמוך לביר זית, מאחורי האוניברסיטה, נחנך לאחרונה המוזיאון הפלסטיני החדש שאמור להציג את התרבות הפיליסטינית. שלא במפתיע המוזיאון החדש נפתח ריק מכל מוצג.
הייתי אומר שהמוזיאון הפיליסטיני הריק הוא באמת מייצג אמנותי בעל משמעות סמלית אוניברסאלית, שהרי המושג פיליסטיניזם – פלישתיות. (פיליסטר – פלישתי), משמעו בורגני צר מוח. אדם חסר השכלה ותרבות.
המושג מקורו בפלישתים שלמרות היותם בעלי תרבות חומרית גבוהה, חיו ללא תרבות כתב.
כידוע ערביאי ארץ-ישראל החליטו לקרוא לעצמם פלישתים-פיליסטינים, ולכן אין מתאים יותר עבורם מאשר לפתוח מוזיאון ריק מכל תרבות.
פיליסטיניזם אמרנו?

מיליקובסקי-נתניהו – הספרדי החדש
ההיסטוריון, יליד ורשה, בנציון מיליקובסקי-נתניהו, הקדיש את חייו לחקר יהדות ספרד. במחקריו הוא הציג תפיסה היסטורית שונה מהגישה שהיתה מקובלת במחקר.
לעומת גישתו של פרופסור יצחק בער, שראתה ברדיפת האנוסים מקרה של קידוש השם ובחירה בחיים כפולים שיש בהם מידה של סיכון, הציג בנציון מיליקובסקי-נתניהו את האנוסים כמי שלאחר שלב האינוס הראשוני היו למתבוללים ולמתנצרים מרצון. לטענתו קמה האינקוויזיציה דווקא בשל הצלחת הנוצרים החדשים להיטמע בכל שטחי החיים של החברה הנוצרית בספרד.
היהודים הגולים מספרד הגיעו לאימפריה העותומנית (טורקיה, יוון בולגריה, יוגוסלביה של ימינו) לפורטוגל, הולנד, גרמניה, ופולניה.
מיספר היהודים הספרדיים בין יהודי אירופה עלה בהרבה על מיספרם בקרב יהודי עיראק, תימן, ומרוקו. ארבעים אחוז מיהודי הולנד, שלושים אחוז מיהודי גרמניה, ועשרים אחוז מיהודי פולניה – היו ספרדים.
והנה בנו של ההיסטוריון, היהודי-פולני, בנימין מיליקובסקי-נתניהו – מפרסם כי הוא יהודי-ספרדי.
הספרדי-החדש, מיליקובסקי-נתניהו, חשף את הגילוי המפתיע באירוע פתיחת האגף החדש במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בתל אביב. במהלכו העניקה לו יו"ר בית התפוצות אירנה נבזלין (שהיא בת זוגו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין) – עותק של אילן היוחסין של משפחת נתניהו.
בתשובה הוא אמר כי צריך לתקן אותו מפני שאחיו עידו מיליקובסקי-נתניהו עבר בדיקת רוק (DNA) שגילתה שמוצאה של משפחתו היא מיהדות ספרד.
"אנו," הוסיף מיליקובסקי-נתניהו, "באנו ממשפחה מליטא מצאצאי הגאון מווילנה, שיש שם יסוד של יהודי ספרד... הם מודיעים לי על זה בתור יו"ר הליכוד 30 שנה באיחור, אבל זה אומר שכל ישראל אחים ואני חושב שזה אחד הלקחים הגדולים שבאים לבית הזה, למוסד הזה. רואים את המשפחה של עם ישראל."
לאחר המעשה ההזוי שעשה נתניהו – פיטורי משה סמולינסקי (בוגי יעלון, והחלפתו באיווט-אביגדור לבוביץ-ליברמן), מעניין כמה נקודות בבחירות הבאות תוסיף לו העובדה שמאשכנזי הוא הפך לספרדי?
בנימין מיליקובסקי-נתניהו אינו הראשון שמתנאה במוצאו הספרדי. גדול היהודים בעת החדשה, בנימין זאב הרצל, גם התנאה בכך. אביו, יעקב הרצל (1835, זמלין – 1902, וינה), היה מצאצאי הרב יוסף טאיטאצאק מסלוניקי שהיה בזמנו ממנהיגי היהדות הספרדית ופוסקיה. סבו של הרצל, שמעון לייב הרצל, היה שמש בית הכנסת של הקהילה הספרדית בזמלין שבסרביה, בתקופה שכיהן בה הרב יהודה שלמה אלקלעי, ממבשרי הציונות.
גם מייסד תנועת "המזרחי" (ר"ת מרכז רוחני), הרב יהודה לייב הכהן פישמן-מימון (1875-1962) חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, שר הדתות הראשון של מדינת ישראל, וחתן פרס ישראל לספרות תורנית – היה ממוצא ספרדי, מצאצאי הרמב"ם.
ח"כ הרב פישמן-מימון הבסרבי-ספרדי, היה בסכסוך תמידי בכנסת עם אחותו ח"כ עדה פישמן-מימון, שהיתה מהמייסדות של "הפועל הצעיר" וחברת כנסת מטעם מפא"י. פעם בהתנצחות איתה אמר לה את המשפט הבא:
"כתוב – החָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, ולא – אחותי את החכמה..."
עורו הספרדים!