זה היה קונצרט בלתי נשכח. הוא נפתח ב"אביב בהרי האפלצ'ים", סואיטה מאת אהרון קופלנד (1900-1990) בניצוחו של מייקל שטרן. יצירה מפעימה ומרוממת, בייחוד חלקה האחרון, הפופולארי והמוכר ביותר במיקצבו המיוחד, גדוש שמת חיים והומור, ממש פנינה.
מייקל שטרן בן ה-57, מנצח מוכשר, השולט היטב בתזמורת ומביאה מדי פעם לשיאים חדשים – הוא בנו של הכנר הנודע אייזק שטרן.
לב הקונצרט היה סימפוניה ספרדית לכינור ולתזמורת, אופ' 21, של אדואר לאלו (1823-1892) שבה ניגן הסולן ג'ושוע בל, כנר גאוני, מדהים – שכבש את הקהל בכל חמשת פרקי הסימפוניה ועוד הוסיף הדרן יחד עם התזמורת.
בל, בעל המראה השובב והנערי, חרף 48 שנותיו, נולד בבלומינגטון שבאינדיאנה, ארצות הברית, לאב נוצרי, פסיכולוג במקצועו, שכיהן כפרופסור באוניברסיטת אינדיאנה, ולאם יהודייה, תרפיסטית. לפי ויקיפדיה הוא רואה עצמו כיהודי מבחינה תרבותית והוא נינו של איש תנועת הביל"ויים שלמה אביגדור לוין, ממייסדי חדרה.
עוד מסופר עליו כי בתחילת 2007 נרתם בל לניסוי שערך עיתונאי ה"וושינגטון פוסט" ג'ין ויינגרטן. בל התנדב ללבוש בגדי רחוב וכובע מצחייה מסווה, להופיע כנגן רחוב בשעת עומס בתחנת הרכבת התחתית של וושינגטון, כשהוא מנגן יצירות מופת בכינורו. במהלך הניסוי בן 43 הדקות, שתועד במצלמה נסתרת, חלפו על פני בל 1,097 עוברי אורח. רק שבעה מהם עצרו להאזין לנגינתו, ורק אישה אחת זיהתה אותו. בל הצליח לאסוף במהלך הניסוי 32.17 דולרים (לא כולל שטר של 20 דולר שניתן לו על ידי האישה שזיהתה אותו). על תיאור הניסוי זכה ויינגרטן בפרס פוליצר לכתבה עיתונאית.
נחזור לקונצרט, שבו הכנר הסולן מנגן כמעט בכל 30 הדקות של ביצוע היצירה. הקהל ממש יצא מכליו מרוב הנאה. איזה ניקיון צליל. איזה רגש. איזו שמחת חיים ושלמות ביצוע. זו היתה אחת היצירות היפות ביותר ששמענו בשנים האחרונות. אל תחמיצו שום הופעה שלו. יש כנרים גאוניים גם בתקופתנו, גם בהופעות בתל-אביב. מה עוד שמדובר בשני יהודים, הכנר והמנצח.
בהפסקה ישב ג'ושוע בל בפואייה וחתם לכל מבקש על כל מה שהוגש לו – כרטיס, קלטת או סתם פיסת נייר, וחיוכו לא מש מפניו הנעריות, שהם גם קצת פנים ללא גיל.
לקראת החלק השני, הסימפוניה מס' 2 ברה-מג'ור, אופ' 43, מאת ז'אן סיבליוס (1865-1957) – טעינו בגוש אך לא בשורה, וישבנו בצד ימין של ההיכל, בגוש ב במקום ג, וכאשר הבחנו בטעות, כבר היה מאוחר לחזור למקומנו הרגיל, מה עוד ששם ישב לפנינו, בחלק הראשון, גבר מבוגר שלא חדל להפליץ בשקט ולפזר גלי סירחון, (אנחנו מקווים שזה היה הוא ולא אף אחת מהנשים שישבו מסביב) – ועתה רווח לנו באוויר הנקי. מה עוד שישבנו בצד של הטובּה הצהובה הנוצצת הגדולה של שמואל הרשקו, שלוקחת חלק גדול בסימפוניה, ואנחנו תמיד שמחים לשמוע אותה כי היא מביאה חג לאוזניים. ואכן ביצוע הסימפוניה היה מדהים. בייחוד הפרק האחרון, "פינלה: אלגרו מודרטו", הנותן בצורה השלמה ביותר את הנעימה הזכורה ביותר מהסימפוניה האדירה. גם כאן הקהל ממש יצא מכליו במחיאות הכפיים בסוף הקונצרט. זו היתה חווייה שאינה נשכחת.