"בוקר של זהב", האנגר 22 בנמל תל-אביב (17.6.2016)

"בוקר של זהב" הוא מופע חודשי מטעם אקו"ם, הנערך מדי חודש בהאנגר 22 בנמל תל-אביב. העורך והמנחה הוא חיים קינן. ביום ו' 17.6.2016 הוקדש הבוקר לשמואל שי וליוסי גמזו. חיים קינן פותח בדרך כלל בקורות חיים, ואחר כך הוא מנחה את מהלך המופע.

ראשון היה שמואל שי, והגם שאני מכיר אותו שנים רבות, לא היכרתי את כל תחנות חייו ואת מפעליו התרבותיים הרבים, בעיקר בתחום הרדיו. שמואל שי עצמו עלה לבמה, ובהנחייתו של חיים קינן הוא החל לספר אנקדוטות ובדיחות שגרמו לפרצי צחוק רועמים מהקהל. כיוון ששמואל שי נכח באירוע, והיה עד לכבוד שהעניקה לו שחרית זו, אעבור, ברשות עורך כתב עת זה ליוסי גמזו, שנבצר ממנו להגיע משום פציעה.

חיים קינן דיבר בקצרה על הוריו של יוסי, ד"ר חיים וד"ר גרטה גמזו, על יתמותו מאימו, על הפרסום הראשון שלו בגיל 9 בתיווכו של א' שלונסקי, ואז החל לתאר את הזרם האדיר של יצירתו. מבין עשרות הספרים שפירסם, הוא הזכיר את – "אתם נוער אתם?!", "ילקוט זאטוט", "בשש אחרי המלחמה", "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע". הוא הזכיר את הטורים המחורזים שלו ב"על המשמר", ב"דבר" (במקום טורו של נתן אלתרמן), ב"מעריב". הוזכרו תוכניות הרדיו שלו, את המחזת "מוטיל" על פי שלום עליכם, את ייסוד כתב העת "אופק", ועריכתו, שם פירסמה דברים "הליגה הלאומית" של הסופרים והמדינאים. הוא יסד וערך את שבועון הילדים "פופאי-חבריא". חיים קינן מיעט לדבר על השירה הלירית של יוסי גמזו, שפורסמה בעיקר בשמות בדויים, ועל הפואמות הגדולות שלו על פושקין ואלכסנדר פן, אשר עובדו לתסכיתים ברדיו.

בין לבין סיים יוסי גמזו שני תארים בארץ, ותואר דוקטור בארצות הברית. היה מרצה ופרופסור בארצות הברית, באוסטרליה, בדרום אפריקה. עם חזרתו ארצה אחרי עשרים שנה, הוא כיהן כפרופסור במכללת אילת ובמכללת קצרין. חיים קינן הזכיר מעט מתרגומיו לכתבי יוצרי מופת, אבל עיקר השחרית נסבה על הפזמונים הנפלאים שלו, שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית.

פזמוניו הולחנו על ידי בכירי המלחינים בארץ: יוחנן זראי, משה וילנסקי, מרדכי זעירא, סשה ארגוב, אריה לבנון, דובי זלצר, נחום היימן, עמוס מלר, יוסי חורי, ושרו אותם – שמעון ישראלי, אריק איינשטיין, יהורם גאון, אבי טולדנו, שלישיית הגשש החיוור, שלישיית גשר הירקון, יזהר כהן ועוד.

בשחרית הזאת ביצעו את השירים רונית אופיר, אבי טולדנו, הפרברים, בן יוסף, מאיר ברבי, וליוו בכלים – גילה חסיד שהיתה גם המנהלת המוסיקלית, בן יוסף, מאיר ברבי, יוריק בן דויד וגרדי. לפני כל שיר הקדים חיים קינן וסיפר את קורותיו ואת מבצעיו הראשונים. אינני בטוח שאני מזכיר את כל השירים שבוצעו בשחרית זאת, ואם החמצתי אחד או שניים יסולח לי:

"סתם יום של חול", "סימן שאתה צעיר", "איפה הן הבחורות ההן", "זוהי יפו", "לילה ראשון בלי אימא", "מה הוא עושה לה?", "שלא לאהוב אותך איך אפשר?", "באבי אביו", "אילו כל האוהבים", "זהו האביב, ילדה", "ילדי איננו ילד עוד", "לילך", "בשערייך ירושלים", "ירושלים האחרת", "הכותל".

הביצוע היה נפלא, וההתרגשות בקהל היתה אדירה. הסתכלתי סביבי – לא רק מעיניי זלגו דמעות של התרגשות וגעגועים ליופי הזה שיוסי גמזו הרעיף עלינו בנדיבות. השירים שבוצעו, הוקרנו על מסך, וגם מי שאיננו בקיא ברזי הספרות ובפרוסודיה, יכול היה להתרשם מהלשון הפיגורטיבית הנפלאה של יוסי, מהתחכום של בחירת המילים, מהמקצב המדויק, מהחריזה המפתיעה בכל מיני פינות של השורה השירית – האיש וירטואוז – אין מילה אחרת!

מה חבל שיוסי גמזו לא היה נוכח בשחרית המדהימה הזאת, שיכלה לגרום לו נחת שכל כך מגיעה לו.