ידועה הבדיחה הישנה על הבדואי שהגיע לראשונה בחייו לגן החיות, נעמד מול הג'ירפה מביט בה כלא מאמין, ואומר: "אין חיה כזו!"
נזכרתי בה כשקראתי את דבריו של אורי הייטנר השולל את הקיום של "יהודים אשכנזים" ושל "יהודים-ערבים". ("חדשות בן עזר" גיליון 1152).
צודק הייטנר בכך שלא רצוי שיהיו, אבל איך אמר מקיאבלי: "יש הבדל גדול בין האופי שבני האדם חיים לבין האופי שבו הם צריכים להיות," ומה לעשות, במציאות של פוליטיקת הזהויות הקיימת, שתי הזהויות אינן נעלמות, אלא דווקא מתגברות. ובייחוד הזהות היהודית-ערבית.
הייטנר טועה גם כאשר הוא כותב: "המושג 'יהודי ערבי' נועד לשרת מסר אידיאולוגי, לפיו היהדות אינה לאום אלא דת בלבד." המושג אליו מתכוון הייטנר, השולל את הלאומיות היהודית, אינו יהודי-ערבי, אלא "ערבי-יהודי".
בעקבות הרעיון הלאומי המודרני של המהפכה הצרפתית, יצרו אידיאולוגים ערביים (בעיקר ערביים-נוצריים כמישל עפלאק מייסד מפלגת הבעת) את המושג "אומה ערבית" – כאנטי תיזה למושג "אומה מוסלמית" שנוצר ע"י מוחמד.
לפי המושג החדש כל אדם הדובר ערבית, ותרבותו ערבית – הוא חלק מ"האומה הערבית", בלי קשר לדתו. יש למשל ערבים-מוסלמים, ערבים-נוצרים, ערבים-דרוזים, ערבים אחמדים, וגם ערבים-יהודים. (המושג "אומה פלישתינאית" לא היה קיים אז ולדעת הפילוסוף המדיני, מייסד בל"ד, הערבי-נוצרי, המרגל של החיזבאללה, עזמי בישארה, הוא לא קיים בכלל).
http://www.youtube.com/watch?v=qp1OS-20Bzc
גם לפי "האמנה הפלישתינאית" המפורסמת, יש פלישתינאי ערבי-מוסלמי, ויש פלישתינאי ערבי-יהודי. (ודוק: הכוונה רק ליהודים שהיו בארץ עד 1917 – אבל לא לצאצאיהם).
כלומר ע"פ המושג ערבי-יהודי – הלאום הוא ערבי, והדת יהודית.
המונח "יהודי-ערבי" הוא הפוך מ"ערבי-יהודי". לפיו הלאום והדת הוא יהודי, ורק התרבות היא ערבית.
זו גם התשובה לדב פישל ששואל למה לא לומר "ערבים בני דת משה"?
אין לומר זאת, כי הלאום של היהודי אינו הלאום הערבי. אצל יהודי הלאום והדת זהים הם.
עם זאת יש לציין כי פוליטיקת הזהויות הנוכחית יצרה לאחרונה זרם מיליטאנטי של גזענות אנטי-אשכנזית ואנטי-ציונית (הציונות מזוהה אצלם כתופעה יהודית אשכנזית) והביאה אצל אחדים מהיהודים-הערבים, להחליף את זהותם הלאומית כיהודים להגדרתם כערבים בני דת משה.
(כבר כתבתי לא אחת על האתר "המאבק המזרחי, הציונות האשכנזית, אם לזונות ולתועבות הארץ": המציגה את אהוד בן עזר, ד"ר משה גרנות, הייטנר – כ"צוררים". גילוי נאות אותי הסירו מרשימת הצוררים בנימוק שאני פנסיונר ]לצערי עוד לא], לא חשוב).
https://shaultweig.wordpress.com/
על התופעה הזו עט אבא של מאזן, ובניסיון לעשות "Divide et impera" (הפרד ומשול) בחברה הישראלית, שלח את בכיר הפת"ח מוחמד אל-מדני, (שכניסתו נמנעה לאחרונה ע"י ליברמן) להקים בארץ מפלגה משותפת חדשה של ערבים-מוסלמים עם ערבים-יהודים אנטי-ציונים המגדירים את לאומיותם כפלישתינאית כדי להשפיע על הפוליטיקה הישראלית לטובת הערבים-המוסלמים.
אגב, מוחמד אל מדני, ערבי-מוסלמי-סוני, אזרח ישראלי לשעבר מהכפר דַבּוּרִייה שסיים את אורט בעפולה והיה חבר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, עזב את ישראל ב-67', וויתר על אזרחותו הישראלית, לכן אנו רואים בו (בדומה למוחמד דרוויש) דמות מופת ודוגמא לערבים המוסלמים ו"לערבים בני דת משה" המזדהים עימו. אנו קוראים להם ללכת בעקבותיו ולוותר כמוהו על אזרחותם הישראלית.
הייטנר שואל: אם נשתשמש בהגדרה יהודים-ערבים איך נגדיר את יהודי טורקיה ואיראן?
אז תמיד יש קבוצות קטנות של יוצאים מן הכלל כמו למשל יהודי גיאורגיה, או יהודי הודו. אבל בכללי בהחלט עדיין קיימת הזהות של יהודים-אשכנזים, ושל יהודים-ערבים.
אל חשש. עוד דור אחד וכל ההבדלים יעלמו.

מה לעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן ולמרוקאים?
שתי הכתבות של אהוד בן עזר ושל ד"ר משה גרנות על עלילת הדם נגד האשכנזים בפרשת ילדי תימן האבודים ("חדשות בן עזר" 1151) לא ציינו שני דברים חשובים.
תמיד מבקרים אותי על כך שאני מקפיד להביא גאולה לעולם ומביא תמיד דבר בשם המלא של אומרו, אבל תמיד יש לכך סיבה.
העובדה הראשונה שלא הוזכרה היא שמשולם לא היה רב, והשנייה ששמו בכלל היה עוזי אזולאי. וחסידו שנהרג נקרא שלמה אסולין.
https://he.wikipedia.org/wiki/עוזי_משולם#/media/File:Uzi_Meshulam_Obituary.jpg
אזולאי ואסולין אינם שמות תימניים אלא שמות מרוקאיים. השם "אזולאי" הוא ראשי תיבות של "אישה זונה וחללה לא ייקח," ובעצם על שם כפר בֶּרְבֶּרִי. אסולין הוא שם מרוקאי שיש הסבורים שהוא שיבוש של אזולאי או על שם מקום בהרי האטלס שפירושו "סלעים" בּבֶּרְבֶּרִית.
ברור שפירסום השמות האמיתיים מטיל אור חדש על כל הפרשה.
המאמר המצוין של ד"ר משה גרנות על עלילת הדם נגד "האשכנזים": (משולם: האשכנזים חטפו את ילדי תימן מכרו אותם לארצות הברית לצורך ניסויים נוסח מנגלה"), שנשלח לעיתון "ידיעות" אך לא פורסם – נכתב בתגובה על דברי הבמאי מאור זגורי שכתב בידיעות: "לזכור ולא לשכוח": "אימא שהילד שלה נחטף לה מהידיים היא עסק של כולם כמו השואה" (ההדגשה במקור), ובסוף כתבתו הוא הכריז: "אנחנו לעולם לא נשכח. אבל אם תתוודו (אתם האשכנזים) כראוי – יש סיכוי שמתישהו נסלח."
כבר כתבתי על כך שהגזענות האנטי-אשכנזית מחקה בדיוק נמרץ את האנטישמיות הנוצרית שקבעה שהאחריות על דמו של ישו מוטלת על כל היהודים ועל בניהם עד סוף הדורות, וזגורי עושה עצמו ממש אפיפיור מרוקאי המחלק אינדולגנציות.
זו לא ההתייחסות הראשונה של היהודי המערבי (מוגרבי מרוקאי) זגורי, לנושא השואה.
זגורי, יוצר ובמאי הסדרה "זגורי אימפריה" שלזכותו יש לומר שהוא הראה בסדרתו את התמונה האמיתית של יהודי מרוקו. (אם הסדרה היתה נכתבת על ידי אשכנזי מן הסתם היה מיד מואשם בגזענות). התייחס כבר בה לעניין השואה.
גיבור הסדרה בבר זגורי (בכיכובו של איבגי) אב המשפחה, מסרב לעמוד בצפירה על השואה ואומר: "כשאנחנו הגענו לארץ, את כל העצבים שלהם על מה שעשו להם הגרמנים הורידו עלינו הווזווזים. על יום המעברות אתה שומע? לא. רק על השואה."
יש לזכור שזגורי, בדומה לקודמיו האנטישמיים, ידע שאמרות כאלו מביאות רייטינג גדול והון רב.
בניגוד לד"ר משה גרנות אני אופטימי בסיכוי ללחום בעלילות הדם נגד האשכנזים.
ד"ר משה גרנות סבור שהן לא ייפסקו לעולם, "כמו שעלילת הדם לא פסקה מעולם: רבנים הזמינו כמרים לראות במו עיניהם איך אופים מצות לפסח, זה לא עזר: בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הופצו עלילות דם בדמשק, בקורפו, בהונגריה, בחבל הרהיין, בצרפת, ברומניה וברוסיה (משפט מנדל בייליס המפורסם)."
בהקשר לעלילות הדם כדאי גם להזכיר את עלילת הדם האחרונה באירופה, עלילת הדם בקילצה פולניה 1946.
ב-1 ביולי 1946, יצא ילד פולני בן תשע בשם ולנטי בלאשצ'ק את ביתו, והלך בלי להודיע להוריו למכרים בכפר סמוך. האב המודאג החל לחפש את בנו ומשלא נמצא, פנה אל תחנת המשטרה המקומית. החיפושים נמשכו שלושה ימים. ב-3 ביולי חזר הילד ובתגובה לשאלות אביו הנסער, סיפר כתירוץ, שנתפש ונכלא במרתף בידי היהודים.
אישה פולניה רצה ברחובות וזעקה: "יהודים רצחו ילדים פולנים ושתו את דמם!"
בעקבות זאת נפוצה השמועה בעיר שילד פולני נרצח במרתף בניין הקהילה, וכי דמו ישמש לאפיית מצות.
המוני פולנים מוסתים הסתערו ב-4 ביולי 1946 על הבניין. בקשות לעזרה מראשי הכנסייה נדחו. הכנסייה טענה שאינה יכולה להתערב, כיוון שהיהודים הם שהביאו לפולניה את הקומוניזם.
היהודים, ששהו בבניין סברו כי החיילים והשוטרים שהגיעו למקום יגנו עליהם, אך דווקא הם הובילו את הפוגרום. החיילים והשוטרים נכנסו לבניין והחלו להוציא את היהודים החוצה. לדבריהם, על מנת לחפש ילדים פולנים שנרצחו כביכול. היהודים שהוצאו בכוח ע"י השוטרים נפלו בחוץ לידי ההמון שתקף אותם במכות רצח. בקרשים, ובמוטות ברזל... אנשים צעקו: "הלאה היהודים! הכו בהם בשביל ילדינו! יחי הצבא הפולני!"
החיילים הוציאו את היהודים אחד אחרי השני מן הבניין לכיכר שם הם נרצחו באכזריות ע"י ההמון הפולני צמא הדם. גם השוטרים נהגו בפראות. הם השליכו שתי נערות יהודיות בחיים מן הקומה השנייה לחצר, וההמון למטה, רצח את הגוססות. כך נרצחו כל שוכני הבניין, לרבות אנשי הוועד היהודי. החיים והמתים הושלכו מהקומות העליונות אל תוך הקהל שקרע אותן לגזרים.
הנרצחים נקברו בבית העלמין היהודי בקילץ, ולאחר זמן קצר הרסו הפולנים את המצבה לזכר 42 הנרצחים.
30 יהודים נוספים הופשטו ונרצחו באותו יום ברכבות במחוז קילץ.
למה, בניגוד לד"ר גרנות, אני בכל זאת אופטימי? כי עובדה, הכנסיה הקתולית הסירה ב- 1965 במסמך "נוסטרה אטאטה" את האחריות על דמו של ישו מבניהם של היהודים של אותה עת, ולאחרונה בדצמבר 2015 קבעה הכנסייה כי הברית של היהודים עם אלוהים עדיין קיימת ולא הוחלפה בברית החדשה.
אני בטוח שבדומה לכנסייה הקתולית גם היהודים-הערבים הגזענים המטילים את "החטא הקדמון" על כל האשכנזים ובניהם עד סוף הדורות, יירפאו מגזענותם.
ודוק: כל האמור לעיל אינו אומר שאין לעסוק בסוגייה. יש חובה מוסרית לפתוח את הארכיונים ולבדוק את היעלמות הילדים התימנים (והאשכנזים) שהיו עם הקמת המדינה.

סוד הנישואין שלא נחשף
במאמר ביקורת של ד"ר ורד מדר, המגדירה עצמה חוקרת פולקלור, על סרט של יעל קיפר ורונן זרצקי, שנעשה במסגרת דוקואביב על נישואי קטינות לגברים מבוגרים בכפייה אצל ילדות מתימן וממרוקו (ד"ר משה גרנות כתב על כך) היא מלינה על כך שהיוצרים הם "לבנים".
ובכלל, היא אומרת, למה לא הביאו בסרט דוגמאות מנשואי קטינות בכפייה לגברים מבוגרים אצל האשכנזים, שהרי כבר ביאליק כתב בשירו לא ביום ולא בלילה: אֹמַר לְאָבִי: הֲמִיתֵנִי – וּבְיַד זָקֵן אַל תִּתְּנֵנִי! – לְרַגְלָיו אֶפֹּל וְאֶשָּׁקֵן: – אַךְ לֹא זָקֵן, אַךְ לֹא זָקֵן! (ורד מדר, "סוד הנישואין שלא נחשף", "הארץ" 16.6.18)
אז הנה יש לכם נושא לסרט חדש.

שתי מדינות או שלוש?
ח''כ של "התנועה", ציפורה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר, קוראת למשאל עם על המצב המדיני: לדבריה, "הכול סובב סביב השאלה – שתי מדינות או מדינה אחת בין הירדן לים. שאלה אחת, פתק אחד, ונחליט לאן הולכים."
אולי עקב הגיל שכחה ציפורה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר שבזמנו, כאשר היתה שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלסטינים הצהירה: "״משאל עם אינו נכון ופוגע בעקרון הדמוקרטי. הכנסת היא זו שאמורה לאשר או לא לאשר החלטות, גורליות ומשמעותיות ככל שיהיו – זו הסמכות שלה, זה המנדט שקיבלנו מהציבור"
http://megafon-news.co.il/asys/archives/144145
אבל מי בכלל מצפה ממנה לשמוע דברים עקביים, ומי בכלל מקשיב לדבריה.
הדבר החשוב הוא שייפסק סוף סוף הדיבור על "שתי מדינות". כבר כיום יש שתי מדינות. מדינת ישראל והמדינה הערבית-מוסלמית חמאסטאן. כל הוויכוח הפוליטי עתה הוא רק על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית שלישית בחלק מיהודה ובושמרון.

מאיגנציו לוֹיולה לעמוס שוקן – המטרה מקדשת את האמצעים
ב-1534 נפגשו על גבעת המונמארטר בפריז: איגנטיוס מלויולה (איניגו לופז דה לויולה) ושישה תלמידים אחרים, בוגרי האוניברסיטה של פריז. כדי לייסד את "המסדר של ישו", "הישועים".
המסדר הישועי נוסד בתקופת רפורמציית הנגד, תנועה לרפורמות בכנסייה הקתולית, שבאה כתגובה לרפורמציה הפרוטסטנטית.
איגנטיוס מלויולה כתב את החוקה הישועית שיצרה ארגון היררכי והדגישה את הציות המוחלט לאפיפיור ולראשי המסדר, התנהגות שהוגדרה על ידי איגנטיוס "ממושמעים כגווייה".
אנשי המסדר הטיפו לנאמנות עיוורת, כדברי איגנטיוס מלויולה: "אאמין כי הלבן אשר אני רואה הוא שחור, אם הממונים עליי בכנסייה יגדירו אותו כשחור."
דומה שעמוס שוקן מפעיל את שכירי עטו בהתאם למטרה הסופית – חיסול מדינת היהודים והתבוללות בערבים המוסלמים.
אם צריך הם תובעים את חיזוק בית המשפט וחיזוק שלטון החוק, ואם צריך הם תובעים את ערעור בית המשפט וערעור שלטון החוק. והכל לפי האינטרס הערבי-מוסלמי.
אורי משגב, שכיר העט של שוקן, מערער בכלל על סמכות בית המשפט העליון בטענה שהשופט נועם סולברג, מהיותו תושב גוש עציון, הוא עבריין בינלאומי. (אורי משגב: "עבריין בינלאומי בבית המשפט", "הארץ", 10.6.16)
מעבר לסימונם של כ-700 אלף יהודים כעבריינים בינלאומיים, הקביעה של משגב עלולה להגיע לידי אבסורד שכן אם נלך לפי הגיונו, מהו דין כל השופטים הערבים-המוסלמים בכל שטחי הכיבוש הערבי-המוסלמי של כ-13 מיליון קמ"ר. האם גם הם כולם עבריינים בינלאומיים?
אגב מה דינו של אחמד טיבי שהתנחל מעבר לקו הירוק, האם גם הוא עבריין בינלאומי, או שרק יהודים הם עבריינים?

הפיליסטיניזם של "המורה להיסטוריה" ח"כ מסעוד גנאים
ח"כ מסעוד גנאים הוא בוגר תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. בעברו הוא עבד כמורה להיסטוריה בבית הספר התיכון בסכנין, וכיום הוא מייצג את "התנועה האיסלמית" בתוך המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) בוועדת החינוך של הכנסת.
בעקבות הדיון על השאלה האם לאפשר עליית חברי כנסת ערבים להר הבית בשבוע האחרון של חודש הרמדאן, אמר ח"כ מסעוד גנאים:
"כמורה להיסטוריה אני יודע שהיה בית מקדש, אבל לא במקום אל-אקצא ולא במקום כיפת הסלע. למה, ירושלים, מי בנה אותה? היהודים? היהודים בנו אותה? היא היתה יבוס בכלל, לפני היהודים והנביא דוד וכולם. היבוסים היו ערבים והכנענים היו ערבים. אם הוא רוצה לחזור למסורות, אז לפני כיפת הסלע ואל-אקצא ולפני בית המקדש, היה שם מקום קדוש של אבינו כולנו, אדם הראשון, וזה מקום מקודש."
דבריו של גנאיים מעוררים שאלות קשות. האם באוניברסיטת חיפה מלמדים שהיבוסים והכנענים היו ערבים? קשה לי להאמין, אבל לא אתפלא אם באמת כמה מרצים מלמדים זאת, אבל איפה משרד החינוך? איך נותנים בכלל רשיון הוראה למורה להיסטוריה שמלמד את ההבלים הללו?
איפה שר החינוך? היכן ועדת החינוך של הכנסת?
על משרד החינוך לשלוח את גנאיים מיד להשתלמות. זו ממש פיליסטיניות לשמה. איום ונורא, לא להזכיר שהפלישתים הם ערבים?...

ארץ ערבית – נתן אלתרמן

"פלשתינה היא ארץ ערבית ואין לזרים כל חלק בה". מתוך גילוי דעת.

לילה צח, אילנות מניעים
את גופם בלחישה אוורירית.
ממרום כוכבי-ליל ערביים
נוצצים עלי ארץ ערבית.

נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ
וזורעים את אורם הרעוד
על העיר השוקטת אל-קודס
שחנה בה המלך דאוד.

ומשם הם צופים ורואים
את העיר אל-חליל ממרחק.
עיר קברו של האב אברהים.
אברהים שהוליד את אסחק.

ומשם קו אורם השנון
אץ לצבוע בזהב-אורו
את מימי הנהר אל-אורדן
שיעקוב במקלו עברו.

לילה צח, ברמיזה אוורירית
נוצצים כוכבי-ליל כחק
על הריה של ארץ ערבית
אשר מוסה ראה מרחוק.

הפיליסטיניזם של עיתון "הארץ" – התות הוא עץ ערבי שאמי
בדומה לפיליסטיני גנאיים, המגדיר את הכנענים והיבוסים (ולא את הפלישתים) כערבים, הולכים במערכת "הארץ" רחוק יותר. מסתבר שלאור מדיניות עיתון ה"ארץ" הוא מכתיר את עץ התות בעברית כעץ ערבי-שאמי.
במדור "פינת האוכל" מובא מתכון בישול של "חזה עוף צלוי, עם ריבת תות שאמי, ויין אדום. (רונית ורד, "עונתו הקצרה והמכתימה של התות השאמי", מוסף "הארץ"17.6.16).
מה זה לעזאזל תות שאמי? האם הפיליסטינית רונית ורד בכלל מבינה את השם שנתנה לתות?
הערבים שחיו בערב (לפני הכיבוש הערבי) הכירו רק שני כיוונים – דרום וצפון. לדרום הם קראו ימין, יאמאן בערבית (תימן בעברית משמעו גם ימין-דרום), ולצפון הם קראו שמאל בערבית א-שאם. כלומר כל מה שהיה מצפון לערב, ארץ ישראל, סוריה, לבנון, ועיראק נקראו בערבית שמאל – א-שאם. לכן זה היה גם שמה הקודם של "המדינה האיסלמית" – דעא"ש, כלומר המדינה המוסלמית שהיתה רק בעיראק ובשאם.
הרבה לפני הכיבוש הערבי הגיעו התותים לארץ והם מוזכרים במשנה: "מאימתיי פירות חייבין במעשרות: התאנים, משיבחילו. הענבים והאובשים, משיבאישו. האוג והתותים, משיאדימו". (מעשרות א,ב.).
כידוע מוחמד נביא הערבים היה לפי המסורת הערבית אנאלפבית, אבל מומחה בביולוגיה ובבוטניקה. בביולוגיה הוא קבע למשל (בניגוד לדארווין שאמר שמוצא האדם מהקוף) שמוצא הקופים הוא מהיהודים ומהנוצרים.
בבוטניקה הוא קבע שכל העצים הם אנטישמים לכן הם ילשינו על היהודים שיסתתרו מאחוריהם: "היי יהודי מסתתר מאחוריי בואו הרגו אותו! חוץ מעץ אחד שהוא החבר של היהודי עץ הערקד שלא ילשין". (זה בעצם שיח קטן שממילא לא ניתן להסתתר מאחוריו).
ואנחנו סקרנים. מה יעשה עץ התות הערבי-שאמי? האם ילשין על היהודים?
בגבת בילדותי היו כמה עצי תות ענקיים שהיינו מחכים כל השנה שפרותיהם יאדימו, ישחירו, ויבשילו, ואז היינו מטפסים עליהם לאכול את התותים הנפלאים, וכמובן מתלכלכים בצבעם.
כילדים לא ידענו שהתותים הנפלאים הללו הם נקראים ע"י הערבים תותים ערבים-שאמים. גם לא חשבנו שהם תותים יהודים. לימדו אותנו שמקורם בסין, ולכן קטפנו את עליהם למאכל לתולעי המשי שגידלנו.

המשוררת פניה ברגשטיין כתבה שיר על עצי התות בגבת:

פניה ברגשטיין – רפי והתותים

רפי, רפי השובב!
הוא טיפס על העצים
מלוא כיסיו
תותים קטף,
בוסר חמוצים...
ירוקים לא רחוצים
הכניסם אל פיו:
אחד ירק, אחד זרק,
השאר – לעץ השיב...

רפי רפי לקקן!
סתם טיפסת, סתם ביזבזת,
לא הגיע עוד הזמן.
אורך רוח, סבלנות!
עוד מעט יבשיל התות,
ותקטוף לך בנחת
מלוא הספל הצלחת.
ונאכל כולנו יחד –
לבריאות!

איווט אביגדור לבוביץ ליברמן – היאכנע
להפציץ את סכר אסואן! – תוך יומיים לחסל את הנייה! – לתת עונש מוות למחבלים! – המלחמה בעזה בלתי נמנעת ואז יחוסל החמאס!
רבים מידידיי טוענים שאין מקום לדאגה, ליברמן הוא סתם יאכנע.
אני מאוד מודאג. אני מכיר הרבה דוגמאות בהיסטוריה של אנשים שאמרו עליהם שהם רק מדברים.
אבל לא פחות אני דואג מהשאלה מה יעשה נתניהו אם ליברמן ייתן לו את הברירה בין יציאה למלחמה בעזה, לבין יציאה מהממשלה ונפילתה.
מי יודע במה יבחר אז נתניהו, האם בהמשך השלטון, או בטובת המדינה?