כאשר הקים דוד בן גוריון את הממשלה הראשונה הוא אמר את הסיסמה: "בלי חירות ומק"י!" – כך סימן בן גוריון את גבולות הלגיטימיות הפוליטית שלו. הוא פסל את מק"י שהיתה מפלגה קומוניסטית אנטי-ציונית, פרו-סובייטית, ופרו-ערבית, ומאידך פסל את תנועת החרות שהשתייכה לציונות הרוויזיוניסטית והיוותה סמן ימני קיצוני בכנסת.
מסתבר שכיום מפלגת העבודה גורסת אחרת. לעזאזל תוכנית אלון, לעזאזל תוכנית רבין. לעזאזל בקעת הירדן. לעזאזל כל מורשת תנועת העבודה. יחי מצע מק"י!
יצחק הרצוג ראש מפלגת העבודה (ללא ידיעת ראשת "התנועה" צפורה-בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר) שלח את אפרים קליינבויים-סנה (בנו של משה קליינבויים-סנה מנהיג מק"י לשעבר) לנהל מטעמו מו"מ עם אבא של מאזן.
לפי ההסכם בין הרצוג לאבא של מאזן מפלגת העבודה אימצה במלואה את המצע של מק"י.
בסוגיית הגבולות הסכים הרצוג למסירת השליטה על 100% משטחי יהודה ושומרון לרשות הפלישתינאית. מתוכם 4% במסגרת חילופי שטחים.
ישראל תיסוג משכונות מזרח ירושלים והיא תהיה בירת המדינה הפלישתינאית, כשעירייה אחת תחלוש על הטיפול המוניציפאלי בשתי הבירות.
בהר הבית, לפי התוכנית, אמור לפעול כוח רב לאומי אך עם ריבונות ישראלית באזור הכותל המערבי.
מבחינת הפליטים, פתרון המחלוקת על בסיס יוזמת השלום הערבית מושתתת על החלטה 194 של האו"ם – לפיה יינתן פיצוי כספי לרוב הפליטים וחזרה סמלית על בסיס החלטה משותפת.
בנושא הביטחון, הסכימו הצדדים על נוכחות ישראליות סמלית בבקעת הירדן כולל שתי נקודות שיריון, והטרור יסוכל באמצעות מנגנונים המשולבים לישראל, ירדן ופלסטין.

הנביא הרצוג
כמקיאבליסט מוכשר, על מנת להבדיל עצמו ממר"צ, תפר לעצמו הרצוג תדמית של אדם ישר כאשר הכריז ערב הבחירות לציבור הישראלי כי כרגע אין סיכוי לשלום עם אבא של מאזן, והוא עומד בראש מפלגת מרכז ולא בראש מפלגת שמאל (מסוגה של מק"י).
היום טוען הרצוג (כמקיאבליסט פחות מוכשר) שהוא הסתיר מהציבור את ההסכם שהגיע עם אבא של מאזן בגלל שעשה מאמצים "להגיע להבנות שימנעו מראש את גל הטרור שצפיתי את הגעתו..."
מדהים. הרצוג מציג עצמו ממש כנביא ירמיהו שחזה את החורבן. לא פחות.
מילה בזכותו של הרצוג: בניגוד לדימוי שלו (בוז'י – בּוּבָּה ע"פ כינויו) – הרצוג, אינו סתם סמארקאץ' ("נזלן" בעברית, "חנון" בערבית). הרצוג הוא מנהל מו"מ קשוח.
בניגוד לאולמרט – הרצוג לא ויתר על הכותל המערבי, אלא רק על הדרומי.
אבא של מאזן, הפרטנר לשלום, עדיין מסרב להכיר בקיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה, ועומד על כך שהיהודים טמאים ומטמאים.

ונניח –
ונניח שאכן אבא של מאזן יסכים לחתום שלום עם ישראל על בסיס תוכנית מק"י-הרצוג. (מה שלא יקרה לעולם) ומה אז?
איזה ערך יש בכלל לחתימה שלו? איזו סמכות יש לו בכלל?
אבא של מאזן שולט בזכות חיילי צה"ל, וברגע שצה"ל ייסוג – הוא מיד יופל משלטונו. אז איזה ערך יש בכלל לחתימתו על הסכם שלום. (ובגלל זה הוא גם לא יחתום).

עם מי ייעשה השלום ע"פ התוכנית הסעודית?
המצדדים במה שהם קוראים "תוכנית השלום הסעודית" מבטיחים שלום עם 23 מדינות ערביות ו-57 מדינות מוסלמיות.
בהינתן שעם מצרים וירדן יש לישראל כבר הסכם שלום, המדינות הרלוונטיות להסכם שלום הן המדינות הגובלות עם ישראל והנמצאות במצב של מלחמה עימה. והן סוריה, לבנון, ועיראק.
הבעייה שהן כבר לא מדינות, ולכן לא תוכלנה לחתום על שלום עם ישראל ואפילו היא תקבל את כל תנאי הסעודים.
סעודיה הווהאבית ממילא לא תעשה שלום עם ישראל.
כאן כדאי לזכור ולהזכיר כי יהודי יכול לבקר באושוויץ, טריבלנקה או באבי יאר, אבל לא בגיא ההריגה של אל-מדינה, כי החוק הסעודי אינו מתיר כניסה של יהודים, ואפילו הם אנטי-ציונים.

זהירות חיבוק דב
ראש הממשלה, בנימין מיליקובסקי-נתניהו, הגדיר את הביקור שלו ברוסיה כהצלחה גדולה. הוא אפילו הביא מרוסיה טנק ישראלי שנפל שלל במלחמת לבנון.
באתר החדשות של "פראבדה" (אמת), מגדירים את הביקור הרביעי של נתניהו במוסקבה כ"כישלון" ו"סטירת לחי לישראלים".
לדברי הפרשן הפוליטי של "פראבדה", סעיד גפורוב, המנהיגים דנו בשלל נושאים, כמו למשל, אירועי תרבות וחינוך משותפים, סחר חוץ בין שתי מדינות. הם חלקו אחד לשני מחמאות על ידיעת השפה הרוסית והעברית. עם זאת, בכל הקשור לנושאים החשובים באמת, היה בין השניים נתק מוחלט.
אפילו בהודעה הרשמית לעיתונות פוטין הגדיר את הפגישה עם נתניהו כ'פתוחה' ו'בונה'. בעוד שבעולם הדיפלומטי, גם משא-ומתן שמתנהל באווירה ניטראלית, נהוג להגדיר כ'ידידותי'. כאן זה לא נאמר. כלומר, אין הבנה הדדית בין השניים.
פוטין התעלם מדרישותיו של נתניהו להגביל את אספקת הנשק, שעלול להגיע לחיזבאללה.
ובלי קשר למאמר בפרבדה (אמת) הרי מבחינה עובדתית אנו נוכחים שרוסיה הפרובוסלבית תמיד מצביעה נגד ישראל בכל עניין ועניין. אפילו בנושא הגדרת בית המקדש בירושלים כמסגד מוסלמי, הצביעה רוסיה עם הערבים...
כל המילים היפות של פוטין אינן אלא חיבוק דב. הדב הרוסי.

אהוד: אבל אולי הרוסים מסרו לנו את הקודים הסודיים של הטילים המשוכללים שהם עומדים למסור לאיראנים, כדי שנוכל לנטרל אותם בעת הצורך? מדיניות כזו מתאימה מאוד לרוסים, שהם עצמם יש להם מה לחשוש מהאיראנים.