"הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הַלִּימוֹן פּוֹרֵחַ?"
(י.ו. גֵתֶה: "דיוואן מזרחי-מערבי")

לעילוּי נשמתם של כל נרצחי הטרור הברברי,
הן של חוליגאנים ערביים והן של חוליגאנים מִשלנו

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הָרִמּוֹן פּוֹרֵחַ
לֹא עַל עֲצֵי-הַפְּרִי, לֹא בֵּין עָלִים, לֹא בְּעִמְעוּם
אוֹרְצֵל הַבֻּסְתָּנִים – כִּי אִם בָּרַעַם הַפּוֹרֵע
חַיִּים וְגוֹרָלוֹת שֶסַּנְוְרֵי הָאֵש סִמְּאוּם
בַּבֹּהַק הַחוֹבֵר פִּתְאֹם לַנֶּפֶץ הַקּוֹרֵעַ
בְּשָֹרָם שֶל בְּנֵי אֱנוֹש חַפִּים שֶלֹּא חָטְאוּ בִּמְאוּם?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הַצְּרוֹרוֹת אֵינָם עוֹד
צְרוֹרוֹת פְּרָחִים כִּי אִם צְרוֹרוֹת אַבְנֵי הַמַּשְֹטֵמָה
וּצְרוֹר קְלִיעִים בְּזִיל-הַזּוֹל
וּמָוֶת בְּחִנָּם עוֹד
לַנִּגְמָלִים מִחֵיק אִמָּם אַךְ לֹא מִן הָאֵימָה?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ בַּקְבּוּקֵי הַיַּיִן
פְּחוּתִים בְּמִסְפָּרָם מִבַּקְבּוּקֵי-הַתַּבְעֵרָה
וְהַיּוֹמְיוֹם – אִטְלִיז שוֹתֵת וּמְחִיר-אָדָם הוּא אַיִן
בְּבַנְק הַדָּם וּבוּרְסַת הַשִֹּנְאָה הַמַמְאִירָה?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הַחַיִּים הֵם פַּיִס
בֵּין הַקִּיּוּם וְהָאִיּוּם, בְּהִפָּעֵר לֹעוֹת
עָפָר זוֹלֵל גְּוִיּוֹת עַל קַו הַתֶּפֶר סְמוּר הַתַּיִל
בֵּין הַפִּתְאֹם לַתְּהוֹם,
בֵּין הָעוֹד לֹא
וְהַלֹֹּא עוֹד.

אִם לֹא יָדַעְתָּ – לֵךְ לְךָ, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם,
נֹפֵל מִגֹּבַה מִגְדְּלֵי-הַשֵּן שֶל הַתְּמִימוּת
וּגְלוּי עֵינַיִם עַד זְוָעָה – אֶל אֶרֶץ בָּהּ אֵין בַּיִת
שֶלֹּא נִגְזָר בּוֹ כָּל שָעָה עַל הַשַּלְוָה לָמוּת.

אַרְצוֹ שְכוּחַת-הָאֵל שֶל אֵל אוּטוֹפִּי שֶהִבְטִיחַ
שְלוֹם אִיש תַּחַת גַּפְנוֹ וְלֹא קִיֵּם זֹאת מֵעוֹלָם,
אַרְצָם שֶל אַשְלָיוֹת-הַחֹסֶן הַנּוֹשְרוֹת כְּטִיחַ
וְשֶל שְֹרִידֵי הַהִגָּיוֹן שֶנֶּאֱלַם קוֹלָם.

מִי שֶסָּבוּר כִּי פָּסוּ מִשְֹּדוֹת כְּנַעַן וְעָרֶיהָ
יְמֵי הַגָּ'הִילִיָה וְחֶשְכַת הַבְלֵי עַכּוּ"ם,
יְמֵי הַבַּעֲרוּת הַמַּקְרִיבָה אֶת נִבְעָרֶיהָ
עַל מִזְבְּחָם שֶל אֱלִילֵי-הַטֶּבַח – שֶיָּקוּם!

שֶיָּקוּם וְיִרְאֶה אֵיךְ כֻּלָּנוּ עוֹבְדִים לְתָנַאטוֹס, לַמֹּלֶךְ, לְכַארוֹן,
הֵם וַאֲנַחְנוּ, סָבִיב לַשָּעוֹן, יוֹם וָלַיְלָה, שָעוֹת נוֹסָפוֹת
וְהַמֹּלֶךְ חוֹלֶה בְּבּוּלִימְיָה קָשָה
וְתָנַאטוֹס צְמֵא-דָם וְנִחָר עוֹד
וְכַארוֹן, כָּל בֹּקֶר, מֵשִיט עַל הַסְּטִיכְּס עוֹד טְרַנְסְפּוֹרְט קַבְּלָנִי שֶל גּוּפוֹת.

וְאֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק וְהַהֶדֶק אֵין נוֹצֵר בּוֹ
וְהֶרֶג מוֹלִיד הֶרֶג, בְּלִי לַחְמֹל וּבְלִי לַחְדֹּל
וּמָוֶת מְטַפֵּס בַּחַלּוֹנִים וְאֵין עוֹצֵר בּוֹ
בְּאֶרֶץ שֶהָפְכָה לְבֵית-עַלְמִין אֶחָד גָּדוֹל.

בְּאֶרֶץ מִטְעֲנֵי הַחַבָּלָה וְהָאִוֶּלֶת,
בְּאֶרֶץ רֹאש וְנֶשֶק חַם וְרֶצַח בְּדָם קַר,
בְּאֶרֶץ הַשָּאהִידִים הַשּוֹבְקִים בֵּין אֵש לְהֶלֶם
בְּלִי שוּם בְּתוּלוֹת וְשוּם גַּן-עֵדֶן, מוֹת-כְּלָבִים עָקָר.

בְּאֶרֶץ הֶזְיוֹנוֹת-הַשָּוְא וּמְשִיחוּיוֹת-הַשֶּקֶר,
בְּאֶרֶץ הָאַף שַעַל בָּהּ אֵין שַעַל בְּלִי קְבָרִים,
בְּאֶרֶץ בָּהּ לֹא אָנוּ וְלֹא הֵם נִחְיֶה בְּשֶקֶט
לִפְנֵי שֶנִּתְבַּגֵּר סוֹפְסוֹף
מִשְּנֵי הָעֲבָרִים.

הָאֲדָמָה, אֶל-אַרְד הַזֹּאת, זוֹ שֶשָּפַךְ בָּהּ קַיִן
אֶת דְמֵי אָחִיו, רוֹאָה כֵּיצַד בִּמְקוֹם לַחְפֹּר גֻּמּוֹת
לְיִחוּרֵי הַתְּאֵנָה, הַתֹּמֶר וְהַזַּיִת
קוֹבְרִים אָנוּ בְּלִי הֶרֶף אֲנָשִים וַחֲלוֹמוֹת.

וְהַסִּכְלוּת, שֶכֹּחַ אֲבָנִים כֹּחָהּ, שוֹכַחַת
כִּי מֵאוֹתָן אַבְנֵי יִדּוּי, אוֹתָן מַצְּבוֹת קְבָרִים,
אוֹתָן חוֹמוֹת סַלְעֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַפַּחַד
נִתָּן לִבְנוֹת כָּל רֶגַע
לֹא חוֹמוֹת
כִּי אִם גְּשָרִים.

וְכִי כְּכָל שֶהַתִּקְווֹת צוֹנְחוֹת תְּהוֹמָה
וְהַתְּבוּנָה הִיא שְטָר קָרוּעַ וְדָחוּי,
כָּךְ מִתְרַבִּים אֶצְלָם הָרִיש וְהַטְּרָכוֹמָה
וְנִפְתָּחִים אֶצְלֵנוּ עוֹד בָּתֵּי-תַּמְחוּי.

וְהַסֶּמַנְטִיקָה, שֶהַשְֹּנָאוֹת הִתִּישוּ
אֶת פִּכְחוֹנָהּ מוּל אָבְדָנוֹ שֶל הַבָּשָֹר
עוֹד לֹא קָלְטָה אֶת מַשְמָעָן הָאֲמִתִּי שֶל
מִלִּים כּוֹזְבוֹת כְּמוֹ "נִצָּחוֹן" וְ"אִינְתִּיסָאר".

הַנִּצָּחוֹן, אֵלָיו לָנֶצַח לֹא תַגַּעְנָה
רַגְלֵי הָרָץ הַמְּבַשֵֹּר, יְהֵא תָמִיד
רַק אֲחִיזַת עֵינֵי פְּתָאִים, פָאטָה מוֹרְגָאנָה
כָּל עוֹד נוֹסִיף יוֹם-יוֹם לָמוּת וּלְהָמִית.

וְרַק בַּיּוֹם בּוֹ לֹא יִהְיוּ יוֹתֵר בֵּינֵינוּ
מְנֻצָּחִים וּמְנַצְּחִים, אוֹתוֹ צֵרוּף
מֻפְרָךְ מֵרֹאש, נִרְאֶה כֻּלָּנוּ בְּעֵינֵינוּ
אֶת נִצְחוֹנָהּ שֶל הַתְּבוּנָה עַל הַטֵּרוּף.

[אהוד: כמה נחמד שאתה חולק את הרצחנות שווה בשווה בינינו לבין הטרור הפלסטיני].

*
הובא לידיעתנו: חבורת אמנים יוצרים שאת ליבם, כמו את ליבו של כל העם היושב בישראל, זיעזע הרצח המתועב של הילדה בת השלוש-עשרה וחצי מקריית ארבע, הַלֵּל יָפָה אריאל, יצרה שיר מיוחד לעילוי נשמתה של ילדה זו שכולנו חשים שהיא הילדה של כולנו.
המלחין המחונן עופר המרמן, הזמרת בעלת המוניטין הבינלאומיים אורלי ורדי, הזַּמָּר בעל הקול העמוק והעָרֵב שלמה רון ואמן הגיטרה הווירטואוזי אבי סינגולדה – חָבְרוּ לשירו החדש של המשורר פרופסור יוסי גמזו, "הילדה של כולנו" – בבטאם את רחשי ליבו של כל אדם בעל מצפון בישראל וברחבי תבל.
השיר הופיע במכתב העיתי של אהוד בן עזר ושודר בקריאתו האמנותית של משה טימור בערב שבת 8.7.16 – ברשת ב' של "קול ישראל", לאחר חדשות חצות. כל העושים במלאכה עשו זאת בהתנדבות גמורה ומתוך הזדהות עמוקה וכואבת עם הוריה של הַלֵּל יָפָה אריאל – רינה ועמיחי.