בימים אלה בהם מכריז משׂרד החינוך על שילוב לימודי ההיסטוריה והתרבות של המגזר הספרדי והמזרחי בתוכניות הלימודים, כדאי לזכור כי בעוד שיצירתו הגדולה והמזעזעת של ענק-שירה כ-ח. נ. ביאליק "בעיר ההרֵגה" (על הפוגרום בקישיניֶב בשנת 1903 ובמידה מצומצמת יותר גם הפוגרום שאירע שם ב-1905) – מעטים הם תלמידי מערכת החינוך היודעים משהו על פרעות ה"פרהוּד" בעיראק, או על אלה שבהן הותקפה יהדות לוב, ושמיספר קרבנותיהן עלה בהרבה על 49 נרצחיו של פוגרום קישיניֶב. אמנם אובדן כל נפש הוא אסון מחריד ואין זיכרוננו ההיסטורי צריך להיכנס להשוואות מִיספּריות – אך הגיעה זה כבר השעה לתקן עוול זה, כפי שמנסה פואמה צנועה זו לעשות בהעלאת מאורעותיהן ומוראותיהן של פרעות לוב.

בְּסֵפֶר הַנָּבִיא יְשַעְיָה, פֶּרֶק י"ג,
מוּבָא "מַשָּׂא בָּבֶל" וְאָז, בְּתוֹר: "מַשָּׂא מוֹאָב",
"מַשָּׂא דַּמֶּשֶׂק" וּ"מַשָּׂא מִצְרַיִם" הַסּוֹפְגִים אֶל
לִבָּם אֶת קִטְרוּגָיו עַל כָּל נִפְשָע וְכָל נִתְעָב
שֶבְּצִמְאוֹן דָּמָם שֶל הַגּוֹיִים וְאָז, בְּפֶרֶק
כ"א עָט "מַשָּׂא מִדְבַּר הַיָּם" בְּבִזָּיוֹן
וָזַעַף עַל שִבְטֵי קֵדָר הַמִּתְהַדְּרִים בְּהֶרֶג
יְרִיבֵיהֶם וּכְשֶמַּרְעִים "מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן"
אֶת שַאֲגַת חֲרוֹן אַפּוֹ שֶל אֱלֹהֵי הַזַּעַם
וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִיש כְּבָר מֵילִילוֹת בְּ"מַשָּׂא צֹר"
יוֹדֵעַ הַשּוֹמֵעַ אֶת דְּבָרוֹ כִּי זֹאת הַפַּעַם
יַטִיחַ הַבּוֹרֵא אֶת גְּזַר-דִּינוֹ, לֹא יַעֲצֹר.

וְרַק אֶת מַשָּׂאָהּ שֶל לוּב, אֶת רֶצַח יְהוּדֶיהָ
בִּידֵי הָמוֹן בְּרוּטָלִי בִּשְלוֹשָה פִּרְצֵי פְּרָעוֹת
אֵין אִיש זוּלָת יוֹרְשֵי הַנִּטְבָּחִים בָּהֶם יוֹדֵעַ
וּבֵין בָּנֵינוּ אֵין לָהֶם לֹא זֵכֶר וְלֹא אוֹת.

הִנֵּה לָכֵן אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים הַיּוֹם בְּרֶטֶט
אֶת מָה שֶלֹּא סֻפַּר לְתַלְמִידִים שֶל בֵּית רַבָּן
עַל קָרְבְּנוֹת סִבְלָהּ שֶל יַהֲדוּת גֵּאָה, לוֹהֶטֶת
שֶלְּעוֹלָם וָעֶד שוּב לֹא תְהֵא יוֹתֵר קָרְבָּן.