מאור זגורי מחלק את אוכלוסיית ישראל לשניים: מזרחים ו... גזענים אשכנזים. יש, כמובן, להצטער על האמירות הגזעניות שהושמעו לאחרונה על אחינו המזרחים, אבל איכשהו מאור זגורי מתעלם מכך שהגזענות של האקטיביסטים המזרחיים היא בוטה ומבהילה פי כמה:
יוסי סוכרי מייחל לחורבנה של מדינת ישראל משום שהיא מנוהלת על ידי אויביו – האשכנזים ("אמיליה ומלח הארץ – וידוי", בבל, 2002, עמ' 107).
מואיז בן הראש מגדף את ביאליק ואת האשכנזים שזוכים בפרס ביאליק ("...מר ביאליק אנעל אבוק / שוב גנבו את כספי מיסינו הדלים / והעבירו את כספנו לאשכנזי בינוני... כולו כתב (ביאליק) חמישה שירים סבירים..." – מתוך "השיר על ביאליק").
ורועי חסן חושב שהמילה "אשכנזי" היא קללה, והוא מתגאה ששרף את כתביו של נתן זך האשכנזי, וזה לא מנע מחברים אלה לקבל פרסים על שמות של אשכנזים (ברנר, עמיחי). אני מבין שאלה היוצרים שארז ביטון מייעד לתוכנית הלימודים!
מאור זגורי רוצה, כמובן לשכוח את הגל העכור ששטף את המדינה בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת בעקבות משפטו של אהרן אבו-חצירא: אחרי גזר הדין במשפט הנ"ל רוססו על קירות תיאטרון "הבימה", על המצבה לזכר ראשוני תל-אביב שבשדרות רוטשילד, על תחנות האוטובוסים, על קירות בתי הכנסת של האשכנזים – כתובות הנאצה:
"אשכנאצים!" "אשכנזים לבוכנוולד!" "מוות לאשכנזים!"
תקווה לוי כתבה שהאשכנזים גרמו למלחמה עם הערבים, האשכנזים הם האויבים האמיתיים שלה.
גם מוני יקים תייג את האשכנזים כאויבים האמיתיים, ולדעתו הם בכלל לא יהודים, אלא מונגולים וטטרים שהתגיירו. הוא קרא לאש"ף להפציץ את הקיבוצים המאוכלסים באשכנזים.
סמי שלום שטרית מיזער בכתביו את סבלם של היהודים בשואה, והתלונן על כך שבבית הספר דיברו בצורה מוגזמת על השואה – מה בסך הכול שם קרה? הוא הקים בית ספר (בכספי עיריית תל-אביב ומשרד החינוך –השר היה אמנון רובינשטיין האשכנזי!) על טהרת התלמידים המזרחיים, "נקי מאשכנזים".
רדיו פיראטי, המזוהה עם ש"ס, הסית לצאת לרחובות ולשחוט את החילונים האשכנזים.
שלמה צדוק התראיין אצל אלי תבור והצהיר שהוא הולך לירות באשכנזים ברחובות בלי נקיפות מצפון, ומזהיר כי כאשר המזרחים יתפסו את השלטון, הוא לא מקנא במה שיקרה לאשכנזים.
חסידה אבו-חצירא, אחותו של אהרן, השר המורשע, זעקה בבית המשפט שבורג וזיגל הם ראשי המאפייה של הנאצים.
כוכבי שמש הקים תנועה נגד העלייה מרוסיה – לפי דעתו, צריך לשלוח את היהודים הרוסיים לאירופה ולאמריקה. הוא כתב מכתב לגורבצ'וב שיפסיק את העלייה משם, וליתר ביטחון הוא נסע לקונסוליה הישראלית במוסקבה והפיץ כרוזים בין מבקשי האשרה לעלות ארצה – הכרוזים זעקו שיהודי רוסיה נדרשים לא לעלות כדי לא להזיק למזרחיים.
גם צ'רלי ביטון שלח מכתב לשלטונות ברית המועצות שיפסיקו את העלייה משם. הוא לא רק כתב, הוא גם עשה: הלך למלון "זוהר" בירושלים, שם שוכנו עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, והחל לפנות בכוח את הדיירים, כשהוא צועק לעברם: "רוסים מלוכלכים, תעופו מכאן חזרה לרוסיה! תלכו לגורבצ'וב!"
האם מאור זגורי שכח את הקמפיין של אריה דרעי בבחירות האחרונות: הוא דרש שמזרחיים יצביעו לְמזרחי. בכל ש"ס אין דריסת רגל לאשכנזי – וכל זה לא נחשב לגזענות?
כשאני עליתי ארצה מרומניה ב-1951 (די. די. טי., אוהל במעברה, צנע, יום עבודה בשבוע וכו') – נאמר לי שהזמרת הלאומית של ישראל היא שושנה דמארי שעלתה מתימן. לא עלה בדעתי לשאול למה דווקא מתימן? הרי מרומניה עלו פי ארבעה יותר עולים!
בהמשך הסתבר לי שבכל תוכנית הלימודים אין שום סיפור על הקהילה היהודית ברומניה (לפני השואה היו ברומניה "הגדולה" 850,000 יהודים, יותר מאשר בכל הפזורה בארצות האיסלאם גם יחד!) – ואני מודה שהבנתי מדוע: כיוון שבעת הפריצה הגדולה של ספרות התחייה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, כאשר קמו ענקי ספרות כמו ביאליק, טשרניחובסקי, שלום עליכם, עגנון, יצחק בשביס זינגר, ועוד מאות (!) אחרים – לא קם שום סופר עברי בדרגתם ברומניה. אלה התעוררו מאוחר, בדיוק כמו הסופרים המזרחיים.
יכולנו לזעוק על "הגזילה": הרי הוועידה הציונית הראשונה בעולם היתה בפוקשאן שברומניה (1882), שנתיים לפני ועידת קטוביץ, ו-15 שנה לפני הקונגרס בבאזל. "הרומנים" הקימו שתיים מתוך המושבות הראשונות, הקימו את רשת הריגול "ניל"י", 47 קיבוצים ו-50 מושבים נוסדו, או יושבו, על ידי יוצאי רומניה – "הרומנים" תרמו תרומה אדירה לתיאטרון הישראלי, לאמנות הציור (מרסל ינקו, ראובן רובין, נחום גוטמן – גם בסרביה, מחוז הולדתו, היתה חלק מרומניה) – איך זה שלא מלמדים שום יצירה של סופר "רומני", או למצער שהגיבורים ביצירה הם "רומנים" (כמו "התימנים" אצל הזז)?
ההסבר פשוט: בתקופת הפריחה של הספרות העברית (ללא שום סיוע של המדינה, כי לא היתה מדינה!) לא היה סופר "רומני" שכתב יצירת מופת בעברית, כפי שקרה בכל ארצות האיסלאם – ושמאור זגורי יבדוק אותי!
ועוד דבר: מאור זגורי מייחל ליום שכל עולם המערבי יישטף בכוח העולה של המזרח, ושל המהגרים האסלאמיים. אני מביט על כל הארצות האסלאמיות שמסביבנו (סוריה, עיראק, לבנון, ואפילו מצרים (קרא נא, בבקשה, מאור היקר, את ספרו של עלאא אל-אסוואני "בית יעקוביאן" על ההווי המבהיל השורר במצרים), ואינני רואה מדינה אחת שמאור זגורי היה מוכן לאמץ את השלטון וההווי שם.
ועתה יורשה לי לוותר על הענווה: פירסמתי למעלה מ-50 ספרים (ספרי ילדים, ספרי עיון, ספרות יפה), לא ספר אחד או שניים, כמו אצל רועי חסן וחבריו. ב-4 מתוך ספריי הגיבורים הם ילידי רומניה. שני רומנים מהנ"ל ("שחזורים" ו"הפרומושיקאים") זכו בפרס אקו"ם ליצירות שהוגשו לשופטים בעילום שם – הפרס הכי אובייקטיבי שאפשר להעלות על הדעת – ואין סיכוי שארז ביטון, הלוחם למען שוויון, ייאבק כדי שספריי יילמדו בבית הספר, כי הרי לא נולדתי במרוקו. אני "האשכנזי הבינוני", כדבריו של מואיז בן הראש, עלול לתפוס מקום של מזרחי, וכך לא ייעשה.
ד"ר משה גרנות
רמת השרון