על ספרם של תמר אלמוג ועוז אלמוג
"דור ה- Yכאילו אין מחר"
מודן 2016, 388 עמ'
כל הקורא את ספרם הנ"ל של תמר ועוז אלמוג חש שהמחברים מאששים בצורה מדעית (אבל פופולארית!) את תחושות הבטן לגבי הדור הצעיר המדהים, וגם המדאיג, שמופיע על במת ההיסטוריה, הלא זה המכונה דור ה-Y.
המחברים מעניקים מאפיינים לדורות שקדמו, ולאלה שיבואו אחר כך: ילידי שנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הם דור ה-X. מאפייניו – סקס חופשי, פריצת הפמיניזם, היי-טק, התנהגות יאפית (Yuppie = Young Urban Professional ).
דור ה-XY הוא דור התפר (נולדו בשנות ה-70).
דור ה-Y, נושא הספר, נולדו בשנות ה-90-80 של המאה הקודמת, חוו את חרדת הסקאדים ורצח רבין, דור ראשון שנולד אל עולם ממוחשב, אל האינטרנט.
אחריו מגיע דור ה-Z שנולדו בשנים 2009-1990.
הספר איננו דן באוכלוסיות ישראליות שאינן מתאימות עצמן ל"אופנות" הבינלאומיות בתחום החברתי-כלכלי, כגון ערבים, דרוזים, חרדים ודתיים לאומיים.
אביא בתמצית את המאפיינים של הדור הזה כפי שהם מסוקרים בספר: התמכרות טוטלית לטכנולוגיה ממוחשבת, לסמארטפון, ומכאן למסרים קצרצרים, המובילים לעילגות רגשית, עילגות המחשבה והביטוי, התמכרות למשחקים, לבידור ולניצול כיפי של פנאי.
ההתבגרות המינית של הדור הזה מוקדמת מזו של הדורות הקודמים (בין השאר – משום הנגישות לפורנוגרפיה), אבל יחד עימה – גם חוסר בגרות רגשית. בשל הגישה הפיידוצנטרית המגוננת של ההורים, הם גדלים כילדים עד גיל מאוחר, ולעתים מתגוררים אצל ההורים עד גיל שלושים, ואף מעבר לזה. בין המאפיינים: הרווקות המאוחרת, חיים בזוגיות ללא חתונה, ורבים מן המתחתנים – מתגרשים.
הולדת ילדים בדור הזה נתפסת כעול לא ממש רצוי, ולכן הפיריון יורד. נשים צעירות רבות מחליטות לא ללדת בכלל. בדור הזה מתרבה התופעה של משפחות חד-הוריות, תופעת הנרקיסיזם, דיכאון מתמשך, התמקדות מוגזמת במראה החיצוני (קעקועים, פירסינג, ניתוחים פלסטיים), פינוק והיעדר נימוס.
ההורים המגוננים (אל מול בית הספר ואל מול המפקדים בצבא), גורמים להם לאגו מנופח, החסר, כמובן, כל בסיס. וכשהם מגיעים לאוניברסיטה, שם מסתיימת אפשרותם של ההורים להתערב, הם חשים חסרי אונים, ונזקקים לכל מיני רמאויות (העתקות בבחינות, קניית עבודות ותיזות). קריאת ספר היא עבורם משימה קשה מדי, לאחר שהתרגלו למסרים קצרים, ואף לאימוז'ים בסמרטפונים. הם גם אינם קוראים עיתון, לא מאזינים לקונצרטים ולהרצאות. רוב הדור הזה הוא בעל תעודות אקדמאיות, אבל זה בהחלט לא מצביע על השכלה רחבה. בגלל התחרות ביו המכללות ובין האוניברסיטאות והמכללות – אלו מנסות למשוך סטודנטים ("לקוחות") באמצעי פיתוי שונות, ואלה המנמיכים את הרמה האקדמית. גם משובי הסטודנטים על מוריהם גורמים לכך שהמרצים מעדיפים להיות "חברה'מנים", ולאו דווקא קפדנים לרמה האקדמית.
העבודה עבורם היא כמעט עונש, והם נרתמים אליה כדי לזכות באמצעים לבילוי. חלק לא מבוטל מדור זה, מובטל (מה שמכונה בלשון מכובסת: "בהפוגה"). ההורים המגוננים מאפשרים להם לחיות תדיר במשיכת יתר, כשהם בטוחים שההורים יכסו אותה. הדור הזה מרבה לשתות אלכוהול (בתל-אביב פועלים 500 בארים!) – ב"טיול הגדול", שהוא בבחינת "חובה", הם מתנסים בצריכת סמים, חווייה שעלולה להיות הרת אסון (אישפוזים פסיכיאטריים).
דור ה-Y מרבה להתערטל נפשית, וגם גופנית, ברשתות החברתיות. הוא משתדל לא להיות מעורב פוליטית, הפטריוטיות שלו קלושה למדי (מוכנים לרדת לברלין, כי שם המילקי יותר זול!) – נמנעים מלהתגייס לכוחות הביטחון.
עוד ממאפייני דור ה-Y: נוטה למסורתיות חלקית (קבלת שבת, אבל נסיעה בשבת), היעדר חשיבות למוצא ולעדתיות, סובלנות מוחלטת כלפי קהילת הלהט"בים, ועיקר העיקרים: הם ממש בחרדה – שמא לא יהיה מחר.
הספר כתוב בצורה מעניינת, ומעורר דאגות בלב מי שמורשת ישראל ומורשת התרבות יקרות לו. כצפוי, בספר, שמתפרסם בימינו אלה – הגברים יוצאים רע מאוד: אין להם חוסן נפשי (עמ' 273), ויש להם "פתיל קצר" שאיננו מעניק להם יכולת לטפל בצורה נאותה בילדים (עמ' 280). כנראה שבלי "מס" כזה קשה היום לפרסם ספר עיון.

אהוד: אני עדיין זוכר את הלגלוג מצד ס. יזהר – שהילך אימים על הדור הצעיר, "דור האספרסו" – שכך כינה אותם לפני מלחמת ששת הימים, כאילו האספרסו הוא ר"ל סוג מְמכֵּר של סמים או ששתייתו מאפיינת דור קל-דעת – בניגוד לדורו של יזהר, דור מלחמת השיחרור (שאגב, לא מעטים ממנו השתמטו ממנה ולכן נשארו בחיים!)
דור האספרסו הוכיח מאז את עצמו, ועצוב לומר – גם בכל מלחמות ישראל, מששת הימים והלאה, ואילו משקה האספרסו, ש-ס. יזהר התנבא על אודותיו וראה בו סימן רע – האספרסו עוזר יותר ויותר גם לדור ההי-טק להישאר ערים עד מאוחר בלילה כדי להצעיד את ישראל וכלכלתה להיות המעצמה השנייה בעולם בתחום, ועם השלכות ביטחוניות מרחיקות לכת.
שלא לדבר על סופרים נידחים ששותים אספרסו יומם וליל, אבל שלא כמו אצל ס. יזהר – קל להבין את העברית שלהם, אולי בזכות הקפה.
לכן אני אופטימי בקשר לדורות הצעירים והצעירות, אשר משנה לשנה נעשים יפים יותר וגם שותים אספרסו והם "כור ההיתוך" המוצלח של עדות ישראל במיטבו וביפיפיות שלו!