פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, האחים קרמאזוב
בתרגום נילי מירסקי, עם עובד 2011, שני כרכים, 998 עמ'

המאמר פורסם לראשונה בחוברת "מאזניים", אפריל 2012, בעריכת ציפי שחרור
ובגיליון 734 מיום 16.4.2012 של המכתב העיתי

לפני הדיון ביצירה מן הראוי להביא את תמצית העלילה כדי שיובן במה מדובר.
לרומן "אחים קרמאזוב" יש עלילה מרכזית ומיספר עלילות משנה. העלילה המרכזית עניינה בסכסוך במשפחת קרמאזוב המסתיים ברצח האב ובהאשמת הבן הלא נכון ברצח זה בבית המשפט. האב, פיודור פאבלוביץ' קרמאזוב, הוא "זקן" הולל ונואף בן 55, מלווה בריבית, בעל בתי מרזח, עשיר מאוד בזכות אישתו הראשונה אדלאידה מיאוסובה, שילדה לו את הבן הבכור דמיטרי. אישה זאת בורחת מבעלה עם מאהב ונפטרת ממחלת הטיפוס. הוא נישא בשניית לנערה יפיפייה בשם סופיה איוונובנה, אשר יולדת לו שני בנים – איוואן ואלכסיי. כשאלכסיי היה בן שלוש נפטרת גם אישה שנייה זאת. הילדים מופקרים על ידי אביהם, גדלים בבתי אומנה שונים, ומגיעים לבגרות. דמיטרי (מיטיה), איש יצרי והולל כמו אביו, שירת כקצין בצבא עד שפוטר בשל מעשי ביש שונים. איוואן הוא הבן המשכיל שסיים אוניברסיטה ויש לו השקפת עולם אתיאיסטית, אותה ספג מתרבות אירופה המערבית. אלכסיי (אליושה), בן הזקונים הוא איש יפה מבחוץ ומבפנים. הוא מפסיק את לימודי הגימנסיה ומבקש להיות נזיר.
מסתבר שיש עוד צאצא אחד של פיודור, הלא הוא פאבל פיודורוביץ' סמרדיאקוב, שנולד לקבצנית מטורפת שהכול כינוה "המסריחה". פיודור איננו מאשר ואיננו מכחיש שהוא אביו, מרשה לו שיחשיב עצמו לבנו על פי השם (פיודורוביץ'), אך מועיד אותו להיות שרת, ולימים הטבח של משק ביתו. פאבל הסובל ממחלת האפילפסיה, הוא משכיל במידה מסוימת, ומושפע ממשב הרוח המערבי שהביא עימו איוואן.
סכסוך גדול נבעה בין שני הגיבורים הייצריים פיודור האב ודמיטרי הבן. דמיטרי טוען (ויש לטענתו סימוכין אצל עדים אחדים) שהאב נישל אותו מירושת אימו המנוחה, ולא רק זאת, אלא שהוא מאוהב בגרושנקה, בה מאוהב דמיטרי עצמו עד כדי שיגעון. גרושנקה נחשבת לאישה קלת דעת שנזנחה על ידי קצין פולני ("הלשעבר" שלה, "האחד והיחיד"), והפכה לפילגש של סוחר אמיד בשם קוזמה סמסונוב. פיודור האב מכין עבור גרושנקה 3000 רובלים במעטפה למקרה המאושר שהיא תסכים להגיע לביתו. דמיטרי בוער מקנאה, בולש אחרי אביו ואחרי גרושנקה.
לדמיטרי היתה פרשה נוספת עם אישה צעירה אחרת, הלא היא קטרינה איוואנובנה. ומעשה שהיה – כך היה: אביה הפולקובניק (אלוף משנה) מעל בכספי הגדוד והילווה אותו בריבית. ביקורת פתע היתה עלולה להכתים את שמו, כי הלווה הכחיש שהוא חייב לו, והקופה ריקה. לכן הוא מבקש האב לשים קץ לחייו. דמיטרי מודיע למשפחה שאם קטרינה תבוא אליו בעצמה לבקש ממנו כסף, הוא ייתן לה אגרות חוב בסכום החסר בקופת הגדוד. כדי להציל את אביה, קטרינה מוכנה לעבור את ההשפלה, ודמיטרי אמנם נותן לה את הכסף, לא לפני שהוא מתעלל ברגשותיה.
לימים קטרינה יורשת ירושה גדולה, מחזירה לו את הכסף ומבקשת ממנו שיישא אותה לאישה. הם מתארסים, ולימים נודע לה שדמיטרי דלוק על גרושנקה, והיא מעמידה אותו במבחן: היא נותנת לו 3000 רובלים שישלח לאחותה במוסקבה. דמיטרי לוקח את הכסף ומבזבז אותו על בילוי של הוללות עם גרושנקה בכפר הקרוב מוקורויה. שם הוא שופך כסף על שמפניה, מעדנים ממתקים צועניות שרות ורוקדות וכד'. הכול בטוחים (על פי וידויו שלו) שהוא בזבז שם 3000 רובלים. לאחר שהתפכח, הוא חש ייסורי מצפון שנהג כנבל כלפי ארוסתו. הוא נפרד ממנה, ומחפש דרכים להשיב לה את הכסף שלא ייחשב גם לגנב. הספר מתאר באריכות את הניסיונות הכושלים שלו להשיג את הכסף. בהיותו שיכור הוא כותב מכתב לקטרינה שהוא יחזיר לה את הכסף אפילו אם יצטרך לנפץ את גולגולתו של אביו.

בינתיים הקצין הפולני, שפיתה את גרושנקה וזנח אותה, התאלמן והתרושש, ולכן הוא מציע לה לשאתה לאישה בצורה מכובדת, ביודעו שהיא בעלת אמצעים. גרושנקה מערימה על דמיטרי ונוסעת לכפר מוקורויה לפגוש את הקצין בדימוס. דמיטרי, הבטוח שהיא התגנבה אל אביו כדי לזכות בכסף, מתגנב לחצר ביתו ומקיש על החלון על פי הסיסמה שקיבל מפאבל סמרדיאקוב, השרת והבן הבלתי חוקי, שהיה איש אמונו של פיודור. הקשת הסיסמה אמורה היתה לציין שסמרדיאקוב מודיע שגרושנקה החליטה לבוא אליו כפי שהשתוקק.
פיודור האב, הבטוח שגרושנקה היא זאת המקישה בשמשה, פותח את החלון וקורא לה. דמיטרי מבין שהאב לבד בבית, ולכן הוא נסוג ומתכוון לקפוץ החוצה מעל הגדר. גריגורי (השרת הראשי, ומי שגידל את דמיטרי בילדותו) מתעורר, רודף אחריו וצועק: "רוצח אביו!" – ומחזיק ברגלו. דמיטרי מכה אותו בעלי, וזה מתעלף ונופל ארצה. דמיטרי מתכוון לסייע לו, והוא מנגב מעליו את הדם, וכך דמו של גריגורי דבק במטפחתו, במקטורנו, בפניו ובידיו. דמיטרי בטוח שהרג את גריגורי, ולכן הוא מחליט לנסוע למוקורויה, לכבוש שוב את ליבה של גרושנקה, להתהולל כל הלילה, ובבוקר לתקוע לעצמו כדור בראש.
את כל העדים למעשיו מדהימה העובדה שלמרות שהיה דלפון בימים האחרונים (מכר את שעונו עבור 6 רובלים, משכן את אקדחיו עבור 10 רובלים, התחנן בפני מיספר אנשים להלוות לו כסף) פתאום יש בידיו סכומים אדירים שאותם הוא שוב מבזבז על שמפניה, מעדנים, מנגנים ורוקדים.
דמיטרי לא טעה – גרושנקה התאכזבה מרות מהקצין הפולני "האחד והיחיד", ומסבירה פנים דווקא לדמיטרי ההולל, זה ששופך עליה כספים בלי חשבון, אלא שלקראת בוקר מגיעים המשטרה , התובע והחוקר, ומאשימים אותו ברצח. דמיטרי היה בטוח שהרג בשוגג את גיורגי, אבל מסתבר לו שגיורגי התאושש, ומאשימים אותו דווקא ברצח אביו.
כל העדויות נגדו: היו עדים שלפני ימים התפרץ לבית אביו והיכה אותו, הוא היכה והשפיל קצין בדימוס מטופל באישה מטורפת, בת גיבנת ובן חולה שחפת. הכול מעידים שבשתי הפעמים במוקורויה, כל פעם, הוא בזבז 3000 רובלים, ואלה בדיוק 3000 הרובלים שהיו במעטפה אצל האב, ואשר הוכנו עבור גרושנקה. גם המכתב שכתב לקטרינה, בו הבטיח לנפץ את גולגולתו של אביו כדי להשיג את הכסף שהוא חייב לה – גם מכתב זה העיד נגדו.
היחיד שיודע את האמת הוא איוואן. הוא מבקר אצל פאבל סמרדיאקוב שלוש פעמים לפני שנפתח המשפט, ומסתבר לו שסמרדיאקוב הרג את האב בעקבות מה שלמד כביכול מאיוואן אשר טען לפניו שאין אלוהים, ולכן הכול מותר. סמרדיאקוב הבין שאיוואן מעוניין במות האב, שהרי אם זה היה מתחתן עם גרושנקה, לא היו מקבלים הבנים כלום מהירושה. סמרדיאקוב מתאר איך הציג התקף אפילפסיה, ואיך שמע מה שקרה בין דמיטרי ובין גריגורי, איך פיתה את האב לפתוח את הדלת בשקרו שגרושנקה מחכה בין השיחים, איך האב נרכן אל החלון, ואז היכה אותו שלוש פעמים עם משקולת נייר והרג אותו. אחר כך ניקה את המשקולת, וגנב את הכסף, שלא היה תחת המזרן, כפי שסיפר לדמיטרי, אלא מאחורי האיקונין.
איוואן מודיע לסמרדיאקוב שלמחרת הוא יודיע את האמת בבית המשפט, אלא שקורים שני אירועים שמונעים את המידע הזה מפני בית המשפט: סמרדיאקוב מתאבד בתלייה, ואיוואן שוקע בהזיות קשות, ועדותו המבולבלת בבית המשפט, בה הוא אומר בין השאר שכולנו רוצים לרצוח את האבות שלנו! העדות של איוואן מזיקה לדמיטרי יותר מאשר היא מועילה.
המשפט, הגם שהוא התנהל בצורה הוגנת, ולמרות שקטרינה, איוואן ואלכסיי שכרו עורך דין מהולל מפטרבורג – הכרעת המושבעים הייתה שדמיטרי אשם ויישלח לעשרים שנות עבודת פרך בסיביר.
איוואן, החולה מאוד, אשר תפס בינתיים את מקומו של דמיטרי בליבה של קטרינה, אלכסיי וקטרינה עצמה מתכננים בריחה של דמיטרי משיירת האסירים והברחתו לארצות הברית.
מלבד העלילה המרכזית הנ"ל יש ברומן עלילות משנה, נאומים ורפליקות החושפים השקפות עולם שונות ומשונות בהן דגלו גיבורי היצירה.

הזמן ביצירה
מסתבר שההתרחשות העיקרית ברומן אדיר ממדים זה מתקיימת בסך הכול ב-9 יממות, כדלקמן:

ביממה הראשונה דמיטרי (בן 28) מבקש לאחיו אלכסיי (אליושה) שיודיע לקטרינה שהוא מבקש להפר את האירוסין, וכן יבקש מהאב שייתן לו 3000 רובלים. דמיטרי מאיים שיהרוג את אביו אם גרושנקה תבוא אליו. סמרדיאקוב לומד מאיוואן דעות אתיאיסטיות – אין אלוהים, אין אלמוות, ולכן הכול מותר.
דמיטרי ואביו פיודור פאבלוביץ' קרמאזוב מתדיינים אצל הסטארץ (מעין אדמו"ר של נזירים פראבוסלאבים) במריבה שביניהם על כספים ואהבה. הם מעוררים מהומה הגורמת עוגמת נפש ובושה אצל אלכסיי. דמיטרי מתפרץ לבית אביו ומכה אותו. אליושה ממלא את שליחותו אצל קטרינה. גרושנקה מהתלת בקטרינה, ולא מוכנה לוותר על דמיטרי. קטרינה מגרשת אותה מביתה. ליזה הבת הנכה של האצילה חוחלקובה כותבת מכתב אהבה לאליושה.

ביממה השנייה איליושה (להבדיל מאליושה הוא אלכסיי), הבן של הקצין שהושפל על ידי דמיטרי, זורק אבנים על אליושה ונושך את אצבעו כנקמה על מה שעולל דמיטרי אחיו לאבא שלו. אלכסיי מתוודע אל משפחתו הדוויה של הקצין המושפל סנגיריוב (אישתו המטורפת, בתו הגיבנת ובנו החולה שחפת). אליושה נפגש עם איוואן, והאחרון מתאר בפניו את המעשים האכזריים שמבצעים בני האדם בעיקר כלפי ילדים, וכן הוא מגולל בפניו פואמה על האינקוויזיטור הגדול שמוכן להעלות על המוקד את ישוע עצמו.

ביממה השלישית איוואן נוסע למוסקבה, במקום למלא את שליחותו של אביו בעניין עסקת מכירה של חורשה. אליושה מגיע למנזר, שם מתאספים הנזירים ליד הנזיר הנערץ, הסטארץ זוסימה ההולך למות.

ביממה הרביעית בעקבות ריח רע שעולה מגווייתו של הסטארץ, האמונה של אליושה מתערערת – הוא מוכן לאכול מאכלים אסורים בצום ולשתות יין. הוא אף מתארח אצל גרושנקה, שהיתה מוכנה לשלם לפרח הכמורה רקיטין 25 רובלים אם יצליח להביא אותו אליה.

כעבור 3 ימים –

ביממה החמישית דמיטרי מנסה להשיג כסף כדי להחזיר את החוב לקטרינה. הוא עושה שלושה ניסיונות נואשים המתוארים בפרטי פרטים – ובשלושתם הוא יוצא בפחי נפש.

ביממה השישית דמיטרי מלווה את גרושנקה לפטרון שלה – קוזמה סמסונוב, אך היא מצליחה להערים עליו ונוסעת אל הקצין הפולני. דמיטרי בטוח שהיא אצל אביו, מאיים על כל מי שנקרה לפניו, חוטף עלי ורץ אל חצר ביתו של אביו. הוא דופק על שמשת החלון לפי הסיסמה הסודית שלמד מסמרדיאקוב, ואז מסתבר לו שאביו לבדו, וגרושנקה איננה איתו. הוא מתכוון לחזור ולקפוץ מעל הגדר, אבל גריגורי השרת מחזיק ברגלו וצועק "רוצח אביו!"
דמיטרי מכה אותו בעלי, ומאמין שהרג אותו. כשנודע לו שגרושנקה נסעה אל הקצין הפולני אל הכפר מוקורויה, פתאום יש לו המון כסף – הוא פודה את האקדחים שלו שמישכן בעבור 10 רובלים, קונה כמויות אדירות של שמפניה ומעדנים כדי לערוך שוב הילולה עם גרושנקה, כשבכוונתו להתאבד אחר כך (בחושבו שהרג את גריגורי). גרושנקה באמת מראה חוסר עניין בקצין הפולני שפיתה אותה בנעוריה, ומראה פנים אוהבות לדמיטרי. בינתיים מארפה, אישתו של גריגורי, מוצאת את בעלה הפצוע ואת אדון הבית רצוח. מספר עדים מגיעים למשטרה, וזרועות החוק מגיעות למקום ההילולה ועוצרים את דמיטרי. כשנודע לדמיטרי שגריגורי חי, הוא חש הקלה גדולה, אבל זה לא מועיל לו כי העדויות נגדו על רצח אב רבות מדיי.

מהמעצר עד המשפט עוברים חודשיים.

ביממה השביעית מתואר כיצד אליושה מצליח לפייס בין ילדי בית הספר, וביניהם הילד המתוחכם והסנוב קוליה, ובין איליושה, הבן החולה של הקצין המושפל. ילדי בית הספר התעללו באיליושה ולעגו לו על כך שאביו היה לצחוק. איליושה נלחם נגד כולם, וכעת, כשהוא גוסס, באים הנערים, בעידודו של אליושה (אלכסיי), להתפייס עמו.
איוואן מבקר אצל סמרדיאקוב ונודע לו שזה הרג את האב, הוא פיודור פאבלוביץ' קרמאזוב, בעקבות התיאוריה של איוואן, לפיה אין אלוהים, והכול מותר. הוא ניצל את ההזדמנות שגריגורי מעולף, ושדמיטרי בורח מבוהל שמא הרג את גריגורי, מפתה את האב לפתוח את הדלת, כביכול לגרושנקה, והורג את האב במשקולת הנייר הכבדה. איוואן מתכונן להודיע על כך למחרת במשפט, אבל הוא שוקע בהזיה, בה מופיע השד במסווה של ג'נטלמן שירד מנכסיו ומטיח בו את דעותיו האתיאיסטיות. אליושה מודיע לאיוואן שסמרדיאקוב התאבד.

ביממה השמינית מתקיים המשפט, מופיעים העדים מטעם הקטגוריה, והעדות הכי מכרעת היא עדותה של קטרינה איוואנובנה, אשר ברגע של היסטריה ורצון לנקמה פורשת את כל הנכלולים של דמיטרי כלפיה (כיצד גנב את כספה ובגד בה עם גרושנקה), וחושפת את המכתב, בו הצהיר דמיטרי שאם לא ימצא כסף להחזיר לה את החוב שלו כלפיה – ירוצץ את גולגולתו של אביו וייקח ממנו את הכסף. גם איוואן מעיד, אך הוא עדיין הוזה, ובמקום להצהיר שסמרדיאקוב התוודה בפניו על רצח, הוא מראה את 3000 הרובלים שסמרדיאקוב גנב מביתו של פיודור פאבלוביץ', ומצהיר שהוא הרוצח האמיתי, כי רצה במות אביו, כפי שרוב האנשים מייחלים. העדות שלו נתפסת כחולשה בעת מחלה, ואיננה נלקחת בחשבון. המשפט נמשך עמוק אל תוך הלילה, ובסוף המושבעים (רובם מוז'יקים) חורצים את דינו של דמיטרי – אשם!

עוברים חמישה ימים –

ביממה התשיעית דמיטרי חולה ומאושפז בבית חולים. איוואן גם כן חולה, וקטרינה איוואנובנה מטפלת בו בביתה. איוואן וקטרינה מתכננים בריחה של דמיטרי משיירת האסירים המובאת לסיביר. אליושה משכנע את קטרינה שתבקר את דמיטרי בבית חולים. היא משתכנעת, מגיעה לשם, ובסצינה מרגשת הם מתפייסים. גרושנקה מגיעה במפתיע. היא לא מוכנה לסלוח לקטרינה, אלא אם כן תצליח להציל את דמיטרי.
אחרי יציאתו מבית החולים בו מאושפז דמיטרי, הולך אליושה להשתתף בהלוויה של איליושה, שנפטר יומיים אחרי המשפט. אליושה מלהיב את הנערים בני גילו של איליושה לאחווה ולזיכרון הנער המת שהיה אמיץ ובעל נשמה יתירה.

בתוך 9 ימים אלה יש גלישות רבות, שעיקרן – נסיגות בזמן עד עשרות שנים אחורנית, ושיחות פילוסופיות ארוכות, שחלקן קרובות יותר לנאומים – כל אלה מרחיבים את יריעת הרומן. להלן הגלישות והנסיגות העיקריות:

1. קורותיה של משפחת קרמאזוב (עמ' 42-17)
2. קורות הסטארצים (עמ' 48-45)
3. דיון תיאולוגי על מאמר שכתב איוואן על בתי הדין הכנסייתיים (עמ' 94-87)
4. קורותיהם של גריגורי ואישתו מארפה, השרתים של בית קרמאזוב (132-127)
5. קורותיו של פראפונט, נזיר מסתגף ומטורף (עמ' 226-221)
6. הפגישה בין איוואן לאליושה במסעדה, בה פורש איוואן את השקפתו על רוע האנשים המתעללים בילדים, וכן מרחיב את הדיבור על פואמה שחיבר על ישוע המתגלה בסיביליה בימי האינקוויזיציה, כשהאינקוויזיטור הגדול רוצה להעלות אותו על המוקד על כפירה (עמ' 346-298)
7. סיפור חייו של הסטארץ זוסימה (עמ' 418-372)
8. סיפורו של קוליה והשלמתו עם איליושה (עמ' 709-651)
9. ליזה מתוודה בפני אליושה על שיגעונותיה (740-733)
10. איוואן הוזה שהוא מדבר עם שד (821-801)
11. הנאומים הארוכים של הקטגור והסנגור במשפט של דמיטרי (עמ' 941-873)

האנטישמיות של דוסטוייבסקי
גם המספר וגם הגיבורים משתמשים תדיר בכינויים המבזים את היהודים – "יהודונים", "ז'ידים", "ז'ידונים". פיודור פאבלוביץ' קרמאזוב הידוע לשמצה – יש לו עסקים עם "יהודון" (עמ' 26); הוא התוודע באודיסה להמון "ז'ידים" (עמ' 37); רקיטין, פרח הכמורה הנוכל, ודמיטרי מדברים על "יהודונים" (114, 637); על גרושנקה מסופר שעסקה ב"געשעפט" (מילה יידישאית זאת מופיעה שם במפורש!) כמו "יהודונית" (עמ' 443); חוחלקובה מציעה לדמיטרי שיכרה זהב בסיביר כדי לא להשאיר את כל העושר ל"יהודונים" (עמ' 493); טריפון, המוז'יק בעל הפונדק, מכנה את היהודים המנגנים לדמיטרי וגרושנקה – "ז'ידים" (עמ' 529, 543, 551, 556); ליזה, הבת הנכה והקצת מטורפת של חוחלקובה, שואלת את אליושה (הפרוטגוניסט, הדמות האהובה על המספר ועל כל הגיבורים!) אם זה נכון שיהודים גונבים ילד נוצרי לקראת פסח ושוחטים אותו, מענים ילדים לאורך שעות, מקצצים את אבריהם וצולבים אותם. על כך עונה אליושה (זאת בוודאי גם דעתו של הסופר עצמו!): "אין לי מושג!" (עמ' 737).
דוסטוייבסקי מצטרף ברומן זה לחבורה גדולה של גאוני ספרות שהביעו דעות אנטישמיות בכתביהם – שקספיר, דיקנס, טורגנייב...

איפיון הנשים
הנשים ברומן זה הן אסרטיביות ויוזמות קשרים עם גברים (מדובר באמצע המאה ה-19 במזרח אירופה!):
ליזה (LISE), הבת הנכה של חוחלקובה, יוזמת קשר רומנטי עם אליושה (שהיה בזמן ההוא נזיר!), ואף כותבת לו מכתב אהבה (עמ' 85-84, 212, 285), מכתב דומה היא כותבת לאיוואן (עמ' 758); קטרינה איוואנובנה כותבת לדמיטרי מכתב, בו היא מבקשת ממנו להתחתן עימה (עמ' 158); היא מוכנה לשמור לו אמונים אפילו אם יילך אחרי גרושנקה (עמ' 248); מאריה קונדרטייבנה, הבת של בעלת הבית בו מתגורר דמיטרי, עוגבת אחרי סמרדיאקוב, הבן הבלתי חוקי של פיודור פאבלוביץ' קרמאזוב, והמשרת שלו (עמ' 293); גרושנקה עושה מאמצים להביא את אליושה לביתה, ומשלמת לרקיטין 25 רובלים כשזה מצליח להביא אותו. היא מתיישבת על ברכיו של אליושה (עדיין בבגדי נזיר!) ומגלה לו שהיא אוהבת אותו (עמ' 449, 451); גרושנקה מלטפת את קלגנוב, הצעיר והיפה לעיני דמיטרי ולעיני הקצין הפולני "הלשעבר" שלה (עמ'536); לאחר שהעידה נגד דמיטרי בבית המשפט, מופיעה קטרינה איוואנובנה בבית החולים, שם מאושפז דמיטרי תחת משמר, מבקשת סליחה ומתוודה על אהבתה אליו (עמ' 962 ואילך).

הגיבורים משכילים
לַמרות שהספר מתאר אווירה יצרית קמאית ממש, בעיקר אצל דמויות כמו פיודור קרמאזוב, דמיטרי קרמאזוב, גרושנקה, הרי שכמעט כל הדמויות – גם הנמוכות מבחינה חברתית – חושפות השכלה חובקת עולם. כמעט כל הדמויות משבצות מילים ומשפטים בצרפתית, אנגלית, גרמנית, לטינית, יוונית (עמ' 41, 180, 182, 239, 254, 302, 340, 609, 662, 723-721, 731, 743, 809-804, 821-810, 936). הגיבורים מזכירים יצירות קלאסיות, ואף מצטטים מתוכן, לעיתים בשפת המקור – מוזכרים דברי הומרוס, דנטה, דקארט, וולטר, שקספיר, שילר, גיתה, היינה, ויקטור הוגו ועוד (עמ' 147-144, 254, 306, 312, 322, 487, 513, 519, 694, 821-810, 902), וכמובן מוזכרות יצירותיהם של הקלסיקונים הרוסים ומבקריהם – פושקין, גוגול, לרמונטוב, שצ'דרין, גריבויידוב, נקראסוב, טיוטצ'ב, טורגנייב, בלינסקי (עמ' 183), 264, 290, 312, 322, 493, 495, 540-539, 700, 810 ואילך, 913).

סביר מאוד להניח שדמויות כמו איוואן קרמאזוב, הסנגור והקטגור, חוחלקובה ומקסימוב, היא בעלת אחוזה בהווה, והוא בעבר – הן מלומדות, אבל מסתבר שגם דמויות לא נחותות יותר מצטטות ספרות קלאסית, כמו פיודור קרמאזוב המצטט את לרמונטוב (עמ' 183), הקצין העני והמושפל סניגיורוב, אביו של איליושה, מצטט את פושקין (עמ' 264); דמיטרי הלא מחונך מצטט את דברי אודיסאוס אצל הומרוס וכן את "המלט" של שקספיר (עמ' 513, 519), ומצטט פתגם לאטיני (עמ' 743). אפילו קוליה, תלמיד הגימנסיה, מהגג בצרפתית, מצטט פתגם רומי, מזכיר את וולטר, בלינסקי, פושקין (עמ'662, 693, 694, 700). הרומן משאיר תחושה של גודש בעניין הזה.

רצח אב
עיקר דיונו ההגותי של הספר הוא סביב ההנחה (המיוחסת בספר לאיוואן קרמאזוב) שיש לבנים תשוקה עזה לרצוח את אבותיהם. איוואן אומר בעדותו בבית המשפט: "וכי מי לא מייחל למותו של אביו?" (עמ' 865).
מסתבר ששלושה מבין בניו של פיודור קרמאזוב מייחלים למותו: דמיטרי בגין הירושה של אימו ובגין התחרות שבינו ובין אביו על ליבה של גרושנקה, איוואן משום התיאוריה שלו שאין אלוהים, ולכן הכול מותר, וסמרדיאקוב, הבן הבלתי חוקי, על ההשפלה שעבר כל חייו, ומשום "התורה" שלמד מאיוואן.
היחיד שהוא טהור עיניים ולב הוא אליושה.
התיזה הזאת שברומן היתה אחד מיסודותיה של התיאוריה הפרוידיאנית בדבר "תסביך אדיפוס", אותה ניסח פרויד במסה שלו "דוסטוייבסקי ורצח אב" (התרגום לעברית מאת אריה בר ב"כתבי זיגמונד פרויד", דביר 1967, כרך ב' עמ' 183-167).

"האחים קרמאזוב" רחב היריעה חושף בפני הקורא יכולת מדהימה לאיפיון דמויות ולתיאור מצבים, ואף על פי שהוא עוסק בנושאים תיאורטיים שהיו יפים לאמצע המאה ה-19, הרי שהוא מוצא נתיבים לליבו של הקורא גם בדורנו. ללא ספק הוא אחד מאבני השתייה של הרומן האירופי המודרני.