או אַבָּא עָשִׁיר אַבָּא עָנִי
בתר עניא אזלה עניותא – בתר אתרא אזלה עתירותא
מאמרו של שמואל אבנרי "בעל הטירה על אמידותו המדומה של ביאליק" ("חדשות בן עזר" 1170) נכתב בתגובה לבקשתי לזכור גם את טשרניחובסקי למרות עוניו. המאמר המתאר את מצבו הכלכלי הקשה של ביאליק הביא אותי להזדהות עם ביאליק. בייחוד עקב העובדה המובאת במאמר, שלפיה לא הספיק ביאליק לשלם את המשכנתא על ביתו המפואר. ומי לא יזדהה עימו על כך.
יחד עם זה עוני הוא תמיד דבר יחסי. ביאליק היה עשיר, היה לו בית (נכון עם משכנתא) בשעה שלטשרניחובסקי לא היה בית (עם משכנתא) והוא גר רק בשכירות.
וכמו שנאמר "בתר עניא אזלה עניותא" – "בתר אתרא אזלה עתירותא" (משנה ביכורים פג ח') – "אחרי העני הולכת העניות ואחרי העשיר הולך העושר" – כך גם במציאות. אחרי העוני של טשרניחובסקי הולכת העניות, ואין מזכירים אותו בשלה, ואילו אחרי העשיר (ביאליק) הולכת העשירות. יש בית גדול עם צוות עובדים שמכינים לו אזכרה שנתית כל שנה.
מן הראוי לזכור גם את העני כשעושים אזכרה לעשיר.

היהודי שוורץ (שחור) ומלחמתו ביהודים
לאחרונה הודלפו (כנראה ע"י הרוסים) מסמכים רבים של ״קרן החברה הפתוחה״ השייכת לסרסור הבורסה ג׳ורג׳ סורוס, התומך הנלהב של הנשיא אובמה, ושל הילרי קלינטון – לאתר בשם DC Leaks.
המסמכים שהודלפו שופכים אור על מדיניותו של סורוס בסכסוך הערבי-ישראלי. סורוס השקיע סכומי עתק במטרה לערער על מעמדה של ישראל כדמוקרטיה, והצגתה כמדינה גזענית ואנטי-דמוקרטית, וערעור יחסי ישראל עם האיחוד האירופי וארה"ב.
ג'ורג' סורוס נולד בבודפשט, הונגריה, ב-1930 בשם ג'ורג' שוורץ (בהונגרית: Schwartz György), למשפחה יהודית חילונית. בשנת 1936 שינה אביו את שם משפחתו משוורץ ("שחור" בגרמנית וביידיש) – לסורוס ("יורש" בהונגרית).
שוורץ סורוס שרד את התקופה הנאצית ע"י אימוץ זהות לא יהודית, ובין השאר עסק בעזרה לנאצים להשתלט על רכוש יהודי.
בשנת 1947 היגר שוורץ-סורוס לאנגליה ולמד בבית הספר לכלכלה של לונדון, והושפע רבות מהפילוסוף קרל פופר, שהיה אחד ממוריו, שם סיים תואר ראשון ודוקטורט בפילוסופיה בשנת 1954.
בשנת 1956 עבר לניו יורק שם החל לעשות הון כסרסור בורסה. את עיקר פירסומו קנה בספקולציה שעשה ב-1992, עת מכר בחסר מיליארדי לירות שטרלינג תוך ציפייה לפיחות בשער המטבע הבריטי, פיחות שהתממש ב-1993 והביא ליציאת הליש"ט ממנגנון שערי החליפין האירופי, וכך עשה רווח אישי של 1.1 מיליארד דולר.
הונו מוערך בכ-19.2 מיליארד דולר, מה שהופך אותו לאחד מ-50 עשירי תבל. מגזין פורבס מדרג אותו במקום ה-35 ברשימת עשירי תבל.
כסרסור בורסה יהודי מייצג שוורץ-סורוס את הסטריאוטיפ האנטישמי הקלאסי של היהודי הבינלאומי, הספקולנט העושה כסף על אסונם של אחרים; ובאמת הגזען האנטישמי, מוחמד מהטיר, ראש ממשלת מלזיה, האשים את שוורץ-סורוס במהלך המשבר הפיננסי באסיה ב-1977 – בשימוש בעושרו על מנת להעניש את איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) על קבלת מיאנמר כחברה בארגון. הוא המשיך ואמר כי "היה זה יהודי אשר עורר את קריסת המטבע," כחלק מקונספירציה יהודית גדולה.
הפילוסוף הסלובני האנטישמי, סלבוי ז'יז'ק (המזדהה דווקא עם האנטי-ציונות של שוורץ-סורוס) הגדיר אותו כאיש השקר. "סדר יומו של סורוס הוא השקר בהתגלמותו: חצי מזמנו מוקדש לספקולציות פיננסיות, והחצי השני לפעילות 'הומאנית'."
קרל פופר הוא פילוסוף יהודי מומר יליד וינה שנאלץ להגר עקב עליית הנאצים לשלטון לניו זינלנד ומשם עבר ללונדון והתמנה לפרופסור ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס", שם לימד לוגיקה.
במהלך מלחמת העולם השנייה כתב פופר את ספרו החשוב ביותר בתחום הפילוסופיה המדינית, "החברה הפתוחה ואויביה", הספר יצא לאור בשנת 1945. פופר מצביע בספר על אפלטון כאבי אבות האידיאולוגיה הטוטליטרית, שהשפיע על מרקס והיטלר. בספרו מגן פופר על הליברליזם, חשיבה ביקורתית, ואחריות אישית של אנשים לפעולותיהם.
שוורץ-סורוס, שהיה תלמידו של פופר בלונדון, הקים מוסד שקרא לו על שם ספרו של פופר: "מכון החברה הפתוחה" (Open Society Institute).
שוורץ-סורוס אינו פועל להשגת מה שהוא קורא "חברה פתוחה" בקרב 23 הדיקטטורות הערביות, או בקרב 57 המדינות המוסלמיות, אלא הוא מתרכז במאבק נגד "החברה הפתוחה" של המדינה היהודית ע"י תמיכה בארגונים התומכים בדה לגיטימציה שלה ובארגונים או מוסדות התומכים ב- BDSM. (M – מזוכיסטים יהודים).
המענקים שנותן שוורץ-סורוס מנוהלים על ידי "המשרד הערבי האזורי – אזרחים פלסטינים בישראל" היושב בעמאן, שבראשו עומד עמאר אבו-זיאד. בעבר התמחה אבו-זיאד במשרד עורכי דין ברמאללה כחלק מהתוכנית המשפטית של 'קרנות החברה הפתוחה'.
הארגונים הנתמכים הם: "עדאלה", לצורך "קידום זכויות המיעוט הפלסטיני בישראל באמצעות לובי וחקיקה". "מדה אל־כרמל", לקידום "הבנה של השפעת החוקים המפלים הישראלים על האזרחים הפלסטינים בישראל ולפעול לשינוי מדיניות". "מוסאוא", לבניית "רשת בינלאומית של תמיכה למיעוט הפלסטיני הערבי בישראל, ולאתגר את הפרות זכויות האדם שהם מתמודדים עימן." "מכון המחקר מולד" כדי "לייצר תמיכה ציבורית ופוליטית נגד ההתנחלויות באמצעות מחקר בנוגע להשלכות הכלכליות שלהן, לגרות שיח פוליטי ולהציג המלצות מדיניות לסיום הכיבוש הישראלי."
הארגונים "בצלם", "שוברים שתיקה", "גישה", "עיר עמים", "מחסום ווטש", "יש דין" – קיבלו כסף מגופים של "החברה הפתוחה" בסכום מצטבר של מיליוני שקלים. גם "הקרן לישראל חדשה" קיבלה מענק בסך 837 אלף דולר בשנת 2015 לתמיכה בפרויקט של "תוכנית הרמן שוורץ למשפט וזכויות אדם." מטרת המענק היא "חיזוק יכולות הלובינג המשפטי של צעירים פלסטיניים בעלי רקע משפטי על ידי למידת תואר במשפט הומניטרי בארה"ב, יחד עם אפשרויות התמחות בישראל."
'המכון לחברה פתוחה' תומך גם ב"מכון המדיניות האירופי של החברה הפתוחה" במטרה לתמוך ביישום מדיניות סימון מוצרים ישראליים המיוצרים ביהודה ושומרון, ובדבר "הצטרפותה של פלסטין" לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
הקרן תומכת גם בארגונים פלישתינאים כגון "אל־חק", "אל־מזאן" ו"המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" הפעילים בקידום קמפיין הדה-לגיטימציה ומנסים להציג את ישראל כמדינה "גזענית" וכ"מדינת אפרטהייד" ה"מבצעת פשעי מלחמה". והמובילים קמפיין החרם והעוסקים בלוחמה משפטית נגד בכירים ישראלים.
שוורץ-סורוס מתנגד לשדולה הפרו-ישראלית איפא"ק. ותמך בסך 750 אלף דולר בג'יי־סטריט. בנוסף הוא תומך במועצה האיראנית-אמריקנית הלאומית (NIAC), שדולה פרו-איראנית הפועלת בוושינגטון והשואפת להקנות לגיטימציה למשטר האיראני ולהגן עליו מפני הניסיונות למנוע ממנו נשק גרעיני.
לסיכום: לאור כל הגילויים האלו על מלחמתו של שוורץ-סורוס במדינת היהודים, יש לתקן את חוק העמותות החדש בקביעה חד משמעית – שיחיד או ארגון (לא רק מדינה) הפועלים למען חיסולה של מדינת היהודים – בין אם אידיאולוגית או מעשית בתמיכה בארגון ה-ב.ד.ס.מ. לא יוכל לתרום לעמותה ישראלית. האוחזים בחרם – בחרם יאבדו.

הסקוטים מסלטיק ללורד בלפור
מועדון כדורגל סלטיק (Celtic Football Club), הידוע בשם המקוצר סלטיק, הוא אחד ממועדוני הכדורגל המפורסמים בעולם, הממוקם בעיר גלאזגו שבסקוטלנד.
יחד עם המתחרה העירונית הוותיקה, גלאזגו ריינג'רס, שולטות שתי הקבוצות בצוותא בכדורגל הסקוטי. היריבות בין שני המועדונים היא אחת המפורסמות בעולם, והדרבי של גלאזגו רווי רגשות בשני הצדדים.
סלטיק שנוסדה ב-1888 על ידי כומר סקוטי קתולי ממוצא אירי בשם אנדרו קירנס, שנודע יותר לאורך הדורות בכינויו הדתי "האח וולפריד" (Brother Walfrid), מזוהה עם הקתולים, ואילו הריינג'רס מזוהים עם הפרוטסטנטים. מדי הקבוצה הם פסים בגווני ירוק-לבן ומכנסיים לבנים, הם משחקים באצטדיון סלטיק פארק בעל 60,355 המקומות.
עדיין לא פענחתי את פשר השנאה העזה של האירים הקתולים לישראל.
בגלל העוינות הקשה של האירים הקתולים לאנגלים, עוינות שהתפתחה במהלך מלחמתם לעצמאות, תמכה אירלנד הקתולית בהיטלר במלחמת העולם השנייה.
ביום התאבדותו של היטלר הגיע ראש ממשלת אירלנד דה-ואלירה לשגרירות הנאצית בדבלין, והביע את תנחומיו לעם הגרמני "על מות אדולף היטלר" המנהיג הנערץ על ידו. אבל האירים, שלחמו לחופש, מעולם לא הביעו רצון בחיסול בריטניה, לכן מהזדהותם של האירים עם היטלר ועד הזדהותם המוחלטת עם הגזענות הערבית-מוסלמית הנאבקת לחיסול מדינת היהודים עדיין יש דרך ארוכה.
בדומה לאירים הקתולים (בניגוד לפרוטסטנטים באירלנד הצפונית שתומכים בישראל) –גם קבוצת סלטיק הסקוטית-קתולית אוחזת בדעות אנטי-ישראליות קיצוניות.
במשחק שהיה לאחרונה בין סלטיק להפועל באר שבע קיבלו אוהדי הקבוצה את הישראלים בקבלת פנים עויינת, בקריאות נאצה והתגרות, ומילאו את היציעים בדגלי אש"פ, למרות אזהרה מפני קנס מאופ"א.
למרבה הצער באר שבע הובסה 5:2 והאנטישמים ניצחו.
http://rotter.net/forum/scoops1/339816.shtml#1
בשעה שהסקוטים הקתוליים עויינים את ישראל ותומכים בגזענות הערבית-מוסלמית (עוד מעט הם יזכו להכירה אצלם בגלזגו...) כדאי לנו להיזכר בסקוטי אחר, אמנם אוונגלי-פרוטסטנטי, שבזכותו תומכי סלטיק יכולים בכלל להניף את דגלי אש"פ.
הלורד ארתור ג'יימס בלפור (Arthur James Balfour, 1st Earl of Balfour;‏ (1848-1930).
בלפור היה שר השלטון המקומי, שר הבריאות, השר הממונה על סקוטלנד, השר הממונה על אירלנד, שר האוצר, ראש הממשלה של בריטניה בתאריכים 11 ביולי 1902– 5 בדצמבר 1905, הלורד הראשון של הימייה ושר החוץ מטעם המפלגה השמרנית. הוא היה חבר מסדר הבירית, מסדר ההצטיינות ומועצת המלך של הממלכה המאוחדת.
בהיסטוריה של הציונות נודע לבלפור מקום חשוב, כאביה של "הצהרת בלפור".
ב-1916, לויד ג'ורג', מינה את בלפור כשר החוץ. במהלך כהונה זו פרסם בלפור את ההצהרה המפורסמת ב-2 בנובמבר 1917, ועיקרה – הכרזה כי בריטניה תומכת בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.
הקשר של בלפור עם הציונות החל עוד בימיו של הרצל. בלפור האמין כי "הדת והתרבות הנוצרית חבות חוב בל ישוער ליהדות." בשנת 1903, בהיותו ראש ממשלה, ובעיצומה של מערכת בחירות, ביקש להבין מדוע דחתה התנועה הציונית הצעה נדיבה שקיבלה משר המושבות הבריטי. באותה שנה ביקש תיאודור הרצל מג'וזף צ'מברליין לעזור בהשגת צ'רטר להתיישבות יהודית בחצי האי סיני. צ'מברליין לא הצליח לשכנע את השלטונות הבריטיים במצרים ולכן הציע להרצל כתחליף את אוגנדה, הצעה שנדחתה על ידי הקונגרס הציוני השישי.
בלפור רצה לדעת מדוע, ויועצו המדיני מר דרייפוס הציע לו להיפגש עם חיים ויצמן שהיה אז עוזר הוראה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר. בפגישה זו השאיר ויצמן רושם רב על בלפור, והקשר ביניהם התחדש בזמן מלחמת העולם והביא לאותה הצהרה מפורסמת.
על ההצהרה שתישא את שמו אמר בלפור ברבות הימים: "בסיכומו של חשבון היה זה, בהשקיפי לאחור, הדבר הראוי ביותר שעשיתי בחיי."
הלורד בלפור גם זכה לבקר בארץ. ב-24 ביולי 1918, בטקס הנחת אבן הפינה בהר הצופים לאוניברסיטה העברית, הצהיר בלפור בנאומו כי "הפרופסורים זיגמונד פרויד, אלברט איינשטיין ואנרי ברגסון הם שלושת היהודים אשר השפיעו ביותר על ההגות והתרבות המודרנית."
כהוקרת תודה ללורד הוקם על שמו המושב החקלאי בלפוריה בשנת 1922, בצפון עמק יזרעאל ליד העיר עפולה, וניטע יער בלפור מעל קיבוץ גניגר, ונקראו רחובות ברחבי הארץ.
מפליא (ומצער) לראות את עשרות אלפי הסקוטים, המפורסמים דווקא בקמצנותם, והנה הם משקיעים הון עתק באלפי דגלי אש"פ הממלאים את היציעים, והכול במטרה להקניט את הישראלים. אבל בכל זאת נזכור להם את זכר הסקוטי בלפור, שבזכותו יש להם דגל שאיתו הם יכולים להפגין נגדנו. ללא בלפור הרי אין דגל אש"פ.

מדליית זהב – מצ'צ'ניה לעבר הירדן
ואם הזכרנו כבר את הלורד בלפור הרי עוד סיפור מעניין על השפעתו:
טאקוונדו (בקוריאנית "דרך החיים של הבעיטה והאגרוף") היא אמנות לחימה קוריאנית שמתבססת בעיקר על כוח שנוצר כתוצאה מתנופה של מסת הגוף ומתנועת האגן ושמה דגש פחוּת על כוח ישיר. אמנות לחימה זו הוכרה כמקצוע אולימפי.
בעוד ישראל מתפעמת ממדליית ארד בג'ודו, זכה עבר-ירדני בשם אחמד אבו גוש במדליית זהב במקצוע טאקוונדו, ודגל מדינת עבר הירדן וההימנון העבר-ירדני נישאו ברמה באיצטדיון האולימפי בריו.
מסתבר שנושא המדליה, אחמד אבו גוש, הוא ממשפחה שמוצאה מהכפר אבו גוש ועברה לעבר הירדן.
מוצאם של תושבי אבו גוש הנוכחיים הוא מהקווקז. במקור הם צ'צ'נים שהיגרו לארץ ישראל מאינגושטיה, ומשיבוש השם "אינגוש" נוצר שם היישוב, "אבו גוש".
ב-2014 נחנך ביישוב מסגד, מהגדולים והמפוארים במדינת ישראל. המסגד משתרע על פני 4,000 מטרים רבועים והוא בעל ארבעה צריחים שראשיהם מוזהבים, כמקובל בקווקז. המסגד נבנה בסיוע ממשלת צ'צ'ניה. נשיא צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, ראה בפרויקט את חידוש הקשרים ההיסטוריים בין תושבי אבו גוש למולדתם הצ'צ'נית.
במהלך מלחמת העצמאות היה אבו גוש הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על ניטראליות, ואף סייע ללוחמים היהודיים ולצה"ל, ולכן נשאר על תילו.
והנה עוד השפעה של הלורד בלפור. צ'צ'ני בן לעם הצ'צ'ני שהפך לערבי-פלישתינאי היגר לעבר הירדן והפך בכך בן לעם העבר-ירדני, וככזה הוא זיכה אותו במדליית זהב.
ללא הלורד בלפור הרי לא היה לא העם הערבי-פלישתינאי ולא העם העבר ירדני.

חנינא סגן כוהנים וארגון "השומר החדש"
רבי חנינא סגן כוהנים היה תנא שחי במאה הראשונה לספירה וחזה במו עיניו את חורבן בית המקדש ע"י מלכות רומא הרשעה. רבי חנינא אמר: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו," (משנה אבות ג ב). כן, יש להתפלל גם לשלומה של מלכות רומא הרשעה, כי אלמלא מוראה איש רעהו חיים בלעו.
למעלה מ-1550 שנה מאוחר יותר לקח ההוגה האנגלי תומס הובס את העיקרון של רבי חנינא סגן כוהנים ועיבד אותו לספר בן מאות עמודים שקרא לו "לוויתן" (העברית במקור).
תומס הובס, שפירסם את הספר ב-1651, כתב אותו במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. בספר הוא טוען שרק שליט אבסולוטי וחזק מסוגל להשליט סדר ולמנוע כאוס ו"מלחמת הכול בכול". לכן יש להגיע ל"אמנה" בין האזרחים לבין השליט האבסולוטי. כי כלשונו של רבי חנינא סגן כוהנים – "ללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו." ללא מדינה יש מלחמת הכול בכול. איש בולע את רעהו.
מדברים הרבה מאד לאחרונה על מה שנקרא בכיבוסית "פשיעה חקלאית". מפאת כללי הפוליטיקלי קורקט לא מוסבר מהי "הפשיעה החקלאית", ומיהם הפושעים החקלאים.
בדומה לברק חוסיין אובמה שמסרב להוציא מפיו את המילה "טרור איסלמי" גם אצלנו משתמשים ברמזים בלבד. אז בואו ונקרא לילד בשמו. זו אינה "פשיעה חקלאית" אלא מלחמה או מאבק לאומי בו נאבקים הערבים-המוסלמים אזרחי ישראל ושאינם אזרחים, בחקלאים היהודים במטרה לרשת את רכושם ואדמתם. המאבק אינו חדש ויש לו היסטוריה ארוכה החל ממאבקו של מוחמד נגד היהודים החקלאים בערב, ועד ימינו אלו.
ואם זו מלחמה אז כמאמר הצרפתים a la guerre comme a la guerre – במלחמה כמו במלחמה. ואם זו מלחמה, אז יש ללכת בעקבות מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:  Victoire, C'est La volonté  – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח במלחמה.
דומה שאצלנו במלחמה הזו אין המדינה רוצה לנצח.
ב-29 בספטמבר 1907, תחת השלטון העותומני, נפגשה בחשאי קבוצת פעילים ממפלגת "פועלי ציון" המרקסיסטית-בורוכוביסטית-ציונית, אנשי העלייה השנייה, בחדרו של יצחק שימשלביץ-בן-צבי ביפו, והחליטה על הקמתו של ארגון חשאי בשם "בר גיורא". באסיפה נכחו, לצד בן-צבי, מניה שוחט (אז וילבושביץ), ישראל שוחט, ישראל גלעדי, משה גבעוני (גולדשטיין) שכינויו "יוזובר" על שם העיירה ממנה עלה ארצה, אלכסנדר זייד, דב (ברל'ה) שוויגר, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין וצבי בקר. מארגון "בר גיורא", שהיה מחתרתי, הוקם ב-12 אפריל 1909 בכפר תבור ארגון חוקי בשם "השומר".
האידאולוגיה של הארגון התבססה על עבודה, ביטחון והתיישבות. הקבוצה שאפה לבסס קבוצות של פועלים אשר יקימו יישובים, ינהיגו עבודה עברית, יאספו נשק וישתלטו על השמירה במטרה ליצור גרעין של כוח יהודי לוחם. המטרות רחוקות הטווח של הקבוצה היו הקמת צבא יהודי והשגת ריבונות יהודית בארץ ישראל.
המנון "השומר": יעקב כהן, "שיר הבריונים": "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה תקום".
http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1820&artist=1136
והנה – בדם ואש יהודה קמה, וקמה מדינת ישראל. מסתבר שלא קמה עד הסוף.
אם הגדרת מדינה היא: "ארגון שיש לו מונופול של שליטה בשטח מסויים," הרי למדינת ישראל אין כלל שליטה באזורים נרחבים שלה. החקלאים היהודיים במדינת היהודים, בנגב, בגליל, ובמרכז – נתונים להתקפות יום יומיות של שוד וסכנת חיים.
אם אבו בָּכֶּר אל בגדדי היה מקים בארץ את "המדינה האסלאמית" – הרי היה בא פתרון לבעייה. שהרי מוחמד נביא הערבים טען שאללה אלוהיו אמר לו שלכל גנב יש לכרות את היד (קוראן, סורה 5 פסוק 38). על גניבה נוספת לכרות יד נוספת ואחר כך את הרגל. אבל העובדה שאיננו הולכים בדרכיו ומאמצים את שיטותיו, ואיננו כורתים את ידי השודדים הערבים-מוסלמים כדרישתו, איננה אומרת שאין פתרון לבעיות הגניבה והשוד מהחקלאים היהודים.
בשנת 207 הוקם ארגון "השומר החדש" ע"י קבוצת פעילים אוהבי הארץ במטרה "לסייע לחקלאים, לבוקרים ולכלל אזרחי המדינה בשמירה, עבודה חקלאית והחזקת השטחים הפתוחים בנגב ובגליל מתוך תפיסת ערבות הדדית ואחריות משותפת."
http://www.shomer-israel.org/
עם כל הכבוד וההערכה למתנדבי "השומר החדש" ולרוחם העז, לא זו הדרך!
על המדינה לקחת את החוק בידיה ולא להשאירו לארגונים פרטיים התנדבותיים. אם המדינה אינה מסוגלת למנוע את הגניבות והשוד, שתגייס את המתנדבים ל"השומר החדש" ותיתן להם משכורת בהתאם. ביטחון הוא תפקיד המדינה.
עם כל הכבוד נזכור את קביעתו הנכונה של חנינא סגן כוהנים: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו!" על המדינה לממש את ריבונותה.

עמוס שוקן התייאש סופית מהשלום
בתשובה לעוזי ברעם כתב עמוס שוקן מאמר שהוא מגדירו "תשובה ציונית". (עמוס שוקן, "תשובה ציונית לעוזי ברעם", "הארץ" 17.8.16).
בראשית דבריו מסכם שוקן את מיספר מנויי העיתון שהוא לדבריו 95,204. הוא אינו מפרט כמה ביניהם הם רק מנויים על אתר האינטרנט, וכמה מביניהם מנויים רק על עיתון יום שישי.
לפני שאגיע לעיקר, עניין קטן. ידידיי ושאינם כאלה, שואלים אותי תמיד מדוע אני חתום על עיתון ה"ארץ"? אני תמיד עונה להם שאני קורא את "הארץ" כדי להבין את האוייב. לצערי אין לי ידע מספיק בערבית כדי לקרוא את העיתונות הערבית, ולכן, על מנת שאוכל להבין את העולם הערבי-מוסלמי, אני קורא את "הארץ". שהרי מי מציג נאמנה יותר את האוייב מהאקטיביסט הפרו-איסלמי, לורד האו האו הישראלי – גדעון לואי (השם הנכון שלו לא לוי, אלא לואי).
מי נאמן יותר לעמדת המוסלמים מאשר הכתבת אמירה הס (שרק שמה מזכיר תמיד את שונאי ישראל בעלי אותו השם), וכמובן בעוד שמצב הנוצרים בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים, כ-13 מיליון קמ"ר, הוא בכי רע, והם הולכים ונמוגים מפחד רדיפות המוסלמים, (מלבד אלו שתחת שלטון כיבוש יהודי) – מי מציג עמדה עוינת יותר לישראל מהנוצרי זוהיר אנדראוס, הקיצוני בשנאת ישראל שלו, שבכל כתבה הוא מייחל לחיסול מדינת היהודים ומביע תקוותו לחיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי.
ובכלל כל ידיעה בעיתון הזה היא בעצם דעה.
במחשבה שנייה, מוזר אפוא ששוקן אינו מביא כמעט בעיתונו כתבים ערבים-מוסלמים. אנחנו קוראים לו להביא אותם. שכן תמיד עדיף לקרא את המקור מפי הסוס, מאשר מפי קוף או תוכי כדוגמת גדעון לואי.
ואם נחזור למאמר של שוקן, הנה הפתעה גדולה. שוקן מסכם את מאמרו כך: "העמדה הציונית היחידה הבאה בחשבון היא, שישראל חייבת לעשות כל מאמץ לחסל את משטר האפרטהייד האנטי ציוני בשטחים ולקדם באמצעים מדיניים הסדר עם הפלסטינים."
ודוק: גם שוקן הגיע למסקנה הבלתי נמנעת שלא ניתן להגיע לשלום עם הערבים-המוסלמים. איתם לכל היותר ניתן להגיע רק להסדר.
שוקן אינו מפרט מהו סוג ההסדר שניתן להגיע אליו. האם ניתן להגיע רק ל"הפסקת אש", או ניתן להגיע ל"הודנה" כלומר שביתת נשק לעשר שנים עם הכופרים, כפי שמציע החמאס (כדוגמת הסכם חודייביה שעשה מוחמד והופר).
מכל מקום בדומה לרבים אחרים גם שוקן הגיע סוף סוף לתובנה העצובה. עם הערבים-המוסלמים לא ייתכן כעת שלום.

האם ילמדו תלמידי ישראל סוף סוף על החמאס?
ד"ר יוסף שחאדה, מרצה מהחוג הרב-תחומי במכללת עמק יזרעאל, הוזמן להיות חבר ועדה לקביעת מקצוע האזרחות. מסתבר שד"ר שחאדה פירסם עצומה המתנגדת להוצאת התנועה האיסלמית הצפונית (התומכת בחיסול מדינה היהודים) מחוץ לחוק.
לפני שאביע דעה על המינוי, שלחתי לד"ר יוסף שחאדה בקשה להיות הערבי-מוסלמי הראשון שאינו גזען. שאלתי אותו האם הוא רואה בדברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ שלפיהם יש להשמיד את כל היהודים בעולם, גזענות שהוא מגנה, או מופת מוסרי. אם ישיב – נודיע לכם. גם אם לא ישיב נודיע, שהרי "שתיקה כהודאה דמיא." (עד עתה טרם מצאנו ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו).

ואם בתחום ה"אזרחות" עסקינן, אנחנו מזכירים את אשר אנחנו תובעים עוד מזמנו של ארד כהן מפמ"ר האזרחות הקודם. קיימת חובה ללמד בשיעורי אזרחות את ארבעת המרכיבים המהותיים של הנרטיב הערבי:

1. תורת מוחמד: היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם להשפילם, לענותם, ולהשמידם (קוראן, סורה 5 פסוק 60,  סורה 7 פסוק 163, סורה 9 פסוק 29. חדית' אל-בח'ארי ומסלם).

 2. האמנה הפלשתינאית (1964): בהתבסס על דברי מוחמד שעל היהודים להיות מושפלים תחת שלטון כיבוש ערבי-מוסלמי ולשלם ג'יזיה (מס גולגולת). (קוראן סורה 9 פסוק 29). קובעת האמנה הפלישתינאית שהיהודים הם רק דת ולא עם ולכן הם אינם זכאים לריבונות. לכן יש לבצע טרנספר של כל היהודים בישראל (למעט אלו שהיו בארץ לפני 1917) לארצות מוצאם.

  3. אמנת החמאס (1988): אמנת החמאס (סעיף 7) קובעת שע"פ האיסלם, יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים. "בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה," שהרי מחמד אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא מאחוריי, בוא והרגהו.'" (חדית' אל-בח'ארי ומסלם).

  4. חזון ערביי ישראל (2006): ערביי ישראל מגדירים עצמם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי." ערביי ישראל אינם מכירים בזכות העם היהודי למדינה: "הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית שנעשה בדמוקרטיה לשירות יהדותה מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה." ומטרתם: חיסול המדינה היהודית.

  האם ד"ר יוסף שחאדה תומך התנועה האיסלמית הצפונית יעשה זאת?

קפקא – המשפט
לאחר פסיקת בית המשפט כי ארכיונו של מקס ברוד, שבו נמצאו גם כתבים של פרנץ קפקא, יישאר בישראל בספריה הלאומית, העלה פרופ' דן מירון את השאלה: "אם כתבי היד של הסופר היהודי-הגרמני הגאון פרנץ קפקא — שהובאו על ידי ברוד לארץ ישראל ערב מלחמת העולם השנייה, והודות לכך גם ניצלו מכיליון פיסי (שממנו לא ניצלו אחיותיו של קפקא או אהובתו, מילנה יסינסקה) – הינם נכס לאומי החייב להישאר בישראל (דבר שלא נקבע בשעתו, למשל ביחס לכתבי היד של היינריך היינה, שהוצאו מישראל ונמכרו בגרמניה), או שמותר להניח להם לחזור לאירופה, למקום שבו ייעשה בהם שימוש מחקרי עדיף על זה שייעשה בהן בארץ." (דן מירון, "פסיקה תמוהה בלשון המעטה", "הארץ", 13.8.13)
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3036325
דן מירון חוקר הספרות העברית, שירד לארה"ב (שבנו האמריקאי כבר אינו יכול לקרוא את מחקריו בעברית), סבור שפסק הדין מוטעה ומוטב היה להעביר את כתבי היד של קפקא למרבאך בגרמניה. זה מצטרף לנטייה של רבים לא לשמור את ערכי הרוח בישראל ולמכרם בחו"ל תמורת ממון רב לכל המרבה במחיר. מסתבר שבעצם רוב הכתבים של קפקא נמכרו כבר מזמן ע"י בעלי הזכויות שלו בארץ, כלומר משפחת שוקן. על שוקן ועל מכירת כתבי קפקא קראו את הדברים המרתקים הבאים:
http://anatperi.blogspot.co.il/2011/11/blog-post.html?m=1

מיכאל בריזון – איש מגעיל עם שפם קטן
כתב הארץ מיכאל בריזון סבור כנראה ששמו נשמע אשכנזי גלותי מדי, או שכתיבת האות הראשונה של שמו תוסיף לו נופך של אינטלקטואל (כמו ח"נ ביאליק, או ב"ז הרצל וכדומה) החליט לכנות עצמו ב. מיכאל.
במאמר ב"הארץ", (ב. מיכאל, "בגלל איש מגעיל", "הארץ" 16.8.16) הוא כותב, כבמיטב כתבות המירמור של עמיתיו רוגל אלפר, או משגב – ש"חורבן בית המקדש הביא את היהודים לאלפיים שנות אתחלתא דגאולה, והכול בזכות אותו חורבן." – "עד שהגיע איש מגעיל עם שפם קטן, וכפה על היהודים לשוב אל הלאומיות."
ודוק: הלאומיות היהודית נוסדה ע"י "איש מגעיל עם שפם קטן" (לפי הרמז לא הרצל).
בדומה לגזענים הערבים-מוסלמים הפועלים לעשות דה-לגיטימציה של מדינת היהודים במטרה להביא לסופה ולהקים במקומה מדינה ערבי-מוסלמית – מציג מר בריזון את היטלר כמייסד מדינת היהודים, מדינת הרשע, במטרה לשלול את הלגיטימיות שלה ולהביא לסופה.
מר בריזון לא נותר לנו אלא לומר לך: עברנו את פרעה, נעבור גם את בריזון.

לסיום מומנט מוזיקלי
במסגרת ועדת ביטון (המערבי-מוגרבי) החליט משרד החינוך ללמד בבתי הספר מוזיקה ערבית. התלמידים ילמדו על כלי נגינה ערבים כגון עוד, קנון, סיטאר ודרבוקות. [אהוד: שכחת רבאבה].
http://rotter.net/forum/scoops1/339960.shtml
אז לפני שתיעלם המוסיקה הקלאסית, הנה תיהנו מרגע מוסיקלי שקט בלי דרבוקות, "מומנט מוזיקלי":
https://www.youtube.com/watch?v=o9Ak7Tk9B3s