איש ציווה את נפשו למדע
ונוּתָח מִכָּף מוח עד ראש,
כשניסו אנשי-רוח לקבוע עמדה –
מה מותר האדם על-פני... עכברוש.

בדקו את הנפש בדוֹק וחקור
את כל תסביכי הנשמה היתֵרה,
לרדת אל חֶקֶר, למצוא המקור,
ובאו אל גבול מסקנה בהירה:

כי נפש בלי גוף היא כמו ים בלי החוף,
כמו רטֶט הצליל בלי הכלי לִנגינה,
כך, גם כשיוצאת היא אל רוחָק הנוף –
עדיין, הגוף לה – נמל עגינה.

ממנו יוצאת היא, אליו גם תשוב,
ויְחִי ההבדל הקטן –
הגוף בתמורה לנעורים וליבלוב
אף יִמְכור את נפשו לַשָּׂטָן.