* הוצאו מהקשרם – לעיתים קרובות הביטוי "דבריי הוצאו מהקשרם" הוא דרך מילוט של פוליטיקאים מפני מבוכה, בעקבות דברים שאמרו. אולם לעיתים אכן דברים מוצאים מהקשרם, באופן המעוות אותם.
כך היה בדברי המפכ"ל באשר לשיטור-היתר בעדה האתיופית. קראתי את הכתבות בעיתונים ואת הסרטון שצורף אליהם, והיו אלה דברים חמורים. ביום ג' בערב הגבתי על הדברים כפי שהוצגו, ובעיקר כפי שצפיתי בהם בסרטון. אולם למחרת צפיתי בסרטונים רחבים יותר, והדברים נשמעים אחרת לגמרי. עיקר קצפי היה על השימוש בביטוי "מהגרים" כלפי העולים מאתיופיה. מסתבר שמשפט קודם לכן אמר המפכ"ל שהם אינם אתיופים אלא ישראלים ויהודים לכל דבר, שעלו מאתיופיה.
ובאשר ל"שיטור היתר" הוא אמנם גילה הבנה לתופעה, אך הציג אותה כתופעה שלילית שהוא מנסה להתמודד איתה על מנת לשנותה. הדברים האלה הועלמו מן הציבור.
לא את כל דבריו אהבתי. למרבה הצער, הוא לא נהג על פי הכלל "חכמים היזהרו בדבריהם," וראוי היה שיציג את הדברים אחרת. אולם הוצאת דבריו מהקשרם בדיווח התקשורתי, היתה סילוף מגמתי, ומעילה באמון של האזרח בעיתונאי שאמור לדווח לו.
ישראל היא מדינת עלייה – היא מדינת העם היהודי כולו ועליית היהודים אליה היא ייעודה ומטרת העל שלה. כל עליה כרוכה בקשיים ובכל קליטה נעשו טעויות. אולם כל גל עלייה היה קומה בבניינה של מדינת ישראל. מן הטעויות שנעשו יש להפיק לקחים ולא לחזור עליהן.
קליטת העלייה מחייבת אמפתיה והבנה וסיוע לעולים להתמודד עם הקשיים. למשטרה תפקיד חשוב במהלך הזה. העובדה שאחרי שבעה עשורים של קליטת עלייה מאז קום המדינה (בהמשך לגלי העלייה שקדמו לה) עדיין קיימת תופעה של שיטור-יתר, היא עובדה מדאיגה. אין לגלות הבנה לתופעה, אלא לעקור אותה מן השורש.

* וידוא הריגה – יש משהו יפה ומכובד במנהג של "אחרי מות קדושים אמור," עד גבול מסוים. אין לשקר. אין להלביש על אדם תכונות שלא היו לו. ניתן ורצוי להזכיר שלא היה מושלם, ואפשר גם לציין את חולשותיו. אולם מן הראוי, בעיקר בשעות הקשות שאחרי המוות, להתמקד בצדדיו החיוביים של המנוח, בתרומתו, בתכונותיו הטובות.
בדמותו של פואד בן אליעזר יש צדדים בעייתיים ביותר, אך היתה לו גם תרומה גדולה למדינת ישראל. נכון להזכיר גם את הצדדים השליליים, אך ראוי להדגיש בשעות אלו בעיקר את תרומתו.
מופע האימים של יוסי ביילין בערוץ הראשון, עוד בטרם התקררה גופתו של פואד, היה מכוער ומזעזע. הוא לא הכין את מראיינו ההמום למופע, ואם הבנתי נכון בין השורות, הוא יזם את הזמנתו לאולפן "מבט" כדי לספוד לפואד. הוא פתח ואמר שהוא לא בא לכאן כדי להצטרף ל"אחרי מות קדושים אמור" ופתח במסע קיטרוג משתלח, קשה, חריף, חסר מעצורים, רווי שנאה. היה זה מופע מביש.

* העבריין הנמלט מהלוויית אביו – העבריין הנמלט אופיר בן אליעזר אינו מכבד את זכר אביו ובחר לא ללוות אותו לדרכו האחרונה, כי הוא פוחד מחקירת משטרה. כנראה שהוא יודע היטב למה הוא מפחד מהחקירה ומעדיף לשבש אותה באמצעות הימלטות מהארץ. כנראה שנחישותו לשבש את החקירה חזקה יותר מהרצון להיפרד מאביו. ובעזות מצח הוא מאשים את גורמי החוק במות אביו.

* חרם פיפיות – "בריסל איירלנס" ביטלו את החלטתם להחרים את חלווה "אחווה" המיוצרת באזור התעשייה ברקן. מה קרה? המוצר והמפעל הפסיקו להיות מיוצרים בשטח "קבוש"? או שמא בעלי החברה שינו את עמדתם הפוליטית?
לא ולא. החרם לא נבע מעמדה פוליטית – אלא מכניעה ללחץ מסחרי של אויבי ישראל. ביטול ההחלטה נבע מכניעה ללחץ נגדי ולהודעה של יהודים וישראלים רבים שיחרימו את החברה.
זאת הדרך להילחם בחרם – חרם נגדי.

* נתניהו במדי SS – הסמל להסתה שהובילה לרצח רבין הוא הפצת תמונתו במדי SS. כאילו לא למדנו דבר, התופעה הזאת חוזרת ובגדול, ובאמצעי הטכנולוגיה והמדיה של ימינו, תפוצתה גדולה לאין ערוך ולכן השפעתה מסוכנת הרבה יותר.
הפוסט של תחקירנית ערוץ 10 רות אלבז, המשווה בין נתניהו להיטלר, הוא שילוב של הסתה בוטה והכחשת השואה. השילוב הזה הוא טרנד במחוזותינו. הטרנד הזה הוא תופעה ממארת.
מן הראוי שהחברה הישראלית תתעלה מעל המחלוקות בתוכה ותתאחד למיגור התופעה החולה הזאת.

* שתיקת הטרוריסטים – "ידיעות אחרונות" חשף מחנה אימונים של כנופיות להב"ה, קו-קלוקס-קלאן הישראלי. בין השאר לומדים חיילי הכנופיות איך לשבש חקירות, לעמוד בלחצים ולהמשיך לשתוק בחקירה. והחוליגנים הללו מצליחים בכך היטב, כפי שנוכחנו בחקירות רוצחי משפחת דוואבשה וחבר מרעיהם.

* פסטיבל שלום חנוך – 1 בספטמבר אינו רק יום פתיחת שנת הלימודים תשע"ז, אלא גם יום הולדתו ה-70 של גדול הרוקרים בתולדות המוסיקה הישראלית, שלום חנוך. כבר בשבוע שעבר הקדימו העיתונים לפצוח בפסטיבל חגיגי, עטור כתבות ענק על שלום וסביר להניח שבימים הקרובים מגמה זו תגבר. האירועים יגיעו לשיאם במופע האיחוד של להקת "תמוז" ב-15 בספטמבר.
זה משמח מאוד. בדרך כלל, פסטיבלים כאלה נהוגים אחרי מותם של אמנים, כפי שנוכחנו רק לאחרונה, עם מותו של נחום היימן. גם אחרי מות הדבר חשוב ויפה, כיוון שגדולתו של אמן היא שיצירתו ממשיכה לחיות גם אחריו. הבעיה היא, שהוא עצמו אינו זוכה ליהנות מן החגיגה. שלום חנוך זכה וכולנו התברכנו.

* ביד הלשון: כאוות נפשך – פרשת השבוע היא פרשת "ראה". בפרשה זו מופיע צירוף המילים "כאוות נפשך". אם לדייק, בפרשה הוא מופיע ללא כ"ף הדמיון, כלומר לא "כאוות נפשך", אלא "אוות נפשך". "כאוות נפשך" היא הצורה המקובלת בעברית העכשווית. הנה המקור: "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח, וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (דברים יב, טו) ... אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר. " (דברים יב, כ). איווה פירושו ביקש, רצה, השתוקק. מכאן – "מאוויים" = רצונות, משאלות. וגם – תאווה = תשוקה. אוות נפשך = הנפש שלך משתוקקת. כאוות נפשך = כפי שהנפש שלך משתוקקת. ככל שאתה רוצה.