האיש שהשמיע קריאה הייתי אני, ואמרתי – "לא מירושלים אלא מהונגריה, וחלקם ישר מיפו לאחר שעלו דרך הנמל שלה ארצה." אלה האחרונים היו חלק מ"הירקונים".
זו היתה ראשיתה של העלייה הראשונה ולא כפי שמעוותים את ההיסטוריה – שפתח-תקווה היא היציאה מחומות ירושלים. תשעה מעשרה המייסדים הראשונים של פתח-תקווה היו עולים חדשים, רובם מהונגריה, שעלו ארצה במטרה להקים מושבה. וכשאומרים "אם המושבות" זה תרתי דסתרי – כי מנסים לגרוע את פתח תקווה מראשית העלייה הראשונה, אך מבלי יכולת היסטורית להתכחש להיותה המושבה הראשונה.
כזכור לך קמתי וחזרתי על קריאתי זו כאשר בשחרית הנהדרת שנערכה לכבודך ולכבוד אריה לבנון ב"בית היוצר" של אקו"ם בנמל תל אביב, ביום שישי האחרון – שוב הושמע השיר בביצוע שלושה חברים מלהקת "מגפיים" שלך, ואתה קמת ואמרת שהנכד של ראב יושב באולם. אבל ספק אם רבים הבינו אותך ואותי. אולי רק אליהו הכהן שישב לידי.
וכמובן ש"היום הראשון" בפתח-תקווה נראה אחרת לגמרי מהמתואר בשיר שלך. היו שם באוהל רק שני אנשים, דוד מאיר גוטמן ויהושע שטמפפר, וזה היה אחרי החגים של שנת תרל"ט, עדיין 1878, ואליהם הצטרף לאחר ימים אחדים, עם שיירה של חמורים טעוני ציוד מיפו – הצעיר יהודה ראב, סבי, לחפירת הבאר הראשונה בפינה הדרומית-מערבית של כיכר המייסדים דהיום. "ראב ויהודה" בשיר שלך זה כנראה יהודה ראב, כי אביו אליעזר ראב בא רק כמה חודשים אחר כך למושבה הצעירה.
כך התחיל היישוב. כל שאר השלבים מתוארים היטב בספריי, וכמובן שגם "בבוקר לח בשנת תרל"ח" מעולם לא התקיים כך ואינו אלא אגדה חביבה. ויש חוקרות הטוענים שאת פתח-תקווה יסדו בעיקר נשים.
שלך
אהוד