"מאריה וליאופולד"

ספרי צמרת, 2016. 213 עמ'

הרומאן החדש של משה גרנות "מאריה וליאופולד" הוא ספר סוחף וחזק, מרתק עד לעמודו האחרון, ממש עוצר נשימה – ומומלץ מאוד לקריאה.

אילו היה חתום עליו אחד הסופרים החשובים שלנו, שאמנם כבר כמעט אינם יודעים לכתוב רומאנים קריאים אבל עדיין יש להם מעמד ויחסי ציבור מצויינים – היה "מאריה וליאופולד" הופך לאירוע ספרותי מרכזי ואפילו נשות תל-אביב המשכילות ונותנות הטון, גם ברשימת רבי-המכר – היו מתחילות לדבר עליו כמו על גרוסמן, המשעמם מאוד לעומת גרנות – ו"הבימה" או הקאמרי היו מעבדים את הספר למחזה עם קירות זכוכית להבדיל בין עבר להווה.

הרומאן מתנהל בשני מישורים, וכבר כתבה עליו אצלנו זיוה שמיר ביקורת מפורטת ואוהדת מאוד [גיליון 1173]. אין צורך לחזור ולספר את תוכנו כי יש בכך גם קלקול המתח והסקרנות למי שטרם קרא את הספר. נאמר רק כי במרכזו עומדת דמותה של באשה, הילדה היהודייה מגטו וילנה, אשר בהיותה בת שלוש הוברחה והגיעה לידיהם של ליאופולד, כומר פולני קאתולי ו"אחותו" מאריה, שהיתה אשתו-למעשה, אך הצליחה ללדת לו רק בן מופרע אחד. כל חייה של באשה עומדים בצל ההתעללויות, גם המיניות, של הכומר שטוף התאווה, שגם לוקח את בתוליה. על רקע זה ממש מדהים כיצד היא מצליחה לשרוד, לגלות את יהדותה חרף החינוך האנטישמי שקיבלה ב"בית" והזדהתה עימו בלב שלם – ולהגיע לבסוף לישראל.

סיפורה של באשה, בגוף ראשון, עומד במרכז הרומאן ומאפיל על הסיפור המישני של ז'ניה ובעלה בנימין ברנוי, ידידו של המספר.

בצד הבקיאות ההיסטורית המדהימה והמשכנעת של גרנות בתיאור חייהם של יהודי פולין, בייחוד לאחר השואה, (הוא-עצמו, כבן 77, "עולה חדש" בנעוריו מרומניה) – יש לנו כמה הערות ענייניות, שאינן מורידות מערכו של הספר.

* ז'ניה, פליטת השואה ומחנות ההשמדה, נישאת בישראל לבנימין ברנוי באחת השנים הראשונות לקום המדינה, וחייה עומדים בצל הטראומות שעברה בעברה. המספר כותב: "בנימין לא לחץ עליה לעבור טיפולי פוריות, והיא סלדה מרופאים." (עמ' 27).

למיטב ידיעתנו, טיפולי פוריות החלו בישראל בשנים מאוחרות יותר ואינם מתאימים לתקופה המתוארת כאן.

* הספר כתוב בשני סוגי אותיות. אות פרנקריהל רגילה לסיפורם של ז'ניה, בנימין והמספר, בהווה בתל-אביב, ואות דוד [?] דקה וקשה לקריאה, לסיפור האוטוביוגראפי והמרכזי הנמסר בגוף ראשון מפיה של באשה, והוא המעניין ביותר והוא עיקרו של הרומאן. חבל שלא נמצא פתרון עיצובי טוב יותר להמחשת ההבדל בין שני הסיפורים, שמתאחדים רק לקראת הסוף. כי את סיפורה של באשה קשה לקרוא – רק מהבחינה הטיפוגראפית.

* המאורע המכונן בסיפורה של באשה הוא האונס האכזרי שעשה בה בנעוריה הכומר הפולני הצבוע ושטוף הזימה, ליאופולד. אונס שנמשך אחר-כך לילות רבים, בהסכמה שקטה של אימה המאמצת מאריה, שסבלה גם היא מעריצותו ומאכזריותו של ליאופולד.

קצת קשה להבין כיצד נעורים נוראיים כאלה, של אונס בידי גבר שהיה יכול להיות אביה, אינם מותירים שום צלקת בחיי המין של באשה בעתיד, ולמעשה – משעה שהיא נחלצת מציפורני המנוול הפולני ומתחילה בדרכה החדשה, אין לה כנראה בעיות ביחסיה עם גברים, והיא נישאת לבחור ישראלי ויולדת לו שני בנים. באשה היא אישה חזקה בצורה בלתי רגילה, אם חיים נוראיים כאלה בנעוריה – לא הותירו בה משקעים שמפריעים לחייה כאישה וליחסים עם בעלה. היא מתפקדת בצורה נורמאלית לחלוטין.

אולי נובע הדבר מכך שכתיבתו של גרנות היא ריאליסטית לחלוטין ואף פעם לא נאטוראליסטית, מפורטת-מדי, זו המכונה אצלנו לפעמים גם – פורנוגראפית. הוא מאוד מאופק, צנוע, ונמנע מלכתוב תיאורים סנסציוניים מחייה של באשה, שגם כך הם מדהימים בקורותיהם ואולי אין צורך לפרטם יותר.

יש בבאשה כוח חיים עצום המאפשר לה לעבור את כל תחנות חייה, חרף העריצות, הבכי והתחנונים – מבלי שאישיותה החיונית תישבר ותעוקם. מבחינה זו לא הצליחה ההתעללות המינית, שעברה בשחר ילדותה ונעוריה מידי "אביה", הכומר הפולני בעל הנפש המעוותת ליאופולד – לעקם את נפשה ולגרום לה, למשל, פחד ודחייה מפני גברים ומפני חיי המין בנישואים.

אל תחמיצו את הספר הזה. ראו, הוזהרתם! אי אפשר להניח אותו מהיד עד שמסיימים את קריאתו!