שהחלטת הנהלת "הבימה" למכור את תמונת דיוקנה המפורסמת, פרי מכחולו של הצייר הנודע ראובן רובין, גורמת זה כמה שבועות לסערה בקרב רבבות מוקירי זִכרה
 
א. חַנָּה וְשִבְעַת פָּנֶיהָ
"..ואז מגיע הרגע הנורא, כאשר אַתְּ לובשת את בגדי הדמות החדשה
שאַתְּ מגלמת, עוטה את צבעי-האיפור, מביטה בראי ונוכחת לגודל
אכזבתך, כי רק דבר אחד אינך מסוגלת להמיר: את פָּנַיִךְ..."
 (השׂחקנית הבריטית המהוללת דֵים פֶּגִי אֶשקרוֹפט)
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַבּוֹכוֹת:
אֶת תַּמְצִית יֵאוּשוֹ שֶל הַבֶּכִי
שֶהִיא כְּלוֹת-הַכּוֹחוֹת
שֶל עֵינַיִם לַחוֹת
לֹא לִשְטוֹף כָּאן בְּדֶמַע כָּל לֶחִי –
אֶת תַּמְצִית יֵאוּשוֹ שֶל הַבֶּכִי הַזֶּה
הַגּוֹאֶה עַל גְּדוֹתָיו שֶל הַגּוּף
כָּל חַיֵּינוּ זִקַּקְנוּ בְּלַהַט חוֹזֵר
מִסִּיגֵי הַחֶמְלָה הָעַצְמִית לְמִין זֵר
שֶל חוֹחֵי אֵיזָה טֹהַר סָגוּף.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַשּׂוֹחֲקוֹת:
אֶת עִנְבַּל צִלְצוּלוֹ שֶל הָאֹשֶר
הַמַּפְלִיא לְהַכּוֹת
עֲמֻקּוֹת וּמְתֻקּוֹת
גִּצֵּי אוֹר בִּשְחוֹרוֹ שֶל הַחֹשֶךְ –
אֶת עִנְבַּל צִלְצוּלוֹ שֶל הָאֹשֶר הַזֶּה
הַנִּתָּז כִּטְלָלִים וּצְרִי מֹר
כָּל חַיֵּינוּ לִטַּשְנוּ, לַטֵּש וְחַזֵּק,
לִהְיוֹתוֹ לֹא קַל-דַּעַת וְלֹא קְצַר-הֶבְזֵק
אֶלָּא רָן וְצָלוּל כְּמִזְמוֹר.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַזּוֹעֲפוֹת:
אֶת סוּפוֹת רְעָמָיו שֶל הָרַעַם
הַתּוֹקְפוֹת וְנוֹגְפוֹת
דּוּמִיּוֹת נִגְרָפוֹת
כִּרְעִידַת אַדְמַת-גַּעַש שֶזָּעָה –
אֶת סוּפוֹת רְעָמָיו שֶל הָרַעַם הַזֶּה
שֶאָפְלוֹ בְּרַק-עִוְעִים מְתֻזָּז
כָּל חַיֵּינוּ ִאִלַּפְנוּ, רַסֵּן וּפַרְזֵל,
כְּאֱסֹר סוּסֵי-פֶּרֶא בְּמֶתֶג-בַּרְזֶל
אֶל הָעַז שֶאֵינֶנּוּ נִלְעָז.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַחֲרֵדוֹת:
אֶת הִבְהוּב סַכִּינוֹ שֶל הַפַּחַד
בּוֹ מַחְוִיר נִצּוֹדוֹ
שֶל רוֹדְפוֹ-צַיָּדוֹ
בְּנוּסוֹ מִן הַפַּח אֶל הַפַּחַת –
אֶת הִבְהוּב סַכִּינוֹ שֶל הַפַּחַד הַזֶּה
שֶלָּעַד לֹא נַסְכִּין לוֹ הַסְכֵּן
כָּל חַיֵּינוּ מֵרַקְּנוּ בִּכְאֵב לֹא אוֹזֵל,
רַק אֲנַחְנוּ אָזַלְנוּ,
זֶה כֵּן.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַגֵּאוֹת:
אֶת הַהוֹד, הוֹד מַלְכוּת לֹא מֻכְתֶּרֶת
בְּשוּם רֶמֶז וָאוֹת
זוּלָתִי הַפְּלָאוֹת
אֲשֶר אֵין בָּן מִלָּה מְיֻתֶּרֶת –
אֶת הַהוֹד הַמֻּכְתָּר בִּבְלִי כֶּתֶר הַזֶּה
הַמַּטִּיל, כְּעֵץ רָם, אֶת צִלּוֹ
כָּל חַיֵּינוּ זִכַּכְנוּ, זַכֵּךְ וְאַזֵּן
בְּאַלְכִּימִיָה לֹא הֲגוּיָה, לֹא נָחְזִית
כְּאַחַת
הַמַּתָּכוֹת הָאֲצִילוֹת.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הָחוֹשְקוֹת:
אֶת חַיֵּינוּ עָדִינוּ כְּחֹשֶן
וְהִטַּלְנוּ בָּם פּוּר
בְּלִי פְּשָרוֹת, בְּלִי כִּפּוּר
עַל שֶשְתָּם: עַל הַבְּכִי, עַל הָאֹשֶר,
הַחֵמָה, הָאֵימָה, הַמַּלְכוּת, הַתְּשוּקָה
שֶיּוֹם-יוֹם מִלַּטְנוּם בְּשִנֵּינוּ
מִשִּנָּיו שֶל הַזְּמַן, מִן הָעֵת וְשוּקָהּ,
מֵרַכֵל וְרָכֹל בּוֹ, בִּשְמֵנוּ –
רַק אַחַת לֹא מִלַּטְנוּ, שֵׁיָה עֲשוּקָה,
מִן הַזְּמַן הַזְּאֵב:
אֶת עַצְמֵנוּ...
 
 
ב. סִפּוּר מֻפְלָא בִּדְבַר נִצְחוֹן הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר
"ויום אחד חלה הקיסר. הוּא שכב חיוור ונוּגה בּארמונו השקט ולא נמצא מרפּא למחלתו. ואז, ילדים, אז בּדיוּק הופיע הזמיר על אדן-חלונו, וּכששמע הקיסר את שירתו המוּפלאה, חש פּתע כּי שבים אליו כּוחותיו הישנים וכי המוות, מה מוּזר, הולך וּמַרפּה מִמנוּ. נכנסוּ המשרתים, חוששים וקודרים, לראות אם כּבר מת אדונם. 'בּוקֶר טוב!' אמר להם הקיסר בּחיוּך, והם נותרו פּעוּרֵי-פּה על המִפתן..."
 (הנס כּריסטיאן אנדרסן: "הזמיר של קיסר סין")
 
הַדִּיוָה הַגְּדוֹלָה שֶל הַבָּמָה הָעִבְרִית מֻטֶּלֶת        
דּוּמָם, בַּמַּחְלָקָה הָאוֹנְקוֹלוֹגִית. בַּחַלּוֹן
רוֹגֵם בָּהּ יוֹם אָבִיב, כְּמוֹ מִבַּלִּיסְטְרָה נֶעֱלֶמֶת
מַטָּח שֶל אוֹפְּטִימִיזְמִים: תּוֹעֲפוֹת זְהַב הָאוֹר
חוֹבְרוֹת בְּמִין פִרְגוּן נָדִיב, קוֹרֵן, שֶל on the house (1)
לַבֹּהַק הַקֶרָמִי, הַמַּזְכִּיר זְכוּכִית חֶבְרוֹן
שֶל תְּכוֹל הַשָּמַיִם הָעַז הַמֵּצִיץ בָּהּ מִבֵּין חֲרַכִּים שֶהָרוּחַ
פּוֹעֶרֶת בְּעַלְוַת קָזוּאֲרִינוֹת בַּחֲצַר-
בֵּית-הַחוֹלִים, כְּמוֹ יָדֶיהָ שֶלָּהּ שֶפִּשְׂקוּ בְּרִגְשָה מְסֻקְרֶנֶת
כָּל הַשָּנִים, בְּכָל עֶרֶב פְּרֶמְיֶרָה, חָרִיר לֹא-נִרְאֶה בִּקְטִיפַת
מָסַךְ הָאַרְגָּמָן הָאַפְלוּלִי שֶל לֵילוֹתֶיהָ,
זֶה שֶדַּרְכּוֹ צָפְתָה תָמִיד בְּרַעֲדַת רִיסִים
כְּבֵדִים מֵאִפּוּר וּמִפַּחַד-בָּמָה בָּאֱלִיל הַמַּבְעִית, בַּמִּפְלֶצֶת
רַבַּת הָרָאשִים שֶעוֹד רֶגַע תֻטַּל כְּקָרְבָּן אֶל לֹעָהּ: הַקָּהָל.
 
הָרוּחַ, שֶמֵּעֵבֶר לַשִּמְשָה הַמְּצֻחְצַחַת
נִגְלֵית לָהּ לֹא בְּעֶצֶם שְקִיפוּתָהּ הַלֹּא-נִרְאֵית
כִּי אִם כְּאוֹתָהּ פְּרִימָדוֹנָה עַצְמָהּ שֶהֵפִיחָה בְּכָל תַּפְקִידֶיהָ
חַיִּים מִשֶּל עַצְמָם שֶהֵם חַיִּים מִשֶּל עַצְמָהּ –
טוֹוָה בּוֹ בַּנּוֹף צֵרוּפִים מִשֶּלָּהּ, מְגַלֶּמֶת דְּמוּיוֹת, מְלַהֶקֶת
אַנְסַמְבְּלִים צְפוּפִים שֶל אוֹרְצֵל מִתְנוֹעֵעַ,
רֶפֶּרְטוּאָר שָלֵם שֶל אֵיזוֹ דְרָמָה חֲשָאִית:
הִנֵּה, בְּרֶגַע זֶה, בֵּין מַחֲטֵי יְרַק הָאֹרֶן
הִיא מְמִירָה כְּחֶתֶף, כְּזִקִּית, אֶת הַגְּוָנִים,
עוֹשָׂה, כְּסַפָּרִית-צַמֶּרֶת, fan (2) לְצַמְּרוֹתֶיהָ
שֶל הַשְּׂדֵרָה מִמּוּל וּכְבָר הִיא שָם, בֵּין עֲרוּגוֹת
פַּעֲמוֹנֵי הַגַאזָה הַדְּקִיקִים שֶל הַפֶּטוּנְיוֹת
קְמוּטוֹת הָעַפְעַפַּיִם שֶהֵקִיצוּ זֶה עַתָּה
מוּל פֶּתַח חֲדַר-הַמִּיּוּן וְטוֹפַחַת בְּמִין פִּירוּאֶט תֵּאַטְרָלִי
בִּשְׂעַר עֲרָבָה בּוֹכִיָּה כְּאוֹפֶלְיָה אוֹ בְּרוֹש אֲחוּז תְּזָזִית כְּלֵאָה'לֶה בְּ"הַדִּבּוּק"
וְכָךְ, בְּאִוְשָה, מְבַיֶּמֶת לָהּ סְצֶנוֹת-חֲלוֹף בְּאוֹדִישְן פָּרוּעַ
שֶבּוֹ הִיא תָמִיד מַה שֶּהִיא אֲבָל דַּוְקָא מִשּוּם שֶאַף פַּעַם אֵינֶנָּה
גַם לִשְנִיָּה, אֵיךְ אוֹמֵר זֹאת הֶר לַיְבְּנִיץ,
אוֹתָהּ הַמּוֹנָאדָה עַצְמָהּ...
"בֹּקֶר נִפְלָא וְצָעִיר," הִיא גוֹנַחַת מֵעֹמֶק שִבְעִים-פְּלוּס שְנוֹתֶיהָ,
"אֵיךְ שֶהַכֹּל שָם בַּחוּץ מִתְחַדֵּש וּמַזְכִּיר, בּוֹזְמַנִּית, נִשְכָּחוֹת,
אֵיךְ יֵין הָאָבִיב, כְּמוֹ גִלְגּוּל-נְשָמוֹת, כְּמוֹ שִקּוּי-עֲלוּמִים, כְּמוֹ תוֹחֶלֶת
שֶלֹּא מִתְקַבֶּלֶת, פָּשוּט, עַל הַדַּעַת (אַךְ דַּוְקָא, מְאֹד, עַל הַלֵב)
מַקְצִיף פִּתְאֹם בַּדָּם אַדְרֶנָלִין שֶל עוֹד-הַפַּעַם,
שֶל עוֹף-הַחוֹל, שֶל פֶנִיכְּס שֶכְּנָפָיו עוֹלוֹת בָּאֵש,
הָאֵש, שֶאֵינֶנָּה כְּלָל חֹמֶר כִּי אִם מְחוֹלוֹ הַבּוֹעֵר שֶל דֶה-פַאיָה,
זֶה שֶיִּדְעַךְ רַק שָעָה שֶהָאֵפֶר יַצְנִיחַ מָסָךְ אַחֲרוֹן."
               
בִּשְנַת הַשִּשִים וְחָמֵש לַמֵּאָה הט"ז, בְּעֶרֶב קְפוּא חֹרֶף
תּוֹקֶפֶת מַחֲלַת-רֵאוֹת אֶת זַ'ן בַּטִיסְט מוֹלְיֶר
שָעָה שֶגַּל-קֹר, בֵּין סִדְקֵי הַקְּלָעִים, עָט עָלָיו בְּעוֹדוֹ מְבַדֵּחַ
עַד לִדְמָעוֹת אֶת קְהַל הַקוֹמֶדְיוֹת שֶלּוֹ עַל בִּימַת הַ-Palais
Royal, (3) אֲבָל הוּא –  מְצַפְצֵף כְּדַרְכּוֹ עַל עֵצוֹת הָרוֹפְאִים וְקוֹלֵעַ
חִצִּים מֻרְעָלִים בִּצְבִיעוּת הַמִּמְסָד הַסּוֹפֵג עֶלְבּוֹנוֹ בִּתְרוּעוֹת-
גִּיל עַד לָרֶגַע שֶבּוֹ מִתְמַלֶּטֶת נִשְמַת הַבַּדְחָן וְשוֹבֶקֶת
מוּל קְהָלוֹ הַמַּרְעִים פִּרְצֵי-צְחוֹק, בְּשִעוּל הַמַּרְעִים פִּרְצֵי-דָּם.
כָּל זֶה קוֹרֶה עַל קַרְשֵי הַבָּמָה בֵּין שִׂיאֵי הַהוּמוֹר וְהַפַארְסָה
שֶל מִי שֶדִּגְדֵּג בְּאִזְמֵל-הַנִּתּוּחַ
אֶת כָּל בָּתֵּי-שֶחְיָן שֶל כָּל חֻלְשוֹת אֱנוֹש עַד תֹּם
אַךְ דַוְקָא בַּ"חוֹלֶה הַמְּדֻמֶּה" שֶלּוֹ, בַּסְּצֶנָה
הַמַּצְחִיקָה מִכֹּל וּמְצַמְרֶרֶת לֹא פָּחוֹת
נֶחְתָּם פִּתְאֹם הַקְּרָב שֶבֵּין מִימֶזִיס לְנֶמֶזִיס,
בֵּין כֹּשֶר הַחִקּוּי לְנִקְמָתָהּ שֶל הָאֱמֶת.
כָּכָה מַכָּה בְּגִידַת בְּרוּטוּס (הַגּוּף) אֶת קֵיסָר (בְּעָלָיו) אֶל הַחֹמֶש
זֶה, שֶאָמְנָם כֻּלּוֹ חֹמֶר אַךְ אֵין לָהּ לָרוּחַ קִיּוּם בִּלְעֲדָיו
וְכָךְ מַפִּיל הַחֹלִי אֶת זוֹנְחוֹ בְּמִין נוֹק-אַאוּט
סוֹפִי עַל הַקְּרָשִים אַךְ גַּם מַשְכִּיב אֶת כָּל צוֹפָיו
מִתַּחַת לַכִּסְאוֹת מֵרֹב לָצוֹן, שֶבּוֹ, בְּלַהַט   
צוֹרְחִים הֵם: "בְּרַאווֹ, Quelle est belle! (4)      
" Une scene tres naturelle!(5)
שָעָה שֶמּוֹלְיֶר זֶה מוּצָף הַתְּשוּאוֹת אֵינוֹ מְסֻגָּל כְּבָר לִשְמוֹעַ:                           
"אֵיזֶה מִין!diable  (6)
 Superbe!(7)
Formidable! (8)
מַדְהִים אֵיךְ הוּא הָעֶרֶב מִתְעַלֶּה כָּאן עַל עַצְמוֹ
הַזַ'ן בַּטִיסְט הַזֶּה, הַ- grand artiste(9) הַזֶּה, וְאֵיךְ הוּא
לֹא רַק גּוֹסֵס לְתִפְאֶרֶת כִּי אִם גַּם בְּמִין טִבְעִיּוּת שֶכָּזֹאת
שֶנִּדְמֶה כִּי אָמְנָם הוּא שוֹבֵק בֶּאֱמֶת הַמַּמְזֵר הַזֶּה. אֵיזֶה בִּצּוּעַ!
אֵיךְ הוּא פָּשוּט מִתְפַּגֵּר לְעֵינֵינוּ הַלֵּץ הַזֶּה, כָּל הַכָּבוֹד!..."        
                         
בְּאֶלֶף-שְבַע-מֵאוֹת-שְלוֹשִים אֵין הַכְּמָרִים מַרְשִים שָם
לִקְבֹּר אֶת גְּוִיַת הָעַלְמָה אַדְרִיאָן לָקוּבְּרֶר, שֶגִּלְּמָה בִּזְמָנָהּ
(אַף שֶקָּצָר הָיָה עַד לְחֶמְלָה) אֶת מֵיטַב גִּבּוֹרוֹת הַטְּרָגֶדְיוֹת
שֶל קוֹרְנֵי וְרָסִין: "בֶּרֶנִיס", "עֲתַלְיָה", "אִיפִיגֶנְיָה" וּ"פֶדְרָה" וְעוֹד.
לָמָּה סֵרְבוּ? כִּי שָעָה שֶצֻּוְּתָּה לְבַקֵּש מְחִילָה דְמוּעַת-עַיִן
מִמִּי שֶבָּרָא לָנוּ אֶת תֵּאַטְרוֹן-הָאַבְּסוּרְד שֶל סִדְרֵי עוֹלָמוֹ
עַל חֵטְא אַהֲבַת-הַבָּמָה שֶלָּהּ לֹא נֶעְתְּרָה וְהוֹסִיפָה בְּלַחַש:
"גַּם הַגּוֹרָל מְשַׂחֵק תַּפְקִידִים בִּטְרָגֶדְיוֹת. כְּלוּם הוּא מִתְחָרֵט?"
 
וּבְשְנַת אֶלֶף-שְמוֹנֶה-מֵאוֹת-וְאַרְבָּעִים-וָשֵש, לְאַחַר שֶנּוֹאַש מִלָּנוּעַ
הָלוֹךְ וַחֲזוֹר בְּלִי רִפְאוּת וּמָזוֹר בֵּין מֻמְחֵי הַמָּרָה הַשְּחוֹרָה
שֶאֵין לָהּ סְגוּלָה בְּאֵרוֹפָּה כֻּלָּהּ בָּהּ קָצְרָה יַד רוֹפְאָיו מֵהוֹשִיעַ
אֶת כְּבוֹד הָאָדוֹן זַ'ן גַסְפַּר דֶבִּירוֹ, בַּדְחָנָהּ הַגָּדוֹל שֶל צָרְפַת,
מַקִּיש הָאִיש, רַב-מָג מֻפְלָא בִּתְחוּם הַפַּנְטוֹמִימָה
וּמִי שֶנּוֹדַע כְּאַלּוּף לֵיצָנֵי הַקּוֹמֶדְיָה שֶל עִיר-הָאוֹרוֹת,
עַל דֶּלֶת מְלוֹנוֹ שֶל אֵיזֶה גוּרוּ הִינְדוּסְטָנִי
אֵי-שָם, בְּפַאֲתֶיהָ שֶל פָּרִיס, בְּלַיְלָה קַר
וְתַחַת שֵם בָּדוּי וּבְלִי אִפּוּר, אַךְ בְּמִגְבַּעַת
וְזוּג מִשְקָפַיִם שְחוֹרִים וְשָׂפָם הַמַּסְתִּיר אֶת רֻבָּם שֶל פָּנָיו
אוֹמֵר לוֹ מֻכֵּה מֶלַנְכּוֹלְיָה: "אַתָּה תִקְוָתִי הַסּוֹפִית, הַנּוֹאֶשֶת,
תֵּן לִי תְרוּפָה שֶעוֹד טֶרֶם נִסִּיתִי, פַּנְדִיט, כִּי נִסִּיתִי הַכֹּל."
"תְּרוּפָה כְּנֶגֶד מַה, סָהִיבּ?" שוֹאֵל אוֹתוֹ הַגּוּרוּ.
"כְּנֶגֶד הָעַצְבוּת, פַּנְדִיט," מֵשִיב לוֹ דֶבִּירוֹ.
"יֵש לִי!" אוֹמֵר לוֹ הַהֹדִי, "אִם זֶה לֹא יוֹעִיל אַל תִּקְרָא כְּבָר גוּרוּ."
"מַה הַתְּרוּפָה?"
"קְנֵה כַּרְטִיס לַמּוֹפָע שֶל אַלּוּף-הַצְּחוֹקִים, דֶּבִּירוֹ..."
 
...הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה נִנְעֶרֶת אַט מֵהִרְהוּרֶיהָ,
צְנִיף הָאָחוֹת הָרָאשִית צָץ לְפֶתַע בְּפֶתַח חַדְרָהּ, אַחֲרָיו
נִרְאִים מַנְכַּ"ל הַתֵּאַטְרוֹן וּשְנֵי חַבְרֵי הַוַּעַד
עִם זֵר וְרָדִים עֲנָק, לוֹהֵב. "אָז מַה שְּלוֹמֵךְ הַיּוֹם?"
"לֹא תַאֲמִינוּ, נִפְלָא!" הִיא אוֹמֶרֶת וְאוֹר לֹא-צָפוּי בְּעֵינֶיהָ,
אוֹר הַמֵּשִיב לָהּ לְרֶגַע נָדִיר אֶת יָפְיָהּ מִשֶּכְּבָר הַיָּמִים.
זֶה פִּתְאֹם מְגַהֵץ בָּהּ קִמְטֵי יִסּוּרִים וְזִקְנָה כְּאֶחָד, זֶה תוֹקֵעַ
כְּמוֹ בְּנוֹק-אַאוּט אַדִּיר אֵיזֶה וֶטוֹ לְכָל גְּזֵרוֹתָיו שֶל הַזְּמַן.
"יֵש לָךְ אוּלַי אֵיזֶה חֵשֶק נִסְתָּר שֶנּוּכַל לְמַלֵּא?" הֵם מַקְשִים לָהּ
(וְכָל-כָּךְ נִזְהָרִים לֹא לוֹמַר "אַחֲרוֹן", כְּמוֹ בִּפְנֵי הַנִּדוֹן לַגַּרְדֹּם).
"כֵּן, דַּוְקָא יֵש. אֲבָל מָה? מִתְבַּיֶּשֶת לוֹמַר."
"מִתְבַּיֶּשֶת? מַדּוּעַ?"
"כִּי תֵכֶף תֹּאמְרוּ שֶמִּלְבַד הַבְּרִיאוּת הִתְרוֹפֵף לִי גַם בֹּרֶג בָּרֹאש."
"בְּכָל זֹאת?"
"שוּם בְּכָל זֹאת. רַק בִּתְנַאי שֶתְּמַלְּאוּ לִי."
אֶת מָה?"
"מָה זֶה מָה? אֶת הַחֵשֶק הַזֶּה שֶשָאַלְתֶּם אִם יֵש לִי. וְיֵש!"
אֵיךְ נְמַלֵּא לָךְ אֶת מָה שֶאֵינֵךְ מְעֵזָה כְּלָל לוֹמַר לָנוּ מַהוּ?"
"אֵיךְ אֲגַלֶּה לָכֶם מַהוּ אִם לֹא תְמַלְּאוּ לִי אֶת מָה שֶאֹמַר?"
"מַבְטִיחִים," הֵם עוֹנִים לָהּ כִּבְנֵי-עֲרֻבָּה
בְּלִי לָדַעַת עַל מַה הֵם חוֹתְמִים שָם.
"לֹא תִצְחֲקוּ לִי?"
"חָלִילָה."
"אִם כָּךְ –  עוֹד תַּפְקִיד. אַחֲרוֹן. עִם קָהָל..."
 
עַכְשָיו זְקוּקִים אוֹרְחֶיהָ לְרִפּוּי, רִפּוּי מֵהֶלֶם.
"תִּשְתּוּ," הִיא מַצִּיעָה לָהֶם, "כּוֹס מַיִם. תֵּרָגְעוּ."
הֵם אֶצְלָהּ כְּבָר בַּכִּיס אַךְ מִיָּד הִיא שוֹלֶפֶת מִתַּחַת לַכַּר אֶת "מֵדֵאָה".
שוּם הַנָּחוֹת. בְּפָחוֹת לֹא נָאֶה לָהּ. הוֹלֶכֶת עַל כָּל הַקֻּפָּה.
 
בַּבֹּקֶר הַבָּא כְּבָר מֻקֶּפֶת מִטַּת הַחוֹלָה בְּבִימַאי וּבְצֶוֶת
רוֹפְאִים הַדְּרוּכִים לְכָל פֶּגַע צָפוּי וְאֵינְסְפוֹר אֶמְצְעֵי הַחְיָאָה,
אַךְ הִיא, דַוְקָא הִיא, מַמְחִישָה שָם פִּתְאֹם הַחְיָאָה לֹא צְפוּיָה, מְהַמֶּמֶת:
הָאֹמֶץַ מֵפִיחַ בָּהּ נֵס אוֹנְקוֹלוֹגִי – 
פְּשִיטַת הַגְּרוּרוֹת נִבְלְמָה...
 
תוֹךְ חֹדֶש, עִם דוֹקְטוֹר צָמוּד הָאוֹרֵב בֵּין סִתְרֵי הַקְּלָעִים וְצוֹפֶה בָּהּ
כְּמוֹ בִּפְצָצָה מְתַקְתֶּקֶת אוֹ כְּמוֹ בְּפִלְאָהּ הַשְּמִינִי שֶל תֵּבֵל,
נוֹחֵת אוֹתוֹ נֵס עַל קַרְשֵי הַבָּמָה וְעוֹד טֶרֶם תִּפְתַּח שָם אֶת פִּיהָ
נִשְטֶפֶת חַיַּת-תֵּאַטְרוֹן מַלְכוּתִית זוֹ בְּאֶשֶד רוֹעֵם שֶל תְּשוּאוֹת.
הֵם קָמִים לִכְבוֹדָהּ מִכִּסְּאוֹת מוֹשְבֵיהֶם,
מְרִיעִים לָהּ בִּ-standing ovation, (10)
הֵם עֵדִים הֲמוּמִים לִתְחִיַּת אַגָּדָה בְּעוֹלָם הָרוֹמֵס אַגָּדוֹת.
שֶלֹּא כְּסוֹפָם שֶל מוֹלְיֶר, לָקוּבְּרֶר, דֶבִּירוֹ וְקַלְוֶרוֹ שֶל צַ'פְּלִין (11)
אֵין הֵם יוֹדְעִים כִּי בְּכָךְ, חֵרֶף כָּל הִגָּיוֹן רְפוּאִי בָּעוֹלָם,
הֵם תּוֹרְמִים לָהּ בְּרֶגַע מֻפְלָא זֶה אִינְפוּזְיָה
שֶאֵין לָהּ הֶסְבֵּר מִלְּבַד מִיסְטִי:
לֹא רַק הַדְרָן לֹא נִשְכָּח, גַּם מִנְיַן
שְנוֹת חַיִּים לְחַיֶּיהָ,
עֻבְדָּה.     
 
הארות וביאורים:
 (1) – (אנגלית): על חשבּון הבּית.
(2) – ("): ייבּוּש השֹיער ועיצוּבוֹ בּאמצעוּת מייבּש-שֹיער.
(3) – (צרפתית): (מילוּלית) = הארמון המלכוּתי, האֲתָר בּו העלה מולייר את מחזותיו.
(4) – (צרפתית): "כּמה זה יפה!"
(5) – ("): "סְצֵינָה טִבעית מאוד!"
(6) – ("): "שֵד!"
(7) – ("): "מעוּלה!"
(8) - ("): "יוצא מן הכּלל!"
(9) – ("): "שֹחקן גדול!"
(10) – (אנגלית): מחיאות כּפּיים בּעמידה (כּשקם הקהל על רגליו לכבודו של השֹחקן המְבַצֵּעַ).
(11) – דמוּת הליצן הטראגי בּסרטו של צ'ארלי צ'אפּלין "אורות הבּמה".