ספטמבר 2016
בחורות יפות יש בתל-אביב, בחורות יפות יש בפאריז, בחורות יפות יש בשטוקהולם, אבל הבחורות הכי יפות מסתובבות במדרכות בודאפשט. רואים אותן במכנסונים ובסנדלי אצבע, בעלות ירכיים נהדרות, לא שמנות, עור משגע. מטופחות. קיציות יותר מאשר בנות-גילן בתל אביב. אפשר לקבל נקע בצוואר מרוב הפניות הראש לאחור, כשעוברים על פניהן. הו מי יתנני נערה הונגרייה יפה ואנשק את כפות רגליה היחפות.
אמנם, רבות מהן, כמו הבחורים, מעשנות. מעשנים ומעשנות ברחוב כי כמו בפאריז וגם אצלנו, העישון בבתי-הקפה ובמסעדות, אסור.

טסים ב"אל על" באמצעות חברת UP באמצעות חברת "טראוול סרוויס" הצ'כית. הטיסה של שלוש שעות עם כריך גבינה ושתייה וצוות דיילות צ'כיות חרוצות עוברת בסדר גמור. רק הבלגן בנתב"ג לפני העלייה למטוס קצת מעצבן. מטרמינל 1 לטרמינל 3 וחזרה במדרגות, ועלייה למטוס במדרגות, כמו פעם, וכמו שתיארה נרי ליבנה בגיליון "הארץ" של 23.9 את טיסתה לברלין.
למרות שעת הבוקר המוקדמת מאוד, אלפי ישראלים מכל המעמדות והגילאים, רעבים וצמאים, מצטופפים וגודשים את אולמות הטרמינל ואת מסדרונותיו בתקווה להמריא מה שיותר מהר מהארץ הענייה הרעבה והצמאה ישראל אל נפלאות העולם הגדול. הנערות, חלקן כל כך עניות, שהן טסות לחו"ל בסנדלי אצבע, כי ככה זה כשיוצאים מארץ ענייה. אפילו השדיים שלהן מזדקפים בגלל הקירור של מערכת המיזוג. בחו"ל כבר יהיה לשדיים הצעירים האלה חם והפטמות אולי תשקענה קצת.

התאכסנו במלון "קורינתיה" במרכז פשׂט, בבודאפשט. חלום. חדרים גדולים. עיצוב בעץ חום אמיתי נהדר. גרם מדרגות מרכזי ענק על פני שלוש קומות בחלל הפנימי, כמו בארמון, אך יש כמובן מעליות. המיבנה עתיק, מחודש ומתוחזק להפליא. נקי מאוד. ארוחות-בוקר שלא ראינו כמותן בשום מלון אחר בעולם, ובנוסף "אקסקיוטיב קלאב" שבו מגישים נון-סטופ ארוחות קלות ושתייה, גם אלכוהולית, ללא הגבלה, כולל שמפניה, עד עשר בלילה, והכול כלול במחיר החדר. שירות אדיב להפליא. מסדרים את החדר פעמיים ביום. ספא מדהים עם בריכת שחייה גדולה ושתי בריכות ג'קוזי וכל החמאמים, משש וחצי בבוקר עד עשר בלילה. שלא לדבר על היפהפיות בביקיני המשתכשכות מולךָ. בקיצור, אם נותנים לי חודש שם, אני יושב וכותב רומאן ולא יוצא מהמלון רק שוחה, אוכל ומחרבן מבוקר עד ערב.
יש במלון גם שתי מסעדות הפועלות בערב, אחת הונגרית ואחת אסייתית. הן כמובן בתשלום נוסף. המנות ענקיות. הרמה סבירה.
Corinthia hotel Budapest, 1073 Budapest, Erzsebet Korut 43-49,
Hungary. Tel. +36 1 479 4812.
E-mail: reservations.budapest@corintia.com

גולאש: אכזבה. אתה חולם על מרק גולאש ועל מנה עיקרית של גולאש עם נוקלאוס, בצקיות. אז ככה, במרקי הגולאש שאתה מקבל אין כמעט בשר, גם לא בצקיות, רק קוביות גזר ותפוחי אדמה בתוך מרק שקוף, לא סמיך, לפעמים חריף וטעים ולפעמים גם זה לא. וגולאש כמנה עיקרית? על זה לא שמעו במסעדות שבהן ביקרנו.
זכינו רק פעם אחת, בצהריים, בקפטריה הגדולה בקומה השנייה של השוק המקורה לנקניקים ולירקות בפשט, ליד גשר ארז'בט, במנה ענקית של בצקיות וגולש בשר בקר שממש נמס בפה, והכול מתובל היטב. אם אפשר הייתי אוכל שם כל יום צהריים. גולאש שווה לו בטעמו אפשר למצוא רק במיטבח של המסתורית, ובייחוד שקנתה הפעם הרבה פפריקה. אגב, אומרים שהפלפלים האדומים לפפריקה ההונגרית הם בחלקם ייבוא מישראל, וכך גם הגזר הממלא את מרקי הגולאש.
מה שבולט בשוק המקורה הוא שורת החנויות לירקות ולפירות, שאגב נעדר ממנה לגמרי המנגו, שורת חנויות התבלינים, שעיקר גאוותן על שקיות הפפריקה בגדלים שונים, אדומות לחריפה ולבנות למתוקה, וכמובן עשרות הדוכנים למימכר כל נקניק ופרי נקניק למינהו, ממש מדהימים, והם עיקר השוק והם שיר הלל לסאלאמי ההונגרי.

אפשר לקנות כרטיס לא יקר של יומיים לנסיעה בשני קווים מעגליים, אדום וצהוב, בקו האוטובוסים האדומים הדו-קומתיים של "הופ און הופ אוף" שסמלו גי'רף על השמשה הקדמית. יש הסברים מצויינים, גם בעברית, באוזניות. הכרטיס כולל שיט נחמד של שעה בדנובה עד לאי מרגיט וחזרה. אפשר לרדת ולטייל באי ולחזור בספינה אחרת של הקו. ניצלנו את הכרטיס במשך יומיים בצורה הטובה ביותר, כולל השיט.
הטראמים הצהובים רבי-הקרוניות מרעישים, ובפנים צפופים קצת, אבל הלוואי שהיו כמותם בתל-אביב. יש גם מטרו אליו לא ירדנו. לקחנו לא פעם מוניות, לא יקרות, לפי מונה. בצהריים היה כדאי לא פעם, במקום להיתקע במסעדה, לחזור לאכול בקלאב של המלון ארוחה קלה עם שתייה, והכול ללא הגבלה. בחיים לא שתיתי ליטרים כה רבים של מיץ תפוחים טבעי וצלול.
האוויר נקי כי רוב התחבורה הציבורית היא חשמלית, בטראמים, במטרו ובאוטובוסים. ברחובות לא רואים פליטים. לא רואים עובדים זרים. העובדים בכל המלאכות הם הונגרים. במלון ראינו אמנם חבורות של ערבים, לפי כיסוי הראש של נשותיהם, אבל אלה לא היו פליטים אלא ערבים עשירים שיכולים להרשות לעצמם את השהייה במלון, שרוב הבשרים, הנקניקים, הנקניקיות והבייקון בארוחות הבוקר בו הם מבשר של דבר אחר האסור למוסלמים.
והעיר יפה. ממש יפה, ונקייה. המראה מפשׂט לעבר בודא, מעבר לנהר הדנובה, שאמנם אינה כחולה, הוא כמו תמיד ממש מרהיב.
הקפה, בכל צורות הכנתו, ממש חזק וטעים מאוד.

מומלץ לבקר בפרלמנט, אחד העשירים והמרהיבים בעולם, עוד מהתקופה ההבסבורגית. החלו לבנותו בשנת 1888, כאשר סבא שלי ומשפחתו כבר עלו לפלשתינה. צריך קצת לחכות לקבוצת הדרכה באנגלית, הכניסה רק בקבוצות לפי שפות. רמת ההדרכה באנגלית מצויינת. ביציאה עוברים מוזיאון לא גדול של התקופות בבניין הפרלמנט. את העין מושך הכוכב האדום הגדול, מברזל וזכוכית אדומה, שבביקורנו הראשון בעיר, בשנת 1987, עדיין התנוסס בראש צריח המגדל המרכזי הגבוה היותר של בניין הפרלמנט, הצופה אל הדנובה.

ההונגרים אוהבים מאוד לשתות סודה. הפקקים של בקבוקי הסודה הם כחולים. הפקקים של בקבוקי המים המינראליים הם ורודים. ישנם שני מרכזי קניות ענקיים בעיר. האחד בפשט ושמו "ווסט אנד", והשני במרומי בודא ושמו "ממוֹת" מלשון ממותה שלנו. שניהם מומלצים מאוד, מעייפים מאוד, ויש בהם ייצוג לכל המותגים הידועים בעולם, ממש כמו בפאריז. המחירים סבירים. ברשת חנויות התמרוקים הגדולה "רוסמן" מומלץ לקנות את קופסאות הקרם ההונגרי הנודע הלייוויט.

בבודאפשט רוב הפנים שאתה רואה, מחוץ לקצת תיירים במלון, הם של אשכנזים גמורים. אירופאים. לא כמו ערים אחרות במזרח התיכון, בארה"ב ובאירופה המערבית. האווירה נינוחה. כאילו אנחנו עדיין חוסים בצל כנפיו של הקיר"ה, הקיסר פרנץ יוסף ירום הודו.
יש לנו גם שתי קרובות משפחה בבודאפשט, אן וג'ודי, שעימן בילינו. הן נינות של ורוניקה-דבורה, אחותו המבוגרת של סבי יהודה ראב, שלא עלתה עם המשפחה ארצה ב-1875 כי כבר היתה נשואה. היא הותירה צאצאים רבים. אליי הגיעו השתיים לפני שנים אחדות בעקבות ראיון איתי בארכיון פתח תקווה שנערך מטעם הטלוויזיה ההונגרית, ובו סיפרתי על תולדות עליית המשפחה מהונגריה. השתיים גם ביקרו בארץ.
צאצאי משפחות ראב בן עזר שמתכוננים לבקר בבודאפשט יכולים לקבל מאיתנו את הכתובות שלהן.
וקשה כמובן לשכוח מה עשו בעיר הנפלאה הזו הנאצים ועוזריהם ההונגריים אנשי "צלב החץ" ל-800,00 יהודי הונגריה – לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, שרצחו מהם כ-564,500 נפש בתוך חודשים ספורים, בין מאי ליולי 1944, בפקודת אייכמן, שקבע את משרדו בבית-הכנסת הגדול בעיר, העומד על מכונו לתפארת עד היום.