מתוך היומן

5.12.04. יום ראשון. פוקט. תאילנד. (מלון הילטון ארקדיה). [---] בחדר מחכה לנו בחדר הודעה מודפסת מהנהלת המלון: בשעה שבע, עוד כחצי שעה, יתקיים הטקס לציון יום הולדתו של מלך תאילנד בומיבול. תמונתו הגדולה ניצבת מיום בואנו לרגלי הפואייה הגדול של הקבלה, והערב גם קושטה ופרחים והוארה יותר מתמיד.

חרף עייפותנו [הטיול בספינה לגן-העדן של קו-פיפי וחזרה] אנחנו ממהרים להתרחץ ולהתלבש באופן חגיגי, כדי שלא להחמיץ את החווייה הזו. האמת שחשבנו שכל האי פוקט, שאותו חצינו לרוחב פעמיים היום, ילבש חג לרגל יום ההולדת ויוצף הלילה בזיקוקין די-נור, אבל נראה שככל שמתרחקים מבנגקוק, חוגגים פחות, ולבד מהתמונות הרגילות של המלך והמלכה בכל גיל ובכל מקום, לא ראינו תכונה מיוחדת. התאילנדים מאוד קשורים למלך כי הוא מסמל להם שנים של שלווה יחסית והתקדמות כלכלית, אבל מטבעם הם לא יוצאים מגדרם.

ואכן, גם הטקס צנוע יחסית. התאספנו בחשיכה-למחצה מול תמונת המלך המוארת. שניצבה על במה לא-גבוהה, בצד הדשא הפונה לדרך הכניסה למבואת המלון, ולידה מכשיר טלוויזיה שהעביר תוכנית כלשהי הקשורה ביום ההולדת. המלך, שנראה בכל תמונותיו אדם צנוע מאוד, מרכיב משקפיים, כאן הוא בז'אקט לבן ומצווארו משתלשלת חגורת מצלמה שאותה הוא אוחז בידו הימנית כמתכונן להרימה לצילום. סיפרו לנו שהוא חובב צילום, ודמותו כאן באה לעודד את התיירות. במקומות אחרים רואים אותו לבוש מדי צבא.

בצד ימין, לפני התמונה, ניצבו מקצת עובדי המלון בשורות כמו במיסדר, כולם במדים, אין כאן עובד ללא מדים, לפי תפקידו, ובלטו עובדי המיטבח בסינריהם הלבנים ובכובעים הלבנים התפוחים. בצד שמאל עמדנו אנחנו יחד עם מקצת מאורחי המלון, לא רבים באו. מנהל המלון עמד מולנו, על רקע תמונת המלך שניצבה על הדשא מעל לבמה הלא-גבוהה, במה עטורת זרי הפרחים ופנסים הצבעוניים – ונאם קצרות באנגלית ובתאית. חילקו פרחי לוטוס צבעוניים מפלסטיק ובתוכם נרות שאותם הדלקנו, יומיים לפני נר ראשון של חנוכה. חילקו לנו גם דף כתוב בתאית, ובתאית באותיות לטיניות, ובו המילים של ההימנון הלאומי ועוד שיר של בית המלוכה. לאחר נאום המנהל, שר הקהל המקומי את שני השירים, כאשר הנעימה המונוטונית שלהם, באוזנינו, והדומה לתפילת מתמשכת או לקריאת "איכה", נראתה שונה מכל הימנון לאומי ששמענו מעודנו. לא קצב המארש ואף לא הדגשות המילים מלאות התקווה בהימנון שלנו. נראה שההימנון התאי מתאים לאופי הבודהיסטי שוחר השלום והמתנגד לאלימות של אזרחי המדינה.

בזאת הסתיים הטקס הקצר. שמנו איש-איש את גבעול הפלסטיק שבראשו גביע הלוטוס ובו נר הבוער – באחד מהקנים (קני-סוף) שנתקעו מבעוד יום בשורה כחיילים לפני תמונת המלך, ואלה נשארו בוערים עוד שעה ארוכה לאחר שכולנו עזבנו את המקום. שום זיקוקין די-נור. שום ברכות נוספות. אבל היינו גאים שזו פעם ראשונה בחיינו שחגגנו יום הולדתו של מלך. אמנם, מילדותי זוכר יום חופש או קיצור לימודים בבית-הספר העממי בצופית לרגל יום הולדתו של מלכנו קינג ג'ורג' השישי, אביה של לימים-המלכה אליזבת.

בערב אנחנו מתעצלים ללכת ברגל מחוץ למלון ואוכלים שוב במסעדה המופלאה סיילס, אלא שהפעם לא ארוחת בופט יקרה ומפטמת אלא לפי התפריט. מביאים לי מרק עגבניות נהדר בטעם אנגלי שאפילו באנגליה לא זכיתי לטעום כמוהו, ואחר-כך סאטה עוף מצויין עם רוטב חריף על בסיס של חמאת בוטנים ועם קערית זעירה של סלט שעיקרו עיגולי בצל ומלפפון בחומץ בהיר ומלח, עם טבעות זעירות של פלפל אדום חריף, שכל אחת מהן יכולה להעיף אותך לתקרה, ואילו המקומיים תופסים ובולעים אותן בפה כמו פיסטוקים.

בפינת הפירות ניצב אבטיח-פרח מדהים בצבעי ירוק אדום ולבן. מסתבר שזוהי אמנות מאוד נפוצה כאן, פיסול בפירות. אנחנו רואים זאת לראשונה אבל אותו אבטיח-פרח הופיע גם בספר בישול תאילנדי שאנו עתידים לקנות לפני הנסיעה חזרה, בבנגקוק. המפסל השתמש בשלוש השכבות, הקליפה הירוקה מבחוץ, החלק הלבן של מבפנים, וציפה האדומה, כדי ליצור מקלעת פרחים בצבעי לבן ואדום עם קצוות ירוקים ומסגרת ירוקה. עבודה מדהימה. אנחנו שואלים מי עיצב את הפרח ומופיע הטבח התאי הצנום במדים לבנים עם סמל הילטון על הכיס וכובע טבחים לבן גבוה כמו בסרטים ישנים, ממנו בולטות אוזניו לשני הצדדים, ויהודית מצלמת אותו מאחורי קערת פירות כאשר מצידו האחד האבטיח המפוסל ומצידו השני פסל קיטשי צבעוני ומוזהב של אלה צעירה.

ושזופים ועייפים מאוד אנחנו הולכים לישון אחר היום הגדוש הרפתקאות.

*

["הארץ" באינטרנט, 13.10]: מלך תאילנד בהומיבול אדוליאדג' מת אתמול [12.10] בגיל 88, לאחר שכיהן בתפקידו במשך שבעה עשורים, שבהם הפך דמות אב מאחדת ומקור נדיר של יציבות במדינה שחוותה עשרות הפיכות וניסיונות הפיכה מאז עלה לשלטון ב-1946, כשהיה בן 18 בלבד.