* והעולם שותק – כל העולם הזדעזע כשדאע"ש החריב שכיות חמדה ארכיאולוגיות בתדמור, וכשטליבאן עשה זאת באפגניסטן. אולם כאשר הארגון המקביל להם, הוואקפ, עשה אותו פשע ברברי נגד התרבות, בהחריבו באופן שיטתי את שרידי בית המקדש בהר הבית – העולם שותק. אילו אונסק"ו היה באמת ארגון לחינוך ולתרבות, הוא היה פועל נגד הפשע. אולם הוא לא השמיע אפילו גיהוקון של הסתייגות.
וח"כ אחמד טיבי, במופע האימים הביריוני שלו בערוץ 2, אמר על הפשע הברברי הזה שהוא הדבר הטוב ביותר שנעשה ב"אל אקצא" (כפי שהוא מכנה בחוצפתו ובבורותו את הר הבית. לא, הוא לא מתכוון למסגד, אלא להר).
* פעולה יפה – הצעדה וההפגנה של "נשים עושות שלום" היא פעולה יפה, לדעתי. מדוע אני מגדיר פעולה שנועדה לקדם דרך פוליטית שאני מתנגד לה, כ"פעולה יפה"? הרי, בעיניי, אותן נשים עיוורות למציאות, אינן מציעות שום פתרון ריאלי והחיצים שלהן מכוונים ליעד הלא נכון. אז מה יפה בזה?
מה שיפה בזה, זו יופייה של הדמוקרטיה. יופיו של מאבק דמוקרטי. היופי בכך שאזרחים שאיכפת להם פועלים לקידום השקפת עולמם, במאבק דמוקרטי, מכובד, על פי חוק; פועלים להשפיע על דעת הקהל ועל מקבלי ההחלטות.
פעולתן של "נשים עושות שלום" היא היפוכו המוחלט של המעשה הבוגדני האנטי דמוקרטי והמכוער של המנוול מ"בצלם". הוא לא פעל להשפיע על דעת הקהל בישראל, תוך שימוש בכלים הדמוקרטיים שעומדים לרשותו. הוא הלך למועצת הביטחון ודרש ממנה לפעול נגד ישראל ולכפות עליה בכוח את דרכו, בניגוד להכרעות הדמוקרטיות שלה, אותן הוא מסרב לקבל.
סביר להניח שרבות מן המפגינות שותפות לדעותיו של המנוול. אולי חלקן אף תומכות במעשהו הנלוז. אך הפעולה הדמוקרטית שלהן הפוכה במהותה מהפעולה האנטי דמוקרטית שלו.
* אנסה להסביר לאט – נוסח המודעה השבועית של "גוש שלום" ב"הארץ" (בספרו האוטוביוגרפי "אופטימי" סיפר אורי אבנרי, מנהיג "גוש שלום", שהמודעה השבועית היא מתנה של שוקן, כמעט בחינם): "'מדוע הלך מנכ"ל "בצלם" לניו יורק לדבר באו"ם במקום כאן בישראל?' כך התלונן ראש הממשלה – אותו ראש הממשלה שהתעקש בתוקף לנסוע לוושינגטון ולנאום בקונגרס."
הם מיתממים או שהם באמת לא מבינים? הנה, אנסה להסביר לאט. נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל. הוא נבחר בידי הציבור הישראלי בבחירות דמוקרטיות וקיבל ממנו מנדט להוביל את מדיניות ישראל. זה תפקידו, זאת משימתו, זאת אחריותו. אפשר להתווכח על מדיניותו. אפשר לחלוק על צדקת הנאום בקונגרס. אך זה תפקידו.
איך אפשר להשוות זאת לאזרח פרטי, שדעתו הפוליטית הפוכה להכרעת הבוחר, ההולך למועצת הביטחון של האו"ם ומפציר בה לפעול באמצעים מעשיים נגד מדינתו?
למה הדבר דומה? ממשלת ישראל מוסמכת להטיל על צה"ל לבצע פעולה צבאית. אזרח, שבטוח שצריך לצאת לפעולה צבאית, אינו מוסמך לארגן יחידה צבאית ועל דעת עצמו להוציא אותה לקרב (וכדי שההשוואה תהיה מדויקת, ראוי לציין שמדובר בפעולה צבאית נגד כוחותינו).
מודעה הזויה, של אנשים הזויים בעיתון הזוי.
* אידיוטיזם שימושי – הספין המגוחך של ח"כ ביטן על פיו הוא "ישקול לבטל את אזרחותו של מנכ"ל 'בצלם'," נועד לפאר את עצמו, אך בפועל הוא רק משחק לידי המנוול, ומסייע לו להציג את עצמו בעולם כקדוש מעונה, הנרדף בידי המדינה השנואה עליו כל כך.
* תפיסת הממלכתיות – כאשר ח"כ ביטן, נער השליחויות של נתניהו, אומר שביטול תאגיד השידור הציבורי יחסוך מיליארדי שקלים, הוא מתכוון שביטול תאגיד השידור הציבורי יעלה מיליארדי שקלים.
כאשר ח"כ ביטן, נער השליחויות של נתניהו, קורא לשר ארדן להתייצב לצד הימין ולא לצד "חבריו בתקשורת," הוא מתכוון שעל השר ארדן להיות לא ממלכתי, ולהעדיף אינטרס פוליטי כיתתי צר על האינטרס הציבורי.
* תפיסת המנהיגות – כאשר שטייניץ אומר שיעלון וגנץ אחראים למנהרות, פירוש הוא שנתניהו זורק את האחריות על יעלון וגנץ. כן, כן, זאת תפיסת האחריות שלו. זאת תפיסת המנהיגות שלו. זה חדש?
* לאומית ליברלית – במלאת 50 שנה לביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הוציא מרכז מורשת מנחם בגין חוברת, המתעדת את המאבק שניהלה תנועת החירות בהנהגתו של בגין נגד הממשל, בשם הדמוקרטיה, הליברליזם ושוויון הזכויות. חשוב מאוד שמרכז, שנועד להנחיל את מורשת בגין, מוציא פרסום כזה, המציג את דרכה המסורתית של חירות, כתנועה לאומית ליברלית, ולנוכח הרוח הרעה הנושבת בליכוד של היום. רובי ריבלין, בני בגין וגילה גמליאל הם המוהיקנים האחרונים, היום, של מורשת זו.
* הדמוקרטיה על פי טראמפ – תמצית הדמוקרטיה נוסח טראמפ: "אכבד את תוצאות הבחירות – אם אנצח."
* גיבורו של רוגל אלפר – לפני חודשים אחדים כתב רוגל אלפר "ביקורת טלוויזיה" בעקבות ראיון עם איתמר בן גביר. היה זה מאמר הלל ושבח לבן גביר. היה איזה משפט עד כמה הוא רחוק ממנו, כמובן, אך כל המאמר היה הערצה למהפכן, שובר המוסכמות, הרדיקלי. הוא ראה בו את הדמות שהוא מנסה לראות בעצמו – מי שמצליח להיכנס לחדר ולחרבן בו ולהשתין לכל עבר, לשבור ולנתץ את המהוגנות הבורגנית של החברה הישראלית והציונות.
ביום שישי הוא כתב "ביקורת טלוויזיה" בעקבות העימות בין טראמפ וקלינטון. היה לו איזה משפט על כך שטראמפ אינו כשיר לנשיאות כי נשיא צריך למשול, אם כי מבחינתו זו כנראה מחמאה, כי ממשל הוא דבר שלילי. מעבר לכך, המאמר מעריץ את טראמפ.
"הוא האיש שחירבן באמצע החדר, ואז גם עשה ביד והשפריץ לכל עבר. כבר עשרות שנים מרגיש העם שוושינגטון דופקת אותו. בא טראמפ ובחוש שישי התניע תנועת מהפכה עממית... הרגע המפעים שבו סירב טראמפ להכריז שיכיר בתוצאות הבחירות אם יפסיד (מי שראה לעולם לא ישכח, זה מסוג הרגעים הגאוניים שטראמפ מאלתר בטבעיות) מעיד על מחויבותו למהפכה. הוא מנוע מלהכיר בתוצאות הבחירות. הכרה בתוצאות כמוה כבגידה במהפכה. תומכי טראמפ לא מכירים בשיטה. הם רק רוצים להשתמש בה כדי לחרב אותה. למישהו יש ספק שהמהפכה הזו לא תיגמר בהפסד של טראמפ? ההפסד שלו יהיה רק ההתחלה.
טראמפ שינה את הפוליטיקה האמריקאית. שינוי עמוק. יותר מכל מועמד לפניו. גם יותר מכל נשיא."
... כל כך לא מפתיע.
* מלחמת בני חושך בבני חושך – החדשות הטובות: מוסול תשוחרר, כנראה, מידי דאע"ש. החדשות הרעות: מי שישתלט על מוסול, קרוב לוודאי, יהיו שליחי איראן. מה גרוע יותר? כלל לא ברור. דבר אחד בטוח – במלחמת בני חושך בבני חושך זו, יהרגו, ייפצעו וייאבדו את בתיהם המוני אנשים.
* הרצח הכפול – החודש, ב-6 באוקטובר, מלאו 35 שנה לרצח הכפול. הרצח הכפול הוא הרצח של נשיא מצרים סאדאת ושל השלום בין ישראל ומצרים. את סאדאת רצחו מחבלים מארגון "הג'יהאד המצרי". את השלום רצח סגנו של סאדאת ויורשו, חוסני מובארק.
מובארק לא ביטל פורמלית את הסכם השלום, אך הוא רוקן אותו מתוכן. מציאות השלום בתקופתו, הייתה רחוקה ת"ק פרסה מרוח חוזה השלום, שתמורתו ישראל נסוגה מכל סיני ועקרה את כל יישוביה.
הביטוי הסמלי לכך הוא הביקורים בישראל. במשך פחות מארבע השנים טרם רציחתו, ביקר הנשיא סאדאת בישראל 5 פעמים. במשך 30 שנות שלטונו לא ביקר מובארק בישראל אף לא פעם אחת (למעט קפיצונת להלוויית רבין, שכנראה מבחינה בינלאומית לא יכול להרשות לעצמו להיעדר ממנה).
הסכם השלום בין ישראל ומצרים אמור היה ליצור בין המדינות יחסי ידידות ברוח השלום בין מדינות אירופה. בין המדינות נחתמו עשרות הסכמי נורמליזציה בכל תחומי החיים. את כולן הפר מובארק ברגל גסה, והפך את הנורמליזציה למילה גסה.
תחת הסיסמה "שלום קר" הפך מובארק שלום חם למלחמה קרה. מצרים היתה המובילה בכל צעד מדיני אנטי ישראלי, והיא הובילה אף את ועידת דרבן – הוועידה הגזענית והאנטישמית שפתחה את מהלך הדה-לגיטימציה לישראל, במטרה למוטט אותה על פי מודל דרום אפריקה.
ההסתה האנטי ישראלית והאנטישמית בתקשורת המצרית, שכולה נשלטה בידי מובארק, ובמערכת החינוך המצרית, היתה איומה ונוראה.
אפילו היחסים הדיפלומטיים, הפכו בני ערובה בידיו. תקופות ארוכות במהלך השנים, לא היה שגריר מצרי בישראל, תוך הפרה בוטה של ההסכם, בכל פעם בשל תירוץ אחר.
הדבר היחיד שנשמר, ואין לזלזל בו כמובן, הוא הנספח הצבאי של ההסכם. הוא נשמר בשל ההרתעה של צה"ל, וההבנה שעל הפרתו ישראל לא תשתוק, ותגובתה תסכן את שלטונו. הוא נשמר גם, כיוון שמובארק הבין שהפרתו תשים קץ לסיוע הכלכלי המאסיבי של ארה"ב למצרים.
ובכלל, שלטון מובארק התאפיין בדה-סאדאתיזציה בכל תחומי החיים. מכל הרפורמות המהפכניות שסאדאת חולל או החל לחולל, לא נותר דבר. מובארק עסק בכל שלושים שנות שלטונו רק בהישרדות, באמצעות השלטת דיקטטורה קשה על מדינתו.
הדבר הטוב היחיד שניתן לומר לזכותו, הוא שלעומת "האחים המוסלמים" שעלו לשלטון אחרי המהפכה, הוא חיובי.
אני מתרשם שא-סיסי חותר להיות סאדאת, אם כי הוא לא ממש מעז להתרחק ממורשת מובארק, לפחות במישור הגלוי.
* אירופה החדשה – מתוך הרצאה של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במכללה לביטחון לאומי, ב-8 ביולי 1993, לפני 23 שנים. המסמך סווג כ"סודי".
בהתייחסו לסכנה האיראנית וסכנת הקשר בין איראן לאסלאם הפונדמנטליסטי מחוץ לאיראן, אמר רבין:
"...לא אגיד את זה בפומבי. אינני יודע איזה תשתיות יש באירופה [הכוונה לתשתיות טרור אסלאמי א.ה.]. הייתי באירופה. אירופה מוצפת היום מוסלמים, שבאו ממדינות ערב, העובדים הזרים. ראש ממשלת הולנד אמר לי, תראה: לפני 8 שנים היה לנו מסגד אחד בהולנד. היום יש 300. אנחנו רואים מה קורה. איך האסלאם הזה עובד. קודם כל המוקד הוא המסגד, האימאם. הוא המטיף להם פירוש קיצוני ביותר של האסלאם. סביב המסגד בונים בית ספר, גן ילדים, מרפאה, עושים עבודה סוציאלית. תראו מה קורה, איך החמאס עובד בשטחים. בדיוק אותו הדבר. איך התנועה האסלאמית עובדת באום אל פחם, ברהט. כך הם עובדים. זו שיטה."
לפני 23 שנים!
* אני לא רופא – לפני חודשים אחדים קיבלתי מייל מאחת המכללות, ובה תשובה שקיבלו את הצעתי להרצאה בכנס מדעי, על מחקר שעשיתי. המכתב מוען "לכבוד ד"ר אורי הייטנר".
מיד מיהרתי לתקן את טעותם, ולהבהיר שאיני דוקטור. הם הודיעו שרשמו לפניהם ויתקנו. חלפו שבועות אחדים, ונשלחה לי הזמנה לאירוע. ובתוכנית אני מוצג כ"ד"ר אורי הייטנר."
שבתי והזכרתי להם שזאת טעות, וניהלנו תכתובת שבה הם הבהירו שזאת בסך הכול טיוטה, והדבר יתוקן. אך כשיצא הפרסום, שוב הופעתי בו כ"ד"ר אורי הייטנר."
הפעם זה היה מביך במיוחד, כי זה כבר היה פומבי, והתחלתי לקבל ברכות, שאיני ראוי להן. שוב פניתי אליהם, הפעם כבר באמת בכעס, והזכרתי להם את התכתובת הקודמת. הם השיבו לי שכבר היה מאוחר לתקן, אך הדבר תוקן בחוברת התקצירים.
האמת? זה ממש מביך.
[אהוד: אילו היית משורר או סופרת עברית באוניברסיטת חיפה או באר-שבע כבר היית בוודאי פרופיסור אורי הייטנר. אני, למשל, בזכות היותי בנעוריי חבר באגודת "עזיזה" לגידול עיזי בית, מכהן זה כבר שנים אחדות כפרופסור-אורח לגידול עיזי בית לבנות באוניברסיטת בת שלמה רבתי, שבראשה עומד הרקטור פרופ' פלוץ בן שחר].
* ... ואני חי ובועט – ביום רביעי, בסביבות 19:15 היתה לי תאונת דרכים, בכביש 6, בין שתי המנהרות מדרום למחלף עין תות. תאונת שרשרת. כרית האוויר פעלה היטב. אני בסדר גמור – קצת מכות יבשות, קצת שריטות, לא משהו שיפריע לתפקודי. הרכב, לעומת זאת, אללה ירחמו. גם בשתי המכוניות האחרות אין נפגעים. כהרגלי, במצבים בעייתיים, הייתי רגוע וקר רוח לחלוטין. רק חבל שהפסדתי למחרת את פסטיבל "הקהל".
[אהוד: שתהיה בריא ותשתדל שתמיד יסיעו אותך. אני כל ימיי לא למדתי לנהוג והתניתי כל הזמנה שלי להרצאה או לפגישה בכך שישלחו מונית לקחת ולהחזיר אותי, אבל באביב 1972 נפצעתי בתאונת-דרכים קשה בדרך חזרה מעין-יהב לבאר-שבע, בלילה, לאחר הרצאה במסגרת המילואים].
* ביד הלשון: כפר גלעדי – בשמחת תורה ימלאו מאה שנים להקמת קיבוץ כפר גלעדי, באצבע הגליל. כפר גלעדי הוא מופת של משימתיות ואקטיביזם ציוני, בהתיישבות, בביטחון ובעלייה. הקיבוץ הוקם בידי ארגון "השומר" ומיום הקמתו התאפיין כיישוב ביטחוניסטי מאוד, מעוז ביטחון של "השומר", "ההגנה" וצה"ל. בין בניו 27 טייסי קרב בחיל האוויר וגם האחרים שירתו ביחידות הטובות ביותר בצה"ל. לצד מטולה ותל-חי, כפר גלעדי עיצב את גבולה הצפוני של המדינה ואת הכללת אצבע הגליל בתוכה (למרות שפוסט היסטוריונים מנסים להכחיש את האמת הזאת) וסייע בהקמת יישובים רבים בגליל העליון. הקיבוץ נרתם להעפלה הבלתי לגאלית והעלה אלפי יהודים בהעפלה ברגל מסוריה, או ממדינות ערביות אחרות דרך סוריה.
שמו הראשון של הקיבוץ היה "בר גיורא", על שם ארגון הביטחון החשאי שממנו צמח "השומר". שנתיים לאחר הקמתו, הסב הקיבוץ את שמו לכפר גלעדי, כדי להנציח את זכרו של ישראל גלעדי, איש העלייה השנייה, ממייסדי "השומר" והקיבוץ ומנהיגו הבלתי מעורער של הקיבוץ, שנפטר בגיל 32.
שמו המקורי של גלעדי היה ישראל בוטרברוט, אך הוא עיבר אותו לגלעדי, שם המציין את תפיסת ארץ ישראל של חלוצי העליות הראשונות, שראו בגלעד שבעבר הירדן המזרחי (היום בירדן) חלק אינטגרלי מארץ ישראל.