נוטרדאם הוא מסגד
מעל שלושת שערי הכניסה הגדולים הנמצאים בחזית קתדרלת נוטר דם בפריס מוצבים עשרים ושמונה פסלים של מלכי יהודה וישראל הנחשבים לשושלת ממנה נולד ישו.
http://www.paristoric.com/index.php/musees-et-religions/notre-dame-de-paris/937-notre-dame-la-galerie-des-rois
דמויות אלו נתפסו בזמן המהפכה הצרפתית ע"י ההמונים כמייצגות את מלכי צרפת ולכן ראשיהם של הפסלים נכרתו כסמל לניסיון של הצרפתים להיפטר מהמלוכה. הפסלים הנמצאים היום בקתדרלה הם משוחזרים.
הפסלים השבורים נותרו במשך 3 שנים עזובים ברחבה שמול הקתדרלה עד שבשנת 1797, נלקחו כ-300 חלקי פסלים שהפכו לחומר גלם לשם בניית אורווה. מאוחר יותר, במקום האורווה נבנתה אחוזה פרטית, "אחוזת מורו".
בשנת 1977, בזמן שפועלים שיפצו את אחוזת מורו (Moreau), הם גילו פסלי אבן של פני אדם העטורים כתרים. הם קראו מיד להיסטוריונים ולארכיאולוגים והם זיהו את ראשיהם של מלכי יהודה שפוסלו במאה ה-13 ונמצאו בחזית קתדרלת נוטר-דם בפריז.
בין הראשים המפוסלים, בלט ראש אחד: ראשו של המלך דוד. שידוע היה שגופו היה נמוך מזה של המלכים האחרים ושעמד על אריה.
הפסלים המקוריים נמצאים היום במוזיאון קלוני Cluny שברובע לטיני.
יש לשער שבעתיד בקרוב יתכנס ארגון אונסק"ו היושב בפריס ויכריז כי מלכי יהודה וישראל הנמצאים בחזית קתדרלת נוטרדאם הם בעצם מלכים ערבים-מוסלמים (שהרי המלך דאוד הוא נביא מוסלמי) ולכן כנסיית הנוטר דאם היא בעצם מסגד מוסלמי שאין לו כל קשר לצרפת.
נשיא צרפת פרנסואה (שוודאי כבר יחליף את שמו למוחמד) הולנד, לא יימנע מההצבעה על כך כפי שעשה במקרה של ישראל, אלא יתמוך בה.

הטעות של הפיליסטינית אירנה בוקובה
המנכ"לית של אונסק"ו, ארגון החינוך המדע והתרבות, הבולגרית אירינה בוקובה, פירסמה הודעה שלפיה היא אישית עומדת בניגוד להחלטת המוסד אותו היא מנהלת, השוללת את הקשר היהודי לבית המקדש, ולדבריה: "ירושלים קדושה לשלוש הדתות, יהדות, נצרות ואסלאם."
היא הוסיפה ש"המורשת של ירושלים אינה ניתנת לחלוקה, ולכל הקהילות בה יש זכות להכרה בהיסטוריה שלהן ובקשר שלהן לעיר. הכחשה, הסתרה או מחיקה של המסורת היהודית, הנוצרית או המוסלמית בעיר חותרות תחת שלמותה" וכי "מסגד אל־אקצא או חראם א־שריף, שקדוש למוסלמים, הוא גם הר הבית, שהכותל המערבי שלו הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים."
בימינו אלו כבר אין פלא שבראש ארגון תרבות עולמי עומדת אישה פיליסטינית חסרת תרבות, אבל יש לתקן את גברת בוקובה ולהעמידה על טעותה. הכותל המערבי איננו המקום הקדוש ביותר ליהודים (גם לא הכותל הדרומי) הכותל הוא רק גדר חיצונית של מתחם בית המקדש, שם היו קושרים את הסוסים והחמורים שיאכלו ויחרבנו. המקום הקדוש ליהודים הוא בית המקדש שעקב כיבוש ערבי-מוסלמי מונע גישה ליהודים.
הכותל הוא המקום היחיד שבו נותן שלטון הכיבוש המוסלמי רשות ליהודים בני החסות המושפלים להתפלל.

הַקְּדֻשָּׁה בָּעִיר הַכְּבוּשָׁה
כַּעְבּ אל-אח'בַּאר (כנראה עקיבא) היה יהודי תימני משומד שהתלווה ב-636 לספירה לכובש ירושלים – הח'ליף עומר. כַּעְבּ ליווה את עומר והוביל אותו אל הר הבית אל שרידי בית המקדש. כעב חלץ את נעליו והצביע על סלע אבן השתייה כמקום המקודש, אבל היות ומוחמד שינה את ה"קיבלה" – כיוון התפילה מירושלים למכה, החליט עומר להקים את בית התפילה מדרום לו, כך שהמתפללים המוסלמים יפנו את פניהם למֶּכָּה ואת אחוריהם לאבן השתייה.
לו היה המשומד כַּעְבּ מוביל את עומר כמה מטרים ימינה או שמאלה ולא ישירות להר הבית, כל ההיסטוריה היתה עשויה להיות שונה.
 
הִנֵּה תַּם הַכִּבּוּשׁ וְנִשְׁלַם
וְנִכְנַס הֶחַ'לִיף אֶל הָעִיר
עוֹד מְעַט וְהַיּוֹם כְּבָר יִתָם
עֲרֵימוֹת אַשְׁפָּה לְמַכְבִּיר
 
אַיֵּה הַמִּסְגָּד שֶׁל דָאוּד?
עוֹד מְעַט וְהָעֶרֶב עָבַר
קָרְאוּ מִיָּד לְאַל-יָהוּד!
הֵיכָן הוּא כַּעְבּ אל-אח'בַּאר?
 
הַכִּבּוּשׁ נֶחְתַּם וְהֻשְׁלַם
הַכֹּל כְּבָר שַׁיָּךְ לָאִסְלַאם!
 
                *
אַתָּה הֶחַ'לִיף עוֹמָר
הִנֵּה רַק לְךָ זֶה אֹמַר:
 
אָל-יָהוּד בְּתֵּימָן מֻשְׁפָּלִים
לְנַקּוֹת מַחְרָאוֹת מְצֻוִּים
 
לָכֵן הֵמַרְתִּי דָּתִי בְּלִי הִסּוּס
כִּי רַק מוּסְלֶם יִרְכַּב עַל הַסּוּס
 
דֵּי קַל לְשַׁנּוֹת הַגּוֹרָל
צָרִיךְ לֶאֱכֹל רַק גָּמָל
 
הֵיכָן זֶה עָמַד הַמִּקְדָּשׁ?
כְּדֵי לִבְנוֹתֹו מֵחָדָשׁ?
 
הִנֵּה זֶה הַסֶּלַע הָרָם!
יְסוֹד הַתַּשְׁתִּית לָעוֹלָם
 
מְקוֹם מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל דָּוִד
יְפָאֵר אֶת שִׁמְךָ בָּעָתִיד
 
הַכִּבּוּשׁ נֶחְתַּם וְהֻשְׁלַם
הַכֹּל כְּבָר שַׁיָּךְ לָאִסְלַאם!
 
          *
מַדּוּעַ חָלַצְתָּ הַנַּעַל?
יְהוּדִי נָטוּל כֹּל בּוּשָׁה!
אֱמֹר נָא מִיָּד לְלֹא מָעַל
הַאִם זוֹ בִּגְלַל הַקְּדֻשָּׁה?
 
הֵן שִׁנָּה הַנָּבִיא לְפָנִים
את כִּוּוּן הַתְּפִלָּה בְּאַמְתַּחַת
לַיְּהוּדִים תִּמָּחֵק צוּרַת הַפָּנִים
פַּרְצוּפָם יְקַבֵּל צוּרַת תַּחַת*
 
כִּי מוֹרִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ
וְאֵין גַּם בְּפִי דִּבְרֵי בֶּלַע
אֲבָל הַפַּרְצוּף אֱלֵי מֶּכָּה!
בְּעוֹד הַיַשְׁבָן אֶל הַסֶלַע...
 
הַכִּבּוּשׁ נֶחְתַּם וְהֻשְׁלַם
הַכֹּל כְּבָר שַׁיָּךְ לָאִסְלַאם!
 
* סורה 4 פסוק 47

נתן אלתרמן והניסיון הערבי-מוסלמי
להעלים את הקשר היהודי לארץ ישראל
השבוע טען "ההיסטוריון" הערבי-מוסלמי אחמד טיבי שאין קשר בין היהודים לבית המקדש. טענה זו של טיבי לשלילת הקשר בין היהודים לישראל היא טענה ערבית ישנה. (במאמר מוסגר אעיר שהיא סותרת את דברי אללה, אלוהים הערבי-מוסלמי, לפיו כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא לערבים, או לפלישתים, שהוא אינו מכיר כלל. (סורה 7 פסוק 132)
ב-1946 בתגובה לגילוי דעת ערבי בו נאמר: "פלשתינה היא ארץ ערבית ואין לזרים כל חלק בה." כותב המשורר נתן אלתרמן את השיר הבא:

ארץ ערבית – נתן אלתרמן

לילה צח, אילנות מניעים
את גופם בלחישה אוורירית.
ממרום כוכבי-ליל ערביים
נוצצים עלי ארץ ערבית.

נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ
וזורעים את אורם הרעוד
על העיר השוקטת אל-קודס
שחנה בה המלך דאוד.

ומשם הם צופים ורואים
את העיר אל-חליל ממרחק.
עיר קברו של האב אברהים.
אברהים שהוליד את אסחק.

ומשם קו אורם השנון
אץ לצבוע בזהב-אורו
את מימי הנהר אל-אורדן
שיעקוב במקלו עברו.

לילה צח, ברמיזה אוורירית
נוצצים כוכבי-ליל כחוק
על הריה של ארץ ערבית
אשר מוסה ראה מרחוק.

למרבה הצער ישנם יהודים לא מעטים המזדהים דווקא עם מה שקורא טיבי "הנאראטיב" הערבי-מוסלמי.
בניגוד לעקיבא-כעב, אותו משומד יהודי-תימני, שהראה לעומר את מקום המקדש, יהודי תימן הנאמנים לעמם ודתם עברו שנים של גזירות ורדיפות.
בתקופת הרמב"ם הם עברו איסלום בכוח. את יתומיהם היו מאסלמים בכפייה. לפי חוקי ההשפלה של "בני החסות" הם הוכרחו לנקות את המחראות של התימנים. למרות כל זאת יהודי תימן שמרו באומץ על יהדותם, ותמיד היו מוסיפים למכתביהם את ה"ברכה": "מדינת תימן תיהרס ותחרב עד היסוד, וירושלים תתבני ותשתכלל, במהרה בימינו אמן."
 והנה לאחרונה קם יהודי בן למשפחה של יוצאי תימן, שלמה חתוכה, המתנאה בהיותו "משורר, פעיל חברתי, החבר בקבוצת המשוררים 'ערס פואטיקה'.״ ובגלל גזענותו האנטי אשכנזית הוא מנגיד את התקווה לחורבן תימן של אבותיו עם תקוותו שלו לחורבן ירושלים היהודית. וכך הוא כותב: שלמה חתוכה, "ירושלים של מטה":

 "שַׂמְתִּי פֶּתֶק כְּמוֹ כֻּלָּם, כָּתַבְתִּי שָׁם: שֶׁתֵּהָרְסִי וְתֵחָרְבִי עַד הַיְּסוֹד."

http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2134490

בזמן שהתימנים-החותים מסיימים כל הפגנה או כינוס בקריאה מוות לישראל! – קובע הגזען האנטי-אשכנזי, המערבי-מוגרבי, ארז ביטון, שעל תלמידי ישראל החובה ללמוד את שיריו של שלמה חתוכה המתפלל להרס ירושלים – רק בגלל היותו יהודי-ערבי-תימני.

על אנטישמיות ואהבת ישראל
בין פרנסואה וולטר, ד"ר משה גרנות, וד"ר משה בר-יוסף
איש "ההשכלה" והנאורות, הוגה הדעות הצרפתי, פרנסואה מארי ארואה וולטר (1694-1778), נלחם כל חייו בדעות החשוכות של הכנסייה הקתולית. את כל מכתביו נהג לסיים באימרה: Écraser l'Infâme – למחוץ את המנוולת! (הכנסייה).
מלחמתו בכנסייה הביאה אותו לאנטישמיות שהרי לתפיסתו ממי קיבלה הנצרות את אמונות ההבל שלה? כמובן מהיהודים.
במילון הפילוסופי שחיבר, בערך "יהודים", הוא מביא ראיה מהתוכחות של נביאי ישראל שכבר היהודים הקדמונים היו אנשים רעים וחטאים, רודפי שלמונים, סרסורים ונושכי נשך, וטוב עשו הרומאים כשהחריבו את מדינת היהודים. לדעתו, משאת נפשם של היהודים בגולה היא להרבות צאצאים ולצבור כסף, רק בכך מתגלים כישרונותיהם, ואין בהם משוררים, ציירים או פילוסופים.
וולטר הגדיל להסיק עוד מהתורה, למשל שהיהודים מקיימים יחסים עם בהמות, שהרי אילולי כן הם לא היו קובעים חוק בתורה שמעשה זה אסור.
יהודי פורטוגזי בשם יצחק דה פינטו התפלמס עימו ואמר לו: "מֶסייֶה וולטר, כל מה שכתבת על היהודים נכון. הם באמת בורים ומלוכלכים וחסרי השכלה, אבל אתה התכוונת לאשכנזים בלבד. שהרי היהודים הספרדים הם תרבותיים ומשכילים..."
במכתב תשובה הודה וולטר כי "שגיתי כשייחסתי את פשעי היחידים לעם שלם," והבטיח לתקן במהדורות הבאות, אך בו זמנית המשיך לבקר את אבות אבותיו של פינטו: "כאדם מבני העלייה ודאי לא היית הורג עשרים וארבעה אלף איש רק מפני שנזדווגו עם נשים מדייניות."
נזכרתי בסיפור זה כשקראתי את דבריו המגוחכים של ד"ר משה בר-יוסף המאשים ר"ל את ד"ר משה גרנות באנטישמיות ("חדשות בן עזר" 1186).
תפיסה אנטישמית היא למשל תפיסה ביקורתית על טקסטים יהודיים בין אם טקסטים מהתנ"ך או מהספרות, והשלכתם על כלל העם היהודי, כפי שעשה וולטר. (או תפיסה אוטו-אנטישמית כמרקס שקבע ש"האלוהים של היהודים הוא הממון").
ד"ר משה גרינברג-גרנות הוא חוקר מובהק הבקי בתנ"ך ובספרות בנוסף להיותו סופר. את מה שהוא מוצא במחקריו הוא אינו משליך על כלל עם ישראל נהפוך הוא.
התפיסה שביקורת מדעית על תנ"ך או על ספרות כגון סיפוריו של צ'צ'קס-עגנון כשלעצמה יש בה משום אנטישמיות, היא אווילית ומגוחכת ודומה יותר לתפיסת האיסלאם הרדיקלי. (ראו מקרה סלמן רושדי שעד היום מתרגמו לעברית שומר בסוד על זהותו לבל יירצח).
לפי תפיסתו של ד"ר משה בר-יוסף ודאי גם הסופר מנדלי בביקורתו על היהודים הוא סופר אנטישמי, שלא לדבר על ביאליק האומר ""כאשר שנוררתם תשנוררו!" שגם הוא ודאי נתפס אצלו כאנטישמי.
יילך נא בר-יוסף ויקרא לכל הפחות את יצירותיו הספרותיות של ד"ר משה גרינברג-גרנות ויראה שם את אהבת ישראל של המחבר דרך דמויותיו. רצוי שיקרא לפחות את ספרי הילדים שלו: "הנער מתל עדשים" – פרקים מחייו של רפאל איתן, או "הנער שחלם לעוף" – סיפורו של אילן רמון האסטרונאוט הישראלי הראשון. יקרא וילמד מהי אהבת ישראל.
מוזרה גם מאד בחירתו של בר-יוסף דווקא בדמותו של הרב משה שרייבר-סופר (1762-1839), שנודע בכינוי "חת"ם סופר" על שם ספרו "חידושי תורת משה".
הרב שרייבר-סופר היה ידוע כרב חשוך וקנאי בעל דעות ריאקציונריות. ידועה אימרתו: "חדש אסור מן התורה!" – לשיטתו כל חידוש בחיים היהודיים אסור מן התורה. הוא התנגד לכל השכלה ורפורמה בעם היהודי וקרא להתעמת עם כל יהודי משכיל, ואסר אף נישואין עימם.
וטועה בר-יוסף עוד טעות חמורה. יילך נא ויבדוק היטב ויראה שמייסדי המדינה החלוצים הציונים לא היו מתלמידיו של הקנאי והחשוך שבוודאי היה מתנגד לציונות ולהקמת מדינת היהודים שהיא "חידוש" לטעמו.
במחשבה נוספת דווקא אותו רב קנאי וחסידו החדש בר-יוסף, הם-הם בעצם האנטישמים האמיתיים מפני שהם שוללים ושונאים את קיומם וערכם של מרבית היהודים בזמננו.
לסיום אני חוזר לוולטר שהתפרסם בעוד אימרה מפורסמת: "אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם." אבל בשביל ד"ר משה בר-יוסף נוסיף גם את אמרת חז"ל: "כל הפוסל במומו פוסל." (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע עמוד ב).

חגי אלעד מחרחר מלחמה
בהופעה בפני מועצת הביטחון של האו"ם קרא האקטיביסט הפרו-איסלאמי, הלוחם למען כיבוש ערבי-מוסלמי, חגי אלעד, לאו"ם לפעול נגד מדינת ישראל ואזרחיה (הוא לא פירט באילו אמצעים) למען כיבוש ערבי-מוסלמי. (הוא לא פירט את שטחי הכיבוש המוסלמי).
החמור בפעולתו של אלעד הוא שהוא אינו תובע "שטחים תמורת שלום" ע"פ הנוסחה הידועה, אלא הוא תובע קבלת שטחים תמורת כלום. משמע לא שלום אלא המשך המלחמה.
בכך חגי אלעד אינו פועל למען השלום אלא הוא מחרחר מלחמה.
בעוד החמאס והמופתי של אש"פ מכריזים שמטרתם היא חיסול מדינת היהודים ורצח כל היהודים בעולם אומר חגי אלעד שהוא רואה בחמאס ארגון שחרור, ולא ארגון טרור (כמה אירוני על רקע הקריירה הקודמת של אלעד כראש ארגון של להט"בים, לוטים בערבית), ולא תובע מהם להגיע לשלום עם ישראל.
בפעולתו מעודד אלעד את האוייב להמשיך במלחמה ולא להגיע לשלום. חגי אלעד מחרחר מלחמה! כבר אמרנו.

זביגנייב אורלובסקי – זאב שטרנהל
ממשיך לסכן את הדמוקרטיה ולחרחר מלחמה
מדען המדינה, פרופ' זביגנייב אורלובסקי, הידוע יותר בשמו – זאב שטרנהל, תומך במעשהו של חגי אלעד.
כזכור בעבר, שימש פרופ' זביגנייב אורלובסקי – זאב שטרנהל, יועץ לענייני טרור של עראפת כאשר יעץ לו שמטעמים פוליטיים כדאי לו לרצוח יהודים בהתנחלויות ביו"ש בלבד. ("הארץ" 11.5.2001).
למרבה צערו הסתבר לו כי מעשי הרצח הרבים של יהודים אינו מספיק דיו כדי להביא לכיבוש ערבי-מוסלמי, ולכן הוא עבר לתמיכה בשימוש בנשק חדש: כפיית כיבוש ערבי-מוסלמי ע"י האו"ם.
במאמר בעיתון ה"ארץ" ("'בצלם' הוא הפטריוט האמיתי", "הארץ" 21..10.16) תומך שטרנהל חוקר הפאשיזם בשלילת הסמכות הדמוקרטית של רוב אזרחי ישראל בטענה כי "הרוב היהודי אינו זכאי להפר בגסות את זכויות האדם של הפלסטינים ולמנוע מהם את זכות ההגדרה העצמית. אין לרוב לא זכות מוסרית ולא זכות משפטית לעשות את כל מה שעולה על דעתו. כאשר הרוב מתעלל בעקרונות יסוד של זכויות האדם הוא מאבד את הלגיטימיות שלו." (ודוק: לדעתו של מדען המדינה לרוב אין זכות לגיטימית להיאבק על זכותו לחיות).
מדען המדינה שטרנהל מזכיר בתורתו המדינית את מה שכינה ההיסטוריון יעקב טלמון "הדמוקרטיה הטוטליטרית".
"הדמוקרטיה הטוטליטרית החלה עם 'הרצון הכללי' המושג של רוסו, ועברה לתפיסה הקומוניסטית, הפאשיסטית, והנאצית. איש אחד (ראש המפלגה, או הדוצ'ה, או הפיהרר), יקבע מהי הדעה הכללית המותרת, ואין צורך ברצון הפרטי של האזרחים וברוב דמוקרטי."
לכן הפתרון הסופי לדידו של מדען המדינה שטרנהל (הקובע מהו צדק ואיך לממש אותו) יוכל לבוא רק אם יופעל על אזרחי ישראל (הרוב והמיעוט) "מכבש לחצים שסנקציות כבדות בצידו" ומכאן, "פנייה למועצת הביטחון של האו"ם, גוף שמחזיק בידיו סמכויות ממשיות של אכיפה, הינה לא רק לגיטימית, אלא מעשה פטריוטי למופת."
בדומה למה שנאמר לגבי חגי אלעד נאמר ברורות. כל תביעה לכפיית כיבוש ערבי-מוסלמי ללא תביעה לשלום היא חרחור מלחמה. כל קריאה כזו היא עידוד לאוייב להמשיך במלחמתו להריסת מדינת היהודים ולרצח היהודים בעולם.
מכאן ברור. מדען המדינה, פרופ' זביגנייב אורלובסקי, הידוע יותר בשמו – זאב שטרנהל, אינו מהווה רק סכנה לדמוקרטיה הישראלית בשלילתו את שלטון הרוב, הוא גם מהווה סכנה לקיום היהודי כי הוא אינו פעיל שלום, הוא מחרחר מלחמה.
[וגם חתן פרס ישראל. – אב"ע].

"ברכת המין"
התעמלן הפרו-איסלאמי, הלוחם למען כיבוש ערבי-מוסלמי, לורד האו האו הישראלי, גדעון לואי (המתחזה ללוי), מאחל לנתניהו יום הולדת שמח ושואל אותו "אתה באמת מתגאה להיות ראש ממשלת האפרטהייד? אתה באמת חושב שכל העולם טועה ורק אתה צודק?" ("יום הולדת שמח", "הארץ", 20.10.16).
אנחנו תוהים באמת מי צודק, כל העולם או נתניהו?
והנה התשובה:
פרדוקס הכיבוש והצדק
אילו הצליחו היהודים לכבוש כ-13 מיליון קמ"ר ולהקים בשטחים הכבושים 23 מדינות יהודיות, והיתה בעולם רק מדינה ערבית אחת, אף אחד בעולם לא היה מדבר על הכיבוש היהודי.
רק מפני שהיהודים אינם מצליחים לכבוש שטחים (בקושי חמשת אלפים קמ"ר) כל העולם מדבר על הכיבוש היהודי.
יש תמיד לזכור כי שטחי הכיבוש הערבי היו גדולים בהרבה ורק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, היוונים, הגיאורגים, הארמנים, הדרום סודנים, והכורדים – הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות.
אז מי צודק בקשר לכיבוש – העולם או היהודים?

אימן עודה הגזען האחמדי החכם
בגלוי דעת מפוקח אומר אימן עודה, ראש הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), שהוא יישאר אזרח ישראלי גם כשתקום מדינה פלסטינית.
http://rotter.net/forum/scoops1/352990.shtml
למרות שהגזען אימן עודה אינו מכיר בקיומו ובזכות קיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה והוא פועל לחיסול מדינת היהודים, הוא מודע לעובדה שבכל השטחים הכבושים ע"י הערבים, וגם במדינה הפלישתינאית העצמאית הקיימת כרגע בעזה ובזו העתידה לתקוותו לקום ביו"ש, לא יכולים האחמדים להתקיים.
כאחמדי יודע עודה היטב שאחמדים יכולים לחיות אך ורק תחת שלטון כיבוש יהודי, ולכן הוא מבין שהכרח קיומי לו, הוא להישאר תחת שלטון כיבוש יהודי במדינת ישראל.