אֶתְמוֹל, בִּכְלוּב בַּגַּן הַתָּנָ"כִי בִּירוּשָלַיִם
רָאִיתִי שְלִישִּיַּת קוֹפִים, כָּל קוֹף בְּמִקּוּמוֹ.
אֶחָד כִּסָּה אֶת שְתֵּי עֵינָיו, שֵנִי – אֶת הָאָזְנַיִם
וְהַשְּלִישִי – אֶת פִּיו, כְּמִין צֶנְזוּרָה שֶל עַצְמוֹ.

וְזֶה הִזְכִּיר לִי תֶכֶף אֶת אוֹתוֹ פִּסְלוֹן יָדוּעַ
שֶל "לֹא רָאִיתִי", "לֹא שָמַעְתִּי", "לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם",
אֲבָל פִּתְאֹם שוֹמֵר גַּן הַחַיּוֹת, בְּאַקְט תָּמוּהַּ
תִרְגֵּם לִי פַּנְטוֹמִימָה מוֹנְקִית זוֹ בְּמִין דִּקְלוּם

שֶלֹּא בִּקַּשְתִּי כְּלָל לְדַקְלְמוֹ לִי, אַךְ גִּלִּיתִי
שֶלְּמַרְבֵּה הַפְתָּעָתִי יֶשְנָם כַּמָּה קוֹפִים
הַמִּתְמַצְּאִים בְּכָל שְבִילֵי הַגּוּנְגֶּל הַפּוֹלִיטִי
שֶלָּנוּ, לּא פָּחוֹת מִמַּאכֶערִים מְשֻפְשָפִים

וּכְשֶאֲנִי שוֹאֵל מֻמְחִים: "כֵּיצַד זֶה, חֵי שָמַיִם
בֵּין קוֹף לְמַאכֶער יֵש קַוֵּי דִּמְיוֹן מְשֻתָּפִים?"
אוֹמְרִים לִי כִּי יֵש מוֹנְקִי בִּיזְנֶס שֶפּוֹלִיטִיקָאִים
לֹא מְעַטִּים אֶצְלֵנוּ כָּאן לָמְדוּ מִן הַקּוֹפִים.

כָּךְ לְמָשָל: לַמְרוֹת שֶהַשּוֹפְטִים חָשְׁפוּ רֹב חֶשֶׂף
שֶהֻזְרְמוּ כַּסְפֵּי צִבּוּר לְכִיס פְּרָטִי מְאֹד
שָמַעְנוּ "לֹא רָאִיתִי כְּלָל מַעֲטָפוֹת עִם כֶּסֶף
וּמֵעוֹלָם כְּלָל לֹא קָרָה לִי בְּדַרְכִּי לִמְעֹד

מִדֶּרֶךְ הַיָּשָר לְדֶרֶךְ הַמָּמוֹנְקִי בִּיזְנֶס
וְלֹא מָסַרְתִּי לִידֵי שוּלָה שוּם מַעֲטָפָה."
אַךְ לָאוֹמֵר זֹאת לֹא חוֹלֵל עוֹד שוּם פְּרַקְלִיט זָרִיז נֵס
שֶיְּקַצֵּר אֶת זְמַן שִבְתּוֹ בַּכֶּלֶא בִּתְקוּפָה.

לְהֶפֶךְ: לֹא מִזְּמַן שָמַעְנוּ דוּגְרִי כָּאן כֻּלָּנו
כִּי הָאֳרְכָה אוֹתָהּ תְקוּפָה בִּמְקוֹם שֶתְּקֻצַּר
וְכִי, כְּפִי שֶקָּבַע כְּבָר בֵּית מִשְפָּט עֶלְיוֹן שֶלָּנוּ,
הָיוּ שָם גַּם הָיוּ מַעֲטָפוֹת, מַמָּש אוֹצָר...

וְעוֹד סִפּוּר מָמוֹנְקִי בִּיזְנֶס צָץ כָּאן כַּיָדוּעַ
עַל מִפְלָגָה שֶעַל בְּכִירֶיהָ יֵש כִּתְבֵי-אִשּוּם
וְחוֹתָמוֹ הָרִכּוּזִי שֶל מַנְהִיגָהּ טָבוּעַ
עַל כָּל הַפוֹיְלֶע-שְטִיקִים שֶל כְּפוּפָיו, אֲבָל בְּשוּם

פָּנִים "אֵין לוֹ מֻשָּׂג" אֵיךְ מָעֲלוּ וּפָעֲלוּ שָם
כָּל הַסָּרִים לְמָרוּתוֹ הַדְּרַסְטִית שֶל הַ"בּוֹס"
וְהוּא, שֶלֹּא כְּרֹב נוֹשְׂאֵי-כֵּלָיו שֶהֻפְלְלוּ שָם,
נָקִי מִכָּל חֲשָד כְּשֶהֵם, רַק הֵם חוֹטפים שָם שוֹס.

וּמִתְבַּקֶּשֶת כָּאן תְּמִיהָה שֶעַד עַכְשָיו לֹא גָזוּ
כָּל נִמּוּקֶיהָ, צִדּוּקֶיהָ וּזְכוּתָהּ לִשְאֹל:
אֵיךְ תִּתָּכֵן שְחִיתוּת-עֲנָק כָּזֹאת בְֹמִפְלָגָה זוֹ
שֶכָּל הַמִּתְרַחֵש בָּהּ, אִם קָטָן וְאִם גָּדוֹל,

מֻתְנֶה בְּהַסְכָּמַת הַ"בּוֹס" הָאוֹטוֹרִיטָטִיבִי
שֶכְּלוּם בְּלִי אִשּוּרוֹ וִידִיעָתוֹ לֹא נַעֲשֶׂה
וְרֹב כְּפוּפָיו צְפוּיִים בְּבֵית-הַדִּין לִבְּרוֹךְ אַקְטִיבִי
אַךְ הוּא בִּלְבַד כָּאן צַח כַּשֶּלֶג וְתָמִים כְּשֶׂה?

עַל כָּךְ מֵשִיב שוֹמֵר הַגַּן כְּמִי שֶמִּתְלוֹצֵץ בָּהּ
בַּשְּאֵלָה הַזֹּאת וְשָׂם מִתַּחַת לְעֵינוֹ
בְּזֶ'סְטָה מִזְרָחִית שֶשְּמָהּ "עָלֵינָא?" אֶת הָאֶצְבַּע
בָּהּ חִיש מַצְבִּיעַ הוּא עַל שְלוֹשֶת דַּיָּרֵי גַּנּוֹ

וְסָח לִי: "מִי שֶכָּאן חוֹזֵר בְּאֹפֶן סִיסְטֵמָתִי
עַל הַתֵּרוּץ שֶל "לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם" כְּמוֹ הַקּוֹפִים
שֶל "לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם" וְ"לֹא רָאִיתִי", "לֹא שָמַעְתִּי"
חָשוּד בְּמוֹנְקִי בִּיזְנֶס – אֲבָל שֹחַד בִּכְסָפִים

זֶה כְּבָר מָמוֹנְקִי בִּיזְנֶס וּכְשֶעֵדֶר צֹאן חוֹמֵס אֶת
שְׂדוֹתָיו שֶל הַצִּבּוּר בְּאַקְט פְּלִילִי אֲנִי תוֹהֶה
אִם דַּעַת-הַקָּהָל שֶל עַם שָפוּי סוֹף-סוֹף גוֹרֶסֶת
שֶכְּשֶכְּבָשִׂים גּוֹנְבוֹת אֵין אַחְרָיוּת עַל הָרוֹעֶה...

אהוד: זה נורא נחמד להכות על "חטאיו" של אהוד אולמרט, מה שעושה את כולנו טובים יותר וממש צדיקים. ראש עירייה אחר של ירושלים, טדי קולק, היה חוזר מחו"ל ובכיסיו מעטפות מלאות כספים שקיבל כתרומות, וזה היה בסדר גמור. וקולק לא היה ראש העיר ירושלים בתקופה קשה כמו האינתיפאדה השנייה, שבה היה אולמרט ראש העיר וזכה לכל השבחים על תיפקודו ועל מסירותו ואומץ ליבו. אבל זה נורא נחמד להכות על חטאיו של אולמרט – כי אז חטאינו שלנו, של כולנו, מלבינים כשלג, כולל "ביבי טורס" אחרי "ראשון טורס".