יוסי גמזו
צָעִיר זֶה לֹא גִיל...
"הה, הישישים הללוּ בּני העשֹרים וּשמונה..."
(אנטון צ'כוב, בּסיפורו "אריאדנֶה")
"נעוּרים הם דבר נפלא, אבל חבל שהם מבוּזבּזים על אידיוטים..."
(ג'ורג' בּרנרד שוֹ)
מָחָר תַּחְגֹּג הָעִיר חֵיפָה מִין פְיֶסְטָה שֶנּוֹעָדָה
לְגִמְלָאֶיהָ שֶשָּנִים טִפְּחוּ כִּפְרִי גָמֵל
אֶת בְּנִיָּתָהּ וּצְמִיחָתָהּ – וְזוֹהִי גִמְלַאיָדָה
שֶכְּבָר הָפְכָה מָסֹרֶת-עַם בֵּין יָם וּבֵין כַּרְמֶל.
וּמֵאַחַר שֶעוֹיְלֶם-גּוֹיְלֶם לֹא חָדֵל לְסְגֹד פֹּה
לַצְּעִירִים בִּלְבַד וּמִתְעַלֵּם מִזִּקְנֵיהֶם
שֶעוֹד יוֹדְעִים לְשְׂמֹחַ וְלִצְחֹק וְגַם לִרְקֹד פֹּה
הַרְשוּ לִי לְהַקְדִּיש כַּמָּה מִלִּים לְקוֹדְמֵיהֶם:
רָאִיתִי בְּנֵי טִפֵּש-עֶשְרֵה עִם לֵב בָּלוּי מִזֹּקֶן
וְסַבְתּוֹת עִם עֶרְכוֹת-מָגֵן מְלֵאוֹת שֶל נְעוּרִים,
רָאִיתִי אֵיךְ מַתִּיז הַלַּיְלָה מִקְדָּמוֹת שֶל בֹּקֶר
יָשָר מִתּוֹךְ קְרִיצוֹת הַכּוֹכָבִים הַמַּמְזֵרִים...
רָאִיתִי אֲנָשִים שֶהֵם כְּמוֹ יַיִן רַב-שָנִים
שֶמִּשְתַּבֵּחַ וּמוֹסִיף חִיּוּת:
אֲפִלּוּ אִם הַכֹּל אֶצְלָם מַמָּש "עַל הַפָּנִים" –
עַל הַפָּנִים הָאֵלֶּה יֵש חִיּוּךְ...
צָעִיר זֶה לֹא גִיל, זֶה סוּג-דָּם
בְּלִי שוּם מְאֻחָר אוֹ מֻקְדָּם:
סוֹעֵר אוֹ שָלֵו,
אַךְ עִם זֶמֶר בַּלֵּב
שֶעוֹד טֶרֶם נִרְדַם
אוֹ נָדַם.
לַמְרוֹת הַשָּנִים, מִשּוּם-מָה
עוֹד יֵש דִּיסְקוֹטֶק בַּנְּשָמָה,
הַשִּיר מְלַבְלֵב
וְעַל מַאנְגַל-הַלֵּב
עוֹד בּוֹעֶרֶת לָהּ חַ'אפְלָה שְלֵמָה...
אָמַר לִי פֶּנְסְיוֹנֶר אֶחָד עִם צְחוֹק עַל הַשְֹּפָתַיִם
שֶשָּר בְּקֶצֶב 'סַאלְסָה', 'דֶנְס' וְ'רַאפּ' שִירֵי-סוֹכְנוּת:
"זֶה לֹא בִּיג-דִּיל לִהְיוֹת צָעִיר בְּגִיל עֶשְֹרִים וּשְתַּיִם,
נִרְאֶה אוֹתְךָ צָעִיר בַּגִּיל שֶלָּנוּ, מִיסְטֶר חְנוּן..."
הִכַּרְתִּי חֲתִיכוֹת שֶכְּבָר עָבְרוּ פֹּה אֶת הַגִּיל
אֲבָל הַגִּיל עוֹד לֹא עָבַר אוֹתָן,
כִּי מַשֶּהוּ חָרִיף כָּזֶה בּוֹעֵר עוֹד, כָּרָגִיל,
כְּמוֹ פַּאפְּרִיקָה אוֹ סְחוּג – בְּמַבָּטָן...
צָעִיר זֶה לֹא גִיל, זֶה סוּג-דָּם
בְּלִי שוּם מְאֻחָר אוֹ מֻקְדָּם:
סוֹעֵר אוֹ שָלֵו,
אַךְ עִם זֶמֶר בַּלֵּב
שֶעוֹד טֶרֶם נִרְדַם
אוֹ נָדַם.
לַמְרוֹת הַשָּנִים, מִשּוּם-מָה
עוֹד יֵש דִּיסְקוֹטֶק בַּנְּשָמָה,
הַשִּיר מְלַבְלֵב
וְעַל מַאנְגַל-הַלֵּב
עוֹד בּוֹעֶרֶת לָהּ חַ'אפְלָה שְלֵמָה...
הַשֶּמֶש צְעִירָה לָעַד וְכָךְ גַּם שְמֵי-הַתְּכֵלֶת
וְכָל שָנָה פּוֹרֵחַ הָאָבִיב יִלְעַן אָבִיו,
וְאִם יֵש אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה – אָז יֵש תּוֹחֶלֶת
וְאִם חוֹטְפִים בָּרֹאש – הֲרֵי רוֹאִים כָּאן כּוֹכָבִים!
כִּי כָּל עוֹד אַהֲבוֹת בַּלֵּב עוֹשוֹת כָּאן שְמִינִיּוֹת
וְלֹא צָרִיךְ "וִיאַגְרָה", כִּי בְּרִיאִים,
נָכוֹן אָמְנָם שֶדָּם זֶה לֹא כְּמוֹ מִיץ-עַגְבָנִיּוֹת –
אֲבָל שְנֵיהֶם צְרִיכִים לִהְיוֹת טְרִיִּים...
צָעִיר זֶה לֹא גִיל, זֶה סוּג-דָּם
בְּלִי שוּם מְאֻחָר אוֹ מֻקְדָּם:
סוֹעֵר אוֹ שָלֵו,
אַךְ עִם זֶמֶר בַּלֵּב
שֶעוֹד טֶרֶם נִרְדַם
אוֹ נָדַם.
לַמְרוֹת הַשָּנִים, מִשּוּם-מָה
עוֹד יֵש דִּיסְקוֹטֶק בַּנְּשָמָה,
הַשִּיר מְלַבְלֵב
וְעַל מַאנְגַל-הַלֵּב
עוֹד בּוֹעֶרֶת לָהּ חַ'אפְלָה שְלֵמָה...
נ.ב.
באיחור, מחמת עומס העבודה, הגיעה לידיעתי בקשתו של יואל נץ לקרוא ב"מכתב העִתִּי" את הפזמון הקליל דלעיל. אני נענה ברצון ובשֹמחה לבקשתו, המצטרפת לבקשות רבות נוספות באותו עניין, אך למען הדיוק: לא אני קראתיו ב"קול ישראל", בתוכנית "הִדָּבְרוּת" הפופולארית, כי אם עורך-התוכנית, איש העיתונות-והרדיו הוותיק דניאל בלוך.
אשר להמלצתו החמה של יואל נץ בפני קוראי "חדשות בן עזר" על הפואמה הצנועה שלי על חייו ואישיותו של גאון השירה הרוסית, א. ס. פּוּשקין (בחוברת החדשה, מס' 6, של כתב-העת הצעיר "הו!", בעריכתו של המשורר והמתרגם דורי מנור) – הרי ש"קול ישראל" שידר בינואר אשתקד גם תסכית-רדיו מיוחד המוּשתת עליה.
פואמה נרחבת שקדמה לה, על חייו ואישיותו של אלכסנדר פּן, ראתה אור בחוברת מס' 4 של "הו!". שתי הפואמות זכו אף להכנסת-עורכים נאה ביותר מצד אהוד בן עזר וניתנוּ כִּצְרוּפָה ב"מכתב העִתִּי". בחודש מאי הקרוב, ועל סמך אותה הכנסת-עורכים בלתי-רגילה בפריודיקה הספרותית שלנו, תופיע ב"חדשות בן עזר", אף היא כִּצְרוּפָה, פואמה מקיפה שלישית, על חייו ואישיותו של י. ח. ברנר. פואמה זו, כמו זו שהוקדשה לאלכסנדר פן, זכתה בשעתן בפרס אקו"ם לשירה עברית.
יוסי גמזו
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר