זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה זַמּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל הַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶך מוּחָמַד בְּמָרוֹק
הִנְּעִימָה אֶת זְמַנַן שֶׁל נְשׁוֹתָיו.
מִשְׁהִזְקִינָה לֹא חָפְצוֹ בָּהּ יוֹתֵר נְשׁוֹת הֶחָצֵר.
לֹא חָפֵץ בָּהּ עוֹד הַמֶּלֶך הַדֶסְפּוֹט בְּמָרוֹק.
בַּגִּיל שִׁישִׁים, חָסְרַת כָּל, נִפְדָּתָה זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה מִמָרוֹק.
הָאַשְׁכְּנַזִּים בְּזֵעָתָם בָּנוֹ יְשׁוּב.
הָאַשְׁכְּנַזִּים בְּדָמַם הֱקִימוֹ מְדִינָה.
הָאַשְׁכְּנַזִּים בְּכַּסְפָּם שִׁיְלמוּ עֶשְׂרִים וְחָמִישָׁה דּוֹלָר אֲמֶרִיקָאִי
לַמֶּלֶך מוּחָמַד הַדֶסְפּוֹט רוֹדֵף הַבֶּצַע
עַל כָּל רֹאשׁ יְהוּדִי.
הַמְּדִינָה נוֹתֶנֶת לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה בַּית וּמִיטָת סוֹכְנוּת.
אֲסִירַת תּוֹדה הִיא תּוֹלָה על הקיר אֶת תְּמוּנוֹת מַצִּילֵיה, וֵייצְמָן, בֶּן גוּרְיוֹן, בֶּן צְבִי.
אֲבָל אֲבוֹי, הָאַשְׁכְּנַזִּים אֵינָם מַכִּירִים כְּלָל מוּזִיקָה עַרְבִית מְמָרוֹק.
יְהוּדֵי הַמַּעֲרָב-מָגְרֶבּ, הַמָרוֹקָנִים, אֵינָם אוֹהֲבִים יוֹתֵר אֶת שִׁירָתָה.
גוֹלְדָה מְאִירְסוֹן-מֵאִיר נוֹתֶנֶת בִּיטוּחַ לְאוּמִי
בֶּן זוגה (הִיא גְּרוּשָׁה וְהוּא כֹּהֵן) מְפַרְנֵס אוֹתָהּ מְהַקיוֹסְקְ שֶׁלוֹ.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה יוֹשֶׁבֶת עַל מיטת הַסּוֹכְנוּת עִם שְׁטִיחֵי הַמֶּלֶך מוּחָמַד
וּמַאֲכִילָה אֶת שֵׁש מֵאוֹת חָתוֹלֵיהָ בְּדְגֵי סַרְדִּין מְקֻּפְסָה, וְנֶהֱנֵית מְעוּגוֹת חֲשִׁישׁ.
שְׁמוֹנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שְׁטוֹסְקָנִינִי נִצֵּחַ עַל קוֹנְצֶרְט הַפְּתִיחָה
שֶׁל הַפִילְהַרְמוֹנִית יֵשׁ בְּאֶרֶץ הַיְּהוּדִים תִזְמוֹרֶת אַחַת שֶׁל מוּזִיקָה אַשְׁכְּנַזִּית
וּשְׁתֵּי תִזְמוֹרוֹת שֶׁל מוּסִיקָה עַרְבִית מִמָרוֹק.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה הָפְכָה גִיבֹּורָת תַּרְבּוּת.
הַמֵנַגְּנִים בּכָּל הַתִזְמוֹרוֹת אַשְׁכְּנַזִּים.

המאבק נגד הרעש
מקסימום עוצמת קול של עבד כושי
לחזור אל "הסלפיה" – האבות המייסדים של האיסלם
החוק האוסר על כריזה במסגדים שלפי המסופר יאיר בנו של ראש הממשלה הוא העומד מאחוריו, הוא חוק מיותר ובעייתי. לא רק שהחוק לא יפתור את בעיית ההסתה (בעייה שאין לה פתרון) אלא להיפך יגביר אותה, והחשוב מכל לא יפחית את הרעש.
(ראש עיריית רהט טלאל אלקרינאויי: "אשים רמקול על כל בית":)
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-563797
הפתרון הוא פשוט. אכיפת החוק הישן של מניעת רעש.
אני חוזר על עיקרי הדברים שכבר כתבתי (גיליון 701):
יש ללמוד משהו מתנועת הסלפיה. סלפיה או סלפיזם היא תנועה אסלאמיסטית-סונית, המתייחסת אל "האבות הצדיקים" שחיו בשלושת הדורות הראשונים של האסלאם, כדוגמה וכמופת, שעל פיהם יש לפעול. זאת בניגוד להסתמכות על קביעות דתיות מאוחרות יותר.
הדברים אמורים בהצעת "חוק הרעש", הידוע יותר כחוק המסגדים. החוק הישראלי קובע מגבלות על עוצמת הרעש. בשעות הלילה – הרעש המקסימאלי המותר עד 30 דקות הוא 45dB. ולפרק זמן מעל 30 דקות 40dB. בשעות היום – הרעש המקסימלי המותר עד 2 דקות הוא 80dB, ולפרק זמן עד 3 שעות 60dB.
לכאורה החוק הקיים מספיק, אבל המציאות היא שאין אוכפים אותו במגזר הערבי מחשש מאלימות המוסלמים, לכן יש לשכנע את המוסלמים ללכת בדרך "הסלפים" האבות המייסדים:
כידוע למוחמד היה עבד-כושי (בשפה הערבית המילה עבּד היא גם כושי) בשם בילאל איבן רבאח. בילאל היה בעל קול רם וחזק ולכן שימש למוחמד כמואזין הראשון. (אחת המסורות המוסלמיות קובעת את מקום קבורתו על הר כביר בתחום הישוב אלון מורה, וכיום ברשות אונסק"ו נקבע שמו גם על קבר רחל שהפך לדידם ל"מסגד בילאל אבו רבאח").
לכן, גם לטובת אותם מוסלמים הסובלים מעוצמת הרעש הנורא הבוקע מהמסגדים בקרבתם, הייתי מציע להם (ולנו) להיאבק למען שינוי המצב כך שייקבע שעוצמת הרעש של כל מסגד בארץ לא תעלה על עוצמת קולו של עבד כושי. כך תחזור התהילה לאבות המייסדים ויבוא השקט לכולם.
שורה תחתונה לא לפחד ולכפות על המוסלמים מידת רעש של עבד כושי ולא יותר. אם לא יעמדו בכך יש להגיש נגד כל מקור רעש תביעות ייצוגיות עד שהמפגע ייפסק.

הלך רוח של תעמולה נאצית בעיתון "הארץ"
בין משומדים להשמדה
במסגרת "התחקיר" שעושה בנימין נתניהו על מבקריו הוא גילה על עיתון "הארץ" את העובדה הבאה כשהצהיר: "אנו יכולים רק לקוות שהעובדה שקונצרן העיתונות הגרמני 'דומון שאוברג', שעסק בהפצת תעמולה נאצית בזמן מלחמת העולם השנייה, רכש 20% ממניות 'הארץ' – אינה קשורה להלך רוח זה."
דומה שיש צדק מסוים בביקורתו. הלך הרוח בעיתון יש בו אלמנטים דומים. והפעם אני לא רוצה להתייחס למדיניות הפרו-איסלמית של העיתון, אלא למשהו עמוק בהרבה.
במאמר בשם "האדם החדש הוא מומר" מאת עפרי אילני (מוסף "הארץ", 11.11.16 עמ' 50) טוען המחבר, לאחר סקירה ארוכה של משומדים-מומרים בהיסטוריה היהודית שהוא מלין שלא נלמדת בבתי הספר, שהשמד זו תופעה חיובית והדוגמה היא האליתה של יהודי גרמניה שהשתחררו מהדת*.
התנא דמסייע אותו מביא עופרי, הוא הפילוסוף הצרפתי האנטישמי אלאן באדיו, הטוען שדווקא היהודים הבוגדים שהמירו את זהותם היהודית הפרטיקולרית לזהות אוניברסלית, הם היהודים האמיתיים. המופת לדידו הוא פאולוס, ומרקס. המקבילה לדידו היא קרע סובייקטיבי ממדינת ישראל כמדינה יהודית כפי שעושה למשל אודי אלוני הנאבק לחיסול המדינה היהודית.
את המאמר מסיים עפרי אלוני כך: "לנוכח מצעד המומרים ממשיכה השאלה לרחף: אולי אלו שנטשו את השבט היהודי ידעו מה הם עושים."
אי אפשר להתעלם מן העובדה שבמאמרו משקף עופרי אילני הלך רוח נאצי אמיתי שמהותו שלילת קיומו של היהודי כעם וכפרט.

* בהקשר לזה כדאי להעיר כי במארס 1920 הוזמן אלברט איינשטיין על ידי "האיגוד המרכזי של אזרחי גרמניה בני האמונה היהודית" (זה היה שמו של ארגון הקהילה היהודית בברלין) לדיון על דרכים מתאימות להשפיע על הקהילה האקדמית באוניברסיטאות בגרמניה, אשר נהפכו למוקדי אנטישמיות בוטה. איינשטיין בתשובתו מתח ביקורת על ההנחה שאפשר להתמודד עם אנטישמיות על ידי הסברה והשפעה על אחרים וליגלג על שמו של הגוף המזמין. מי שמשתייך לגוף ששמו "בני האמונה היהודית" מצהיר שאיננו רוצה להיחשב כבן עמו, אלא כחבר בקהילה דתית בלבד. על עצמו העיד: "אין בי שום דבר שאפשר לתאר כאמונה יהודית. עם זאת, אני יהודי ושמח להשתייך לעם היהודי."
הלאומיות של איינשטיין היתה מן הסתם מגונה בעיתון "הארץ" של היום.
במסגרת "השיבה" אל גרמניה של עיתון "הארץ" מדווח העיתונאי יצחק לאור שירד לגרמניה:
"אני בא מארץ חשוכת תרבות וכשאני צריך לבחור מה לראות בתיאטרון (בגרמניה) אני מבקש לראות את התמצית של מה שנתפש באותה ארץ (גרמניה) התרבות." (יצחק לאור, הנני תמיד כבתחילה זרה, "הארץ", מוסף תרבות וספרות 11.11.16).
לאור שבחי "התרבות" הגרמנית של היורד לגרמניה לאור, אי אפשר שלא להיזכר באותה "תרבות גרמנית" אותנטית שיוצגה ע"י פטרון האמנויות של התרבות הגרמנית בזמנו, הרמן גרינג, שאמר: "כשאני שומע את המילה תרבות, אני שולח ידיי אל האקדח..." (האמירה בעצם הופיעה לראשונה במחזה של המחזאי "מטעם" הנס יוסט, שקיבל מגרינג את משרת נשיא לשכת הספרות של הרייך, במחזה "שלאגטר", שסיפר על מרטיר גרמני שנלחם בצרפתים והוצא להורג. המחזה הוצג לראשונה ביום ההולדת ה-44 של היטלר, ב-20 באפריל 1933).
נזכרתי גם במשוררת מתחילה אחת שסיפרה לי בזמנו על הטרדות שזכתה מצד "איש התרבות הגרמנית" מן הסתם היא מרוצה שכעת "אקדחו" של איש התרבות נמצא בברלין התרבותית.

על הכיבוש
ידידיה יצחקי, מתנאה כמשפטן בהבנת החוק הבינלאומי ופוסק נחרצות שהכיבוש היהודי של יהודה ושומרון מנוגד לחוק הבינלאומי ("חדשות בן עזר" גיליון 1194)
לערבים המוסלמים סבור יצחקי אין די בשלושה עשר מיליון קמ"ר של שטחים כבושים, הם זקוקים ליותר. ולכן הוא אישית מצטרף למאבק לכיבוש ערבי-מוסלמי של יהודה ושומרון בהצטרפותו לפעילי החרם של הב.ד.ס.מ. (מ. – מזוכיסטים יהודים).
(הערה לעורך: לאחרונה אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לקריאה ראשונה הצעת חוק שתאפשר לאסור על פעילי BDS כניסה לישראל. כלומר: קריאתי: "האוחז בחרם בחרם יאבד!" ו"שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא!" אינה יכולה להוות עילה לתביעת דיבה).
למיטב ידיעתי אין ידידיה יצחקי ידוע כמשפטן גדול ובכלל לכל אדם, קל וחומר אם אינו משפטן כדאי לבחון את מכלול הדעות בסוגיה מסוימת, וודאי שבסוגיית החוק הבינלאומי ויהודה ושומרון. אני מציע לכל אדם לקרא דעה שונה לפני שמחווים דעה.
הנה דו"ח ועדת השופט אדמונד לוי:
http://www.pmo.gov.il/Documents/doch090712.pdf

כִּיבּוּשׁ שִׁחְרוּר כִּבּוּשׁ

דָּוִד, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הָיְבוּסִי.
נָבוּכְדָנֶצֶר, מֶלֶךְ בָּבֶל כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הַיִּשְׂרָאֵלִי.
יְהוּדָה, הַמַכַּבִּי הַיְּהוּדִי,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הָיְוָנִי.
טִיטוּס, קֵיסָר רוֹמָא,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הַיְּהוּדִי.
עֹמַר, בֵּן אֶלְחַ'טַב הָעֲרָבִי,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הרומאי.
גוֹטְפְרִיד דֶה בוֹיוֹן, מַנְהִיג הַצַלְבָנִים,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הָעֲרָבִי.
צָאַלח אָדִין, הַמַּנְהִיג הַכּוּרְדִי,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הַצַלְבָנִי.
הַגֶּנֶרָל אָלֶנְבִּי, אִישׁ צָבָא אנגלי נוֹצְרִי,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הַמֻּסְלְמִי.
עבדאללה הָעֲרָבִי, מֶלֶךְ הָעַם הָעֵבֶר-יַרְדֵנִי,
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הַאַנְגְּלִי.
מוֹטָה גּוּר, גֵּנֵרָל יִשְׂרָאֵלִי.
כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
שִׁחְרֵר אוֹתָה מֵהַכִּבּוּשׁ הָעֲרָבִי.
יְרוּשָׁלַיִם, עִיר הַנֶּצַח.

בָּרָק חוֹסֵיין אוֹבָּמָה, נָשִׁיא אָמֶרִיקָה
אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לְהַחְזִירָהּ
לַכִּבּוּשׁ עֲרָבִי.

זוהיר ואיספהאן בהלול
ח"כ מ"המחנה הציוני"-מפלגת העבודה" (מפלגתם לשעבר של בן גוריון ברל כצנלסון, יגאל אלון ויצחק רבין), זוהיר בהלול – התנגד בישיבת ועדת הפנים של הכנסת להחלטה על פעילי מחרימי הב.ד.ס.מ.
הוא תומך בהם.
אין בכך הפתעה כלשהי שהרי ח"כ זוהיר בהלול מזדהה עם דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לחסל את מדינת היהודים ולרצוח את כל היהודים בעולם, ומסרב לראות בהם גזענות ולא מופת מוסרי.
השבוע התראיינה בטלוויזיה בתו איספהאן בהלול, דוקטורנטית לתקשורת העושה דוקטורט בנושא: השתקפות השואה בעיתונות הערבית. לנושא יש לדעתה חשיבות בעניין יחס הערבים למדינת היהודים.
http://cafe.themarker.com/post/3186887/
כתבתי לה שלמרות העניין בנושא המחקר שלה כשלעצמו, הרי אין לו כל חשיבות לגבי יחסם של הערבים המוסלמים ליהודים ולמדינה היהודית.
יחסם של הערבים-המוסלמים ליהודים ולמדינה היהודית נובע ישירות מיחסם לשואת יהודי ערב ולא מיחסם לשואת יהודי אירופה. הנה נושא חשוב שיש לחקור.
בנוסף הצעתי לה להיות הערבייה-המוסלמית הראשונה בהיסטוריה שאינה גזענית ע"י מתן הצהרה שהיא רואה בדברי דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לחסל את מדינת היהודים ולרצוח את כל היהודים בעולם, גזענות שהיא מגנה, ולא מופת מוסרי.
אעדכן אתכם על תשובתה.
למרות שטרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, אני בטוח שקיימים כאלו. אם אתם מכירים אחד כזה אנא הודיעונו.

האם הדמוקרטים בעקבות הלייבור?
קית אליסון, חבר קונגרס אפרו-אמריקני ממינסוטה, מועמד לתפקיד יושב ראש הוועידה הלאומית הדמוקרטית – הגוף המנהל את המפלגה הדמוקרטית.
קית אליסון התאסלם וכמוסלמי הוא תומך בחמאס וקורא לישראל להסיר את המצור על עזה.
דומה שהמפלגה הדמוקרטית הולכת במדרון החלקלק בדרך של מפלגת הלייבור הבריטית, דרך שתוביל אותה להיות אנטי-ישראלית ואנטישמית.