מהם שבעה ימים בקווינטה דה ריבאפריה

מסע שני לפורטוגל, נובמבר 1994

היום החמישי

24.11.94. יום חמישי. קווינטה דא ריבאפרייה. צועד כשני קילומטר בבוקר. מתקלח, בכל בוקר אחרי הצעדה. ארוחת-בוקר. טלפון ללאלה [אחותי] מהחדר, היום היא בת חמישים. מתלבש היטב בז'אקט הכהה ובעניבה. הבוקר אני מרצה על הערבי בספרות העברית.

אני מתחיל את הרצאתי בהתנצלות על כך שלמרות שנולדתי בימי המנדט הבריטי, אין האנגלית שלי די טובה ולכן אקרא מן הכתב.

הקריאה שלי, למרות החזרות, נשמעת לי בינונית למדי. כעשרים דקות, כפי שבדקתי את הזמן. אחר-כך שאלות רבות, עוד כשעה ויותר. הן רשומות אצלי על דף נפרד.

נידמה לי שאני מצליח. אנחנו יושבים כשעה וחצי לערך. מ-10.10 עד 11.40 לערך. מוחאים לי כפיים בסוף הרצאתי, ודה קאמארה מרעיף עליי מחמאות. דווקא בתשובות בעל-פה האנגלית שלי היתה טובה ושוטפת יותר.

על אחת השאלות האחרונות אני עונה שיכולתי להביא איתי חבורה של סופרים וחוקרים, ששון סומך, סמי מיכאל ואמיל חביבי, והם היו ודאי מרחיבים את היריעה. דה קאמארה קונה את הרעיון, ובתום ההרצאה אומר לי שהוא בהחלט מוכן לשקול בשנה הקרובה קיום כינוס מסוג זה, עם סופרים מארצות ערב, וכי אני אוכל לעזור לו בזאת.

אחרי ההפסקה, ברונו ((Bruno Thiesbrummel, העוסק בזכויות אדם בקרן נאומן בגרמניה, שמסיימת את תמיכתה באקדמיה. הם ימשיכו בגרמניה. ההקצבות קטנו ב-25%. כל מפלגה מקבלת הקצבה מהמדינה, פחות או יותר לפי הצלחתה בבחירות, ולכל מפלגה יש קרן כזו.

צהריים. אחר-הצהריים מתחילים הדיונים לקראת החלטות הסיכום. הפעם זה קל יותר. אני מציע שלא נתחלק לקבוצות-מישנה אלא נעבד יחד את ההצעה, וכי ראול וגורדון יהיו בצוות. ראול לא סולח לי על כך שנידבתי אותו. אבל כל זה בהומור. בעצם הוא די נהנה מכך. מוסיפים את אלכסנדר לצוות. עד 18.30 הצוות מסיים את הכנת ההצעות, ואנחנו חופשיים. לפני הארוחה מתכנסים שוב. גורדון קורא את טיוטת ההחלטות. שלוש נקודות מבוא ועשר החלטות. יחד עם בו אני מתעקש לכלול החלטה נוספת בדבר סיכוי נוסף לדימוקראטיות החדשות. ההצעה מתקבלת והכל עובר בהסכמה כללית.

בערב, בחדר הטלוויזיה, מראה לנו קונדה סרטי וידאו על המצב בטיבט ועל חיי הטיבטים בגולה ועל הדלאי למה. סרטים די קשים.

אחר-כך בבר עם ראול ושאר הדרום-אמריקאים, מרסל, אווה, גורדון ודה קאמארה. 

המשך יבוא