קן ליווינגסון בעקבות הזקנות האנגליות מאוקספורד
מאת סופר נידח
 כל המבקר בשנים האחרונות בלונדון ורואה את הטורים הנחמדים של ילדי בית-הספר הצועדים בלבושם האחיד ומבקרים  באתרים שונים,  מבחין בנקל כי כמחציתם ואולי יותר אינם אנגלים בהירי-עור. הם דור העתיד, ויש לקוות שהבריטים ישכילו לקלוט אותם לפחות כמו שאנחנו קלטנו את עולי רוסיה. אבל בינתיים הקול המוסלמי, ובעתיד הרוב המוסלמי בלונדון, משפיעים כנראה על פוליטיקאים מקומיים כמו ריח התיש על העז בעונת הייחום. וכך לא מפליאה הכתבה בעיתון לאנשים החשובים – "ראש העיר לונדון ליווינגסטון: 'אריאל שרון הוא פושע מלחמה'" ("הארץ", 6.3.05), שבה נאמר, בין השאר:
 "אריאל שרון, ראש ממשלתה של ישראל, הוא פושע מלחמה שצריך לשבת בכלא, ולא על כיסא ראש ממשלה," כך כותב ראש העיר לונדון, קן ליווינגסטון, במאמר שכתב ביום שישי (4.3.05) בעיתון הבריטי "גארדיאן". "שרון ממשיך לארגן טרור... (ובהשוואה לישראלים) יותר מפי שלושה פלשתינאים נהרגו בעימות הנוכחי. התרחבותה של ישראל כוללת טיהור אתני. טיהור אתני, אפלייה וטרור הם בלתי מוסריים. הם (הישראלים) ממשיכים ללבות זעם ואלימות ברחבי העולם. ראש העיר לונדון לא יכול שלא לדבר נגד חוסר צדק כזה. יהיה זה לא רק צעד מוטעה – אלא גם צעד שיתעלם מהאיום ש(פעילותה של ישראל) מהווה לביטחונם של תושבי לונדון. כל התקיפות האנטישמיות והגזעניות צריכות להיפסק. עם זאת, המציאות היא כזאת שרוב התקיפות כיום באירופה הן נגד שחורים, אסייתים ומוסלמים. לאורך עשרים שנה מנסה ממשלת ישראל לצייר את כל מי שמותח ביקורת על מדיניותה כאנטישמי."
 
יש לי חדשות בן עזר בשבילכם. ראש העיר לונדון אינו מקורי ביותר. דברים דומים כבר שמע אדוני ורעי מר א. בן עזר ברחוב הראשי באוקספורד לפני כשנתיים וחצי. פשפשתי ביומניו ומצאתי את התיאור הבא:
 
21.6.03. שבת. עוד בדרך לקְוִוין סטריט, ששם החנויות, אנחנו עוברים בקורנמארקט סטריט, המדרחוב של אוקספורד. שם יש בימי שישי דוכנים של מוסלמים ושל פלסטינים. זקנה אחת ושתי נשים מבוגרות, שלושתן אנגליות מכוערות, מאיישות דוכן למען פלסטין ומניפות משני צידיו שני דגלי פלסטין. אלה הדגלים היחידים המתנוססים ביום שישי במדרחוב המרכזי של אוקספורד. בדרכנו חזרה אנחנו עוברים שוב על פני הדוכן הפלסטיני, שכאמור אין בו שום ערבי, רק שלוש נשים אנגליות מכוערות להפליא. אני מתעכב רגע לראות מה כתוב בשורות הפתיחה של העצומה למען הפלסטינים ונגד הכיבוש, האוקיופיישן, שעליה הן מחתימות עוברים ושבים. שני דגלי פלסטין הם בגודל בינוני ורואים שתפרו אותם ביד, בשקידה רבה, חיברו בדים בצבעי שחור, לבן, ירוק ואדום.
מרחק צעדים אחדים לפניהן בקורנמארקט סטריט החתים איש אנגלי חייכן וקצת תימהוני על עצומה למען שתי מדינות דמוקראטיות, פלסטין וישראל. ליד הדוכן של הנשים עומד גם דוכן של הסברה מוסלמית, אבל שם ישראל לא מובלטת, גם לא הפלסטינים, עד כמה שראיתי.
כמובן ששתי הנשים כאן, הפחות זקנות, החלו מיד לנסות לדבר איתנו כי חשבו שאנחנו תומכים בהן. מצאו עם מי. אשתי שאלה מדוע הן לא מציגות תמונות של הקורבנות הישראליים בפיגועי הטרור, רק את הפליטים הפלסטינים, ואז אחת הנשים ענתה לה שהלב שלה עם הפלסטינים – "מי הארט איז ויב דה פלסטיניינס!" – והציעה לאשתי לעמוד לידה ולהסביר את העמדה הישראלית, ולדעתה כמובן ששרון וממשלת ישראל אשמים בכול.
אני ניסיתי להסביר לאנגליה שמולי כי מחוץ לסיום ה"כיבוש" יש לערבים גם תביעה לזכות השיבה, וכי טרם השלימו עם קיומה של ישראל, וקיים חשש שאם רק יוכלו יום אחד להתגבר עלינו, לא יהססו להשמיד אותנו.
אשתי שאלה את האנגליה שישבה מולה אם היא תוכל לערוב לה שאחרי שיוסר ה"כיבוש" – לא יהיה טרור וישראל תחיה בביטחון (זה מסוג השאלה שגם לאדוארד סעיד לא היתה עליה תשובה – מי יבטיח את גורל המיעוט היהודי במדינת פלסטין הדמוקראטית, שתכלול את כל שטחי ארץ-ישראל או שיהיה בה רוב ערבי בישראל שבתוך תחומי הקו הירוק?)
אבל שום דבר לא שיכנע את שתי האנגליות הללו, שניראה כי האורגזם האחרון שהיה להן אירע כאשר הפגינו נגד המלחמה בוויטנאם.
"את עוד תראי, גברת," אמרתי לאחת מהן, "שהאינתיפאדה תבוא גם אליכם. הלא אֶת הפרלמנט שלכם כבר הקיפו במחסומים של בטון! יום אחד אתם תהיו בדיוק במצב שלנו מול העולם המוסלמי."
"אם האינתיפאדה תבוא לכאן, זה הכול בגללכם, בגלל הכיבוש, בגלל שרון וממשלת ישראל!"
"גברת," הרמתי קול, "את פשוט שונאת את ישראל, ושונאת את היהודים!"
והסתלקתי.
בתוך הוויכוח הן שירבבו כטענת-חיזוק את המילים המוכרות: "אנחנו אומרות בדיוק מה שגם ישראלים אומרים!" – ולצד הדוכן היתה מפה בולטת של ההתנחלויות, על רקע חום, כאשר שטחי ישראל עצמה מצויינים בהם בצהוב של מידבר, ללא שמות של יישובים. ומי חתום למטה, גם בעברית באותיות בולטות, כיוצרה של המפה? –  אירגון "בצלם"!
 
 
 
 עוד בגיליון: