כאשר חז"ל רוצים לתאר שפל אליו עלולה להידרדר חברה – לצד "בית הוועד יהיה לזנות", "האמת תיעדר" ועוד, הם מוסיפים משפט מעט סתום: "פני הדור כפני הכלב."
אחד הפירושים המקובלים לפסוק, הוא שמדובר בדור שמנהיגיו נוהגים כמו הכלב, שרץ קדימה לפני בעליו, במצג של הובלת בעליו, אך בהגיעו לצומת דרכים הוא נעצר, כדי לראות להיכן בעליו יסמן לו "להוביל". הכוונה למנהיגות שקובעת את דרכה על פי סקרים, נגררת לפופוליזם, מנסה לרצות את הטוקבקיסטים, מוכוונת "לייקים" ברשתות החברתיות, מבוססת על חנופה לקהל ו/או חנופה אליה מהקהל ונסחפת אחרי הקיצוניים.
מנהיגות אמת היא היפוכו של דפוס מנהיגות זה. מנהיגות אמת היא זו שיש בה העוז להתייצב בפני הציבור ולומר לו את האמת, גם כשאינה פופולרית, גם כשאינה מרצה את ההמון; מנהיגות אחראית, התובעת מהציבור "שלה" לראות את האינטרס הלאומי הכולל, להכיר במורכבות החיים, להבין שלא על פיו יישק דבר. מנהיגות שמוכנה לספוג ביקורת ונאצות מצד הקיצונים.
יש רגע בו נולד מנהיג. בדרך כלל אלו רגעי משבר. משבר עמונה הציב בפני נפתלי בנט מבחן מנהיגות כזה.
בנט כבר הוכיח את עצמו כמנהיג כריזמטי, היודע להלך קסם את הציבור. לפני כשבועיים נוכחתי בכך באופן אישי, בנאומו בכנס שדרות לחברה. כשהוא נכנס לאולם, שאוכלס ברובו בבני נוער וצעירים חילונים, הקהל קיבל אותו ככוכב רוק. כשהוא פתח ב"אחיותיי ואחיי" האולם געש וכשהוא דיבר – חשמל היה באוויר. לא כל שכן, כאשר הוא מופיע בפני "הציבור שלו", כלומר הציבור הדתי לאומי. הציבור אוהב אותו, מאמין בו. רוצה שהוא ינהיג.
אולם לא כל מי שיודע לסחוף המונים הוא מנהיג אמת. הוא יכול גם להיות דמגוג ופופוליסט. בעמונה תיבחן מנהיגותו של בנט.
האם בנט ייגרר אחרי הקיצונים, המנסים ללבות אש זרה בעמונה? האם הוא יישב על הגדר, יעביר מסרים סותרים כדי להיות בסדר עם כולם? או שהוא ינהג כמנהיג, כמבוגר האחראי, ויירתם בכל מאודו כדי למנוע עימות.
אם בנט הוא מנהיג אמת, עליו לומר בפשטות: חברים יקרים, הפור נפל. אפשר להיאבק, מותר למחות, אבל יש שעה שבה צריך לקבל את סופיות ההכרעה, ויש למלאה.
הקריאה להגיע בהמונים לעמונה כדי לסכל את פינויה, משמעותה – אנרכיה. מי שמעמידים את השקפת עולמם או את האינטרס שלהם מעל החוק, מעל פסיקות בית המשפט, מעל החלטות הכנסת והממשלה, עלולים לדרדר את מדינת ישראל לאנרכיה. אלמלא מוראה של מלכות, איש את אחיו חיים בלעו.
מזכ"ל "בני עקיבא" יאיר שחל יצא בקריאה לחניכיו ברוח זאת. הוא גילה מנהיגות חינוכית. אולם אין להשוות את השפעתו וכוחו של שחל, לאלו של בנט.
מניעת עימות בעמונה היא מבחן המנהיגות של בנט. לא באמירה לפרוטוקול, לא בהודעה חד פעמית, לא באמירה עם קריצה תיבחן מנהיגותו. על בנט לראות במניעת העימות את משימתו הראשית ואחריותו העליונה בשבועות הקרובים. עליו להיחלץ בכל מאודו, ולהפעיל את מלוא כוח השפעתו למניעת העימות.
בעמונה תיבחן מנהיגותו של בנט.

2. צרור הערות 11.12.16
* רוח המפקד – השוחד אינו רק עבירה על החוק הישראלי (והחוק בכל המדינות), אלא גם אחת העבירות החמורות ביותר בתורה.
כאשר מפלגה שמתיימרת לייצג את התורה ולומדיה בישראל, העמידה בראשה אדם מושחת ונוטל שוחד, התייצבה אחריו ללא סייג, וגם אחרי שהורשע בכל הערכאות מנהיגה הרוחני ובעקבותיו המוני תומכיו גיבו אותו והסיתו נגד בית המשפט, ואחרי שריצה את עונשו שבה והעמידה אותו בראשה – מה הפלא ששוב ושוב אנו מגלים בקרב נבחריה שחיתות, עבריינות ושוחד?

* שקופים – האם כאשר ש"ס מדברת על דאגתה ל"שקופים", הכוונה לאנשים מסוגו של איש העסקים דניאל מולקנדוב, שכנראה יהיה עד המדינה בפרשת אמנון כהן?

* קול באישה – סביר להניח שבשעת לקיחת השוחד המיני, אמנון כהן דרש מהבחורה לא לשיר, כי "קול באישה ערווה".

* האג'נדה של מלחמת המינים – כמה משפחות ש"כאן גרים בכיף", באושר ובאהבה; משפחות שחיות באושר עשרות שנים, שהעמידו ילדים ונכדים לתפארת, יכולות לספר על ראשית הקשר שיצר את המשפחה במילים: "היום הייתי עומד על זה לדין"? כמה משפחות מאושרות החלו מקשר בין מדריך וחניכה, מפקד וחיילת ואולי קצת פחות אך גם להיפך – מדריכה וחניך, מפקדת וחייל, מנהלת ועובד?
בבואנו לבער את תופעות ההטרדה המינית והתקיפה המינית, כדאי שניזהר לא לשפוך את התינוק עם המים, לא להרחיק לכת ולהקצין ולא להיגרר אחרי אג'נדה קיצונית שמנסה לבער את היחסים הנורמליים והמתח המיני הנורמלי בין המינים ולהמיר אותם במלחמת קודש נגד "הדיכוי הגברי."
אין שום דבר הומאני ברובוטיזציה של המין האנושי.

* התכנית לחינוך מחדש – (אזהרת מסע – מומלץ להצטייד בשקיות הקאה לפני קריאת ההערה, בשל ציטוט דוחה במיוחד שיופיע בה) ועכשיו, אחרי שהגימנסיה, שנועדה להנציח בשמה את חוזה מדינת ישראל, כבר אירחה את "שוברים שתיקה" לשטוף את מוח התלמידים, אני מציע להם את השלב הבא בתכנית לחינוך מחדש. מרצה ושמה שרון דולב, שקורצה מאותה שקית זבל של המנוולים מ"שוברים שתיקה". וכך כתבה הטינופת בדף הפייסבוק שלה. לא נגענו:
"יוצא לי לתת הרבה הרצאות בחו"ל ובארץ בפני זרים על ישראל ועל הכיבוש. כמעט תמיד שואלים על אונס של פלסטיניות בידי חיילים. תמיד יש לי את אותה התשובה: התופעה כמעט ואינה מתקיימת משלל סיבות. שתיים מהן, הן גזענות, ומכיוון שיש להם אותנו, את החיילות בשביל לאנוס. צבא מוסרי."

* גל שנאה – אחרי הנשיא ריבלין ויעלון, הגיע תורו של בני בגין, הניצב במרכזו של גל ממוקד של שנאה ושיימינג מצד הימננים.

* סוף הדנקנריזם? – האם גזר דינו של נוחי דנקנר, מבשר את סוף הדנקנריזם? דנקנריזם = השתלטות קומץ טייקונים על כלכלת ישראל, שהינה סכנה אסטרטגית של ממש לדמוקרטיה הישראלית.
המלצת הקריאה שלי בעיתוני סופשבוע היא למאמרו של גיא רולניק ב"דה-מרקר": "ראש ממשלת ישראל, מר נוחי דנקנר." כדרכו, רולניק מיטיב לנתח את תופעת הדנקנריזם ומשמעותה לעומקה – משמעותה החברתית והפוליטית, מעבר למשמעות הפלילית המיידית של הרצת המניות, העבירה עליה נשפט והורשע.

* השוואה בלתי נמנעת – ההשוואה בין השריפה בכרמל לפני שש שנים לגל השריפות וההצתות השנה היא בלתי נמנעת. מבחינת גודל האסון – השריפה הקודמת היא אסון נורא, חמור אלף מונים יותר מן הנוכחי. אז, השריפה גבתה מחיר דמים כבד ביותר ואילו הפעם לא היה אפילו פצוע רציני אחד. אולם מבחינת עוצמת האירוע – האירוע הפעם היה חמור לאין ערוך, מבחינת עוצמת האש ובעיקר ריבוי שריפות הענק, בעת ובעונה אחת, בכל חלקי הארץ. המשמעות העיקרית של ההשוואה הזאת, היא המשמעות של הפקת לקחים. ההתמודדות המוצלחת השנה והמוכנות לאירוע, הם עדות לתהליך מעולה של הפקת לקחים מן האסון הקודם, שבעטיו אירוע בעל פוטנציאל אסון כבד הרבה יותר, הסתיים ללא נפגעים.

* ביד הלשון: ניר דוד – בשבת מלאו 80 שנה לאחד ממפעלי ההתיישבות המופלאים וההרואיים בתולדות הציונות ויישוב ארץ ישראל, "חומה ומגדל". בתקופת מאורעות 36-39 (שמשום מה יותר ויותר בתוכנו מאמצים לאחרונה את שם החיבה הערבי שלהם – "המרד הערבי הגדול"), הוקמו על אפם וחמתם של הערבים ועל אפו וחמתו של השלטון הבריטי 52 יישובים יהודיים, בעיקר באזורי הספר, כדי לקבוע עובדות בשטח, להרחיב את גבולות ההתיישבות הציונית ולעצב את גבולות המדינה שבדרך. היישובים הוקמו בלילה אחד, תוך ניצול לאקונה בחוק העות'מאני, לקביעת עובדות בלתי הפיכות.
ראשון יישובי "חומה ומגדל" הוא קיבוץ "השומר הצעיר" ניר דוד, שעלה לקרקע למרגלות הגלבוע בדיוק לפני 80 שנה. אולם זה לא היה שמו הראשון. הוא נקרא תחילה תל עמל, שם המבטא את ערך העבודה שבו האמינו חבריו. כעבור כחצי שנה, שונה שמו של הקיבוץ לניר דוד, להנצחת שמו של הנשיא השני של ההסתדרות הציונית דוד וולפסון, שצאצאיו העניקו לקיבוץ תרומה נכבדת, להקמת חדר האוכל. בראשית שנות השמונים הוסיף הקיבוץ לשמו גם את שמו המקורי, והוא נקרא כעת ניר דוד (תל עמל).
ב-1939 כתב אלתרמן את השיר "המגדל הראשון", בו הציג את ההתיישבות החלוצית בגלבוע כהסרת קללת "הרי בגלבוע על טל ועל מטר עליכם", בקינת דוד. חלק מן השיר הולחן בידי מרדכי זעירא.

בְּהָרֵי בַּגִּלְבּוֹעַ חָרוֹן יֶעֱשַׁן
וּבְעַרְבַת הַקְּלָלָה עֲלִי בְּאֵרִי
תֵּל-עָמָל, דַּבְּרִי שִׁיר בְּלֵילוֹת בֵּית-שָׁן
בְּלֵילוֹת עֲרָבָה שִׁיר דַּבֵּרִי.

הַמִּגְדָּל הָרִאשׁוֹן אֶת הַנֵּדֶר נָדַר
עֵת חָרַגְתְּ חֲמוּשָׁה וּמוּנֶפֶת
לַעֲמֹד מוּל הָרִים שֶׁאָמְרוּ "אַל מָטָר!"
וְצָרִים שֶׁהִגִּידוּ "אַל נֶפֶשׁ!"

תֵּל-עָמָל, תֵּל-עָמָל, תֵּל-עָמָל
רִאשׁוֹנָה לְחוֹמָה וּמִגְדָּל
תְּבֹרְכִי, תֵּל-עָמָל
בְּמָטָר וּבְטַל
בְּדָגָה עֲלֵי גַּל, תֵּל-עָמָל
בְּדָגָן לַמַּגָּל, תֵּל-עָמָל
בִּנְעוּרִים לַמִּגְדָּל
תֵּל-עָמָל!

אֶל מֶרְחָב מִמָּצוֹר, אֶל חָדָשׁ מִנּוֹשָׁן
אַתְּ עוֹלָה בְּרִסּוּק אֲזִיקַיִם
בְּהִבְהוּב מַחֲרֵשׁוֹת בְּתַלְמַי חֲרִישָׁן
עִם פְּלָגַיִךְ בָּאוֹר וּבַמַּיִם.

כִּי בָּאֹמֶן קוֹלֵךְ וּבַכֹּחַ קוֹלֵךְ
וְאֶחָד – בַּיִּעוּד וּבַפֶּרֶךְ!
תֵּל-עָמָל, תֵּל-עָמָל, מְאֻשָּׁר הַהוֹלֵךְ
הָרוֹאֶה גַּגּוֹתַיִךְ מִדֶּרֶךְ!