הלכנו לראות את סרטו החדש של אבי נשר, "החטאים", ועדיין אנחנו תחת הרושם של הסרט הנהדר הזה, שמציב את תעשיית הסרטים הישראלית בשורה אחת עם הטובות שקיימות במדינות העולם.

משחק מפליא ובלתי-נשכח של נלי תגר בתפקיד הזמרת-המלחינה ננה מילך. נלי תגר, מאז "אפס ביחסי אנוש", היא כיום אחת השחקניות הגדולות שלנו, ומהיותה צעירה – פתוחה בפניה קריירה של שחקנית קולנוע בינלאומית. היא ודאי תביא כבוד גדול לישראל וגם לעולם הקולנוע העולמי.

ג'וי ריגר, היא ספי מילך, אחותה בסרט, מגישה אף היא משחק בעל עוצמה בלתי-רגילה.

דורון תבורי, הוא ד"ר ברוך מילך, אביהן של השתיים בסרט, מציב דמות שהיא ברמה של מיטב הסרטים שראיתי בימי חיי.

לצידו אימן של השתיים, יבגניה דודינה, בתפקיד דרמטי נוגע-ללב של לוסיה מילך, אשתו, ואימן של השתיים.

תום אבני מצויין בתפקיד ג'רמי קוטלר, בעלה של ספי מילך, ועימם צוות שחקנים מעולה, כולם ישראלים: מולי שולמן, גילת אנקורי, אורנה רוטברג, אבי קורניק, לני כהן, אריה צ'רנר, ושני שחקנים פולניים, רפאל סטצ'וביאק וקטרז'ינה גנייבקובסקה, שאי אפשר לשכוח את משחקם הנפלא ואת הקשר העמוק של דמויותיהם לתוכנו של הסרט.

הסרט נוצר בעקבות פרשת חייהן של שוש אביגל ואחותה המלחינה אלה מילך-שריף, אשר המוסיקה שלה מלווה את הסרט בעוצמה בלתי-רגילה.

לא אומר כאן דבר על תוכנו של הסרט, הדובר עברית, גרמנית, פולנית ואנגלית. צריך פשוט לרוץ לראותו, ואחר-כך אי-אפשר לשכוח אותו. ממש נכנס לעצמות. הייתי מלא גאווה פרובינציאלית, ישראלית, על כך שמתוכנו באה יצירה קולנועית אדירה ובלתי-נשכחת כמו "החטאים".

נ.ב.

ואל תשימו לב לביקורתו העלובה של אורי קליין ב"הארץ", שכל כך זילזל בסרט עד שאפילו בילבל בין תפקידיהן של שתי השחקניות הראשיות, בו הנה:

"האחות האחת, ננה (נלי תגר), עברה מעיר הולדתן ירושלים לתל אביב ועובדת בשבועון המשלב בין מאמרים פוליטיים תוקפניים לפורנוגרפיה (נוסח "בול"). היא אישה צעירה מוחצנת, לוחמנית, מתריסה, שאינה מסתירה את דעותיה, ומביעה אותן במידה של עוקצנות צינית. לעומתה, האחות השנייה, ספי (ג'וי ריגר), מופנמת ועצורה. היא סולנית במקהלה קלאסית, ובתחילת הסרט, בעקבות קונצרט במערב ברלין, היא מותקפת בידי אישה הצועקת לעברה שאביה הוא רוצח." ["הארץ", 1.12.2016].

כמובן שההפך הוא הנכון! – לכן אנחנו ממליצים תמיד ללכת לראות סרטים שאורי קליין קוטל.

ובפעם הבאה שיחולק פרס ישראל לקולנוע – מומלץ להעניק אותו לאבי נשר. לא לחכות.

את אברהם הפנר ז"ל השופטים כבר פיספסו.