ח"כ אורן חזן
הפיליסטיני חסר ההשכלה, ח"כ אורן חזן, פנה ביהירות לערבים מעל דוכן הכנסת בשאלה: ג׳סוס, טיבי וחבריו, מה הבאתם אתם הערבים אלטעזאכן? אנחנו היהודים המצאנו את הוויז, מטוס ללא טייס, אפילו את ה״טאקי״, מה אתם הבאתם?
http://rotter.net/forum/scoops1/364262.shtml#2
אז כדאי להזכיר (כלומר ללמד כי הוא לא ידע ושכח) לפיליסטיני חזן את תרומת הערבים למדע. ואני אזכיר רק עובדה אחת. המדע האמפירי הוא יצירת הערבים.
איש המדע האמפירי הראשון היה אל-חסן בן אל-חסן בן אל-היית'ם אבו עלי.
אל-היית'ם תרם רבות לחקר עקרונות האופטיקה, האנטומיה, האסטרונומיה, ההנדסה, המתמטיקה, הרוקחות, האופתלמולוגיה, הפילוסופיה, הפיזיקה, הפסיכולוגיה, התפיסה החזותית, ולחקר מדעי באופן כללי.
איבן אל-היית'ם יליד בצרה 965, שהתגורר רוב חייו בקהיר, בה נפטר בגיל 75, כונה "הפיזיקאי" של אירופה של ימי הביניים. הוא נחשב לחלוץ הפיזיקה הניסויית. כ"המדען הראשון". הוא נחשב לאבי האופטיקה המודרנית, בזכות ספרו הנודע "ספר האופטיקה" ("כתאב אלמנאט'ר"), שבו הסביר והוכיח את תאוריית הראייה המודרנית. ספר זה דורג ביחד עם ספרו של אייזק ניוטון, עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע, כאחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה.
חיבוריו בתחומי האופטיקה השפיעו על מדענים מערביים רבים, כמו רוג'ר בייקון, ג'ון פיקהם, וויטלו ויוהנס קפלר. חיבוריו החלוציים בתחום תורת המספרים, גאומטריה אנליטית, והחיבור בין האלגברה והגאומטריה, היו בעלי השפעה רבה על משנתו הגאומטרית של רנה דקארט ועל חישוביו של אייזיק ניוטון.
אגב לידיעת חזן גם המילה מהנדס היא מילה ערבית.
נכון בעולם המוסלמי חל ניוון* כאשר מתקופת הרנסנס אירופה לקחה את הבכורה. (ניוון שגרר עימו גם את הירידה התרבותית של היהודים-הערבים) אבל זה אינו מצדיק את הזלזול בתרומת הערבים לתרבות האנושית.

* ההיסטוריון ברנרד לואיס מסביר את הירידה והניוון של עולם האיסלם בכמה גורמים: האיסור על הדפוס, ההתנגדות האיסלאמית לבנות שעונים ציבוריים, העדר סטנדרטים למדידות לינאריות, המשטר המוסלמי האוטוקרטי, מעמדן הנמוך של הנשים, ועוד.

אהבת האוייב של עמוס שוקן ובני מינו
ידועה אהבת הערבים של עמוס שוקן. זה שנים הוא קורא לקלוט בישראל את המסתננים מאפריקה. הפעם קורא שוקן בעיתונו במאמר המערכת לקלוט בישראל אלפי פליטים סוריים מוסלמים-סונים הנרדפים ע"י הקואליציה השיעית-עלאווית-רוסית.
עורך עיתונו, אלוף בן, הוא ממש כשמו אלוף בצדיקותו. האלוף בן משמיץ את כל הישראלים כרשעים. כולם כמובן מלבדו רשעים, ורק הוא אלוף הצדיקים. הוא אף משווה עצמו (לפחות ברצון) ל"ראול ולנברג הישראלי" כאשר הוא קורא לקלוט בארץ אלפי פליטים.
הריעו הידד לשני הלמדווניקים.
מה ששוכחים שני הלמדווניקים שוקן ואלוף שאותם קורבנות סורים-סונים הנטבחים ע"י אסד על שלל ארגוניהם – שואפים לעשות ליהודים בדיוק מה שעושים בהם.
בלי קשר ואולי עם, תומך שוקן בזכותם של הערבים-המוסלמים לזרוק אבנים על יהודים ולהצית את בתיהם:
http://rotter.net/forum/scoops1/366312.shtml
בניגוד לשוקן מפלגת חד"ש בראשות הגזען האחמדי איימן עודה תומכת בטבח הסונים בסוריה כראש גשר לטבח היהודים שיבוא לאחר נצחונו של אסד ואיראן גם על ישראל.
בניגוד לשוקן אוהב הערבים ולאלוף הצדיקים בן, נאמר לזכותו של הגזען האחמדי איימן עודה, שהוא אכן מכיר בסכנה שנשקפת לו מהערבים הסונים. שלטון מוסלמי-סוני על שלל ארגוניו לא היה מתיר לכופר אחמדי כמותו לחיות.
בעצם גם תחת שלטון-שיעי-עלווי זה בלתי אפשרי שהרי אחמדים יכולים לחיות רק תחת שלטון כיבוש יהודי...
מפלגת חד"ש - מחלב לירושלים (אל-קודס):
http://rotter.net/forum/scoops1/368099.shtml
הלקח שלנו מהטבח בחלב הוא שאף כוח בינלאומי לא יבוא לעזרתנו אם נותקף. אנחנו תלויים בכוחנו בלבד. וכל המטיפים לנסיגה ל"גבולות אושוויץ" כשכוח בינלאומי ישמור עלינו בגבול הירדן הם הוזים בהקיץ.

לא טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס אלא חכמת הפרנסה
לאחר שאלוף בדימוס גדי שמני, מפקד פיקוד המרכז לשעבר, אמר כי ישראל היא "אלופת העולם בכיבוש," ולאור העובדות שבשעה שהשטחים הכבושים ע"י האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית הם כיום למעלה מ-13 מיליון קמ"ר. יותר מכל יבשת אירופה, ששטחה רק 10,600,000 קמ"ר. כאשר כיבושי הערבים בעבר היו גדולים בהרבה שכן רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, הארמנים, הגאורגים, היוונים, ולאחרונה הדרום סודנים והכורדים – הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות. (הפרסים גם כן הצליחו חלקית), ובשעה שמדינת ישראל "אלופת העולם בכיבוש," אליבא דשמני, אינה מצליחה לכבוש אפילו חמשת אלפים קמ"ר, כיניתי את דבריו של שמני (בדומה לקצינים בדימוס אחרים) מחלת טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס. ("חדשות בן עזר" גיליון 1175)
טעיתי, ואני רוצה לחזור בי. אצל אלוף שמני אין מדובר במחלת הטָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס אלא באינטרס כלכלי.
הפתרון, אמר שמני באותו ראיון, הוא "היפרדות בהסכם". רק הוא אינו מסביר הסכם עם מי? עם אש"פ? סוריה? לבנון? עיראק? את זה "אלוף הכיבוש" אינו יודע. ומה בצע בהסכם עם אבא של מאזן אם ברגע שניסוג הוא יאבד את שלטונו.
בשעה שפירסם שמני את דברי האווילות הללו הוא עבד יחד עם נמרוד נוביק בהתוויית תוכנית לפתרון "שתי מדינות" בחסות ובמימון "המרכז לביטחון אמריקאי חדש" בראשות מישל פלורנוי שהיתה מיועדת ר"ל להיות שרת ההגנה של גברת קלינטון (מוסף הארץ, 7.10.16 עמ' 42)
הגברת פלורנוי תומכת בנסיגת ישראל לגבולות אושוויץ, ומדברת על נוכחות צבאית אמריקאית קבועה לאורך הירדן ושטחים מפורזים משני עברי הגבול.
אחד מיסודות המתווה שלה הוא שיתוף פעולה ישראלי־ירדני־פלסטיני ביהודה ובשומרון, ושיתוף פעולה ישראלי־מצרי־פלסטיני בגבול הדרום, כולל מנגנוני פיקוח ובקרה משותפים בראשות גנרל אמריקאי ובשיתוף עם קצינים בכירים, ישראלים ופלסטינים.
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4813826,00.html
מספיק להביט במה שקורה בחלב להבין כמה אווילית היא התוכנית המסתמכת על "מנגנוני פיקוח ובקרה בראשות גנרל אמריקאי".
לא צריך להיות מרקסיסט כדי להבין שבמקרה דנן "ההווייה קובעת את התודעה." האלוף שמני הוא פשוט סוכן זר. אלוף שמני כמו רבים אחרים מתפרנס מאותם חוגים אמריקאיים. דבריו אינם טפשת, כי רק דברים ברוח זו, של המממנים, ישיגו לו תמיכה כספית מאמריקה.

פרס ישראל לשונא ישראל?
"אהוד בן עזר: לידיעת שופטי פרס ישראל. סמי מיכאל הוא בן 90. כאשר ייכתב בספר דברי הימים כי הוא לא זכה בפרס ישראל, לא יאמינו. ממש לא יאמינו. יחשבו שאם זה נכון – אז זה סימן שהייתם אידיוטים." (גיליון 1202)
הסופר כמאל סאלח מוג'דל מנשה ידוע יותר בכינויו הספרותי העברי "סמי מיכאל" (שם של יהודי פרסי שניתן לו בדרכון מזויף שהנפיקה התנועה הציונית כאשר הבריחה אותו מעיראק לאיראן ומשם לארץ).
סאלח מוג'דל מנשה נודע גם בכינויו הספרותי הערבי "סמיר מארד", כסופר הביטאון הקומוניסטי-הערבי האנטי-ציוני אל-איתיחאד ואל-ג'דיד.
עוד מנעוריו כחבר המפלגה הקומוניסטית-סטליניסטית בעיראק התנגד סאלח לציונות. לארץ ישראל הוא עלה רק בדלית ברירה כאשר נמלט על חייו מעיראק, והמדינה היהודית שמשה לו מקום מקלט. (הצלת יהודים, זו הרי בדיוק הגשמת האידיאולוגיה הציונית).
לאחר הגילויים של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, נטש אמנם סאלח מנשה (סמי מיכאל) את המפלגה הקומוניסטית, אבל למרות שהתנועה הציונית היא היא שהצילה את חייו, ממשיך סאלח מנשה (סמי מיכאל) לשמור על האידיאולוגיה הסטאליניסטית האנטי-ציונית לאורך כל חייו.
על המדינה היהודית אמר סאלח (סמי מיכאל) את הדברים הבאים: "אני חושב ש(זה) הטמטום הכי גדול שעשה העם היהודי באלף השנים האחרונות. תקיעת יתד במקום קבוע זו הזמנה לשואה חדשה."
בראיון לכתב העת "אופקים חדשים" שנתן ב-2004 אמר כי הוא מבין לרוחם של אנשי החמאס שנלחמים ביהודים, ושאין להגדיר אותם כ"מחבלים", והוא הדין בחיזבאללה.
אדם כזה שהינו אנטי-ציוני המזדהה עם אויבי ישראל אינו יכול לקבל את פרס ישראל.
נ.ב. בכל אלו איני אומר מילה על איכות ספריו. נהניתי בייחוד מספרו "חסות" שכתב בעת שגרתי ברחוב עבאס בחיפה והכרתי את הרקע לספרו.

אהוד: פרס ישראל מגיע לסמי מיכאל לא בגלל הביוגראפיה שלו ולא בגלל דיעותיו אלא מפני שהוא אחד מגדולי הסופרים העבריים בדורנו. אני מקווה שקראת גם את "ויקטוריה" לפני שאתה מרשה לעצמך להתבטא כלפיו במילים חריפות כאלה.

שבת אחים גזענים גם יחד
על סמי שטרית הגזען האנטי-אשכנזי, יליד מרוקו, הישראלי לשעבר, שחלם על מלך מרוקו שיקים בארץ משטר של מונרכיה דיקטטורית "א לה מרוק", וירד לארה"ב, כבר כתבתי רבות.
(נעמן כהן – שיח הזהויות של יהודי ערב – מגזענות אנטי אשכנזית לאנטישמיות קלסית ולאנטי ציונות):
h https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00918001.pdf
ובכן אותו אמריקאי יליד מרוקו הגיע לארץ ושימש כמנהל אמנותי של כנס שירה באשדוד שהתנהל על טהרת הגזע והמוצא של יהודי-ערב.
כתבת "הארץ", העולה הותיקה מרומניה, אריאנה מלמד, הלינה על טהרת הגזע של משתתפי פסטיבל השירה ופרסמה מאמר בעיתון "הארץ" תחת הכותרת: "אין כניסה לאשכנזים בפסטיבל השירה באשדוד". ("הארץ" 21.11.16)
גם על הגזען האנטי-אשכנזי מואיז בן הראש כתבתי באותו מאמר.
כזכור מואיז בן הראש התפרסם בשיר: "אִנֲּעָל אַבּוּק בְּיָאלִיק", וכתגובה היתולית כתבתי את השיר ההיתולי: "אִנֲּעָל דִינָךּ מוּסָה אִבְּן רָאס". שיר שזיכה אותי בחרפות באתר הגזעני "המאבק המזרחי – הציונות האשכנזית אם לזונות ולתועבות הארץ."
והנה אותו "משורר" כתב בספר הפנים שלו על המשוררים האשכנזים: ""שיקחו את קיצבאות השואה ויילכו להשתכר בברלין."
בתגובה מנהל התרבות בעיריית אשדוד ויוזם פסטיבל אשדודשירה, מוטי מלכא, ביטל את השתתפותו של מואיז בן הראש בפסטיבל.
סמי שלום שיטרית, המנהל האמנותי של פסטיבל אשדודשירה, שכזכור קילל בשירתו את האשכנזים בערבית: "אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם / כלה בוכם / שלא תבינו מילה... מי שם עליכם," הכריז מיד שהוא מתפטר מתפקידו בעקבות ביטול הופעתו של בן הראש. מיד אחריו חתמו עשרות יהודים-ערבים על גילוי דעת של תמיכה בבן הראש, ביניהם אפילו הזמרת העבריינית מרגלית צנעני.
נראה שבהשפעת הגזענות הערבית-מוסלמית הולכת ומקצינה גזענותם של היהודים הערבים. הקיצונים שבהם כבר אינם מכנים את עצמם "יהודים ערבים" אלא "ערבים יהודים".

הטעות הלוגית של התיאולוג אלכס לכיש
התיאולוג אלכס לכיש טוען ביהירות שהוא יצליח לשכנע לוגית כי "תורת משה אמת". ("חדשות בן עזר" גיליון 1202). כמובן שמה שלא הצליחו דורות של תיאולוגים מכל הדתות להוכיח גם הוא לא יצליח מפני העובדה הפשוטה שהוכחה כזו איננה יכולה להינתן.
התיאולוג לכיש פשוט טועה במושגים. אמונה אינה יכולה להיות לוגית. את קיומו של אלוהים לא ניתן להוכיח, וגם לא להפריך. האמונה היא תמיד במישור הערכים.
מאז שהסוסיפט פרוטגורס קבע ש"האדם הוא קנה המידה של הדברים" כלומר שכל הערכים הם סובייקטיבים ויחסיים, לא סוקרטס ולא דורות של פילוסופים ותיאולוגים אחריו הצליחו לסתור זאת.
יש להבדיל בין משפטי ערך למשפטי עובדה. יש להבדיל בין המושגים "טוב ורע" לבין "אמת ושקר".
טוב ורע הם תמיד סובייקטיביים ויחסיים. איך היה אומר ישעיהו ליבוביץ: מה זה טוב? טרומפלדור אמר: 'טוב למות בעד ארצנו!' וברדיו אומרים: 'קוקה קולה זה טוב.' אז מה יותר טוב למות או קוקה קולה?"
משפטי עובדה ניתן לבדוק אמפירית ואובייקטיבית. אמת זו התאמה בין טיעון למציאות.
את קיומו של אלוהים לא ניתן לבדוק אמפירית ואובייקטיבית ולכן הוא במישור הערכים שהם כולם סובייקטיביים ויחסיים, לכן כל אדם מאמין באל אחר, וגם בתורת משה אחרת.
שונה תורת משה לפי הרמב"ם המאמין בייחוד האל שאין לו דמות ואין לו צורה, מתורת משה לפי משה די ליאון המאמין בשכינה המחולקת לעשר ספירות והכוללת את אלוהים, העולם, והאדם.
שונה תורת משה השומרונית מתורת משה הקראית.
שונה תורת משה בתורתו של שאול התרסי, מתורת מוסה על פי מוחמד בן עבדאללה ואמינה. המתמטיקה והלוגיקה משותפים לאדם, האמונה לא.

"יש רעיונות שהם כל כך מטופשים,
שרק אינטלקטואלים יכולים להאמין בהם."
ערביה-מוסלמית ממזרח ירושלים (אל-קודס הכבושה בשפתה), תלמידת בצלאל, ציירה בפוטושופ את דמותו של בנימין נתניהו כשחבל כרוך לצווארו.
נשיא בצלאל, הפרופסור הגמור עדי שטרן, אמר שלדעתו "העבודה בהקשר הפנים-אקדמי, אינה הסתה, אלא הבעת עמדה, שאגב אינה ברורה (לו) כלל ועיקר." (הארץ, גלריה 14.12.16)
כשקוראים זאת אי אפשר שלא להיזכר במשפט הנכון כל כך של ג'ורג' אורוול: "יש רעיונות שהם כל כך מטופשים, שרק אינטלקטואלים יכולים להאמין בהם."
מה יש פה להבין? הערביה-המוסלמית-הגזענית שואפת לכרוך חבל על צווארו של נתניהו כסמל לשאיפתה לכרוך חבל על צווארם של כל היהודים בארץ ישראל, כדברי מוחמד באמנת החמאס וכדברי המופתי של אש"פ. את שאיפתה זו היא מביעה באיוריה. מה כאן לא ברור?
בטוחני שאם מישהו היה מצייר תמונה של אבא של מאזן או אחמד טיבי עם חבל על הצוואר היה הפרופסור הגמור מבין מני וביה את הכוונה.
מה שלא מבינים הערביה-המוסלמית הגזענית, והפרופסור הגמור עדי שטרן, הוא שהציור של נתניהו עם חבל התלייה אינו פוגע בו, אלא מעלה דווקא את הפופולאריות שלו.

חנוך ברטוב – יהודי, ציוני, ישראלי
בכתבה של דניה מיכלין עמיחי על חנוך ברטוב ז"ל ("חדשות בן עזר" 1202) עצוב היה לקרוא את הכותרת: "חנוך ברטוב-יהודי-ציוני-ישראלי", ואת ה"אני מאמין" שלו: "אני יהודי, וכיוון שאני יהודי אני ציוני, וכיוון שאני ציוני אני ישראלי" – בשעה שהוא נותר לבדו בארץ ובניו כבר אינם ציונים ואינם ישראלים, וככל היורדים החילוניים ספק גם אם יהיו יהודים. דור אחד של ציונות בלבד. הרבה מילים יפות וחזרה לגולה.

החוצפה של דורית זילברמן
דורית זילברמן רוצה ליחצן ספר חדש שכתבה על חיי משפחתה, כדי למכור את ספרה היא פורשת את סיפורה המשפחתי, בעלה לשעבר מנחם זילברמן ירד לאמריקה כנהג מונית, ואחריו ירדו מהארץ גם שלושת ילדיה.
כדי למכור את ספרה היא קובעת: "זו חרפה שישראל מבריחה ממנה את הדור הצעיר."
כמובן, ישראל היא האשמה בירידת ילדיה, ולא החינוך שהיא נתנה להם. (ידיעות 28.11.16)

המנון הפת"ח תנועתו של אבא של מאזן
הטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלסטינית הביעה תמיכה בתנועת פת"ח במהלך ימי הוועידה השביעית של התנועה, שנערכה לאחרונה.
במשך כל ימי הועידה שידרה הטלוויזיה שיר שמשבח את פיגועי הטרור והרצח שביצעה תנועת פת''ח.
השיר אומר כי "השבועה" של פת''ח היא "לשחרר את המדינה מידי הציונים", וכי מטרה זו תושג באמצעות אלימות, טרור, ורצח: "פלח את חזה האויב, פלח / "תירה (במקלע) ובתותח / "איש פת"ח... יורה במרגמה ובמקלע / תירה, הו משגר, תירה!"
השיר מתפאר בביצוע של הפת"ח את הפיגוע הפלסטיני הראשון נגד ישראל – הניסיון לפוצץ את מוביל המים הארצי בשנת 1965 (לפני "הכיבוש"). בתאריך זה עורך תמיד הארגון את חגיגות יום השנה שלו.
מעניין מה אומרת המהגרת הבלתי חוקית מבריה"מ (לדעת הערבים) גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון) על מילות השיר של בני בריתה, המברך את התנועה על כך שהיא מלמדת את אנשיה את ערכי האלימות: "אין לי אהבה אחרת מלבד אהבת הרובה / קול הרובים מרנין אותנו / כדורים, נגנו לנו."
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/851/292.html?hp=1&cat=875&loc=10

ומי שר את המנון תנועת הפת"ח ומייצג אותה בישראל?
איימן עודה, יושב ראש הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) נאם בוועידת הפת"ח השביעית ברמאללה בה נבחר מחדש ראש התנועה אבא של מאזן לראש הרשות הפלישתינאית.
עודה בנאומו הגדיר את הקשר בין מפלגתו לפלישתינאים, ציטט משירי דרוויש, קרא להפלת נתניהו, וכינה את ירושלים המזרחית בירת פלסטין.
עודה הגדיר עצמו בנאום כחלק מהעם הפלסטיני ואמר: "אני קורא לכם בשם הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) לאחדות לאומית פלסטינית."
במשך הנאום כולו הקפיד יושב ראש הרשימה המשותפת שלא לומר את המילה "ישראל". "אנחנו", אמר עודה, "הקמנו את הרשימה הערבית המשותפת בשביל שנוכל להפעיל את כל כובד משקלנו בסיוע לעם הפלסטיני."
בנאומו הביע עודה את תודתו לאבו מאזן על שליחת הכבאים הפלסטינים: "אנחנו מודים על כל יד פלסטינית שכיבתה את הכרמל. זה לא רק מסר לאומי אלא מסר פוליטי עמוק."
הוא ציטט משירו של המשורר הקניבל מוחמד דרוויש – "מחיפה אנחנו מתחילים" – המבטא את הרצון הפלסטיני לשוב לחיפה ולגליל.
את הנאום, שהופסק מיספר פעמים במחיאות כפיים מהקהל, סיים עודה בתקווה ואמר: "אנחנו מקווים שבוועידה השמינית של פתח' נהיה אתכם בירושלים המזרחית בירת מדינת פלסטין."
הקהל הגיב בקריאות: "לירושלים הולכים מיליוני שהידים."
ראש הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) לא ייצג את הכנסת בועידת הפת"ח, אלא מייצג את תנועת הפתח' בכנסת ישראל, וזאת בשעה שתנועת הפת"ח וראשה אבא של מאזן אינם מתירים בכלל לאחמדים לפעול בתחומם.
http://rotter.net/forum/scoops1/364095.shtml

הנשיא ראובן ריבלין מוקיר את המורדים
וממשיך לסרב להנציח את ההרוגים
לקראת הוצאת מהדורה חדשה של ספרו "אלטלנה" נדרש שלמה נקדימון לסיפורם של חמשת לוחמי האצ"ל – יעקב מרידור שהיה סגנו של מנחם בגין בתקופת האצ"ל, אליהו לנקין מפקד "אלטלנה", הלל קוק ראש הלובי של אצ"ל בארצות־הברית שרכש את אלטלנה, בצלאל עמיצור חבר מפקדת האצ"ל שפעלה בתאום עם מערכת הביטחון על מיזוג אצ"ל בצה"ל, ומשה חסון מפקדם של סניפי אצ"ל באזור השומרון – שהמטה הכללי ביקש להאשימם בבגידה במולדת.
בדיקתו של נקדימון העלתה שהחמישה כלל לא הועמדו לדין, והוא פנה עם ממצאיו לצה"ל וביקש לבדוק אפשרות של אמירה מטהרת לחמישה. לאחר בדיקת מחלקת ההיסטוריה של צה"ל נתקבלה התשובה הרשמית לפיה הם חפים מפשע ו"הוסר מהם כל כתם". ("ידיעות" 5.12.16)
תשובת צה"ל מוזרה בלשון המעטה.
ודוק: העובדה שהם לא הועמדו לדין אינו מעיד על חוסר אשמה. בכל מדינה בעולם אדם העושה פוטש מזוין בעת מלחמה מועמד לקיר. נכון שבן גוריון העדיף לא למצות עם אנשי האצ"ל את הדין. אבל זה אינו מעיד על כך שהם חפים מפשע.
"התרגשתי, כפשוטו, לראות שכדי כך הגיעו הדברים כשגאלת לאחרונה את שמם הטוב של חמישה מלוחמיו הבכירים של אצ"ל," כתב נשיא חצי המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, לשלמה נקדימון, שפעל לטיהור שמם של השותפים להבאת אניית הנשק "אלטלנה", ולאי מסירתה לצה"ל. "כמי שחונך על ברכי תורת ז'בוטינסקי ועל אדני מנהיגותו של בגין, 'אלטלנה' היא עבורי צלקת אותה אשא בלבי כל חיי."
כזכור בדיוק במילים אלו תירץ נשיא חצי המדינה מר ראובן ריבלין את סירובו להנצחת זכרם של שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל.
לדידו של נשיא חצי העם יש להנציח את אנשי האצ"ל שערקו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור, אבל לא את חיילי צה"ל שהם הרגו.