אווה אילוז בדמותו של מרטין לותר
על אווה אילוז, ילידת מרוקו שנהפכה בארץ לגזענית אנטי אשכנזית, אנטי יהודית, ואנטי ציונית כבר כתבתי לא אחת:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00918001.pdf
והנה ל"הוגת הדעות" אילוז יש תיזה חדשה: "העם היהודי עובר קרע שאולי לא יתאושש ממנו." (אווה אילוז, "רעידת אדמה בעולם היהודי", "הארץ", 30.12.16)
טראמפ (שהכריז: "ישראל תהיי חזקה!" – ולא: "ערבים מוסלמים היו חזקים!") הוא לדידה של אילוז התגלמות אירופה הפשיסטית של שנות השלושים ותומכים בו ניאו-נאצים, תומכי הקוּ קלוקס קלאן ומעריצי היטלר. והחמור מכל לדידה: בפעם הראשונה היהדות הדתית מצדדת בו ובכך לפירושה היא מצדדת בקבוצות אנטישמיות.
ישראל, היא טוענת, ביחד עם היהדות הדתית, מעניקים לגיטימציה לאנטישמים.
"כיום," כותבת אילוז, "רק היהודים הליברלים במדינת ישראל וברחבי העולם רשאים לראות את עצמם כלוחמים הלגיטימיים באנטישמיות." היא, אילוז, כמובן (רק כאן) נגד האנטישמיות כנציגת היהודים הליברלים.
והנה הופכת אילוז מ"הוגת דעות" פרשנית בלבד להיסטוריונית ואף נביאה. את החלק ביהדות התומך ב"אנטישמיות" (כלומר בטראמפ) היא ממשילה לכנסייה הקתולית לפני שמרטין לותר קרא תיגר עליה, ואילו את עצמה כנציגת היהודים "המחוייבים לזכויות אדם" היא ממשילה למרטין לותר.
יש לצעוק, קובעת אילוז, את דברי לותר שאמר: "כאן אני עומד, איני יכול יותר!"
נניח לרגע את ההשוואה המתבקשת בין האנטישמיות של חלק מתומכי טראמפ לאנטישמיות של חלק מתומכי קלינטון, השוואה שלא ברור בה מיהו האנטישמי הגדול יותר, אבל התנאות אילוז בדמותו של לותר מגוחכת ורק מדגישה את הפיליסטיניות שלה.
ב-1543 כתב התיאולוג הגרמני מרטין לותר חיבור בשם: "על היהודים ושקריהם" –
(Von den Juden und i(h)ren Lügen)
– בו הוא מטיף לרדיפה קשה ואכזרית של היהודים. לותר קרא לשריפת בתי כנסת ובתי ספר, השמדת ספרי תורה וסידורי תפילה, התלמוד ושאר ספרי הקודש, הטלת איסור על דרשות של רבנים, הריסת בתים והחרמת נכסים וכספים.
לותר טען, שאין לגלות רחמים או התחשבות כלפי היהודים,‏ יש למנוע מהם את הגנת החוק,‏ ולגייס את "התולעים הרעילות ומטילות הארס" הללו לעבודות כפייה או לגרש אותן אחת ולתמיד.
לדעת חוקרים רבים, ספר זה הינו ציון דרך משמעותי בהתפתחות האנטישמיות המודרנית. ארבע-מאות שנה לאחר מכן, השתמשו הנאצים בהוצאה מחודשת של הספר, בהפגנות הראווה בנירנברג שאירגנו גבלס ואלברט שפאר, עבור היטלר. הספר נישא בידי המפגינים והוצג לראווה. למו"ל העיתון הנאצי "דר שטירמר" ניתן עותק ראשון של הספר כאות הוקרה.
בעצם זה היה צפוי. אילוז המזדהה עם תומכי האיסלמו-נאציזם הקוראים לחיסול מדינת ישראל והשמדת היהודים בעולם (אמנת החמאס סעיף 7, ודברי המופתי של אש"פ) מביאה את עצמה גם להזדהות עם האנטישמי מרטין לותר.
מעניין שגם הגזען האוטו-אנטישמי אברהם בורג בספרו "הנה ימים באים", אומר על עצמו: ""אני יהודי פרוטסטנטי"! (עמ' 142).
בשנאת ישראל מתאחדים אווה אילוז ואברהם בורג עם מייסד הזרם הנוצרי-פרוטסטנטי האנטישמי מרטין לותר. שניהם יאים למורם.
לסיכום עצה: במקום להציג את עצמה באורח פתטי כמרטין לותר מן הראוי שאילוז תרכז את האנרגיה שלה למען מולדתה מרוקו.
מן הראוי מבחינתה כ"ליברלית" ו"לוחמת חופש", שתצא למאבק נגד הכיבוש המרוקאי של סהרה הספרדית, ונגד הכיבוש הערבי של מרוקו עצמה.
שתילחם למתן זכות חופש וריבונות לבֶּרְבֶּרִים, הכבושים ע"י הערבים, המהווים את רוב אוכלוסיית מרוקו, וכמובן נגד הגזענות המוסלמית השולטת במרוקו ע"י המלך האבסולוטי שסיסמתו: אלללה, המלך, המולדת!
נראה אותה.

תיקון ספר לפני חצות
היות שאימי ז"ל היתה ילידת מינסק, ואבי ז"ל היה יליד פינסק ואביו (סבי שלא הכרתי) היה חייל בצבא הצאר בעת מלחמת רוסיה יפן, עשיתי לפני שנה סיור ברוסיה הלבנה.
סיכמתי מעל במה זו את עיקר רשמיי:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01069.php
לכן כשקראתי שיצא ספר חדש על רוסיה הלבנה: יניב איצקוביץ, "תיקון אחר חצות", ספר שזכה בפרס עגנון, ומועמד לפרס ספיר אצתי רצתי לקראו.
הספר קריא והעלילה קולחת. את 490 העמודים גמרתי מהר, אבל הספר השאיר אותי קצת במבוכה בגלל מופרכות הדמויות והעלילה.
תחילת הסיפור הזכירה לי את הספר "מיכאל קולהאס – קורותיו של סוחר סוסים כמורד במלכות", שם תובע אדם צדק, וטובע בים של דם. התחלה שהבטיחה רבות.
תמצית העלילה: אישה צעירה נשואה ואם לילדים מהעיירה מוטלה בפולסיה, פאני קייזמן, יוצאת להשיב את בעלה של אחותה שנטש אותה, או להשיג ממנו גט.
מצטרף אליה יהודי מבוגר שבעברו היה קנטוניסט – ילד שנחטף לצבא הרוסי.
בדרך נטפלים אליה ליסטים בני משפחה פולנית, ופאני, שהיתה בת שוחט ולמדה גם היא שחיטה יהודית כשרה, שוחטת אותם. עד הנה הכול סביר כולל התיאורים היפים של רוסיה הלבנה והיהודים שבה. וכאן מתחילה המוזרות.
ראש האוכראנה (המשטרה החשאית של הצאר זו שזייפה את הפרוטוקולים של זקני ציון שמשום מה אינם נזכרים בעלילה) המקומית רואה בפרשה זו סכנה לאומית (לא ברור למה ומדוע), ומתחיל לרדוף אחרי השניים.
במפגש ביניהם שוחטת פאני כמה מאנשיו, והיא ובן לווייתה ז'יז'ק נמלטים לחבר ילדות שלו שנחטף ממוטלה לצבא יחד עימו ובינתיים התנצר.
לאחר מרדף אחריהם מצד האוכראנה הם מגיעים לגדוד בו הם שרתו בעבר, שם מסתבר, היהודי ממוטלה, ז'ז'ק, מוחזק כ"אבא" דמות קדושה.
מסתבר שבעבר אותו נער ממוטלה שהפך לשליש הגדוד המציא למפקד הגדוד האכזר דמות אישה מפטרבורג המצטטת לו את דברי המלומד הסיני סון טסו בספרו "אמנות המלחמה" מה שמביא אותו להימנע ממלחמה וע"י כך ניצלו ממוות חייליו.
גם אחרי שנים רבות חיילי הגדוד (שהתחלפו בינתיים) העריצו אותו בעקבות זאת והפכו אותו למעין קדוש.
דומה שאין סיפור מופרך מזה. נער ללא כל השכלה מהעיירה מוטלה בקי לפתע באמנות המלחמה הסינית ונהפך ל"אבא", מעין קדוש פרובוסלאבי של הצבא...
דברים רבים נוספים במהלך העלילה נראים מופרכים ומוזרים.
את סוף העלילה לא אזכיר כדי לא לתת ספוילר לקורא העתידי.
אולי ההיכרות שלי עם ההוויה היהודית ברוסיה הלבנה היתה לי לרועץ. ייתכן שלקורא שאינו בקי בה העלילה והדמויות אינם נראים כל כך מופרכים ומוזרים. לי זה מאד הפריע.
כמה אני מתגעגע לדמויות היהודים האמינות של יהודי "תחום המושב" שיצרו שלום אש, שלום עליכם, או יצחק בשביס זינגר.
המחבר יניב איצקוביץ הוא אקטיביסט פרו-איסלאמי שהיה בכלא בגין סירוב לשרת בצה"ל, ויש הכותבים שהעלילה בספר היא אלגוריה למצב של ישראל, כלומר ל"כיבוש" היהודי.
מצטער, אני לא הבנתי שום אלגוריה כזו.
והיות ואיני מומחה לספרות אני מחכה לביקורת ספרותית של משה גרנות על הספר.
לסיכום רק הערה קטנה. יהודי פולסיה בני אומת האידיש הגדולה השתמשו ביידיש תמיד במילה "ארץ-ישרואל" ולעולם לא במושג "פלסטינה" ועוד בסמך וטית.

על האיסלם אמת ושקר – יוסף יואל ריבלין
במאמר מאת חנן זריף, "הקוראן, ספינת הדגל של ההתחדשות היהודית בארץ", ("הארץ" תרבות וספרות 23.12.16) קובע זריף שתרגומיו של יוסף ריבלין נעשו ב"שאיפה להבנה ולפיוס יהודי-ערבי."
יוסף יואל ריבלין (1889-1971) שתירגם לעברית בשלמותו את הקוראן. תרגום שמשום מה היה לדעת זריף "ספינת הדגל של ההתחדשות היהודית בארץ," תירגם ב-1932 גם את הספר "חיי מוחמד". שלהגדרתו "מיוסד על ספר תולדות חיי מוחמד מאת אבן השם". "סירת רסול אללה" (סיפור חיי שליח אללה) במקור של איבן יצחק, נולד 767 מהעיר אל-מדינה, שחיבורו אבד.
למה לא תירגם ריבלין תרגום מלא של הספר, אלא רק תרגום חלקי ה"מיוסד" על המלא?
פרופסור יוסף ריבלין החליט לא לתרגם את הספר בשלמותו, אלא רק חלקים ממנו, מפני שחשש להציג לפני הקורא היהודי-העברי את האמת על מוחמד ועל יחסו ליהודים שמא יגרום הפרסום לשנאת המוסלמים.
הספר ״חיי מחמד״ בעברית יצא לאור ב-1932, זמן קצר לאחר שפיכות הדמים של מאורעות תרפ"ט 1929, בהנהגת המנהיג המוסלמי-המופתי של ירושלים, מוחמד אל חוסייני.
האווירה הציבורית היתה קשה כלפי הערבים, ודווקא עקב כך, עשה יוסף ריבלין ניסיון להציג את מוחמד באור חיובי.
ריבלין צינזר, כלומר השמיט, את תיאור היהודים ע"י איבן הישאם – כשקרנים, בוגדים, רשעים וצבועים, והעלים את תיאורי האכזריות של טבח יהודי קורייטה ע"י מוחמד, הוא רק סיכם בקצרה שמחמד הרג את הגברים, ואת רכושם, והנשים והילדים, הוא חילק בקרב המוסלמים.
מובן מאליו שהעלמת האמת ע"י יוסף ריבלין לא הביאה לשינוי המציאות ולשינוי מדיניותו של המופתי מוחמד אל חוסייני שהקצין והלך בדרכו של מוחמד עד שהביאה אותו להזדהות עם היטלר.

רוני בר – הידד הגשמתי את חלומו של היטלר
המרכסיסט דב בר בורוכוב, מאבות תנועת הפועלים ומייסד מפלגת "פועלי ציון", חזה שעם ניצחון הציונות הסוציאליסטית, ערביי ארץ ישראל יתבוללו ביהודים ויתגיירו.
גרשום גוסטב שוקן המנוח, בעל עיתון "הארץ", שעלה מגרמניה, קרא גם הוא להתבוללות עם הערבים בהנחה שהם יתבוללו ביהודים, ויקימו "אומה ישראלית".
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2811572
בניגוד לתקוות בורוכוב ושוקן, המציאות היתה שונה. לא הערבים הם שמתבוללים ביהודים אלא להיפך, היהודים הם שמתבוללים במוסלמים. והסיבה לכך היא שדווקא יהודיות הן אלו שמתאסלמות ומתבוללות בעולם הערבי-מוסלמי. ההיפך כמעט ואינו אפשרי כי בגדול – אישה מוסלמית אינה יכולה לצאת עם יהודי ולהישאר בחיים.
ובעולם הגדול העם היהודי הולך ונעלם הולך ומתבולל. לפני חמישים שנה היו באמריקה שישה מיליון יהודים כיום יש כחמישה מיליון בלבד.
והנה, עמוס שוקן הולך בעקבות אביו ודוגל גם הוא בהתבוללות. התבוללות בארץ עם הערבים, ומחוצה לה התבוללות עם שאר העמים.
בעקבות סרט שעשה יואב לימור על בעיית ההתבוללות והאובדן של כמאה אלף יהודים בשנה, שיסה בו שוקן את כתבו רוגל אלפר ("חוכמת מסכן (באמת) בזויה") שהישווה את לימור להיטלר. ובנוסף פרסם שוקן מאמר דעה נוסף בשם "למה התבוללתי". הכותבת, רוני בר, מתנאה בצדיקותה.
"אני רוני בר, נכדה לסבתא שהיתה ניצולת אושוויץ --- זכרם של הורי סבתי שנרצחו באושוויץ בגלל רדיפה גזענית מצווה עליי לקדם אחווה ושוויון בין עמים. ילדיי (שייוולדו עם בן זוג צרפתי-גוי) יהיו בני תערובת עתידיים, והם יהיו תשובתי להיטלר." (רוני בר, "למה התבוללתי", "הארץ" 27.12.16).
ובכן רוני בר בצדקנותה המרובה קצת התבלבלה. התשובה להיטלר עליה היא מדברת היא בעצם הגשמת חלומו, שהוא: היעלמות העם היהודי מן העולם.
רוני בר מאושרת – הידד הגשמתי את חלומו של היטלר!
אך האם זו גם הגשמת חלומה של הסבתא שניצלה, ושל הוריה שנספו באושוויץ?

השקרים של ג'ון פורבס כהן קרי
בנאום שנמשך יותר משעה, שטח מזכיר המדינה של ארצות הברית את טענותיו כלפי ישראל, הציג את העקרונות לפיהם יושג שלום בין ישראל לפלסטינים, ותוך כך אמר את השקרים הבאים:
השקר הראשון: "חזון שתי המדינות". כרגע מבחינה אמפירית יש שלוש מדינות. מדינת היהודים – ישראל, מדינה ערבית-מוסלמית-סונית בעזה בהנהגת החמאס, ומדינה ערבית-מוסלמית-סונית בעבר הירדן הלא היא "מדינת עבר הירדן".
כהן-קרי תובע הקמה של מדינה ערבית-מוסלמית-סונית נוספת ביו"ש. כלומר חזון ארבע המדינות, שלוש מדינות ערביות-סוניות, ומדינה יהודית אחת.
השקר השני: אנחנו רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית. מדינת היהודים ישראל יכולה להיות או דמוקרטית או יהודית, לא שניהם ולא בשלום. מעניין שכהן-קרי כולל במניין הערבים במדינה המהווים סכנה לדמוקרטיה את מניינם בעזה כלומר הנסיגה שנומקה על ידו בגלל הדמוגרפיה איננה נחשבת כלל לדידו.
לעומת מדינת היהודים-ישראל יכולה המדינה הערבית-מוסלמית-סונית להיות אליבא דכהן-קרי גם לא דמוקרטית. על כהן-קרי היה לומר שהוא דורש מכל המדינות הערביות-מוסלמיות- סוניות להיות דמוקרטיות כי בלעדי הדמוקרטיה לא ייכון שלום. אבל הוא לא אמר זאת כמובן.
השקר השלישי: מדינה ערבית מפורזת. כיצד תהיה המדינה הערבית מפורזת ללא צבא ישראלי היושב על איזור ישראלי ריבוני. אין מצב כזה. כל איזור שממנו ייסוג צה"ל לא ישאר מפורז.
השקר הרביעי: ירושלים תהיה בירת שתי המדינות: "חופש הדת יובטח לכל המאמינים." חלוקת ירושלים עם גבול באמצע תהפוך מיידית את ירושלים לעיר דוגמת חאלב. מצב מלחמה יום יומי יהיה בה בין עשרות ארגונים כמו בחאלב, ולא יהיה בה חופש דת.
השקר החמישי: אובמה מחוייב לביטחון ישראל. נסיגה לגבולות 67' (גבולות אושוויץ), חלוקת ירושלים והפיכתה לחאלב, אינן מחוייבות לביטחון ישראל אלא מחוייבות להפקרת ביטחון מדינת ישראל. נכון, אובמה תרם גם לביטחונה של ישראל אבל עתה הוא נוהג בדומה לפרה, נתן את החלב ובועט בדלי.
ונניח, ורק נניח – שמדינת ישראל היתה חותמת על הסכם כהן-קרי עם אבא של מאזן, איזה ערך יש להסכם אם שעה אחרי נסיגת צה"ל, אבא של מאזן יאבד את השלטון. הרי הוא שולט רק מכוחו של צה"ל. אז איזה ערך יש להסכם שכזה?

ג'ון פורבס כהן קרי – אובססיביות של משומד
המזרח התיכון עולה בלהבות במלחמת עולם סונים מול שיעים. למעלה מחצי מיליון הרוגים מיליונים של פליטים חורבן והרס של ערים בסוריה, עיראק, תימן, ניגריה ועוד.
כיצד נסביר שלמזכיר המדינה של ארה"ב אין תוכנית שלום לאותה מלחמה נוראית? כיצד נסביר שמזכיר המדינה של ארה"ב אינו מקדיש את ימיו ולילותיו למען השגת שלום בין הניצים הסונים והשיעים?
ההסבר פשוט, המאבק בין הסונים לשיעים אינו קשור ליהודים.
ג'ון כהן קרי אוחז באובססיה משיחית – היהודים.
סבו וסבתו מצד אביו, פריץ ואידה כהן, היו יהודים ילידי העיירה בניש בצ'כיה (אז חלק מאוסטרו-הונגריה). ב-1896 עברו בני הזוג לווינה, ובשנת 1900 החליטו לשנות את שמם לפרדריק ואידה קרי על מנת להסתיר את יהדותם. בשנת 1901 המירו רשמית סביו את דתם לנצרות קתולית.
ג'ון פורבס כהן-קרי נושא רוח יהודית משיחית המלובה ע"י אובססיביות משיחית של משומד.
תופעה זו אינה חדשה, למעשה היא די שכיחה בהיסטוריה היהודית, המכירה משומדים רבים ששירתו באובססיביות את אויבי ישראל.

כיצד ניתן למנף לטובת ישראל את החלטת מועצת הביטחון
מו"מ על גבולות 67' – בין 4 ליוני 67' עד 11 ליוני 67'
הכרה בירושלים כבירת ישראל
אני כותב כאן את מה שכתבתי על ניצול החלטת האיחוד האירופי בגיליון 859 מיום 25.7.16 אין צורך לחדש כמעט דבר.
לא ברורה לי התנגדות ישראל למו"מ על בסיס גבולות 67'. אם היה לישראל שר חוץ במשרה מלאה היה עליו להכריז כי מדינת ישראל מכירה בגבול 67' והיא תנהל משא ומתן לפשרה בין גבולות ה-4 ביוני 67' לגבולות ה-11 ביוני 67.' *
בינתיים צריך לומר: ישראל מודה למועצת הביטחון של האו"ם על כך שסוף סוף הכיר בגבולות 67' ובמיוחד בכך שירושלים (המערבית) נכללת בתחום מדינת ישראל. לאור הכרה היסטורית זו ישראל דורשת מכל מדינות העולם להעביר את שגרירויות מדינות האיחוד לירושלים (המערבית).
יש לשנות את מדיניות ארה"ב המסרבת להכיר בירושלים כבירת ישראל ומסרבת אפילו לרשום בדרכון יהודים שנולדו בירושלים –  מקום לידה: ירושלים ישראל. על טראמפ להעביר מיידית את השגרירות לירושלים ללא קשר להחלטות אחרות.
* הכפר העלאווי רג'ר סופח לישראל לפי בקשת תושביו רק בדצמבר 67.

הרב יגאל לוינשטיין – אובססיביות של סוטה
יגאל לוינשטיין שוב מתבטא נגד קהילת הלהט"ב. ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי, הרב יגאל לוינשטיין, שנאלץ להתנצל בקיץ האחרון על דבריו – לאחר שכינה הומואים ולסביות 'סוטים'. חזר על דבריו וכינה שוב את חברי הקהילה 'סוטים'.
בשיעור שהעביר במכינה הוא שב וביטא את עמדתו על קהילת הלה"טבים – והתלונן שזוג "סוטים" שחיים ביחד הם המדריכים ליהדות.
"מישהו אמר לי שאין לו אומץ," הוסיף הרב לוינשטיין. "אמרתי לו תראה, בשביל זה המציאו את הסוטים, תראה איזה אומץ יש להם. תלמד מה זה אומץ מהאנשים הכי הזויים בעולם. חיים את הדבר הכי שפל ומסתובבים ברחובות ירושלים זקופי קומה. אמרתי, אתה יודע מתי תגיע לדרגה שאתה מאמין ביהדות ולא מתבייש, כשאתה תוכל להסתובב באמצע דיזנגוף בתהלוכה עם תפילין על הראש וציצית. בשביל זה המציאו אותם, בשביל שנלמד מה זה גאווה. אם הזבל שבזבלים יכול ללכת גאה קל וחומר הקודש שבקודש. בלי 'מה יגידו' ובלי כלום. צריך להחזיר את האומץ חזרה למקום של הקדושה."
http://rotter.net/forum/scoops1/370950.shtml#1
מכיוון שידוע במחקר שהומואים לטנטיים הם ההומופובים הקשים ביותר, יש להתנות את המשך קשריו של לוינשטיין עם חיילי צה"ל ומוסדותיו בשליחתו לטיפול פסיכולוגי שיאפשר לו לקבל את ההומוסקסואליות שלו, ולרפא את ההומופוביה שלו.
ללא ריפוי אסור שיהיה לו כל מגע עם חיילי צה"ל.

צאיב עריקאת – אין מאיימים על יונה ביין
בתשובה לשאלת היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס על התגובה הפלסטינית במקרה של העברת השגרירות האמריקנית לירושלים או סיפוח גושי התנחלות חדשים, ענה לה צָאאִב מֻחַמַּד צָאלח עריקאת, חבר הועד המרכזי של פת"ח: "אנו נבטל את ההכרה של אש"פ בישראל."
אוי ויי, ממש איום חמור. אש"פ יבטל את ההכרה שלו במדינת ישראל. ואו, באמת מפחיד.
מר עריקאת שכח אולי לרגע שההיסטוריון (מכחיש השואה) והתיאולוג האיסלמו-נאצי ("היהודים טמאים ומטמאים"), ד"ר אבא של מאזן, מכריז כל הזמן שהוא לעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית (אלא רק כערבית-מוסלמית) – אז על איזו ביטול הכרה הוא מדבר ומאיים?
האיום הזה מלמד כנראה את בקיאותו של עריקאת בתחום אחר של החיים ולכן נזכיר לו את האימרה העממית מאותו תחום: אין מאיימים על יונה ביין.

פתרון תעלומת היעלמות ילדי תימן *
בעקבות גילוי המסמכים של ועדות החקירה על היעלמות יהודי תימן, המזרח, הבלקן, ואשכנז, נפתרה סוף סוף התעלומה.
מסתבר שראשי עדת יהודי תימן בשיתוף עם רופאים ואחיות תימניים, מכרו את התינוקות הנחטפים למופתי הגדול מוחמד אל חוסייני שטיפח את מיתוס "הרחם הערבייה" ו"החרם הערבי".
* כמובן שזו תיאוריית הבל אבל היא לא יותר מופרכת מהתיאוריות המקובלות של המצפים להררי כסף, תיאוריות המדברות על מכירת תינוקות לנשים אשכנזיות עקרות או לניסויים רפואיים.