מֵאַחַר שֶכְּבָר לִפְנֵי יוֹמַיִם רוּחַ עַלִּיזָה
כָּאן תָּקְפָה אֶת חוֹגְגֵי סִילְבֶסְטֶר בְּאַרְצֵנוּ
נָא לִסְלֹחַ לָנוּ אִם נַרְבִּיץ אֵיזוֹ גְמִיזָה
עַל הַטְּרֶנְד הַזֶּה הָעָט עַל כָּל מוֹשְבֵי לֵצֵינוּ.

אֵין לָנוּ דָבָר כְּנֶגֶד חוֹגְגָיו שֶל רֹאש
הַשָּנָה הָאֶזְרָחִית, מִנְהָג הַמִּתְחַיֶּה פֹּה
כָּל שָנָה. הֵן כָּל צַדִּיק, כְּפִי שֶמַּרְבִּים לִדְרֹש,
בֶּאֱמוּנָתוֹ (אוֹ אִי-אֱמוּנָתוֹ) יִחְיֶה פֹּה.

וַאֲפִלּוּ לֹא כָּל-כָּך צַדִּיק – גַּם אִם בִּלָּה
בִּמְסִבַּת רֵעִים מְמֻסְטָלִים מִשְּלוּק אוֹ שְנַיִם
יֶעֱרַב לוֹ וִיבֻסַּם (מִשְּנַאפְּס). אֵין כָּל עִלָּה
לְעוֹרֵר עָלָיו כָּאן סְעָרָה בְּכוֹס שֶל מַיִם.

אַךְ לַמְרוֹת שֶאֵין, סְטָטִיסְטִית, אַף סִכּוּי קָטָן
שֶמָּא גַּם פְּרוֹמִיל אָחוּז מֵחוֹגְגֵי סִילְבֶסְטֶר
מוּדָעִים לְזֶהוּתוֹ שֶל זֶה אֲשֶר נִתַּן
שְמוֹ לְחַג זֶה – לֹא אֲנַחְנוּ נִבְחֲנֵם כְּטֶסְטֶר.

אֶלָּא שֶאוֹתוֹ סִילְבֶסְטֶר אַפִּיפְיוֹר הָיָה
וְרָחוֹק, כְּיֶתֶר עֲמִיתָיו לַכֵּס בְּרוֹמָא,
מֵחִבַּת צִיּוֹן וּבְנֵי עַמָּהּ, וְלוּא חָיָה
בְּיָמֵינוּ וְהִפְלִיג מִשָּם מִזְרַח-דָּרוֹמָה

עַד לַ"טֶּרָה סַאנְטָה" וְרָאָה פִּתְאֹם, בְּצַ'אנְס,
אֵיךְ אוֹתָם הֶבְּרֵאוֹס, כְּמוֹ בַּחַאפְלָה בִּכְפַר קָנָה
(יוֹחָנָן ב', פָּסוּק א') חוֹגְגִים בִּטְרַאנְס
אֶת חַגּוֹ – מִיָּד הָיָה חוֹזֵר הַוָּתִיקָנָה

וּמוֹדִיעַ לִנְתִינָיו בַּ"קוּרִיאָה רוֹמָאנָה",
הֶגְמוֹנִים וּבִישוֹפִים וּשְאַר צֹאן מַרְעִיתָם:
"רַבּוֹתַי, לֹא יְאֻמַּן, מַמָּש פָאטָה מוֹרְגָאנָה,
הַכּוֹפְרִים, שֶשְּנוֹת אַלְפַּיִם לֹא קֵרְבוּ אוֹתָם

אֶל דָּתֵנוּ הַקְּדוֹשָה וְנֹעַם מִנְהָגֶיהָ
וְלֹא פַּעַם, בְּשֶל כָּךְ, נִצְלוּ עַל הַמּוֹקֵד,
דַּוְקָא בְּאַרְצָם, בֵּין מוֹעֲדֶיהָ וְחַגֶּיהָ,
מַתְחִילִים, שֶבַח לִכְּרִיסְטוּס, פֶּתַע לְרַקֵּד

כְּמוֹ אֲבוֹתֵיהֶם סְבִיב עֵגֶל-הַזָּהָב מִקֶּדֶם
בֶּחָגָּא שֶלָּנוּ הַקָּרוּי סוֹפְסוֹף בִּשְמִי.
לֹא, כְּשֶאֻכְלוּסְיָה זוֹ מִתְבַּסֶּמֶת וְרוֹקֶדֶת
בְּלֵיל-חַג זֶה, גַם אִם הוּא אֶצְלָם לֹא חַג רִשְמִי

אֵין זֶה מִסִּבָּה דָתִית (שֶלֹּא תְהֵא אִילוּזְיָה
מִיסְיוֹנֶרִית מֵעֵין זֹאת מַטְעָה אֶתְכֶם, בָּנַי),
אֶלָּא מַאי? לְאַט-לְאַט, כְּמִין טִפְטוּף אִינְפוּזְיָה
זֶה חוֹדֵר לָהֶם לַוְּרִיד וּכְבָר רוֹאוֹת עֵינַי

אֵיךְ צְעִירֵיהֶם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
שֶל אֲבוֹתֵיהֶם וְעִבְרִיתָם הִיא פְּגָם וּצְרָם,
אֵיךְ יַהֲדוּתָם מִיּוֹם לְיוֹם פּוֹחֶתֶת, Gloria
in Excelsis Deo(תְּהִלָה לָאֵל הָרָם),

אֵיךְ יוֹצְאִים הֵם מִגִּדְרָם, כַּמִּתְיַוְנִים שֶל פַּעַם,
כְּמֻכֵּי דִּבּוּק: לְהִתְאַמְרֵק, לְהִתְאַנְגְּלֵז,
אֵיךְ הֵם מְחַקִּים כְּתֻכִּיִּים כָּל חֹסֶר-טַעַם
רַק מִשּוּם שֶגַּ'אנְק זֶה מְיֻבָּא מֵעַם לֹעֵז.

אֵיךְ כָּל טְרֶנְד ווּלְגָרִי כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בּוֹלֵעַ
בְּעִתּוֹנוּתָם הַמַּצְהִיבָה מִדְּחִי לִדְחִי,
אֵיךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶלָהֶם בְּזִבּוּלֶיהָ
מַלְעִיטָה אוֹתָם שָם בַּקְּלוֹקֵל וּבַשִּטְחִי.

לֹא שֶעֶצֶם הַמּוּתָג 'נִשְפֵי סִילְבֶסְטֶר' פְּרוֹפֶּר
בִּמְקוֹמוֹ שֶל 'לֵיל סוֹף הַשָּנָה הָאֶזְרָחִית'
יֵש בּוֹ נְטִיָה נוֹצְרִית, אַךְ שִׂימוּ עַל הַסְּטוֹפֶּר
עַיִן צוֹפִיָּה וּתְגַלּוּ כַּמָּה מַפְחִית

כָּל שָלָב כָּזֶה שֶל חַקְיָנוּת קוֹסְמוֹפּוֹלִיטִית,
כָּל סִימְפְּטוֹם כָּזֶה שֶל הִתְבַּטְּלוּת בִּפְנֵי הַגּוֹי,
אֵיךְ הוּא מְקַזֵּז בָּם עַד בִּטּוּל כָּל מָאסָה קְרִיטִית
אֶת עַצְמִיּוּתָם שֶקּוֹדְמֵיהֶם סֵרְבוּ – אֲבוֹי! –

לְוַתֵּר עָלֶיהָ בִּסְפָרַד, פּוֹלִין וְרוֹמִי
וְשִלְּמוּ עַל כָּךְ מְחִיר יָקָר עַד בְּעָתָה
בְּמַסְּעֵי-הַצְּלָב, בָּאִינְקְוִיזִיצְיָה, בַּפּוֹגְרוֹמִים,
בִּדְבֵקוּת שֶגַּם אוֹתָנוּ, רוֹדְפֵיהֶם, הִכְּתָה

לֹא אַחַת בְּתַדְהֵמָה עַל אֹמֶץ קְשִי-הָעֹרֶף,
עַל גַּאֲוָתָם עַל כָּךְ שֶהֵם זֶה מַה שֶּהֵם,
עַל הַהַקְרָבָה הַזֹּאת, דּוֹרוֹת, שֶלֹּא לְצֹרֶךְ
שוּם עִנְיָן חָמְרִי, רַק הִצָּמְדוּת לְשָרְשֵיהֶם.

וְכַיּוֹם, שֶכָּאָמוּר רוֹקְדִים הֵם סְבִיב כָּל עֵגֶל,
לֹא רַק שֶל זָהָב, גַּם שֶל הַזּוֹל הַמְּסַנְוֵר
בְּאָרְחוֹת זָרִים וּמְאַמְּצִים שַלָּט וָהֶגֶה
שֶל סִגְנוֹן-חַיִּים בְּאוֹקְסְפוֹרְד סְטְרִיט אוֹ טַיְמְס סְקְוֶר

וְטוֹפְחִים עַל שְכֶם עַצְמָם בְּנַחַת: הוֹפָּה-הוֹפָּה,
שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעֵינוּ, מַה נָּאֶה וּמַה קּוֹסֵם
כָּאן לִהְיוֹת סְנִיפָהּ הַלֶּבַנְטִינִי שֶל אֵירוֹפָּה
וּשְלוּחָה בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט שֶל מַר אַנְקְל סֶם, –
מִסְתַּבֵּר כִּי גַם אִם הֵם אֵינָם עוֹד אֶוַנְגֶּלִים
מַשֶּהוּ מִקְּשִי-עָרְפָּם שֶל קוֹדְמֵיהֶם נוֹשֵר,
מַה שֶּיְּאַפְשֵר לָנוּ בְּבוֹא הַיּוֹם, נִדְמֶה לִי,
לַהֲפֹךְ אוֹתָם לַעֲרֵלִים מִזַּן כָּשֵר.

כָּךְ שֶגַּם אִם אָנוּ סַבְלָנִים מְאֹד אֵינֶנּוּ
וְאִם עַד שֶיִּשְתַּמְּדוּ כָּלִיל יִקַּח עוֹד זְמַן
אַל יֵאוּש, בָּנַי, מְלַאכְתֵּנוּ, לְשִׂמְחַת לִבֵּנוּ,
נַעֲשֵׂית שָם, מָה אִירוֹנִי, בִּידֵיהֶם עַצְמָם..."

אהוד: הרשה לי להעיר לך שאינני מצטרף לקינה שלך. מעולם לא חיו כל כך הרבה יהודים שדוברים וקוראים וכותבים עברית, וחופשיים תרתי משמע, על אדמתם, כמו בישראל. כיום, בתחומים רבים, יכולים הגויים באירופה ללמוד מאיתנו וגם לקנא בנו בעוד ארצותיהם נעשות יותר ויותר מוסלמיות ומאבדות את זהותן ה"נוצרית". ובוודאי שאין כל חשש שנאבד בישראל את לאומיותנו הישראלית ואת זהותנו היהודית לטובת "נוצרים".