הפסקת חיים כשלעצמה היא חסרת משמעות מבחינה ערכית. הנותנת את המשמעות היא הכוונה או המגמה של מפסיק החיים.
למשל: בנאום המפורסם של הימלר בפני קציני הס.ס. בפוזן, 1943, ראה הימלר את השמדת היהודים כערך מוסרי עליון: "זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו... ביצענו משימה קשה מתוך אהבה לעמנו. יצאנו ללא פגע בפנימיותינו, בנפשנו או באופיינו."
(לעומת זאת לדידו אין פגיעה מוסרית יותר מגניבת העושר מהיהודים המומתים השייך רק לגסטפו: "אין לנו הזכות להעשיר את עצמנו ולו בפרווה אחת, בשעון אחד, במארק אחד, בסיגריה אחת. כיוון שאנחנו משמידים חיידק, אין אנחנו רוצים בסוף לחלות מחיידק זה ולמות.")
הפסקת החיים של היהודים כשלעצמה אין לה משמעות ערכית אלא רק בכוונה של המפסיק. לדידם של הגרמנים אין דבר מוסרי יותר מהשמדת היהודים, ואין פגיעה במוסר יותר מגניבה מהיהודים (כלומר גניבה מרכושם ששייך לגסטפו). כמובן שלגבי היהודים הפסקת החיים היא פשע מוסרי נגד האנושות.
למשל: לפי דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ אין דבר מוסרי יותר מרצח כל היהודים שהוא התנאי לגאולה.
כלומר, לדידם של המוסלמים הרוצח יהודי הוא מוסרי, ואילו ההורג את הרוצח הוא הרוצח השפל.
הפסקת החיים של מחבל אין לה משמעות מבחינה מוסרית. המשמעות ניתנת רק מהכוונה או המגמה של שופט המעשה. יש שיראו בהפסקת חיי המחבל מעשה מוסרי, ויש שיראו באותה הפסקת חיים רצח שפל.

שינוי מוסרי ב-11 דקות – הוא חי, הוא זז והוא צריך למות
ב-24 במרץ 2016, יום חמישי במהלך חג פורים, בשעה 8:10 לערך, הגיעו שני מחבלים תושבי חברון בני 21, עבד אל-פתאח יוסרי א-שריף ורמזי עזיז א-קסראווי תמימי, כשהם חמושים בסכינים לעמדת צה"ל ליד תל רומיידה במטרה להרוג את החיילים שנמצאו בעמדה. השניים דקרו חייל מגדוד שמשון בידו ובכתפו ופצעו אותו קל. החייל שנדקר סמל א"ו, ומפקדו סגן מ"ס ירו בדוקרים.
כתוצאה מהירי א-קסראווי נהרג וא-שריף נפצע קשה משישה כדורים שפגעו בגופו.
סמל א"ו, ומפקדו סגן מ"ס לא וידאו הריגה. אם היו עושים כן ומוודאים הריגה באותו הרגע היה המעשה מוצדק ע"פ החוק, ומונע את כל הסתבכות העניין. (בדיעבד אי אפשר שלא לקבוע שהשאלה לא היתה אם מות המחבל היה מוצדק, אלא אם היה מוצדק מותו בזמן בו הוא הומת).
מיספר דקות לאחר מכן הגיע למקום כוח תגבור שכלל את סמל אלאור אזריה, חובש צבאי מגדוד שמשון שסייע לטיפול בחייל הפצוע, ובסיום הטיפול דרך את נשקו האישי וירה בראשו של המחבל א-שריף ששכב על הקרקע. בתום האירוע דיווח עליו מפקד הפלוגה, רס"ן תום נעמן, למג"ד. בחקירתו העיד אזריה בפני המ"פ: "הוא חי, הוא זז והוא צריך למות."
הריגת מחבל שזז העלול לסכן חיים אינה עבירה ע"פ החוק הישראלי. הריגת שבוי חסר אונים היא עבירה.
השאלה המהותית עליה צריכים היו השופטים לענות היא – האם בתודעת החייל, המחבל הזז (ולית מאן דפליג שהוא זז) היווה סכנה, או שהמחבל הזז לא יכול היה בשום מקרה להוות סכנה (למשל אם היה אזוק). ברור שבמקרה הראשון לית מאן דפליג שהוא היה "צריך למות."
נחזור לדיון הקודם האם ניסיון הפסקת החיים של החיילים הישראלים היה מוסרי או הפסקת החיים של א-שריף היתה מוסרית?
דומה שהשופטים אל"ם מאיה הלר אב"ד, אל"ם כרמל ווהבי, ואל"ם ירון סיטבון היו קרובים לאפשרות הראשונה. בפסק הדין הם כותבים ברשעות סרקסטית: " העבירה (של אזריה) מתייחסת אף להתנהגות שאינה הולמת הנובעת ממעמדו ותפקידו של הנאשם בשירות הצבאי. כאמור, הנאשם שירת כחובש פלוגתי. בתפקידו זה היה למעשה הדרג הצבאי-הרפואי הבכיר בזירה ולפיכך, היה הגורם המוסמך באותה עת להחליט מיהו הפצוע הקשה ביותר בזירה ולקבוע את סדר הטיפול, בהתאם. במצב דברים זה, קיים ניגוד קוטבי בין תפקידו של הנאשם – לטפל ולהציל חיים, לבין מעשהו – נטילת החיים."
לדידם של השופטים, כנראה, עצם הפגיעה בחיילי צה"ל אינה בלתי מוסרית, ולכן הם קובעים שהיה על אזריה לטפל במחבל, ולא ליטול את חייו.
רק מתוך שכנוע עמוק שכזה יכולים היו השופטים לא להאמין לו שראה עצמו בסכנה, ולכן הם הגיעו לידי דעה ("דעה" הגדרה שלהם. ודוק: דעה ולא ידיעה) "כי מעשיו של הנאשם, דהיינו הירי בראשו של המחבל, בשל פציעת חברו ליחידה, תוך מודעות לכך שהירי יגרום למותו, בעודו משמש כחופ"ל ועונד דרגות סמל, מקיים את יסודות העבירה של התנהגות שאינה הולמת.
נוכח כל האמור, אנו מרשיעים את הנאשם, פה אחד, בעבירה שעניינה הריגה, לפי סעיף 350 לחוק העונשין, התשל"ז – // 15 ובעבירה שעניינה התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף . 12 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1599."
http://go.ynet.co.il/pic/news/ynetdin123.pdf
השגות יורם שפטל על פסק הדין:
http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=GJGIKK&c41t4nzVQ=KL
שפטו בעצמכם.
דומה שלראשונה בארץ, לפחות תודעתית, יש תפיסת צדק שונה בין האליטה לבין החיילים הפשוטים.
בשולי הדברים. יש לזכור שבשנת 2016 נהרגו 21,240 בני אדם מהטרור האיסלאמי, על כל שלוחותיו. (בטרור בלבד, ולא הרוגי העימותים) ו-17 מתוך הנרצחים הם ישראלים. כלומר סיבת הטרור אינה "הכיבוש" היהודי אלא הגזענות המוסלמית העולמית.
כמובן יש תמיד לזכור כי אסור להרוג שבוי חסר אונים.
דבר נוסף: יש להעמיד לדין את כל המסיתים והמאיימים על השופטים והרמטכ"ל. שלטון החוק (גם אם טועה) יקבע, ולא שלטון הרחוב.

האימפרטיב הקטגורי החדש של אמנון אברמוביץ'
סיגרים, שמפניה ורודה, ומוסר
בכנס שנערך על תוכנית ההתנתקות במכון ון-ליר בפברואר 2005, כמה חודשים לפני מימושה, הושמעו טענות של אנשי ימין ומתנגדי התוכנית על עיתונאים המעדיפים שלא לעסוק בפרשיות הפליליות של ראש הממשלה אריאל שרון בשל תמיכתם בתוכנית ההתנתקות.
בתגובה לדברים אמר העיתונאי אמנון אברמוביץ': "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות."
בנימין נתניהו אינו זוכה ל"אתרוגיות" כזו ע"י אברמוביץ והוא מואשם על ידיו בשחיתות איומה בקבלת סיגרים, ושמפניה ורודה מארנון מילצ'ן בסך של 15-20 אלף שקל בחודש.
כלומר ה"אימפרטיב הקטגורי", הכלל המוסרי הגדול שטבע קאנט: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי." מוחלף בעיקרון מוסרי חדש: המוסר תלוי אם אתה בעד כיבוש ערבי או מתנגד לו.

רם כהן וצחנת הזדנוביזם 2
על רם כהן מנהל תיכון-נט ע"ש אלתרמן כבר כתבתי, ואני מביא את הדברים בשנית:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00809.php

רם כהן ו"צחנת הז'דנוביזם"
רם כהן, מנהל תיכון-נט, פירסם בעיתון "הארץ" מאמר דעה בו המליץ להצביע למען חד"ש ומר"צ. בתגובה הוזמן לבירור במשרד החינוך, ועיתון "הארץ" במאמר מערכת מ-10.1.13 הזדרז מיד להגיב, והקפיד לקרוא לזה "צחנת ז'דנוביזם".
"כהן," מציין עיתון "הארץ", "הוא מופת פדגוגי של מנהל, שמעודד את תלמידיו לגלות מעורבות אזרחית. בבית הספר הקודם שניהל, תיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב, הוא לא היסס להביע את עמדותיו בעד הפרדת הדת מהמדינה, נגד מעורבות צה"ל במערכת החינוך, בעד זכויות המהגרים, נגד הכיבוש ועוד. הוא הפך את בית ספרו למוסד דמוקרטי ועירני."
כמה מילים על רם כהן ועל הז'דנוביזם האמיתי.
 יום אחד בא אליי בני שלמד בתיכון עירוני א', שם שימש רם כהן כמנהל, וסיפר לי כי באתר בית הספר יש קישור לאתר הפרטי של המורה שלו למתמטיקה, ושם מטיף המורה תעמולה קומוניסטית. הצצתי באתר. שם המורה, דן ורד, נשמע לי מוכר, ומיד ירד לי האסימון. זהו דן ורד שהורשע בגין ריגול לטובת סוריה, והיה חבר חולית הריגול והחבלה של אודי אדיב.
שאלתי את בני אם מישהו מתלמידי בית הספר שמע משהו על ההיסטוריה של דן ורד?
"לא," השיב, "אף אחד לא יודע עליו דבר."
במאמר מוסגר אוסיף שלדבריו דן ורד הוא מורה מצוין, בעל כושר הוראה נדיר, ובמיוחד בעל חוש הומור מיוחד, המקסים את התלמידים, ומקרבם לתחום המתמטיקה.
נכנסתי לאתר בית הספר וקראתי בעיון את התכנים של דן ורד, והחלטתי לשלוח מכתב לרם כהן המנהל. הנה חליפת המכתבים ביני לבין רם כהן מנהל בית הספר. לא נגעתי.
 
*
 20.4.05
מר רם כֹּהן
מנהל
תיכון עירוני א'
שלום רב.
ברכות לפתיחת אתר האינטרנט החדש של בית הספר. דא עקא באתרכם מופיע דף פוליטי יחידי, הדף האישי של המורה מר דן ורד, בו הוא פורש את משנתו הפוליטית.
להזכירך, דן ורד הורשע כמרגל, בהיותו חבר ברשת הריגול של אודי אדיב, שהופעלה ע"י המודיעין הסורי.
אינני סבור שיש לתלות מרגלים בכיכר העיר, כנהוג בסוריה, המדינה שלטובתה ריגל (ראה מקרה אלי כהן). ואינני סבור גם שיש לאסור על מרגלים ובוגדים במדינה, לעבוד כמחנכים המועסקים על ידי המדינה (אותה הם רוצים לחסל).
אני סבור אפילו, שיש לתת להם במה לפרסם את משנתם בבית הספר – אבל כל זאת בתנאי אחד. התנאי הוא שעליכם לתת באתרכם תמונה שלימה ולא חד צדדית.
עליכם לפרסם את פסק הדין של דן ורד לפיו הואשם בריגול.
עליכם לפרסם את פשעי הדיקטטורה הפשיסטית הסורית אותה הוא שירת: דיכוי זכויות האדם, רצח המוני של עשרות אלפי אזרחים בחמת, רצח משוררים וסופרים וכו'.
עליכם לפרסם את כאבם של משפחות חיילי צה"ל שנפלו במלחמת יוהכ"פ, בחלקם עקב מעשי הריגול.
עליכם לפרסם את פשעי המרקסיזם-לניניזם:
דיכוי זכויות האדם, חיסול משוררים וסופרים, חיסול עשרות המיליונים בכפיית הקולקטיביזציה ובגולאגים, וכו'.
ללא פרסום כל האתרים הללו באתרכם – אין לכם זכות לפרסם את אתרו של "החבר" דן ורד.
במאמר מוסגר, זה מאד פתטי ולא לכבוד בית הספר להציג באתרכם את אנגלס ומרכס כמאורות המתמטיקה... נו באמת...
אשמח לתגובתך.
בברכת חג שמח.
בכבוד רב
נעמן כֹּהן
 
*
 11.5.05
מר נעמן כהן   
א.נ.
קראתי בעיון רב את מכתבך ולהלן תגובתי.
דן ורד משמש כמורה למתימטיקה בתיכון א' לאמנויות משנת 1992.
לדן ורד תעודת הוראה מאוניברסיטת תל אביב ורישיון הוראה קבוע של משרד החינוך והתרבות משנת 1981.
אתר המתימטיקה של דן ורד אינו חלק מאתר בית הספר אלא אתר פרטי המתוחזק וממומן על ידי בעליו – דן ורד.
 באתר בית הספר  ישנה  קישורית לאתרו של דן ורד  www.pitagoras.co.il – ממש כפי שבאתרו של דן ורד יש קישורית לאתר בית הספר. כל מורה מצוות המורים של בית הספר, שיקים אתר פרטי העוסק במקצוע ההוראה שלו, יזכה לקישור באתר בית הספר.
אין בית הספר אחראי לתוכן אתרו של דן ורד ואין הוא תומך בדיעות המובעות בו. ביקרתי באתרו של דן ורד ולא מצאתי בו שום חומר פוליטי, מצאתי תכנים אידיאולוגיים הקשורים להשקפת עולמו של דן ורד, במידה ואתה סבור שחומר זה יש בו עבירה על החוק זכותך להתלונן אצל הרשויות המוסמכות לכך בחוק ואין לי ספק שאם ימצאו צדק בטענותיך ינקטו נגדו בהליכים משפטיים.
לא מצאתי בשום מקום באתר את הקביעה שמציגה את "אנגלס ומרכס כמאורות המתימטיקה" כן מצאתי מאמר המנתח את התפתחות המתימטיקה תוך כדי שימוש בכלים של מרכס-אנגלס, מטריאליזם דיאלקטי והיסטורי, איני חייב להסכים לניתוח זה אבל זו עמדה לגיטימית ודן ורד אינו אחד מממציאיה.
לא מצאתי באתרו של דן ורד שום התייחסות לישראל ולסכסוך המזרח תיכוני. לא נתקלתי במהלך כהונתי כמנהל בתלונות של הורים ותלמידים על שדן ורד מנצל את מעמדו כדי להטיף את משנתו לתלמידים.
אני תקווה אפוא שהבהרתי את עמדתי בנושא.
בברכת חג עצמאות שמח
רם כהן
מנהל
תיכון א' לאמנויות
 
*
14.5.2005
רם כהן – מנהל
תיכון א' לאמנויות
  שלום רב.
 תודה על מכתבתך.
לרגע לא פקפקתי בכישורי מר דן ורד, ולא העליתי כלל על דעתי שאין לו רישיון הוראה.
אין לי שמץ עניין בהיבט החוקי והאם פרסום החומר באתר מהווה עבירה על החוק. העניין היחידי שלי הוא עניין מוסרי, ומוסרי בלבד.
אתה כותב: "ביקרתי באתרו של דן ורד ולא מצאתי בו שום חומר פוליטי, מצאתי תכנים אידיאולוגיים  הקשורים להשקפת עולמו של דן ורד."
זוהי קביעה מוזרה ביותר, אם קומוניזם אינו חומר פוליטי? מהו כן חומר פוליטי? האם הכותרת של הקישור FIGHT FOR COMMUNISM – – אינה פוליטיקה? אידיאולוגיה היא תמיד פוליטיקה. האם מאבק למען האידיאולוגיות פאשיזם או נאציזם אינו פוליטיקה?
אני מביא לך רק "פנינה" אחת מהכתוב באתר, המתייחס להתנגדות הקומוניסטים למלחמה בבן לאדן ובעיראק:
"U.S. supplies Israel with billions of dollars worth of arms with which to slaughter masses of Palestinians, such as the murder by Sharon-led Lebanese fascists of thousands in refugee camps in the early 1980's"   
הדברים מדברים בעד עצמם. האם כל אלו אינם תעמולה פוליטית?
אתה כותב: "לא מצאתי בשום מקום באתר את הקביעה שמציגה את אנגלס ומרכס כמאורות המתימטיקה. כן מצאתי מאמר המנתח את התפתחות המתימטיקה תוך כדי שימוש בכלים של מרכס- אנגלס, מטריאליזם דיאלקטי והיסטורי."
אין שום מאמר כזה. במדינות הקומוניסטיות היתה חובה לפרסם מובאה מדברי מרקס, אנגלס, לנין או סטלין בכל מאמר מכל תחום מדעי. הכוונה התעמולתית היתה להציגם כמאורות מדעיים. ולזה התכוונתי. 
לסיום דומני שלא הבנת כלל את מכתבי. לא היו לי כלל טענות לדן ורד, אינני מתנגד לזכותו להפיץ את האידיאולוגיה שלו. טענתי היתה רק אליך כמנהל. כאחראי על חינוכם של התלמידים עליך לתת להם גילוי נאות. לא יעלה על הדעת שבאתר ביה"ס יהיה קישור המתאר את "הפאשיסט" רוצח ההמונים שרון. ולא יהיה מידע על כך שמביא הקישור, מר ורד, הואשם בריגול לטובת הפאשיזם הסורי רוצח ההמונים. לכן טענתי היתה במכתבי, שכל זמן שהקישור של מר ורד נמצא באתרכם, עליכם לפרסם באתרכם גם את הקישורים הבאים:
עליכם לפרסם את פסק הדין של דן ורד לפיו הואשם בריגול.
עליכם לפרסם את פשעי הדיקטטורה הפאשיסטית הסורית אותה הוא שירת: דיכוי זכויות  האדם, רצח המוני של עשרות אלפי אזרחים בחמת, רצח משוררים וסופרים וכו'.
עליכם לפרסם את כאבם של משפחות חיילי צה"ל שנפלו במלחמת יוהכ"פ, בחלקם עקב מעשי הריגול.
עליכם לפרסם את פשעי המרקסיזם-לניניזם: דיכוי זכויות האדם, חיסול משוררים וסופרים,  חיסול עשרות המיליונים בכפיית הקולקטיביזציה ובגולאגים, וכו'.
 לא יעלה על הדעת לפרסם רק צד אחד "מלחמה למען הקומוניזם" ולמנוע מהתלמידים אפשרות ללמוד את התמונה כולה – את "פשעי הקומוניזם."
אני מאחל לך כמובן גם חג עצמאות שמח. מי ייתן שנזכה לעצמאות לעד. (הברכה שלוחה גם למר דן ורד המייחל לבטלה).
בתודה,
נעמן כהן
 
למותר לציין שרם כהן לא ענה למכתבי, ולא דאג לפירסום נאות של הדברים. הפלורליזם והדמוקרטיה רחוקים מרם כהן כמרחק מזרח ממערב, כי הלא "כהן", כפי שמציין עיתון "הארץ", "הוא מופת פדגוגי של מנהל, שמעודד את תלמידיו לגלות מעורבות אזרחית..."
צחנת הז'דנוביזם כבר אמרנו?

והנה רם כהן, שביום הזיכרון האחרון ליצחק רבין סירב להשמיע את ההמנון הלאומי "התקווה בבית ספרו" כי הרי רבין הוא "כובש":
http://news.walla.co.il/item/3014412
ממשיך את פעולתו "החינוכית" כאשר הביא לבית ספרו את הארגון הפרו-איסלאמי "שוברים שתיקה" (ודוק: ארגון "שוברים שתיקה" על פי עדותו אינו פועל לשמירת החוק ע"י חיילי צה"ל, אלא רק למען כיבוש ערבי-מוסלמי).
עד כאן אני תומך במעשה שהרי התלמידים צריכים לדעת את כל קשת הדעות, אבל בעוד שמר רם כהן מתיר לארגון הפרו-איסלאמי "שוברים שתיקה" לבוא להרצות בפני התלמידים, הוא אוסר על ארגונים התומכים בשלמות הארץ ובהתנגדות לכיבוש הערבי להיכנס לבית הספר. (מעניין מה היה אומר על נתן אלתרמן, תומך "התנועה למען ארץ ישראל השלימה" שעל שמו נקרא בית הספר?)
הדבר העצוב הוא שראש עירית תל אביב, מר רון אובז'אנסקי חולדאי, תומך בכל במעשיו הלא דמוקרטיים של רם כהן, ואף מצדיק אותם. (דן מרגלית, "ישראל היום", 6.1.17)
אני סקרן לדעת מתי כבר יזמין רם כהן לבית ספרו את המרגל הבוגד, משרת הפאשיזם הסורי, אודי אדיב, (שזוכה לאחרונה ללגיטימציה), להרצות את משנתו בפני התלמידים.

"תורת התעודה" והֶר אומליכט מגן השפה העברית בברלין
עם העלייה בהשפעת התרבות הגרמנית על יהודי גרמניה מחקה היהדות הגרמנית את ציון וירושלים מסידור התפילה, ויצרה את "תורת התעודה" לפיה הייעוד המוסרי של היהדות הוא להפיץ את המוסר בקרב הגויים בעולם.
נמחק העבר ההיסטורי, ונמחק העתיד הלאומי של עם ישראל; "ציון" נתרוקנה מתוכנה ההיסטורי החי והפכה סמל של שליחות דתית ותעודה מוסרית.
"ירושלים", אמר א. גייגר, "היא זיכרון עבר חשוב, עריסת אמונתנו, אולם היא איננה תקוותנו לעתיד. אין היא מקום תחיה לחיים חדשים. כך גורלן של כל הערים העתיקות (אתונה, רומי), ששימשו לפנים למטרות נשגבות, אבל במשך הזמן נחרבו ונשתכחו מן הלב... הבו גודל לירושלים ולזכרה, כיאות ליקרי דשכבי, אבל אל נא תפריעו את מנוחת קברה..."
חמורה יותר היתה בשביל מתקני-הדת הללו שאלת ביטול הלשון הלאומית כשפת התפילה. בוועידת פרנקפורט יצא זכריה פרנקל להגן בכל כוחו על השפה העברית והוכיח את נחיצותה הדתית-לאומית, אולם הרוב התנגד לדעתו והחליט שהשפה העברית בתפילה איננה חובה על-פי הדין ואינה בה צורך לחיזוק היהדות.
"השפה העברית," אמר א. גייגר, "הולכת ומשתכחת מישראל. אם נכיר בלשון העברית את אחד העיקרים של היהדות, הרי יהיה עלינו להכיר, שדת ישראל היא דת לאומית, שהרי לשון מיוחדת היא סימן מובהק לחיים עצמיים של האומה, אבל איש מאתנו לא יגיד, שהיהדות קשורה ברעיון לאומיות עצמית."
והנה עברו למעלה ממאה וחמישים שנה ואנחנו עדים ליהודים המוחקים את ציון וירושלים ואת הלאומיות היהודית בארץ-ישראל ויורדים לגרמניה להיטמע בה.
בניגוד לנעמן הירשפלד (מישלינג מצד סבתו) שירד לגרמניה והכריז כי הוא מתנתק מעם ישראל ושייך מעתה לפולק הגרמני (הצעתי לו להחליף את שמו מנעמן לשם פולקיסטי-גרמני טהור, למשל אדולף, או ריינהרד על מנת שלא לגרום בושות לבניו הפולקיסטים הגרמנים – ולאימו כתבת "הארץ" נרי וייס-לבנה, הצעתי לשנות את שמה לשם הפולקיסטי-גרמני, קלרה פלצל כדי שלא לבייש את נכדיה. ("חדשות בן עזר" 1167).
כתב "הארץ" יצחק לאור, שירד אף הוא לגרמניה, מתנאה בכך שהוא דווקא שומר על השפה העברית.
בביקורת על חוברת שיצאה בברלין בשם "מכאן ואילך – מאסף לעברית עולמית" כותב יצחק לאור-אומליכט שלא ברור לו היכן תישמר התרבות העברית. אמנם כעת המרכז הוא בישראל אך "הניאו קפיטליזם הישראלי הוא אחד האויבים הגדולים של העברית, וסוכניו הם גם אנשי האקדמיה, ואילו צעירי 'מכאן ואילך' (הצעירים שירדו לבירת הרייך ברלין) מגוננים בברלין על העברית." (יצחק לאור, מגיני השפה העברית בברלין, מוסף תרבות וספרות, "הארץ", 6.1.17).
השפה העברית, לדידו של לאור-אומליכט, הושחתה ע"י הציונות, והנה בגרמניה התיקון. חזרנו לעבר ל"תורת התעודה" של יהודי גרמניה (עתה הם היורדים מישראל). והפעם אין מדובר בהפצת המוסר בעולם, אלא רק בשמירת השפה העברית ר"ל.

למה מייחלת קרולינה לנדסמן – מלכת הארץ (ארגנטינה)
הרכש החדש של שוקן, קרולינה לנדסמן, המהגרת הבלתי חוקית מארגנטינה (לדעת הערבים) מייחלת בהתלהמות של ילדה מתנועת נוער ארגנטינאית להקים בארץ "תנועת התנגדות". בינתיים, היא אומרת, הישראלים לא רוצים שינוי.
הישראלים ירצו שינוי לדידה, רק כשההורים ירגישו שהילדים שלהם חוזרים מפלצות מבית הספר משום שמערכת החינוך שוטפת את מוחם, וכאשר הצבא יגייס את הבנים שלהם למשימות שבלתי אפשר לחיות איתן בשלום עד שההורים יבריחו את ילדיהם לחו"ל רק שלא יתגייסו. הם ירצו שינוי רק שיהיה פחד בארץ כשהעשירים יבריחו את כספם מהמדינה ומחירי הדירות יצנחו. רק אז, חולמת קרולינה, יהיה טוב. (קרולינה לנדסמן, עד שלא נוכל עוד, "הארץ" 6.1.17)
קרולינה, מלכה שכמותך, למה לך לסבול? חזרי לארגנטינה! שם תמצאי את כל הדברים שאת מייחלת להם בארץ.

החוצפה של חולות הסרטן מעזה
כבר כתבתי על הדרך שבה ניתן להשיב את גופות חללי צה"ל מעזה: "הומניזם תמורת הומניזם". כלומר, להתנות קבלת חולה מעזה בהבאת הגופות לקבר ישראל. ("חדשות בן עזר", גיליון 1205). לצערי לא נראה ש"בעל הפה הגדול" (תוך 48 שעות יוחזרו הגופות), איווט אביגדור לובוביץ' ליברמן, עומד לנקוט בדרך זו.
בינתיים חולות סרטן מעזה מפגינות בעזה בעזות מצח על כך שאינן מקבלות אישור לצאת מעזה לישראל.
מובילת המחאה היא אחת בשם אימאן שנאן, בת 47 מעזה שחלתה בסרטן השד ב-1999, ומאז טופלה ומצבה השתפר. לאחרונה היא הופנתה לבדיקה לאיתור גידולים סרטניים בבית החולים אסותא בתל אביב, בשל חשש להישנות מחלתה.
שלוש פעמים היא ביקשה לצאת לבדיקה בישראל, ושלוש פעמים בקשתה סורבה.
שנאן, שעומדת בראש עמותת הסיוע לטיפול וסיוע לחולי הסרטן, אמרה כי היוזמה למחאה החלה בעקבות פניות מצד נשים רבות ברצועה, שאי-מתן אישור יציאה לטיפול משמעו גזר דין מוות עבורן. לפי הנתונים שבידיה יש עלייה חדה בסירובים לאשר יציאה. הסיבות לדחייה אינן מפורטות, אבל לרוב הן מסיבות המוגדרות ביטחוניות.
צעדי המחאה כללו עד כה שתי הפגנות מול משרדי הצלב האדום והוועדה האזרחית הפלסטינית בעזה, שהיא הגוף האחראי על תיאום יציאת חולים מהרצועה מול הרשויות הישראליות. בנוסף הן קיימו שביתת רעב סמלית בת יום אחד.
מהשב"כ נמסר בתגובה כי "כניסת תושבי רצועת עזה לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי, מתאפשרת בהיעדר מניעה ביטחונית. בתקופה האחרונה אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של ארגוני הטרור ברצועת עזה, המנצלים את נכונות מדינת ישראל להתיר כניסת חולים מטעמים הומניטאריים, לצורך קידום פיגועים בישראל. לאחרונה ארגוני הטרור ניצלו ניצול ציני של חולים, שביקשו לצאת לטיפול רפואי, קיבלו היתר כניסה לישראל ובכליהם נמצאו אמצעים וכספים שיועדו לפעילות טרור. על כן, כלל הפניות הנוגעות לבקשות כניסה של תושבי רצועת עזה, נבחנות באופן קפדני טרם מתן היתר הכניסה."
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3220667
אז לתנאי שהצענו קודם: לא לקבל חולים מעזה בלי גופות החיילים, יש להוסיף תנאי חשוב נוסף: כל חולה מעזה שירצה אישור כניסה לישראל לשם קבלת טיפול רפואי יחויב לחתום על הצהרה שהוא רואה בדברי מוחמד המופיעים באמנת החמאס (סעיף 7) לפיהם יש לחסל את ישראל ולרצוח את כל היהודים בעולם – גזענות שהוא מגנה. ללא חתימה לא יקבל אישור כניסה.
הרי אין גבול לחוצפה: למשל חולה בשם סיהאם אל-תתרי, חולת לוקמיה, קובלת: "אם לא יתנו לי היתר, הם דנים אותי למוות."
לא יעלה על הדעת צביעות שכזו שחולה תתלונן על סכנת מוות ומבקשת עזרה, בעוד היא אוחזת בדעה שיש לרצוח את מציליה.
האם איווט אביגדור לובוביץ' ליברמן ירים את הכפפה?

גאווה ודעה קדומה
אסיל, אהובתו של החשוד ברצח בחיפה, אומרת שהוא חף מפשע והיא גאה בו. במה היא גאה בו אם כן? אולי היא גאה בו כי היא לא רואה ברצח יהודים פשע?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4903805,00.html