כאשר הרפורמטור הצ'כי יאן הוס נתפס על ידי האינקוויזיציה והועלה על המוקד בכיכר העיר פראג, ניגשה אליו אישה זקנה והוסיפה זרד קטן למדורה. על אדיקותה של אותה זקנה אמר הוס את משפטו המפורסם: "הו, תמימות קדושה" ("O sancta simplicitas!").
"הו תמימות קדושה!" אי אפשר שלא להיזכר במשפט זה כאשר קוראים את מאמרו של נחום בורשטיין-ברנע "כולם חשודים" בתגובה למעשה הסחיטה של מעסיקו ארנון מוזס כלפי העומדים בדרכו אל העושר.
"הו תמימות קדושה!" גם הצַדֶּקֶת סימה קדמון המיתממת: "עזבתי את 'מעריב' בגלל שלא ניתן לי לכתוב נגד נמרודי אבל מעולם לא התערבו בכתיבתי ב'ידיעות'..." מעניין, אז למה אם כן לא שמענו ממך, הצַדֶּקֶת, אף פעם איזושהי התנגדת למדיניות הכוחנית של מעסיקך?
לא שמענו מילת ביקורת על האיתרוג של שרון, ואחריו על העמידה לצידו של אולמרט כאשר הורשע בדין, וכל חבורת שכירי העט של ארנון מוזס תומכי אולמרט נחלצה מיד לטהר את השרץ ולהשתלח בשופט. נחום בורשטיין-ברנע קבע שפסק הדין של רוזן שהרשיע במחוזי את אולמרט הוא "רדוד, משתלח ומביך," ושותפו, שמעון פישר קבע בקול גדול כי "האשם הוא לא אולמרט. הנאשם הוא רוזן". (ידיעות 30.12.15).
לא שמענו מילת ביקורת על הפסקת הדיווח על המחאה במהלך 2011, כאשר היא עברה מביקורת על נתניהו לביקורת על הטייקונים במשק. וכמובן, לא שמענו ביקורת על ההתקפות הבלתי פוסקות על נתניהו ואשתו כאשר כל קבוצת הכתבלבים הצייתנים שכירי העט של ארנון מוזס, כנחום-בורשטיין ברנע, שמעון שיפר, סימה קדמון ודומיהם נבחו בארסיות ללא הפסק נגד נתניהו ואשתו.
לא פחות צביעות יש בהאשמות של האקטיביסטים הפרו-איסלאמיים, תומכי הכיבוש הערבי, שכירי העט של הטייקונים בעלי ההון הקפיטליסטיים האדונים עמוס שוקן, אלפרד נוון דומונט (הנאצי לשעבר), והטייקון ליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ" – המאשימים את נתניהו בהיותו פאשיסט ודיקטטור המוביל את ישראל למשטר נאצי הדומה לרייך השלישי, בעוד הם תומכים בסתימת פיות ובהנצחת מונופול התקשורת המושחת של מוזס ע"י תמיכה בסגירת "ישראל היום".
מסתבר שעמוס שוקן גם נסחט ע"י "ידיעות אחרונות" של מוזס על ידי איום בפרסום מביך, ולכן אינו תוקף את מוזס כסחטן בלעדי:
נוני מאיים על שוקן:
http://rotter.net/forum/scoops1/374728.shtml
ככל הנראה הסחיטה אינה יעילה עד הסוף שכן הצילומים המביכים על הפרקטיקה המינית של שוקן מסתובבים זה זמן רב ברשת ונצפו על ידי רבים.
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-371545-00.html
לסיכום, יש לקבוע שהמאבק של נתניהו במונופול התקשורתי המושחת של מוזס הציל את הדמוקרטיה הישראלית. הדמוקרטיה תלויה בתקשורת המביאה מגוון דעות. הדמוקרטיה אינה יכולה להסתמך רק צד אחד של המפה.
מצד אחד חיוני לדמוקרטיה עיתון כ"הארץ" (החיוני לקורא הרוצה ללמוד את דעות האוייב) ומאידך חיוניים לדמוקרטיה העיתונים של שלדון אדלסון "ישראל היום" (הניתן בחינם) ו"מקור ראשון" (בתשלום) המציגים את הצד הנגדי. וכמובן חיוניים גם כל שאר העיתונים, ובלבד שיגלו יושרה ולא ישמשו כסות מושחתת שמטרתה עשיית כסף בלבד.
תודה נתניהו על הצלת הדמוקרטיה.
ולבסוף תודה קטנה לאדלסון שבזכותו אני קורא כל יום בחינם את "ישראל היום" ו"ידיעות".

אלון עידן – אני שונא את נתניהו
זיגמונד פרויד טבע את המושג "פרוייקציה", הטלה. זהו מנגנון הגנה פסיכולוגי של העצמי בו האדם מייחס באופן לא מודע לאדם אחר את דחפיו, רצונותיו, מחשבותיו וקונפליקטים פנימיים שלו, ועל ידי כך מצליח האדם להשתחרר מאותם רגשות שאינו יכול לשאת.
במקום לכתוב במצוות עורך העיתון: "אני שונא את נתניהו" כותב אלון עידן: "נתניהו שונא את הישראלים". (מוסף "הארץ" 13.1.17)

המחדל הגדול של המשטרה והשב"כ – טרם נתפסו המציתים
למרבה הצער טרם הצליחו המשטרה והשב"כ לתפוס את המציתים בגל ההצתות האחרון בנובמבר. נכון לתפוס מציתים אינו דבר פשוט כי הם אינם מותירים טביעות אצבע אבל יש להמשיך בחקירות ולא להרפות.
השמחה על כך שטרם נתפסו המציתים מצד חוגים רבים רק מעודדת את גל ההצתות הבא.

העבריינית מרגלית מצנעה
כאן זה לא אירופה – מגזענות לעבריינות
הערבים שחיו בערב לפני כיבוש ארץ ישראל הכירו רק שני כיוונים: דרום וצפון.
ערבי שהיה עומד מול הכעבה כלפי השמש העולה במזרח, יד ימין שלו היתה מופנית לדרום ולכן בערבית "ימין" זה "דרום" (כך גם בעברית בן ימיני הוא דרומי), והארץ מדרום לערב נקראה בערבית "יאמאן" – ימין כלומר דרום, וידו השמאלית היתה מופנית לעבר הצפון ומכאן "שמאל" – "צפון". כתוצאה מכך הארץ מצפון לערב נקראה "שאם", כלומר שמאל-צפון. (מכאן גם השם דעא"ש, ר"ת: מדינת האיסלם בעיראק ובשאם (שמאל-צפון) .
מרגלית מצנעה היא בעצם "דרומית" (יאמאן זה דרום) אבל ב"אהבתה" לאשכנזים היא התחברה ליהודים הערבים המוגרבים-המערביים (מגרב בערבית – מערב) וכשם שהם המערביים מכנים עצמם דווקא "מזרחיים", כמותם גם היא הדרומית מתנאה בכך שהיא "מזרחית", ושרה "שירים ים תיכוניים" (תימן הרי נמצאת לחופי הים התיכון...)
אין לי מושג אם מוצאה של מרגלית מצנעה הוא מסביבה של תימנים "סונים" או תימנים "חותים", אבל היא עצמה כשאר הגזענים האנטי-אשכנזים, שואפת לבטל את תרבות האשכנזים ולהשליט עליהם את תרבותם של יהודי ערב.
הנה צמד התעמלנים היהודים-הערבים האנטי-אשכנזים מרגלית מצנעה, ורון חכלילי בתעמולה אנטי- אשכנזית:
https://www.youtube.com/watch?v=6WapT5OzpK4&spfreload=10
בכל הופעה נוהגת מרגלית מצנעה לשאול את הקהל: "אתם רוצים הופעה תרבותית (יעני אשכנזית) או הופעה "מלעונית?" (יעני, הופעה בסגנון ערבי).
https://www.youtube.com/watch?v=s9tZtC0MCRk
('מלעון' פירושו בערבית רשע ומאותו שורש באה אף הקללה הערבית הנפוצה 'ילען אבוק' (יקלל האל את אביך), ששובשה ל'ינעל אבוק').

ב-16 באוגוסט 2011, נעצרו מרגלית מצנעה ובנה אסף בחשד שניסו להיעזר בעבריינים מיכאל חזן ובן כהן כדי לגבות כספים מאמרגנהּ לשעבר אסף אטדגי.
במסגרת הסדר טיעון שנחתם בנובמבר 2011 הודתה מרגלית מצנעה והורשעה בסחיטה באיומים של אטדגי ונגזרו עליה שישה חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות.
לאחר שיחרורה ותקופת שתיקה קצרה הצליחה מרגלית מצנעה לשקם לאט לאט את הקריירה שלה ולאחרונה היא הצליחה לחזור לפופולריות בציבור שלה באמצעות אחד הלהיטים הפופולאריים: "כאן זה לא אירופה":

מבראשית ברא אותנו מופרעים
אמריקאים עם כבוד של ערבים
לא יעזור לך שתמשיכי לקלל
את מכורה! לישראל!

פורופופופה, פה זה לא אירופה
פה זה ישראל, תתחיל להתרגל
כפרה, הופה, פה זה לא אירופה
פה זה בלאגן, מזרח תיכון ישן.

https://www.youtube.com/watch?v=UxbGdh0ekac&list=PL59E6yoVbu_pWsMA-YZKAGagNSuBygdaw

השיר משקף את העניין כולו. כאן זה לא אירופה.
מרגלית מצנעה היא אישה מצליחה, עשירה, ובעלת קריירה משגשגת. במידה רבה גם תהליך ה"השתאכנזות" שלה עלה יפה: מרגלית מצנעה ילידת תימן שעלתה לארץ בילדותה היא פרי חינוך אשכנזי.
הנשים בתימן היו רובן ככולן אנאלפאבתיות ואחת משלוש נשים היו נאנסות בכוח להינשא לגברים מבוגרים, שהן לא רצו בהם, והנה מרגלית מצנעה היא גם אישה משכילה (הידד למורות האשכנזיות) היודעת קרא וכתוב, וגם אישה שבאורחות חייה היא אישה ליברטיאנית, חופשייה, ממש כאשכנזיות. אבל מסתבר שבכל זאת היא שונאת את התרבות האשכנזית ורוצה להחזיר לעצמה (ולחברה הישראלית כולה) את תרבות יהודי תימן כפי שהיתה בתימן. חלילה לה שישראל תהיה אירופה.
מסתבר שמרגלית מצנעה אינה יכולה להתנתק מעברה. בינואר 2017 אירע פיצוץ ברכבה של צנעני במסגרתו לא נפגע איש. צנעני טענה כי מדובר בפיצוץ מנוע. המשטרה חשפה את עובדת קיומו של מטען זעיר, כאירוע פלילי.
נאחל לה למרגלית מצנעה שתיחלץ בהקדם ממצבה.

אישה ערבייה מי יידע חייך?
סייד קשוע שמרנות או אמנות
לא רק לנשים יהודיות-תימניות יש בעיות. גם לנשים ערביות-מוסלמיות יש.
הערבי-המוסלמי הגזען, כתב "הארץ" באמריקה, סייד קשוע, מתנאה תמיד בהיותו ערבי-מוסלמי-סוני-ליברלי על ידי הדגשת אהבת השתייה החריפה שלו המנוגדת לאיסלם.
השבוע כתב קשוע שלנוכח התקפות על אמניות ערביות הוא לא בטוח שעצמאות ערבית תביא להם חופש. הוא מתייחס לביקורת החריפה על הסטודנטית מאוניברסיטת חיפה שצירה ציור ובו פלגיאט מניטשה: "אלוהים מת", וזכתה עליו לאיומים רבים, ולחרם שהטילה עיריית אום אל פחם על הסרט "לא פה ולא שם" המספר על שלוש נשים ערביות "משוחררות" החיות בתל אביב.
קשוע "המוסלמי-סוני-ליברלי" הלך לצפות בסרט במטרה לנזוף במקטרגים ובאנשי אום אל פחם המחרימים אותו, אך לאחר שצפה בסרט הוא "הבין" אותם. כלומר, הצטרף לדעתם.
דמותו של הארוס של אחת הנשים מוצג בסרט כגבר ערבי דתי אלים, האונס אותה ומשאיר אותה מדממת. "אין שום הצדקה תסריטאית," כותב קשוע, "לכך שאיש הדת (המוסלמי) יהיה האנס, ואין שום הצדקה שבן המשולש (שם נולד וגר בנעוריו קשוע) יהיה הגבר האלים."
כמובן, קשוע לא מפרט, אבל ברור שלדידו יש הצדקה להציג כאנס רק גבר יהודי.
גזען כבר אמרנו?

"כלב משוגע" – ירושלים יוק
לאחר שסולימאן המפואר כבש את האי רודוס מידי מסדר ההוספיטלרים ב-1522 וגירש אותם, העניק מלך סיציליה קארל החמישי לאבירים ב-1530 את השלטון על איי מלטה.
האבירים ביצרו את האיים והמשיכו להציק לטורקים בשוד ימי ובפשיטות על ספינות מוסלמיות תוך שהם מסכנים את נתיבי השיט הטורקיים לצפון אפריקה.
בתגובה שלח הסולטאן כוח סיור למלטה במטרה להכין את המתקפה עליה, אולם כוח זה לא הצליח לאתר את האי, שב לאיסטנבול ודיווח לסולטאן כי "Malta yok!" ("מלטה לא קיימת"). על הכישלון הזה בניווט שילם מפקד הכוח בחייו.
ג'ימס מאטיס שר ההגנה המיועד של ארצות הברית הידוע בכינויו "כלב משוגע" טען בשימוע בקונגרס כי בירת ישראל היא תל אביב כי שם נמצאים כל מוסדות הממשל.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4906800,00.html
מילא אם היה אומר שלדעתו תל אביב צריכה להיות בירת ישראל ולא ירושלים, אבל הגנרל אמר כי תל אביב היא הבירה של ישראל ושם נמצאים כל מוסדות הממשל. ירושלים, הכנסת, הממשלה, הנשיא, כולם יוק. הגנרל לא דיבר על משאלת לב אלא על עובדות.
מפגן הבורות הפיליסטיני של שר ההגנה מבשר רעות.

חנן חריף – אמת ושקר במדע
ראשית עליי להתנצל שאייתי לא נכון את שמו של חנן חַריף.
חנן חַריף קובל עליי בחריפות על כך שלא התייחסתי לנאמר במאמרו ולא הבאתי כל ראייה נגד קביעתו שיוסף יואל ריבלין בתרגומיו מערבית הונע משאיפות לפיוס יהודי-ערבי. ואם כך, הוא קובל, למה רגשו גויים? ("חדשות בן עזר", גיליון 1209)
מוזר. הרי בדיוק לעמדתו זו של חריף התייחסתי, ורק חיזקתי את טענתו. ("חדשות בן עזר", גיליון 1207)
כתבתי שריבלין מטעמים פוליטיים של שאיפות לפיוס יהודי-ערבי עשה זיוף מדעי כאשר תירגם תרגום חלקי בלבד את הספר "חיי מוחמד". ריבלין צינזר, כלומר השמיט, את תיאור היהודים ע"י מחבר הספר איבן הישאם – כשקרנים, בוגדים, רשעים וצבועים, והעלים את תיאורי האכזריות של טבח יהודי קורייטה ע"י מוחמד.
ריבלין עשה זאת במטרה להציג את הערבים בצורה חיובית ולא באור שלילי לאחר שפיכות הדמים של מאורעות תרפ"ט 1929, שביצעו הערבים בהנהגת מנהיגם המופתי של ירושלים, מוחמד אל חוסייני.
האווירה הציבורית ביישוב היתה קשה כלפי הערבים, ובשל כך, עשה יוסף ריבלין מאמץ לא להציג את מוחמד נביא הערבים באור שלילי.
הזיוף המדעי שעשה ריבלין גרם לכך שרבים ביישוב לא הכירו את העולם הערבי-מוסלמי כמות שהוא ועובדה זו גרמה לרבים להאמין לתעמולת הכזב ש"האיסלם היא דת של שלום", ולא להכיר נכוחה בזמן את מניעי פעולתו של מוחמד אל חוסייני.
המעניין הוא שחריף אינו מזכיר את העובדה הזו כלל במאמרו למרות שהיא רק מחזקת את התיזה שלו. תמהיני האם הוא אינו מזכיר זאת בכוונה תחילה מטעמים פוליטיים, או שמא מחוסר ידיעה?
לשאלתו למה רגשו גויים? התשובה: הגזענות הערבית-מוסלמית מיסודו של מוחמד.

שלמה זנד האיש ללא זהות והחילוניות בעם היהודי
שלמה זנד "האיש ללא זהות" (הוריו מפולניה, אך הוא אינו פולני. הוא נולד באוסטריה ואינו אוסטרי. הוא יצא מהעם היהודי ואינו יהודי. הוא אקטיביסט פרו-ערבי-איסלמי ואינו ערבי-מוסלמי, או פלישתי) קובע במאמר ב"הארץ" ש"היות שאין תרבות יהודית חילונית, לא ניתן להצטרף באופן חילוני למשהו שלא קיים." (שלמה זנד, "לציונים הפסוודו-חילונים אין תשובות", "הארץ", 13.1.17, שם המאמר באינטרנט: " קטסטרופות נוספות צפויות לחילונים").
הסופר האוסטרי רוברט מוזיל כתב את הספר: Der Mann ohne Eigenschaften (האיש ללא תכונות), המציגה את דעיכתה המוסרית והאינטלקטואלית של האימפריה האוסטרו-הונגרית דרך עיניו של אולריך, מתמטיקאי-לשעבר שכשל בניהול קשרים עם העולם באופן שיאפשר לו לקבל "תכונות".
בניגוד לדמותו של האוסטרי אולריך "חסר התכונות", זנד יליד אוסטריה, הוא "חסר זהות" אבל לפחות בעל תכונה אחת: "אוטו-אנטישמיות". ברור שלפי זנד אם אין עם יהודי, גם אין חילוניות יהודית, וכפועל יוצא גם לא תיתכן תנועת שחרור יהודית – הציונות. אי לכך, לנבואתו, החילונים הציונים צפויים לקטסטרופה מהיהודים הדתיים, ולא מהאויב הערבי-מוסלמי, איתו דווקא מזדהה זנד.
שאלת החילוניות היהודית היא רצינית מכדי להשאירה בידי פיליסטיני אוטו-אנטישמי כזנד.
במאמר ארוך בעיתון "הארץ" קבע פרופסור שלמה אבינרי, המתפלמס עם הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי) שבן-גוריון לא זיהה את עצמו כחילוני אפילו כשהיה כזה. "אם היה נשאל," הוא כותב, "היה בן גוריון מזהה עצמו כיהודי, כציוני, כסוציאליסט. ככל שניתן לכנות את בן-גוריון ובני דורו 'חילונים', הרי זהו תיאור עובדתי גרידא – החילוניות כשלעצמה מעולם לא היתה זהותם העצמית".
"אחד מהישגיו של הימין בישראל", ממשיך אבינרי, "הוא העובדה שהצליח לנכס לעצמו מושגים כמו "יהודי" ו"ציוני". הדור של בן-גוריון מעולם לא חש נחיתות מול הציבור הדתי, ומעולם לא חשב שעליו להתפאר ב"יהדות חילונית" – אין דבר כזה, כמו שאין "נצרות חילונית"; יש ציונות, יש סוציאליזם." (שלמה אבינרי, "נגד חילוניות חלולה", "הארץ" 5.1.17)
שניהם זנד ואבינרי טועים. עם מוגדר כקבוצת אנשים המגדירה את עצמה כעם, כלומר אנשים המזהים עצמם כחלק מקולקטיב אנושי. ועדיין (אולי למורת רוחו של זנד) קיים עם יהודי. קיימת קבוצת אנשים חילונים המזהים עצמם כחלק מהעם היהודי.
אבינרי טועה בכך שהוא מזהה את החילוניות רק עם האידיאולוגיה הציונית-סוציאליסטית, ובכלל תמוהה קביעתו כי "אין דבר כזה יהדות חילונית כשם שאין נצרות חילונית." קיימת יהדות חילונית וקיימת נצרות חילונית.
יהיו עמי אירופה חילונים ככל שיהיו, הם תמיד יישארו בעלי תרבות נוצרית. "האומה הצרפתית" הכוללת את עיקרון laïcité החילון המפורסם תישאר תמיד אומה חילונית, נוצרית בתרבותה ובתודעתה (אלא אם כן תיעלם תחת כיבוש ערבי-מוסלמי כבנבואת מישל וולבק).
וכמובן היהודים החילונים ככל שהם מזדהים עם העם היהודי ותרבותו, לעולם לא יתנתקו מן התרבות והמסורת הדתית היהודית ההיסטורית שעיצבה את העם היהודי, ואפילו שחילונים גמורים הם.
ההוכחה הטובה ביותר שקיימת זהות יהודית חילונית היא דבריו של אלברט איינשטיין.
במארס 1920 הוזמן איינשטיין על ידי "האיגוד המרכזי של אזרחי גרמניה בני האמונה היהודית" (זה היה שמו של ארגון הקהילה היהודית בברלין) לדיון על דרכים מתאימות להשפיע על הקהילה האקדמית באוניברסיטאות בגרמניה, אשר נהפכו למוקדי אנטישמיות בוטה. איינשטיין בתשובתו מתח ביקורת על ההנחה שאפשר להתמודד עם אנטישמיות על ידי הסברה והשפעה על אחרים, וליגלג על שמו של הגוף המזמין: "מי שמשתייך לגוף ששמו 'בני האמונה היהודית' מצהיר שאיננו רוצה להיחשב כבן עמו, אלא כחבר בקהילה דתית בלבד."
על עצמו העיד: "אין בי שום דבר שאפשר לתאר כאמונה יהודית. עם זאת, אני יהודי ושמח להשתייך לעם היהודי. הנני יהודי לאומי במובן זה שאני דורש את שימור הלאומיות היהודית כמו זו של כל עם אחר. עבורי הלאומיות היהודית הינה עובדה קיימת, ואני חושב שעל כל יהודי להגיע למסקנות ברורות בנושאים יהודיים על בסיס זה... זה היה המניע העיקרי להצטרפותי לתנועה הציונית."
והנה ההשוואה המעניינת. איינשטיין שהיה חילוני ואף רחוק מהתרבות היהודית ולא דיבר עברית, ראה עצמו כבן לעם היהודי, ואילו זנד החילוני הבקי בתרבות היהודית, דובר העברית הוא אדם "חסר זהות". איך אמר הסופיסט פרותגורס: "האדם הוא קנה המידה של הדברים."