עַל מִקְלָדוֹת לַחוֹת שֶל כְּפוֹר, סוּפָה וָחֹשֶךְ
מַקִּיש הַלַּיְלָה אֶס-אֶם-אֶסִים שֶל מָטָר
לַאֲדָמָה צְמֵאָה שֶלֹּא תֶחְדַּל לִלְחֹש אֵיךְ
תָּמִיד חִכְּתָה לוֹ, כָּל הַקַּיִץ, כְּמוֹ מֵיתָר
לַפִּיצִיקָטוֹ שֶל הָאֶצְבַּע הַפּוֹרֶטֶת
הַמַּעֲלָה כְּמוֹ בְּמִקְסָם וּכְמוֹ בְּאוֹב
אֶת הַפְּלִיאָה שֶכֻּלָּהּ צְלִיל וְכֻלָּהּ רֶטֶט
מֵאִלְּמוּתָם שֶל הַכְּמִיהָה וְהַמַּכְאוֹב.

כִּי צְחִיחוּתָהּ הַמְּעֻלֶּפֶת מִבַּצֹּרֶת,
הַמְּעֻנָּה בְּאִינְקְוִיזִיצְיוֹת הַשָּרָב,
שֶלֹּא עָיְפָה, גַם בְּעָיְפָה מְאֹד, לִנְצֹר אֶת
זִכְרוֹן בּוֹאוֹ בָּהּ בְּפָרְצוֹ אֶת כָּל סְכָרָיו
פִּתְאֹם מוּצֶפֶת בְּזִרְמַת אוֹנוֹ הַפֶּרֶא,
בְּנִחוּמָיו הָאַלִּימִים עַל שְנוֹת הַצּוֹם
שֶל עֶלְבּוֹנוֹת עֲקָרוּתָהּ הַמְּעֻפֶּרֶת
בָּהּ לֹא נִתָּן לָהּ אַף לְרֶגַע לַעֲצֹם
סִדְקֵי קַרְקַע בְּקוּעָה מִיֹּבֶש, כְּמוֹ עֵינַיִם
הַנִּשָּׂאוֹת לַשָּוְא אֶל שַחַק קַר, כִּילַי
שֶנְּשִׂיאִים בּוֹ וְרוּחוֹת וְגֶשֶם אַיִן
בְּלִי זִיק תִּקְוָה וּשְבִיב סִכּוּי וּבְדַל אוּלַי.

אֲבָל עַכְשָיו, בֵּין נַהֲמוֹת תּוֹתְחֵי הָרַעַם,
כְּשֶהִיא בְּקֹשִי מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין
שֶזֶּה אָכֵן סוֹפְסוֹף קוֹרֶה לָהּ כָּאן הַפַּעַם
הִיא מִתְמַסֶּרֶת לוֹ כְּחֵיק עֲנָק, מַזְמִין
וְהִיא נִפְעֶרֶת לוֹ בְּלִי קוֹל אֲבָל בְּתֹקֶף
שֶל אִמָּהוּת הַמִּתְאַוָּה לְהִתְגַּשֵּם
בֵּין וָאדִיּוֹת-אַכְזָב וְרִיק גֵּבִים וָשֹקֶת
בְּכָל עֶרְגוֹן שוֹקְקוּתָהּ שֶאֵין לָהּ שֵם
מִלְּבַד אוֹתוֹ פִּצּוּי נִתָּךְ בְּאֵין מוֹנֵעַ
בְּלֵיל סוּפָה כָּזֶה, מַפְתִּיעַ, בּוֹ פִּתְאֹם
הִיא מִתְבּוֹסֶסֶת, בְּעוּלָה, בְּהֶרְיוֹנֶיהָ
וּמַדְשִיאָה, בְּהִתְעַבְּרָהּ בְּמֵי תְּהוֹם,
אֶת חֶדְוָתָהּ הַיַּלְדוּתִית וְהַפּוֹרֶצֶת
אֶת כָּל בְּתוּלֵי כְּמִישַת הַקַּיִץ שֶעִכְּבָה
אֶת הַיָּרֹק-יָרֹק הַזֶּה שֶהוּא, בְּעֶצֶם,
צִבְעָהּ הָעַז וְהַנִּצְחִי שֶל הַתִּקְוָה.

וְזֶה חוֹדֵר, סָמוּי כְּצֹפֶן שֶל מַחְתֶּרֶת
אֲבָל עִקְבִי וּפוֹלְשָנִי כְּעֵרוּי-דָּם
אֶל תְּנוּמָתָם קְפוּאַת הַקֹּר, הַמְּצֻמְרֶרֶת
שֶל כָּל אוֹתָם הַנְּמַקִּים פֹּה לְבַדָּם
בְּמִילְיוֹנֵי כּוּכִים שֶהֵם דִּירָה, לֹא בַּיִת,
בְּלַיְלָה קַר שֶל זַעַף גֶּשֶם פִּתְאֹמִי,
שֶאֵין לָהֶם סוֹפְסוֹף מִתַּחַת לַשָּמַיִם
מִלְּבַד גַּגָּם – בַּמֶּה לַחְסוֹת כָּאן, אוֹ בְּמִי,
וְאֵין לָהֶם אֶל מָה לְהִתְעוֹרֵר עִם בֹּקֶר
כִּי חוּץ מִלֹּבֶן כַּר רָטֹב וּשְחוֹר יֵאוּש
הֵם כְּבָר שָנִים קוֹפְאִים בַּחֹשֶךְ בְּלִי לַחְבֹּק אֶת
חֻמּוֹ שֶל גּוּף אוֹהֵב בְּלֵיל-סוּפָה גָעוּש
וְזֶה אֵינֶנּוּ רַק כְּפוֹרָם שֶל מִטְרוֹת-זַעַם
וְשֶל צִנַּת לֵילוֹת עָרִים אַפְלוּלִיּוֹת,
זֶה פִּכְחוֹנָן הַמַּר שֶל פַּעַם אַחַר פַּעַם
בָּהֶן קוֹרֵס מִגְדַּל קְלָפֵי הָאַשְלָיוֹת.

וְזֶה מוּטָח בֵּין יִבְבוֹת תַּנֵּי הָרוּחַ
לְרַעֲדָן שֶל זְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת
הַמֻּצְלָפוֹת בְּפַרְגּוֹלֵי סַגְרִיר פָּרוּעַ
כְּלֵב נוֹאָש מִמְּרִי תְפִלּוֹת לֹא נַעֲנוֹת
שֶל כָּל אוֹתָם הָעֲרִירִים שוֹכְנֵי הָאֹפֶל
שֶהוּא הַחֹשֶךְ הַכָּפוּל שֶאֵין בּוֹ פְּדוּת
לֹא מִן הַסַּעַר הַשּוֹצֵף בַּחוּץ כְּתֹפֶת
וְלֹא מִקֶּרַח צִנָּתָהּ שֶל הַבְּדִידוּת.

כַּמָּה תוּגָה וּכְאֵב-חֲסָךְ וְחֹסֶר-יֶשַע
יֵש בִּמְחוֹזוֹת הַלֵּית-דַּיָּן-וְהַלֵּית-דִּין
הַמַּסְתִּירִים בְּגוּף-רִאשוֹן-רַבִּים אֶת פֶּשַע
הַפְקָרָתָם שֶל אֵינְסְפוֹרֵי הַגַּלְמוּדִים
בִּידֵי קִיּוּם שֶיֻּמְרָתוֹ נוֹשֵׂאת לַשָּוְא אֶת
הַשֵּם "חַיִּים", בְּעוֹד נִשְמַת אָדָם לוּטָה
בִּדְמִי חַדְרָהּ, כְּמִין גְּוִיָּה אַחַר הַמָּוֶת
בְּבוֹר קִבְרָהּ, בְּתַכְרִיכֵי הָעֲלָטָה.

הֲלֹא גַם הֵם יָדְעוּ אֵי-פַּעַם אֵם אוֹהֶבֶת
שֶבְּעַרְסַל שְתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ הַחוֹבְקוֹת
הֻבְטַח דְּבַר-מָה חָמִים כְּקֵן, לֹא קַר כְּאֶבֶן,
שֶנִּתְבַּדָּה, שֶנִּתְאַדָּה, שֶבָּא לִבְכּוֹת.
הֲלֹא כֻּלָּם הֵם נִבְגָּדָיו שֶל אֵיזֶה שֶקֶר,
שֶל הַבְטָחָה מוּפֶרֶת, שְטָר לְלֹא כִּסּוּי
שֶהִתְפַּכְּחוּת הַלֵּב מִזְּדוֹן כְּזָבָיו עוֹשֶקֶת
אֶת כָּל הַחַם וְהַמּוּגָן וְהֶחָסוּי.

אֲבָל עַל זֶה – חוֹמַת שְתִיקָה וְקִיר שֶל אֵלֶם
וְדִמְמַת אַלְחוּט וְאֹטֶם-לֵב גָּמוּר
וְהַבְּדִידוּת כְּמִין צִינוֹק חָשוּךְ נִנְעֶלֶת
עַל אֲסִירֶיהָ חֲנוּקֵי הַלֹּא-אָמוּר
וְאֵין עַז-לֵב שֶלְּאָזְנֵי שוֹמְעָיו יַפְקִיר זֹאת
וְאֵין דִּבּוּר אֶחָד פָּתוּחַ וְגָלוּי,
רַק הַהֶסְכֵּם הַחֲשָאִי לֹא לְהַזְכִּיר זֹאת
כְּמוֹ אֶת הַחֶבֶל בְּבֵיתוֹ שֶל הַתָּלוּי.

כִּי אֵין דוֹבְרִים עַל כָּךְ סְבִיב מְדוּרַת הַשֵּבֶט
וְאֵין כּוֹתְבִים עַל כָּךְ מִלָּה בָּעִתּוֹנִים,
רַק הַשִּירָה, שֶהִיא הָאֹזֶן הַקַּשֶּבֶת
לַסְּטֵתוֹסְקוֹפּ שֶל הַבְּתוֹךְ וְהַבִּפְנִים,
זֹאת שֶעוֹשָׂה נַסְיוּב-חִסּוּן מִנְּגִיף-הָעֶצֶב
וְרֹךְ מֵאֶבֶן כִּלְיוֹתָיו שֶל הַכְּאֵב –

רַק הִיא בִּלְבַד, בִּלְתִּי נִרְאֵית אֲבָל נֶחְרֶצֶת,
פּוֹרֶצֶת דֶּרֶךְ כָּל קִירוֹת חֵרְשוּת הַלֵּב
אֶל הַפְּתוּחִים לְהַאֲזִין לָהּ, כְּשֶהַגֶּשֶם
דָּש בִּיתָרִים לַחִים לֵיל כְּרַךְ וְקָרָתוֹ
וְאַט-לְאַט, בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה נִגֶּשֶת
אֶל מִטָּתָם שֶל הַחוֹבְקִים כָּאן כַּר רָטֹב
וּמַגְנִיבָה לָהֶם מִלָּה חַמָּה, כְּמוֹ פֶּתֶק
מִתַּחַת דֶּלֶת חֲלוֹמָם הַמְּיֻתָּם
שֶרַק יֵדְעוּ שֶבְּעוֹלָם שֶכֻּלּוֹ נֶתֶק
יֵש מִישֶהוּ שֶעוֹד מַקְשִיב לִשְתִיקָתָם.

וְזֶה אוּלַי אֵינוֹ הַרְבֵּה כָּל-כָּךְ, בֵּינֵינוּ,
אַךְ זֶה יוֹתֵר מִמָּה שֶאַב-הָרַחֲמִים
דּוֹאֵג לָתֵת בְּיָד קְמוּצָה בְּעוֹלָמֵנוּ
בִּכְפוֹר לֵילוֹת שֶל קֶרַח לִלְבָבוֹת חַמִּים.

אהוד יקירי,
מרוב קריאת ההתלהמויות הרבות בנושאים אקטואליים שונים ובדעות שונות ואף הפוכות זו מזו, אני חש צורך (ולא חלילה משום שאין לי דעה ברורה ומגובשת בנושאים אלה) לעשות מה שאיש אינו עושה. לכן, כתבתי בשבחם של יישובי הצפון שערכו יריד ותרמו את הכנסותיו לביה"ח הצפתי "זיו", למען גדומי הזרועות וקטועי הרגליים של בית-המטבחיים הסורי המזוויע. לכן, בתקופה של החפצת נשים, של ניצולן המיני ע"י מעסיקיהן הציוויליים או מפקדיהן הצבאיים, פירסמתי ב"מאזניים" שיר צנוע בשם "אני פמיניסט", ולכן כאשר אורי אור, עמוס קינן וחיים חפר הכפישו בשעתם ללא כל צדק עדה מפוארת בישראל כמו יוצאי מרוקו, פירסמתי בעיתונך את הבלדה על לאלה סוליכה, המארטירית היהודייה מן העיר פֶז.
ברוח זאת אני חש שמותר גם לשירה הלירית לחרוג לרגע מן ההו-הא האקטואלי ולומר כמה מילים, שאיש אינו אומר אותן, על בדידותם של בני-אנוש רבים בעולמנו, בשיר השלוח אליך בליל חורף זה, "ליל סופה, בשלוש לפנות בוקר".
יוסי