דברים אלה נכתבים בהרבה אכזבה ודאגה. תחילה נטיתי לתת קרדיט למהלכיו הראשונים של הנשיא טראמפ ואפילו להשוות אותו לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט וה"ניו דיל" שלו, שהציל את ארה"ב מבעיות קשות ביותר על ידי מתן תקווה ותוכנית כלכלית חדשה. מצאה חן בעיניי ההתנערות שלו מהתקינות הפוליטית הצבועה של ממשל אובמה.
ואולם הצו הנשיאותי האחרון שלו, האוסר בו-ביום כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות, לא כולל מצרים וסעודיה [שממנה באו הטרוריסטים שהפילו את מגדלי התאומים] – מעורר בי אי-נוחות רבה ואפילו תהייה לגבי מידת שפיותו. האם בכלל העלה על דעתו איזו אנדרלמוסיה הוא יוצר בצו שלו, הפוגע קודם-כל באותם מוסלמים שנאמנים לארה"ב? האם יש לטראמפ מושג וניסיון במשילות? האם יש לו מושג בחוקי ארה"ב? האם יש לו יועצים שאפשר לסמוך עליהם? האם הוא באמת חושב שצווים דרקוניים כאלה יעצרו את הטרור המוסלמי? האם הוא פועל באמצעות שליפות מהמותן? האם הוא שפוי? מגלומן? האם אינו מבין שבצעדיו האחרונים הוא מקומם עליו את רוב העולם המוסלמי, זה שאינו קיצוני ואינו תומך בטרור?
מי שנוהג כפיל בחנות חרסינה עלול למצוא עצמו מודח על רקע של אי כשירות נפשית למילוי תפקידו. אין מה לקנא כיום באמריקאים. וראוי לראש ממשלת ישראל לשמור על מרחק ביטחון מהנשיא החדש ולא למהר לתמוך בכל צעד שלו.
מדיניות השליפות של טראמפ אינה דומה למדיניות הזהירה של ממשלות ישראל במרוצת השנים – ובייחוד כיום, כאשר המדיניות הלא-זהירה של טראמפ עלולה לעורר עליו את זעמו של מרבית העם האמריקאי, ולהביא להדחתו. אכן, ארה"ב בצרות צרורות.
על נתניהו לדעת כי גם כאשר המשוגע, או הביריון השכונתי, הוא לטובתך – עדיין כבדהו וחשדהו מאוד מאוד, ובעיקר היזהר ממנו!