סיפור חיים
הוצאת עידנים / ידיעות אחרונות, 1990
הספר נכתב ויצא לאור בסיוע מוסד יד בן-גוריון

פרק י
חבורת אנשי צ"ס בתל-אביב

בשנה הראשונה לבואם ארצה הצטרפו שרגא ודבורה למפלגת אחדות-העבודה שבהנהגת ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון, מפלגה שהיתה עמוד-השידרה של ההסתדרות ושממנה צמחה, בתוך שנים מעטות, מפא"י ההיסטורית.
ואולם, כבר בשנתיים הראשונות לעלייתם נקלעו למציאות סוערת ורבת גוונים ותהפוכות. שנת 1927 החלה במשבר כלכלי קשה ביותר, שגרם לחוסר-עבודה, בעיקר בקרב פועלי העיר. בספרו "אחדות העבודה ההיסטורית" (עם עובד, תל-אביב, 1975) מסביר הסוציולוג יונתן שפירא את התהליכים שהתרחשו בארץ באותן שנים – כתוצאה מאותו משבר. שנת 1927 היתה השנה היחידה בין שתי מלחמות-העולם בה ירדו מן הארץ יותר יהודים מאשר עלו אליה. בשנה הזו פשט סולל-בונה את הרגל. התמוטטותו החריפה עוד יותר את חוסר-העבודה בתל-אביב, סמכותה של ההסתדרות נפגעה, ומנהיגיה חיפשו פתרונות למשבר הכלכלי.
העלייה הרביעית, שהחלה באותן שנים, הביאה ארצה מעמד בינוני של בעלי-אמצעים והגדילה במהירות את כוחו של הסקטור הפרטי. ראשי ההסתדרות נאלצו לוותר על חלומם להקים משק כלכלי עצמאי חזק בשליטתם הבלעדית, ולהשלים עם העובדה שרוב חברי ההסתדרות יועסקו כשכירים בסקטור הפרטי.
לדברי שפירא, נקודת-הכובד של תנועת-העבודה התחילה לעבור מצורת החיים השיתופית-הקיבוצית ומההתיישבות החקלאית – אל העיר, ובעיקר תל-אביב שבה התגבשה הנהגת ההסתדרות. בעקבות המשבר הכלכלי החליטו ראשי ההסתדרות לארגן קואופראטיבים בקנה-מידה מקומי, במקום סולל-בונה. "במקום קיבוצים עירוניים הוקמו קואופראטיבים המבוססים על שיקולים כלכליים טהורים." (שם. עמ' 124).

מדיניות כלכלית זו של ההסתדרות עוצבה בהשפעת קבוצה חדשה של פעילים שבאו מברית-המועצות מאז 1923. שפירא: "פוליטיקאים אלה התבצרו במנגנון המפלגתי המחודש של אחדות-העבודה שהם החלו בהקמתו ב-1925. בברית-המועצות היו פעילים במפלגת צ"ס. הם החלו לעזוב את ברית-המועצות רק בשנת 1923 ואחרוני הקבוצה הגיעו ארצה בשנת 1926. הם עסקו בפעילות פוליטית בברית-המועצות בתקופת התבססותו של המנגנון הבולשביקי והשתלטותו על המדינה כולה, ובזמן ביצוע המדיניות הכלכלית החדשה (נא"פ). מדיניות כלכלית זו שאישר קונגרס המפלגה הבולשביקית במארס 1921, באה כתגובה לסירובם של האיכרים לעבד את אדמתם שהולאמה, והמשבר הכלכלי הקשה שפקד את ברית-המועצות. כדי להתגבר על המשבר ולעודד פעילות כלכלית החליטו הבולשביקים להחזיר חלק מהאדמות שהולאמו לאיכרים וכן לאפשר חידוש חלקי של יוזמה פרטית בכלכלה הרוסית [---] בעזרת המנגנון המפלגתי שהקימה, חזרה המפלגה והלאימה, לאחר שנים מיספר, את הקרקעות, וביטלה סופית את שרידי המשק הפרטי בברית-המועצות. אך התפתחויות אלה התרחשו כבר לאחר שפעילי צ"ס עזבו את ברית-המועצות [---] מאורעות אלה הם שעיצבו את התרבות הפוליטית שלהם, והשפעתם ניכרה בצעדיה הראשונים של הקבוצה בארץ." (שם. עמ' 124).
לדעת שפירא, אחדות-העבודה הציבה לבאים "אלטרנטיבה ארצישראלית לקומוניזם." ההשפעה היתה הדדית. "הרדיקליזציה שעברה על ראשי אחדות-העבודה הושפעה גם מכך שרבים מהעולים החדשים נהרו לערים והיו לפועלים שכירים בסקטור הפרטי. הרעיונות של מלחמת-מעמדות, והשאיפה להקמת חברה סוציאליסטית שבה הם יהיו משוחררים מניצול של בעלי הרכוש, רעיונות שהם הביאו מארצות-מוצאם, נשארו בעלי משמעות בשבילם במציאות הכלכלית והחברתית החדשה. [---] כאשר החליטו ראשי אחדות-העבודה להחיות את מפלגתם, חייבים היו אותם רעיונות חברתיים, שהשפיעו על חברי הסניפים ההולכים וגדלים בערים הגדולות, להשפיע גם על העקרונות האידאולוגיים המוצהרים של המנהיגים." (שם. עמ' 128).
ההתעוררות בסניפי אחדות-העבודה בשנים 1924-1925 לא כוונה מלמעלה, אלא היתה תוצאה של עלייתם ארצה של חברים פעילים רבים מחוץ-לארץ. ואולם, לדברי שפירא, היתה עוד תכונה שאיפיינה פעילי-מפלגה אלה והיא שכמעט כולם הגיעו ישר לערים וכמעט כולם חיפשו עבודה לא-גופנית בארץ, בדומה לזו שהורגלו בחוץ-לארץ.
מחוסר ברירה החלו רבים את חייהם המקצועיים בעיר כפועלים. הם ידעו מקודמיהם כי מעבודה גופנית סלולה דרך הקידום לעבודות פקידות וניהול במנגנון ההסתדרותי, אך רבים מהם שאפו עתה לקיצור-דרך, זאת שלא כקודמיהם שבילו שנים רבות כפועלים חקלאיים עוד בתקופת העלייה השנייה, בטרם הגיעו לעבודה ציבורית בהסתדרות.
"כפי הנראה סיפקה הפקידות ההסתדרותית ואורח-חייה את הדגם לרמת השאיפות של העולים החדשים ועודדה רבים מהם לשאוף לעמדה דומה. תפקידים אלה בהסתדרות היו חסומים בפניהם. הוותיקים שלטו בהסתדרות והתבצרו בעמדותיהם. לכן מצאו החדשים את מקומם במנגנון המפלגתי. פעילי המפלגות באותה תקופה היו ידועים בכינויים 'הַאלְבֵּע אִינְטֵילִיגֵענְטֵן." (שם. עמ' 137).

*
הקמת המנגנון המפלגתי של אחדות-העבודה, שהוטלה על קבוצה של כמה עשרות חברים מראשי צ"ס שעלו ארצה בשנים 1923-1926, מוסיפה גוון חשוב לאיפיונה של מפא"י-לעתיד. "הם," אומר שפירא, "כמו ההנהגה הוותיקה של אחדות-העבודה, הביעו את התפעלותם מכושר-הביצוע של הבולשביקים. מההעזה והתנופה שגילו במעשיהם. הם העדיפו את גישתם הפרגמטית על פני ההססנות של מתנגדיהם, בעלי התיאוריה." (שם. עמ' 145-146).
לדעתו גם קיבלו רבים מהעקרונות הארגוניים המרכזיים של הבולשביקים, לרבות הצורך בריכוזיות ובמשמעת מוחלטת. אם מקימי גדוד-העבודה ב-1921 קיבלו מהמפלגה הבולשביקית של שנת 1920 את רעיון ההפרדה בין המפלגה לסובייטים, למועצות, זו המדיניות ששלטה בעת שעזבו את רוסיה – הנה אנשי הקבוצה החדשה, המאוחרת-יחסית, חזו בהשתלטות המנגנון המפלגתי על הסובייטים ובהתעצמותו בכל תחומי החברה והכלכלה.
"הפגישה בין הצמרת הוותיקה של אחדות-העבודה לפעילי צ"ס, אלה שנמלטו משלטון הדיקטאטורה הבולשביקית בברית-המועצות, הביא לשיתוף-פעולה הדוק בין שתי הקבוצות, במאמציהן המשותפים לבסס את כוחן הפוליטי בארץ. המנהיגות הוותיקה נזקקה למנגנון מפלגתי. לחדשים היו כישורים מתאימים לקבל תפקיד זה על עצמם. הם מצידם היו נכונים לקבל את מרותה של ההנהגה הוותיקה. נראה שבואם ארצה כפליטים שנמלטו מברית-המועצות תרם לחיזוק יראת-הכבוד שלהם בפני ההנהגה הוותיקה ולנכונותם למלא את תפקיד הקבוצה השנייה – העילית הנמוכה – של פוליטקאים בארגון." (שם. עמ' 146).
חבורת אנשי צ"ס אלה היו קבוצה קטנה ומגובשת של עסקנים שהסולידריות ביניהם חושלה בעבודה פוליטית משותפת, בפעילות מחתרתית ובבתי-הסוהר ברוסיה. "שנות המאבק הקשות שלהם בברית-המועצות יצרו הבנה פוליטית בסיסית כה עמוקה ביניהם עד שאידיאולוגיה מוצהרת לא היתה נחוצה. הקשרים ההדוקים ביניהם וההבנה כמעט אינסטינקטיבית שלהם את תכונותיו וכוחו של מנגנון פוליטי הביאו לידי כך שלא ראו צורך להגדיל את ייצוגם ולהשתלט על הגופים המרכזיים של המפלגה. הם ראו את ייעודם בארגון והשאירו ברצון את המדיניות להנהגה הוותיקה. על הסכמה זו, להשאיר את ההנהגה בידי המנהיגים הוותיקים, חזר לא מזמן שרגא נצר, חבר אחר של אותה קבוצה. אחת התכונות החשובות של חבר-מפלגה פעיל, אמר נצר, היא חובתו 'לראות במניחי-היסוד של התנועה מורי-דרך, אנשים שלאורם יתחנך." (שם. עמ' 147).

החברים החדשים שהצטרפו לשורות פעילי אחדות-העבודה, בחקותם את הדגם הרוסי, שאפו, לדעת שפירא, להקים מנגנון מפלגתי נפרד מן ההסתדרות, שייקח על עצמו את הריכוז האמיתי והקולקטיבי של מוסדות ההסתדרות בהנהגתם של ראשי המפלגה, שהיו גם ראשי ההסתדרות. לאחדות-העבודה לא היה באותן שנים רוב יציב בהסתדרות. הקרע שגרם אלקינד בגדוד העבודה כירסם אף הוא בכוחה של המפלגה מבפנים, ומנהיגיה מצאו עצמם נזקקים להרכיב רוב בוועידת ההסתדרות השנייה באמצעות צירים עצמאיים. כל אלה הביאו אותם לכלל מסקנה כי הדרך לחיזוק שליטתה של המפלגה בהסתדרות, ומכאן גם להסתדרות הציונית ולהנהגת היישוב כולו – היא באיחוד עם מפלגת "הפועל הצעיר", שמנהיגיה היו חבריהם של ברל, בן-גוריון וטבנקין עוד מתקופת העלייה השנייה, ואשר היתה אחד המרכיבים החשובים של ההסתדרות.

*
ההשפעות שספג ברוסיה ועיצבו את עולמו, החובה לראות במניחי-היסוד של התנועה מורי-דרך, אנשים שלאורם יתחנך, שלהי שנת 1925, תל-אביב: זה הרקע, זה היסוד, לתחילת עבודתו של שרגא נוסוביצקי, בן העשרים-ושבע, כפועל-ניקיון עירוני, מטאטא רחובות, מפנה פחי-זבל, פעיל מוכשר ומסור במאבק המקצועי, ועד מהרה גם בזירה בציבורית והמפלגתית בארץ.

המשך יבוא