בְּט"וּ בִּשְבָט אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל תָּמִיד תּוֹקֵף פֹּה
טְרֶנְד שֶל פֵּרוֹת מְיֻבָּשִים שֶאֶת הַלֵּב כּוֹבֵש,
אָז בּוֹאוּ וּבְחַג הָאִילָנוֹת נִטְעַם בְּכֵּף פֹּה
נוֹסָף לִפְרִי יָבֵש סִפּוּר לְגַמְרֵי לֹא יָבֵש.
סִפּוּר עַל אִילָנוֹת זְקֵנִים אֲשֶר חָמְקוּ מִפֶּגַע
שֶל מַלְתְּעוֹת הַדַּחְפּוֹרִים, כִּי כְּשֶהֻפַּל הַפּוּר
הֵם אוֹטוֹטוֹ כִּמְעַט הָלְכוּ כָּאן פַיְפְן – אַךְ בָּרֶגַע
הָאַחֲרוֹן נִצְּלוּ, וְכָךְ מַתְחִיל אוֹתוֹ סִפּוּר:
בִּזְמַן שֶשּוּם תִּזְמֹרֶת פִילְהַרְמוֹנִית לֹא הִרְעִימָה
כָּאן שוּם קוֹנְצֶרְט מִלְּבַד יְלֵל תַּנִּים בְּקוֹל רָצוּץ
וְשוּם הֵיכַל-תַּרְבּוּת כָּאן לֹא עָמַד וְלֹא "הַבִּימָה"
וְשוּם מוּזֵיאוֹן רוּבִּינְשְטֵיְן עוֹד לֹא חָלַם לָצוּץ, –
בִּזְמַן שֶשּוּם רוֹעֶה עַרְבִי עִם שוּם כִּבְשָׂה וְשוּם עֵז
עוֹד לֹא רָעָה כָּאן אֶת צֹאנוֹ וּבַּחוֹלוֹת טָבַע
עָמְדָה כָּאן חֲבוּרַת עֲצֵי שִקְמָה (בְּלַעַ"ז "גּ'וּמֶז")
עַל הַגִּבְעָה שֶנִּקְרְאָה "גִבְעַת הָאַהֲבָה".
גִּבְעַת הָאַהֲבָה שֶל תֵּל-אָבִיב שֶרַק נוֹלְדָה אָז,
שְמוּרָה קְטַנָּה שֶל טֶבַע הָאָדָם (וְהַמָאדָאם)
מִקְלָט לֵילִי רוֹמַנְטִי לְכָל זוּג צָמֵא לְמַעַשׂ
שֶל כָּל יוֹרְשֵי הָעֶצֶר (וְהַיֵּצֶר) שֶבַּדָּם.
שָם שָר כָּל דּוֹן ז'וּאָן לְכָל קְרָסָבִיצָה נִרְגֶּשֶת
אֶת "סֶרְצֶה", "הַכְנִיסִינִי" וּפְסוּקֵי שִיר-הַשִּירִים
וְאַהֲבוֹת פָּרְחוּ כְּמוֹ פִּטְרִיּוֹת אַחַר הַגֶּשֶם
וְאֻכְלוּסְיָה גָדְלָה מִמִּסְפָּרִים לְמִסְפָּרִים...
אֲבָל בְּיוֹם בָּהִיר, כְּשֶרֹאש-הָעִיר הָיָה נָמִיר
נָפְלָה עַל הַשִּקְמִים הַהֵם, מִגֶּזַע עַד אָמִיר,
צָרָה, כִּי הָעִירְיָה, לְשֵם גִּנּוּן "גַּן יַעֲקֹב"
עָמְדָה לִכְרֹת אוֹתָם (כְּמוֹ שֶכָּתוּב שָם כִּי "יִקֹּב
הַדִּין" אֶת הָעֵצִים הַהֵם) וְהָעִירְיָה לֹא חָסָה
עַל כָּךְ שֶהֵם זְקֵנִים יוֹתֵר מִתֵּל-אָבִיב עַצְמָהּ
וְכָל מְהַנְדְּסֵי-הָעִיר שָלְחוּ לְשָם בְּכַּאסַאח
גַּם סְקְרַיְפֶּרִים וְגַם בּוּלְדּוֹזֶרִים רַבֵּי-עָצְמָה
וְזַעֲקוֹת הַ"לּוֹבִּי הַיָּרֹק", כִּמְיֻתָּמוֹת
נָפְלוּ אַחַת-אַחַת שָם עַל אָזְנַיִם אֲטוּמוֹת
כְּשֵם שֶשּוּם שִמּוּר אֲתָר הִיסְטוֹרִי לֹא הִצְלִיחַ
לִמְנֹע אֶת חֻרְבַּן בִּנְיַן "גִּימְנַסְיָה הֶרְצֶלִיָּה",
כִּי עִיר שֶלּא שוֹמֶרֶת בִּדְבֵקוּת כִּמְעַט דָּתִית
אֶת זֵכֶר עֲבָרָהּ – מָה כְּבָר צוֹפֵן לָהּ הֶעָתִיד?
וְאָז, לֹא יְאֻמַּן, אַךְ בָּעִתּוֹן שֶשְּמוֹ "דָבָר"
פִּרְסֵם בְּשִיר פַּיְטָן צָעִיר קְרִיאַת-חֵרוּם נִרְגֶּשֶת
אֶל רֹאש-הָעִיר, שֶבּוֹ הִפְצִיר לִשְמֹר מִכָּל מִשְמָר
אֶת הַגּ'וּמֶזִים הַזְּקֵנִים וְלֹא לָתֵת לָגֶשֶת
אֶל שָרְשֵיהֶם לְשוּם דַּחְפּוֹר אֶלָּא לִבְנוֹת שָם גַּן
שֶיַּקִּיפֵם וְיַעַטְפֵם בְּאֹרַח מְהֻגָּן
כִּי כָּאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, בִּפְרָט אִילָן עַתִּיק
שֶחָל עָלָיו הַנֹּהַג "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי וָתִיק".
וְתִתְפַּלְּאוּ, אַךְ רֹאש-הָעִיר קָרָא שָם אֶת הַשִּיר
וְהִתְקַשֵּר בְּגֶ'סְטַת-פֶּתַע שֶל חִיּוּג יָשִיר
אֶל בֵּית אָבִיו שֶל הַפַּיְטַנְצִ'יק וְאָמַר בְּרוּרוֹת
כִּי הוּא שֻכְנַע וְלֹא יִתֵּן אֶת הַשִּקְמִים לִכְרֹת...
אוֹמְרִים שֶמֵּרֹב סְטוּצִים הָרוֹמַנְטִיקָה כְּבָר מֵתָה
וְשֶגִּבְעַת הָאַהֲבָה הַיּוֹם הִיא כְּבָר passé,
אוֹמְרִים הַרְבֵּה שְטֻיּוֹת אֲבָל בְּט"וּ בִּשְבָט, לְפֶתַע,
כְּשֶזּוּג שֶל אוֹהֲבִים בְּצֵל אוֹתָם שִקְמִים חוֹסֶה
אָז כָּל מִי שֶהֶחְלִיף פֹּה אִילָנוֹת וְסֶנְטִימֶנְטִים
בְּג'וּנְגֶּל-הַבֵּטוֹן יוֹצֵא קֵרֵחַ כְּמוֹ שְמָמָה
כִּי כָּל הַצִּינִיקָנִים מִתְגַּלִּים כְּאִימְפּוֹטֶנְטִים
אִם לֹא שֶל הָאַגָּן
אָז שֶל הַלֵּב
וְהַנְּשָמָה...
תְּשוּקָה לְצֵל הָאִילָנוֹת
("דבר" – 6.4.1962)
"עם השלמת תוכניותיהם של האדריכלים התל-אביביים לפיתוחו של המִגרש העירוני שבין היכל-התרבות, ביתן הלנה רובינשטיין ובית-"הבימה" – עתיד להקיץ הקץ על קיומן של שלוש השיקמים העבותות, שעמדו על מרחב החולות של העיר זה מאות-בשנים והקשורות בזיכרונם של ראשוניה ובוניה." (בעיתונים)
הָרוּחַ פָּג.
וְהָרְעָשִׁים צוֹנְחִים כְּשֹׁבֶל
ותֵל-אָבִיב שֶׁלִי גוֹהֶרֶת עַל עַרְשָׂהּ
וְאִישׁ הוֹלֵךְ אַחַר מַקְלוֹ,
הָלוֹךְ-וָשׁוֹב, אֶל –
יְמֵי תְּמוֹלָיו
עַל מִרְצָפוֹת
שְׂדֵרוֹת-תַּרְסַ"ט.
הָרְחוֹב שׁוֹקֵט
וּפָנַסָיו בְּשֵׁלִים הָעֶרֶב
(כַּאַגָסִים – בְּבֻסְתָּנֵי הַחֲשֵּׁכָה).
אֲבָל הָאִיש שֶלִי סוֹבֵב,
סוֹבֵב בְּלִי הֶרֶף,
וְהָעֲצֶבֶת בּוֹ מַקְצֶפֶת כְּשֵׁכָר.
וְהוּא אוֹמֵר לִי: חוּלִיגָן צָעִיר,
הַבִּיטָה –
שָׁלֹש שִׁקְמִים,
וכָל-כֻּלָן: אֶתְגַר שָׁלֵו
שֶל אֲנַרְכִיזְם טוֹב
בְּלֵב הָאוֹטוֹרִיטָה
הַהַנְדָסִית
שֶׁל אֲגֻדַת חַסְרֵי-הַלֵב...
שָׁלֹש שִׁקְמִים, בַּנְדִיט.
לא-כְלוּם יוֹתֵר!
וּבְכָל-זֹאת –
כַּמָה חֵמוֹת הֵן מַרְתִיחוֹת
בְּהַזְכִּירָן
אֶת עֲבָרָה הַפְּרוֹלֶטָרִי
(מִי יִמְחֹל זֹאת?)
שֶל הַקוּזִינָה הַמְיֻחֶסֶת,
שֶל עִירָן...
הֶלֶנָה רוּבִּינְשְׁטֵין
תָּקְעָה לָהֶן מוּזֵיאוּם
וּפְרֶדְרִיק מָן –
אֶת הַתַּרְבּוּת עִם הַהֵיכָל.
אַךְ אִם מוּזֵיאוּם לא הֵזִיז אוֹתָן
אָז זֶהוּ
סִמָן בָּרוּר כִּי שׁוּם בּוּלְדוֹזֶר
לא יוּכַל...
לא, אַל תֹּאמַר לִי כִּי זָקַנְתִּי
וְנִמְאַסְתִּי!
אַ-נוּ תִּרְאֶה: שְׁחוֹחוֹת כָּמוֹנִי הֵן,
אֲבָל –
הֵן כְּמוֹ גוּמָה טִבְעִית
בְּלֵב נִתּוּחַ פְּלַסְטִי
שֶׁל קִשׁוּטֵי בֶּטוֹן וָמֶלֶט וְאַסְפַלְט.
כִּי עֲגוּמוֹת הֵן כְּאַחְרוֹן הַמוֹהִיקָנִים
וְזִכְרוֹנוֹת מְרַשְׁרְשׁוֹת הֵן כֹּה יָפֶה
שֶזֶה מַזְכִּיר כָּל-כָּךְ
צַמוּת...
וְסַרָפָנִים...
שֶמֻכְרָחִים מַמָשׁ לָרוּץ אֶל הָרוֹפֵא...
וּכְשֶׁשׁוֹאֵל אוֹתִּי הַדוֹקְטוֹר
(וּמַחְלִיק לוֹ
עַל הַקָרַחַת הַפּוֹרַחַת לא-מִתְּמוֹל)
– כֵּן, מַה כּוֹאֵב לַאֲדוֹנִי?
וּמַה מֵצִיק לוֹ?
אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: תֵּל-אָבִיב
(נוּ, כָּאן – מִשְּׂמֹאל...)
כִּי לְעוֹלָם – אַתָּה מַבִין? –
אֵינִי מַצְלִיחַ
לַחְלֹף בָּרְחוֹב מִבְּלִי לָחוּש
– גַם פֹּה, גַם שָׁם –
מִין הִתְכַּוְצוּת שְׁרִירֵי
גִּימְנַסְיָה "הֶרְצֶלִיָה"
עִם הַתְקָפוֹת קָשׁוֹת
שֶׁל זֵכֶר בֵּית-הָעָם...
וְזֶה מַזְכִּיר לִי שְׁנוֹת-שָׁאטַארָה
וּשְׁנוֹת-יֶזַע
וְזֶה מַזְכִּיר אֶת שַׁחֲרַנוּ הַנָלוֹש.
אַי אַי ג'וּמָזִים מְגֻיְּדֵי פֹּארוֹת וָגֶזַע!
אַי, צִיוֹנוּת מְסֻקָסָה
כָּפוּל שָׁלֹש!
טְרִיוּמְוִירָט יָרֹק
בְּעִיר צְחֹרָה, מוּמֶרֶת.
מִסְדָר פַּטְרִיצִי
שֶׁל רָאשִׁים שֶׁלא סְרָקוּם.
יֵש אֵיזֶה הוֹד פַּטְרִיאַרְכָאלִי
בְּצַמֶרֶת
הַמַזְכִּירָה לְךָ:
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם!..
יֵשׁ אֵיזֶה סוֹד נִצָּת
כְּרֶמֶץ מִתְלַבֶּה עִם
זִכְרֵי-עָבָר שֶׁאֵין גּוֹלֵל עָלָיו לִסְתֹּם,
רַק הֵן, יַלְדִי, וְלֹא בָּתֶּיהָ הַפְּלֶבֶּאִים
עוֹדָן זוֹכְרוֹת אוֹתָהּ בָּעֹנִי וּבַתֹּם.
עוֹדָן זוֹכְרוֹת אוֹתָהּ
מַמָשׁ כְּפִי שֶׁסִפַּרְתִּי,
וּמַכִּירוֹת אֶת חָכְמוֹתֶיהָ עַל בֻּרְיָן.
הִנֵה עַל כֵּן הִיא מַזְמִינָה
לְקוֹקְטֵיל-פַּרְטִי
אֶת הַבֶּטוֹן (וְהַצִינִיזְם) הַמְּשֻׁרְיָן...
הִנֵה עַל כֵּן הִיא מַגְבִּיהָה וּמִתְיַמֶרֶת
אֲבָל עֵדִים קִמְטֵי גִזְעָן הַמַחְרִישִים
כִּי יֵשׁ גְבֹהִים הַמַּגִּיעִים אֶל הַצַמֶרֶת
עַל חֶשְׁבּוֹנָן שֶׁל הַזִקּוֹת לַשֳּׁרָשִׁים...
כֵּן, יֵשׁ גְבֹהִים...
אֲבָל מָתַי, סוֹפְסוֹף, יִסְטֹר יָהּ
עַל דַּל-לֶחְיַן שֶׁל הַ"קִדְמָה" וְגַסוּתָהּ
בָּעִיר הַזאֹת
שֶׁבָּהּ הוֹרְסִים, יַלְדִי, הִיסְטוֹרְיָה
כִּמְעַט לִפְנֵי
שֶׁמַסְפִּיקִים לַעֲשׂוֹתָהּ?!
לוּא נִשְׁמְרֵן, עַל כֵּן,
מִמְחִי תִּכְנוּן פָּרוּעַ
וּמִמִּרְצֵנוּ הַשָּׁלוּחַ לְיַעֵל.
מִכָּל הַשְׁאָר (כּוֹלֵל הַסַחַף וְהָרוּחַ)
כְּבָר תִּשְׁמָרְנָה בְּעַצְמָן, תּוֹדָה לָאֵל!