במחקר היסטורי פורץ דרך
‏ההיסטוריון (מכחיש השואה) והגזען המוסלמי (היהודים טמאים ומטמאים, ובכלל אין דבר כזה עם יהודי) ד"ר אבא של מאזן, חשף בברלין בירת הרייך את מסקנות מחקרו ההיסטורי האחרון.
"העם הפלישתינאי," אמר ד"ר אבא של מאזן, "הוא המשך של העם והציביליזציה הכנענית מלפני 3,500 שנה."
http://rotter.net/forum/scoops1/390816.shtml#1
מדהים. ד"ר אבא של מאזן אינו ערבי ואינו מאמין עוד ב"אללה" אלוהים הערבי, ובנביאו מוחמד הערבי, אלא הוא כנעני המדבר כנענית ומאמין באל הכנעני בעל.
ודוק: ד"ר אבא של מאזן מתנער משמו הפלישתי. הוא אינו פלישתי אלא כנעני. האם מעתה יש להחליף את שם עמו מפלישתי לכנעני?
מעניין מה חושבת על כך ההיסטוריונית ואשת מדע המדינה, (ישראל אחראית לדע"אש) גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון).

הצעה – ארגון מחדש של צה"ל לפי יחידות מיגדריות
מארגן מצעד הבהמות, הבהמה בצלאל סמוטריץ', פנה בקריאה לנוער הדתי לא להתגייס לצה"ל בגלל שילוב בנות במערך הלוחם.
כדי לפתור את בעיית השירות המשותף בצבא באופן כזה שיאפשר גם לדתיים להשתתף בו, יש לעשות ארגון מחדש של היחידות הלוחמות בצבא לפי מיגדר. והנה ההצעה הגואלת:
ניקח למשל את חטיבת הצנחנים. נחלק את הגדודים לפי המגדרים השונים לפי הדוגמה ההיסטורית היוונית.

גדוד 890: בגדוד ישרתו רק גברים סטרייטים דתיים.

גדוד 101 (לשעבר 50 של הנח"ל): בגדוד ישרתו רק נשים. גדוד הנשים ייקרא כמובן "גדוד האמזונות". האמזונות, הנשים הלוחמות היו פרשיות אמיצות, ובעלות מיומנות גבוהה בקשתות. כדי להיטיב לירות בקשת היו האמזונות כורתות את השד הימיני. מכאן גם פירוש שמן ביוונית – א-מזונה – חסרת שד.
כמובן כריתת שד אסורה על פי ההלכה. "בל תשחית". ולא ייעשה כזאת אצלנו. בצה"ל למרות המגבלות כל הלוחמות תהיינה בעלות זוג שדיים.
האמזונות נחשבו כנשים בעלות כבוד, יושר והגינות שהיו מוכנות לסכן את חייהן כדי להציל בשעת צרה את חברותיהן, אבל יחסן לגברים היה משפיל ואדנותי: הגברים שימשו להם כעבדים, משרתים ומרביעים. כל הילדים הזכרים שנולדו לאמזונות ננטשו למוות, והבנות גודלו להיות לוחמות. לפי גרסה אחרת, לבנים שנולדו שברו האמזונות את הידיים והרגליים, על מנת למנוע מהם אפשרות להילחם או לטייל בעולם בעתיד.
כדי למנוע זאת ייאסר בצה"ל כל מגע של גדוד האמזונות עם המין הגברי.
דוגמה ליחידה צבאית כזו תשמש יחידת העילית שאיבטחה את שליט לוב לשעבר, מועמר קדאפי, שהייתה מורכבת כולה רק מנקבות שומרות ראש, וזכתה לכינוי "האמזונות של קדאפי."

גדוד 202 "הגדוד הקדוש": בגדוד ישרתו רק הומואים ע"פ הדוגמה של "הגדוד הקדוש" של תבאי (ביוונית: ἱερὸς λόχος – הִיֶרוֹס לוֹכוֹס – הגדוד הקדוש).
הגדוד הקדוש היה יחידת עילית של הופליטים בצבא תבאי ביוון העתיקה. הוא הורכב מ-150 זוגות גברים-נאהבים, שצוותו יחדיו מתוך אמונה שנאהבים יילחמו בעוז ובגיבוש רב יותר, זה לצד זה, מאשר זרים שאין ביניהם יחסי חיבה מיוחדים.
עם הקמתו גויסו אל הגדוד זוגות משורות צבא תבאי. כלומר, מערכת היחסים היתה על בסיס חונך ונחנך. הזוגות הורכבו מ"הֵנְיוֹכוֹי" (נהגי מרכבה) – הבוגרים, ו"פַרַאיבַטַאי" (בני-לוויה). מקור כוחם של לוחמי הגדוד היתה הנכונות למות למען אהובם ולא להביך את עצמם מולו בשדה הקרב. באחד התיאורים סופר על מקרה שבו אחד מחיילי היחידה הבין כי מותו קרב, וביקש מן הבא להורגו כי יפלח את חזהו רק כדי לחסוך מאהובו את הבושה של לראותו מדמם מאחור. (בהשראת המקרה אומר תמיד יהונתן צ'רקסקי-גפן שהוא לא נלחם למען המדינה אלא רק למען הפלוגה).
בשנת 375 לפנה"ס זכה הגדוד ל"טבילת האש" שלו תחת פיקודו של פילופדס, בקרב טגירה, בו הצליח להביס כוח ספרטני גדול פי שלושה.
בשנת 371 לפנה"ס השתתף הגדוד בפיקודו של אפמינונדס בקרב לאוקטרה ונחל ניצחון על כוח ספרטני עדיף ב-4,000 איש. בקרב נהרג קלאומברוטוס הראשון מלך ספרטה. יש המחשיבים את הניצחון הזה "כניצחון המכריע ביותר במלחמת יוונים כנגד יוונים." הגדוד היה ל"כלב השמירה" של ההגמוניה התבאית על יוון.
רק פיליפוס ובנו אלכסנדר מוקדון הצליחו לנצח ולפזר את הגדוד. (מה שכמובן לא יצליחו לעשות הערבים).
הנה הארגון מחדש של חטיבת הצנחנים כדוגמה לכל החטיבות הלוחמות של צה"ל. כל גדוד יהיה בעל אזור מגודרים נפרד ולא יהיו כל מגורים משותפים, ומגע משותף. ארגון כזה יאפשר כמובן לכל הסמוטריץ'ים להמשיך ולשרת בו.

האקטיביסטים הפרו-איסלאמים – מה בין סאסא לגולן?
קיבוץ "השומר הצעיר" סאסא הוקם ב-1949 על חורבות הכפר הערבי-מוסלמי-סוני, סאסע (שהוקם על חורבות הכפר היהודי סאסא). במלחמת השחרור שימש הכפר סעסע כמפקדת "חטיבת ירמוכ השנייה" של צבא ההצלה הערבי של פאוזי אלקאוקג'י. ב-15 בפברואר 1948 פשט כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח על הכפר. לוחמי הפלמ"ח פוצצו מטעני נפץ במספר בתים, מה שגרם להרס מלא או חלקי של עשרה בתים, לפי ה'ניו יורק טיימס', הפיצוצים גרמו להרג של 11 תושבים, מהם חמישה ילדים קטנים, שלושה פצועים, שלושה בתים הרוסים כליל ו-11 בתים שנפגעו קשה. ב-30 באוקטובר 1948 הושלם כיבוש סעסע במהלך מבצע חירם.
כיבוש סעסע הביא לנסיגה כוללת של צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י מהגליל ללבנון. תושבי הכפר, כ-1311 ערבים-מוסלמים-סונים, נמלטו ללבנון, ואדמות הכפר 14,796 דונם, הולאמו (בצדק יש לומר) לטובת קיבוץ "השומר הצעיר".
והנה חבר קיבוץ סאסא הצבוע, האקטיביסט הפרו-איסלאמי (התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי) אלי ספרן, אינו תומך בחיסול קיבוצו והשבתת אדמותיו לערבים, אלא כאקטיביסט פרו-איסלאמי (וכחבר מר"צ) הוא מצדד בכיבוש ערבי של הגולן.
בתגובה לכנס של התנועה הקיבוצית העתיד לציין חמישים שנה להתיישבות בגולן פנו מיספר חברי קיבוצים במכתב פתוח בו דרשו לא לקיים את הוועידה בגולן, משום שהוא שטח "כבוש".
"הטענה שלנו היא שרמת הגולן היא מבחינתנו שטח כבוש," קובע אלי ספרן, (חבר הקיבוץ סאסא הכבוש מהערבים) מנציגי מפלגת מרצ בתנועה הקיבוצית, "לכן יש להעביר את הוועידה לתחום הקו הירוק."
לפי חכמי ההלכה של מפ"ם-מר"צ ו"השומר הצעיר", כיבוש סעסע הערבית-מוסלמית הוא "גלאט כשר". סאסא של ה"שומר הצעיר" היא "משוחררת". כיבוש הגולן הוא טרפה.
למזלה של סאסא היהודית, הגולן לא נמסר לכיבוש ערבי-מוסלמי-עלאווי.

מה צריכה לעשות המהגרת הבלתי חוקית (לדעת הערבים)
והמתנחלת הבלתי חוקית בגדה המערבית (גוש דן)
קרולינה לנדסמן
המהגרת הבלתי חוקית מארגנטינה (לדעת הערבים) והמתנחלת הבלתי חוקית במרכז הגדה המערבית של א"י (גוש דן), כתבת "הארץ" קרולינה לנדסמן, לא רוצה יותר להיות יהודייה ולא רוצה יותר במדינת היהודים. במאמר תגובה לגלעד ארדן שכתב:
"עיתון 'הארץ' מנותק מהמציאות בארץ. עיתון שקורא לישראלים להתנגד למאבק שאני מוביל כנגד פעילי החרם על ישראל וה-bds – כנראה שלא באמת מבין מה קורה כאן. במקום ש'הארץ' יודו בפשטות שהם תומכים בחרם על ישראל, הם פתחו במתקפה עליי. זה כמובן לא ירתיע אותי גם אם הם ימשיכו לכתוב שקרים על אופן הפעילות שלי. אני אמשיך לפעול כדי שאלה שרוצים להביא לסופה של ישראל כמדינה יהודית ישלמו מחיר על מעשיהם. ומי שיעקם את האף, אתם כבר יודעים מה יקרה לו..."
היא כותבת: "טוב עשה ארדן כשהזכיר לנו כמה הוא נאלח ... כיצד נופלות חברות? בגלל טיפוסים כמו גלעד ארדן ... השקרן, המסית, הגזען והלאומן הזה ממשיך לכהן כשר במדינת ישראל. זה לא ייאמן שלא התארגנו אפילו שני ח"כים יהודים בדרישה לשלוח את הפושע הפוליטי הזה ל'סיביר', או לפחות הביתה ... אם בנימין נתניהו וגלעד ארדן הם יהודים, האם אנחנו עוד רוצים להיות יהודים? ... האם אנחנו עוד רוצים מדינה יהודית?"
(קרולינה לנדסמן, "טוב עשה ארדן כשהזכיר לנו כמה הוא נאלח", בעיתון המודפס, הכותרת: "הפושעים של כולנו", "הארץ" 24.3.17).
ההתנכרות לעם היהודי ואהבת האוייב היישועית שמציגה המהגרת הארגנטינאית קרולינה היא מחלה מוכרת ולא מהיום.
אז גברת קרולינה ללא ארץ (לא לנדסמן), באמת לא ראוי לך להיות יהודייה ולחיות במדינת היהודים. כמהגרת בלתי חוקית (על פי הערבים). אז במקום לתפוס בארץ מקום של ערבים, חזרי לארגנטינה וחיי שם כארגנטינאית לא יהודייה. או תישארי בארץ ותפסיקי להיות יהודייה, התאסלמי!
בשני המקרים תהא זו הפגנה נגד "הכיבוש היהודי" שתראה לכולם שאת בעינייך צדקת גמורה. מובטח לך גם שהערבים יהיו מאושרים. כך תגשימי את חלומם כמפורט באמנה הפלישתינאית בכלל, ובפרט את חלומו של ד"ר אבא של מאזן בכך שלא תטמאי יותר את אדמת פלסטין. אמנם מצער, את אמנת החמאס זה לא יספק.

ייסורי ורתר הזקן
ייסורי ורתר הצעיר: Die Leiden des jungen Werthers הוא רומן מאת יוהאן וולפגנג פון גתה, שנכתב 1774. זהו הרומן הראשון שכתב גתה, אחת היצירות הייצוגיות של זרם הסער והפרץ (Sturm und Drang).
ורתר, בחור צעיר שעוד לא מצא את ייעודו בחיים, נמלט מהחיים הבורגניים לעיר קטנה שם הוא מבלה את זמנו בנעימים בסיורים בטבע ובציור. באחד הימים הוא מוזמן לנשף, שם הוא פוגש בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה מאז מות אימה. ורתר יודע מראש כי היא מאורסת, ועם זאת מתכחש לעובדה זו ומתאהב בה במהירות.
רגשותיו של ורתר משתנים כאשר שב אלברט, ארוסה של לוטה, ממסע העסקים שלו. נוכחותו של הארוס מבהירה לו את חוסר התקווה שבאהבה שהוא רוחש ללוטה. על אף שאלברט הוא אדם חברותי ומסביר פנים, היחסים בינו לבין ורתר נותרים מתוחים. כאשר מבין ורתר כי אהבתו החזקה וחסרת התקווה ללוטה מסכנת אותו, הוא עוזב את העיר. לאחר שהוא מנסה את ידו בעבודה פקידותית, הוא מתייאש מהקטנוניות והקפדנות הכרוכה בבירוקרטיה, ושב מאוכזב לעיר.
בזמן היעדרו נישאו לוטה ואלברט. ורתר מבקר את לוטה באחד הערבים, קורא לה שירה עתיקה, וסופו של דבר כשהרגש גובר על שניהם והם מתנשקים לוטה נמלטת מהמקום ומבטיחה לא להיפגש עם ורתר שוב לעולם. ורתר שוקע בייאוש מוחלט. הוא כותב מכתב פרידה, לוקח מאלברט שני אקדחים, ויורה בעצמו למוות.
עם פרסומו של הספר, פרצה בקרב הצעירים "היסטריית-ורתר" ודמותו הפכה למודל לחיקוי. נוצרה אפנת לבוש בהשראתו (מכנסיים צהובים, וֶסט צהוב, מעיל כחול), וצעירים רבים הלכו בעקבותיו, חיקו אותו והתאבדו.
ורתר הזקן הלא הוא יוסף ורטר (כותב בעברית ורטר), כתב "הארץ" בן 57, גם הוא מלא ייסורים בעקבות אהבה נכזבת. רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע הוא כותב. לאחר שהוא שופך בפנינו את סאת ייסוריו (רמז, הסבל שגורם לו ביבי) הוא מסיים את דבריו:
"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים," כתב צ'רלס דיקנס. את הרע אנו מקבלים במנות גדושות, הישר לגרון, שבא להקיא. מתי כבר יגיע הטוב? "
(יוסף ורטר, "לביבי חוקים משלו", "הארץ", 24.3.17)
אז ורטר הזקן, אם באמת המצב כל כך רע לך, אין מנוס, לך בעקבות ורתר הצעיר...

מזל טוב! התמנה שונא ישראל חדש!
מייסדי הדת הדרוזית – מוחמד בן ישמעאל אל-דרזי, וחמזה בן עלי, פרסים במוצאם, הכריזו על השליט הפאטמי הערבי-מוסלמי של מצרים (996-1021) – אל-מנצור בן אל-עזיז –  כהתגלמות אלוהים עלי אדמות.
לאחר שהוכר כהתגלמות אלוהים הוא קיבל את הכינוי אל-חאכם באמר-אללה (מילולית המושל מטעם האל). כתוצאה מכך הוכרזה הדת החדשה על-ידי האיסלם כדת כפירה סוג א', שמאמיניה אינם זכאים אפילו לתנאי ההשפלה של "בני החסות" תחת האיסלם.
הערבים-המוסלמים נתנו להם את כינוי גנאי – "דרוזים", ואילו הם, על אף שקראו לעצמם "אלמווחידין" – המייחדים את האל (מונותאיסטים), ומטעמי ביטחון שמרו את עקרונות דתם האמיתית בסוד, לא עזרו להם כל אלו למנוע את רדיפתם ע"י האיסלאם, שהרי הכרזת ערבי-מוסלמי כאל, נוגדת את  אמונת הייחוד (מונותיאיזם) ואין כפירה גדולה ממנה.
לפני האלהתו כ"אלוהים הדרוזי", נודע אל-חאכם אל-מנצור, כערבי-כמוסלמי קנאי ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס עד היסוד את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם. הוא ציווה גם להרוס את בתי הכנסת של היהודים וגזר שעליהם להתאסלם או לצאת מהמדינה, או להסתמן ע"י סימנים בולטים – ראשי עגל שיישאו על הצוואר כרמז לעגל הזהב.
לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פחד רדיפה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, המאכל המצרי המסורתי, ואיסור על משחק שחמט. אל-חאכם נעלם באופן מסתורי ועם היעלמו פחתו לזמן מה גם הרדיפות.
בניגוד לאלוהיהם – אל חאכם, הדרוזים מאמיניו, אינם מיסיונריים (אי אפשר בכלל להתדרז) ואינם תובעים לרדוף ולהרוג בני דתות אחרות. הדרוזים לא צעקו מעולם: "אטבח אליאהוד."
לכן קצת מוזרה הפניה של מנהיג הדרוזים בלבנון וליד (ילד) ג'ונבלט, שאביו כמאל נרצח ע"י חאפז אל אסאד, אל בנו כאשר הכתיר אותו השבוע כיורשו:
"תיימור, לך בראש מורם," אמר ג'ונבלט האב לבנו. "שא את מורשתו של סבך הדגול כמאל ג'ונבלאט והרם גבוה את הכאפייה של פלסטין הערבית הכבושה, הכאפייה של לבנון הפרוגרסיבית, הכאפייה של בני החורין והמהפכנים, הכאפייה של הנאבקים בישראל יהיו אשר יהיו, הכאפייה של הפיוס והדיאלוג, הכאפייה של הצניעות והאצילות."
יחי המנהיג הדרוזי האנטישמי החדש!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4937471,00.html

המסיתים ודין מסית
בעקבות ביקורת בינלאומית על הסתה מוסלמית גזענית של מערכת החינוך הפלסטינית עקב הדיווח על המחקר של "מבט לתקשורת פלסטינית" שהתפרסם בעיתון הבריטי Mail on Sunday, ערך משרד החינוך הפלישתינאי כנס עם חברי כנסת מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), ואישים בכירים מערביי ישראל.
ח"כ הערבי-מוסלמי-סוני המתנחל מעבר לקו הירוק, הגזען, אחמד טיבי, אמר בכנס כי זכותו של הפלישתינאי הנמצא תחת כיבוש (יהודי) להסית נגד הכיבוש. ההסתה אליבא דטיבי, היא דווקא של היהודים המסיתים נגד העם הפלישתינאי ומערכת החינוך שלו...
ח"כ הכנסת הערבייה-מוסלמית-סונית הגזענית, חנין זועבי, הדגישה כי ההסתה נגד הכיבוש (היהודי) ופשעיו אינה רק זכות אלא חובה אנושית, וקראה לעשות שימוש בצדק על מנת להתנגד לכל סוגי ההסתה הישראלית.
לפי התורה דין המסית הוא סקילה. אצלנו הכול הפוך. ההסתה של הגזענים הערבים-מוסלמים מביאה לסקילת יהודים.
http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=20649

מאל קפונה לברגותי – ישראל מדינה מטורפת
אלפונס "אל" גבריאל קפונה, Alphonse "Al" Gabriel Capone;‏ 1899-1947), שהיה מראשי המאפיה בארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. הצהיר שעיסוקו הוא סוחר רהיטים משומשים.
בשנות העשרים הפך ליעד מרכזי של ה-FBI. אבל לא הצליחו להביא אותו להרשעה. לבסוף נמצא פטנט. בשנת 1931 הוא נעצר, הואשם והורשע בהעלמת מס הכנסה, ונידון לאחת עשרה שנות מאסר.
בעוד שבאמריקה הרשעת אל קפונה בגין אי תשלום מס הכנסה במקום בפשעי המאפיה נבע ממחדל משטרתי ומשפטי, בארץ האשמת פושע באי תשלום מס הכנסה במקום בפשע האמיתי נובע רק מחולשת הדרג המדיני.
עומאר ברגותי (53) ערבי-מוסלמי-סוני נולד בקטאר, גדל במצרים, חי בארה"ב במשך 11 שנים, ועבר להתגורר בעכו ב-1993 לאחר שנישא לערביה מוסלמית-סונית אזרחית המדינה, וקיבל אזרחות ישראלית.
ב-2004 ייסד ברגותי יחד עם אחרים, את ארגון PACBI – "הוועד הפלסטיני למען חרם אקדמי ותרבותי של ישראל", ובשנת 2005 הקים הארגון, יחד עם ארגונים נוספים, את תנועת ה-BDS העולמית, כאשר הוא חוזר ומדגיש כי מטרתו אינה חרם על תוצרת היישובים היהודים ביהודה ושומרון בלבד, אלא חיסול המדינה היהודית כולה.
במקום לשלול את אזרחותו הישראלית ולשלוח אותו לאחר כבוד לקטאר או לעזה או רמאללה הוחלט לפעול לפי תקדים אל קפונה.
ברגותי מואשם שכמנהל חברת "National Computing Resources" הרשומה ברמאללה הוא העלים בין השנים 2017-2007 הכנסות בסכום כולל של כ-700 אלף דולר, שאותם הפיק כמנהל החברה.
בבקשת המעצר נטען כי ברגותי הפקיד את הכנסותיו בחשבון בנק ברמאללה. לצד עיסוקו כמנהל החברה כך נטען, הפיק הכנסות נוספות ממתן הרצאות ברחבי העולם ומכספי תמלוגים מספר שפירסם. הכנסות אלה, הוסתרו ולא דווחו לרשות המסים.
כאדבוקטו דיאבולי, עו"ד ניר אלי, סנגורו של ברגותי, ביקש לצמצם את צו איסור היציאה מהארץ שהוצא לברגותי בטענה שהוא אמור לצאת מהארץ בחודש הבא פעמיים, כדי לקבל את 'פרס גנדי לשלום' באוניברסיטת ייל בארה"ב. (אכן גנדי היה אנטישמי-אנטי-ציוני כמותו, למרות יחסיו האירוטיים עם היהודי קלנבך).
מרשות המסים נמסר כי היא מתנגדת בשלב זה למתן צו המתיר יציאה מן הארץ לברגותי, וכי הבקשה תישקל בסמוך למועד היציאה מן הארץ.
בשנה שעברה התפרסם כי שר הפנים אריה דרעי, שקל את שלילת אזרחותו של ברגותי, דרעי אמר אז על האפשרות כי: "התברר לי שהאיש הזה, שנלחם בישראל בכל דרך, קיבל את אזרחותו ברמייה. הוא סיפר שמרכז חייו בישראל כאשר האמת היא שמרכז חייו ברמאללה. הוא יוצא ונכנס מישראל באופן חופשי ומכפיש את ישראל בקטאר. הוא ניצל את הנאורות של המדינה כדי לפגוע בה."
אריה מכלוף דרעי, הפסק לשקול. יש לשלול את אזרחותו הישראלית מיידית! האוחזים בחרם בחרם יאבדו.
http://rotter.net/forum/scoops1/390105.shtml