במאה ה-7 הערבים-המוסלמים כבשו את בבל ואת ארץ ישראל ותוך מאה שנה 90% מהיהודים חיו תחת שלטון ערבי-מוסלמי.
ראש הקהילה היהודית בבבל נקרא ריש גלוּתא (ראש הגולה), זו היתה משרה מטעם השלטון הערבי-מוסלמי.
במאה ה-9 יהודי בשם עָנָן בן דוד, אשר היה ממשפחה מיוחדת ומיוחסת לבית דוד, החליט לתבוע את תפקיד ראש הגולה בבבל. היות ולקהילה היהודית היו קשרים עם השלטון, השליכו את ענן לכלא.
בכלא ענן פגש ערבי-מוסלמי בשם אבוּ חַנִיפא שיעץ לו להינצל מהכלא על ידי זה שיכריז שהוא שייך לדת אחרת. ענן מתחיל להפיץ ברבים שהוא לא יהודי, לא מכיר ביהדות הרבנית ולא מכיר בתורה שבעל פה, במשנה ובתלמוד.
הוא השתחרר מהכלא וייסד קבוצה שנקראה "עננים" ולימים שונה שמם לקָרָאִים. מקור שמם במקרא – "קראים", ולפי תפיסתם, בדומה לצדוקים, הם הכירו אך ורק בתורה שבכתב.
הקראים הוחרמו על ידי היהודים הרבניים והקימו קהילות במצרים, בישראל, בחצי האי קְרִים ובליטא. באותו זמן הם מנו כ-40% מהיהודים.
גם הקראים לא היו יכולים, למרות רצונם, לוותר על ספר הלכה שיפרש איך מקיימים את המצוות, וענן בעצמו פירסם ספר הלכה – "ספר המצוות".
ענן עלה לירושלים, והקים שם בית כנסת קראי, הוא מת ונקבר בהר הזיתים. (בית הכנסת קיים עד ימינו בירושלים והוא העתיק ביותר שקיים ועדיין מתפללים בו קראים).
חלק מהקראים שמרו על קירבה ליהדות. הקראים של מצרים עלו כולם לארץ.
חלק מהקראים שמרו על בידול וריחוק, ואף הכריזו על לאומיות נפרדת. בזמן הכיבוש הנאצי הקראים בקְרִים ובליטא (טראקי) הכריזו כי הם אינם יהודים. הנאצים דרשו מהם פירוט של שמותיהם כדי שיידעו מי מתחזה לקראי ומי לא.
הקראים הוכרו ע"י הגרמנים כ"ארים בעלי הדת היהודית" ולכן הגרמנים לא השמידו אותם. חלקם אף גויסו לס.ס. לאחר שקיבלו הכשר מיוחד לכך על ידי הימלר.
בדומה לאותם "קראים" נוצרה בארץ קבוצה של יהודים "קָרָעִים". יהודים שכל העת צורחים קרע רע רע רע רע רע רע כל כך רע כאן בארץ. הכל רע רע רע.
בדומה לאותם קָרָאים שהצטרפו לס.ס. גם חלק מעדת "הַקָרָעִים" מצטרפים בגלוי לאויבי ישראל .
בטאון הבית של "עדת הַקָרָעִים" הוא כמובן עיתון "הארץ".
לפי העיתון הכול בארץ רע. מדינת ישראל תמיד דומה למשטר פשיסטי או נאצי (לעולם אין העיתון וכותביו משווים למשל את ישראל למשטרים ערביים-מוסלמיים כי הם הרי משקפים את החופש והדמוקרטיה).
לאחרונה עיתון הַקָרָעִים התעלה על עצמו. בשעה שחנה בלדון, סטודנטית צעירה בת 21, לא יהודייה, נרצחה ע"י ערבי-מוסלמי שנטען שיש לו בעיות פסיכיאטריות (האם רצח יהודים היא בעיה פסיכיאטרית קולקטיבית של ערבים-מוסלמים?) פירסם ביטאון העדה הקָרָעִית-"הארץ", את דעת כתבו יוסף קליין, (שהעורך עמוס שוקן פיטר והוציאו לפנסיה אבל השאיר לו טור שבועי שיביע בו את "His Master's Voice"), ש"הדתיים הלאומיים (בראיון בטלוויזיה אמר לאמנון אברמוביץ': "הציונים היהודים" מסוכנים. מסוכנים יותר מהחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים. את הערבים אפשר להרוג, אותם לא."
כלומר לדעתו של אותו איש קטן (קליין) צריך להרוג אותם אבל למרבה צערו אי אפשר.
הגזענות האנטישמית של האיש הקטן (קליין) כל כך בוטה עד שהאיש זכה לגינויים מכל קצות הקשת הפוליטית, מלבד כמובן מצידה של "הרשימה הערבית המשותפת" (בשנאת ישראל) ה"מבינה" תמיד את רצח היהודים, ושותפיה אנשי מר"צ המזדהים איתה. שהרי גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון) גם היא חושבת שישראל היא סכנה גדולה יותר מהחיזבאללה שהרי היא, ישראל, האחראית לדעא"ש.
למען האמת בעיתון כבר התפרסמו דברים קיצוניים מאלו של מר קליין, הרי כתב "הארץ", זבגינייב אורלובסקי, הידוע ביותר בשמו זאב שטרנהל, פירסם מאמר בו ראה בחיוב את רצח היהודים כטוב למטרותיו כאשר ייעץ לערפאת היכן בדיוק יש לרצוח אותם. מטעמים פוליטיים יעץ אורלובסקי-שטרנהל לערפאת, כדאי לך להתרכז ברצח יהודים בהתנחלויות ביו"ש בלבד. ("הארץ" 11.5.2001).

האנטישמיות של שם ומיהו איש "שמאל"
הישראלי לשעבר, שם לוי, הוא בעל היי קיו גבוה. כאקטיביסט פרו-איסלמי קיצוני התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי ובפשיזם הערבי-מוסלמי, וכאוטו-אנטישמי הוא בעד חיסול מדינת היהודים. בצעד ראשון להגשמת מטרותיו הוא ירד מהארץ וויתר על אזרחותו הישראלית על מנת שלא ישלם מיסים בארץ (בכך גם העלה את רווחיו).
שנאתו לישראל לא הפריעה לו לגרוף מיליונים מחיילים משוחררים הממומנים מקופת המדינה אותה הוא כל כך שונא.
ב"שלט רחוק" מסינגפור (הוא עצמו גר במונקו) הוא ניהל בארץ את חברת "היי קיו" High Q, חברה המכינה למבחנים הפסיכומטריים.
מסיבות שאינן ברורות עד הסוף פשטה החברה את הרגל ו-2000 תלמידים, בעיקר בוגרי צבא, נשארו ללא כספם וללא הקורסים שהובטחו להם, ומאתיים מורים פוטרו ללא פיצויים.
האנטישמי, שם לוי, משך מהחברה לחשבונו הפרטי בסינגפור (הוא עצמו חי במונקו) 12 מיליון שקל.
למרות היותו קפיטליסט חזירי ומנצל פרולטרים, בגין היותו אנטישמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי ובחיסול מדינת היהודים הוא נקרא בארץ "איש שמאל".
הנה הוכחה נוספת מדוע יש לנטוש את המושג "שמאל" לטובת המושג "אקטיביזם פרו-איסלמי".

הגדת הפסח של ששון
האשכנזייה הרוסית, ילידת קיבוץ קריית ענבים, טליה ששון (השומרת בסוד את שם משפחתה המקורי על מנת שתיחשב "מזרחית"-עיראקית), משחזרת את המסורת הנפלאה של הקיבוצים בהפיכת הגדת פסח לאקטואלית.
היא, כראשת "הקרן לישראל חדשה" (פלסטין), הוציאה "הגדה" חדשה לפסח לרגל היובל למלחמת ששת הימים, ולשחרור יהודה ושומרון מהכיבוש הערבי-העבר-ירדני. פועל יוצא ממטרותיה הוא כמובן העלמת מטרת יציאת מצרים מאותה "הגדה" מטעם.
ב"הגדה" המקורית מטרת יציאת מצרים היא: שחרור עם ישראל מבית עבדים במצרים והתנחלות בארץ למען השגת ריבונות לאומית לעם ישראל בארץ ישראל.
להגדת ששון מטרה הפוכה.
לכל קטע מהגדה המקורית הוצמד פירוש עדכני ברוח "הקרן לישראל חדשה" (פלסטין). כלומר הטפה לכיבוש ערבי-מוסלמי של הארץ.
רוב המגיבים אינם אישים מוכרים בציבור (אולי תורמים לקרן) אבל ישנם גם פרשנים מוכרים.
למשל, השיר הנפלא מתהילים הנמצא בהגדה: "בצאת ישראל ממצרים":
"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:
הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:
הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:
מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם."
עליו דורש המהגר מרומניה, אלי בר נביא (השומר בסוד על שמו הרומני המקורי), שגריר ישראל בצרפת לשעבר (המזדהה עם מדיניותה) את הדרש הבא: "אין חרותנו חרות אלא בחרותו של העם האחר היושב בארץ ציון. תהי אל קודס (ירושלים) בירתו, פלסטין מדינתו."
מצטרף אליו הצרפתי הישועי ממוצא יהודי, חבר הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), אברהם בורג, הדורש את הפסוק "שפוך חמתך" בנוסח הישועי של הגשת הלחי השנייה ואהבת האוייב של ישו: "שפוך אהבתך על הגויים".
באירוניה, יש לציין, שבניגוד לאותם דרשנים יהודים דווקא "אללה"-אלוהים הערבי, מצהיר ברורות על מטרת יציאת מצרים והיא כיבוש ארץ ישראל כולה על שתי גדות הירדן: "הנחלנו לבני העם שנרדפו את מזרחה ומערבה של הארץ אשר נתַנו ברכתנו בה" (סורה 7, תרגום: אורי רובין). אללה-אלוהים הערבי אף מזהיר את הישראלים לבל יוותרו אפילו על חלק מאדמתם, פן יביא הדבר לאובדנם: "היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון". (סורה 5).
מובן שלא עלה על דעתה של טליה ששון להכניס קטעים אלו של אלוהים הערבי ל"הגדה" שלה.

עתליה בן אבא מחרחרת מלחמה
כי בת איזבל עתליה אשת הדמים זוממת... מרשעת זו אשר ילדי בנה רצחה
אף נגד אלוהים יד זידונה שלחה.
("עתליה" מאת ז'אן ראסין, תירגם אליהו מיטוס)

והנה לאקטיביסטים הפרו-איסלאמים יש גיבורה חדשה. צעירה בשם עתליה בן אבא משחקת אותה רוזה לוקסמבורג וכותבת מכתב מבית הכלא לשם נשלחה בגלל סירובה להתגייס לצה"ל. (50 ימים בכלא צבאי "הארץ" 10.4.17)
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4009413
אותה צעירה מתנאה בכך שנשפטה בגין התנגדותה לכיבוש (היהודי) ועקב תמיכתה בכיבוש ערבי. הכלא היא מתארת, דומה ל"כיבוש" היהודי (היא לא התנסתה עדיין בכלא ערבי תחת כיבוש ערבי) "הוא רומס ומבטל את האנושיות והעצמיות הן של האסירות והן של הסוהרות." כולם אינם אנושיים זולתה. היא עתליה סמל האנושיות.
אז ככה. עתליה איננה סמל האנושיות אלא בדיוק ההיפך. מי שאינו נלחם ברוע האיסלמו-נאצי, משתף איתו פעולה. כאקטיביסטית פרו-איסלאמית התומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי ובפשיזם האיסלמו-נאצי, עתליה אינה פעילת שלום אלא מחרחרת מלחמה.
עתליה ומשת"פיה משחזרים את פעולת הסטודנטים הבריטים ב"שבועת אוקספורד" (Oxford oath) או "התחייבות אוקספורד" (Oxford pledge) המפורסמת.
ב-30 בינואר 1933 מונה היטלר לקנצלר גרמניה. עשרה ימים לאחר מכן החליט איחוד הסטודנטים של אוניברסיטת אוקספורד כי: "בשום נסיבות שהן לא יילחם הבית הזה (נגד היטלר) למען המלך והמדינה."
אלפרד צימרן, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוקספורד כתב לראש מועדון הסטודנטים: "אם יהיה צורך להביס את הגרמנים פעם נוספת, זה יהיה גם בגללכם."
והוא צדק. בספרו של ר.ו. ג'ונס, "מלחמה סודית ביותר" על המודיעין הבריטי בימי המלחמה, מובא מכתב ששלח אריך פון ריכטהופן, קצין לשעבר בוורמאכט, ששירת במטה הכללי הגרמני בזמן קבלת החלטת אוקספורד.
המכתב פורסם ב-4 במאי 1965 ב"דיילי טלגרף": "אני יכול להבטיחכם, מידיעתי האישית, ששום גורם אחר לא השפיע על היטלר ועל הדרך שבה בחר, יותר מאשר אותו 'סירוב להילחם למען המלך והמדינה', מפני שההחלטה התקבלה בקרב מה שנחשב כאליטה האינטלקטואלית של ארצכם." מוסוליני חשב ש"ההחלטה היא הוכחה לכך שבריטניה חלושה, רכרוכית, כמו אישה זקנה."
בדיוק כך משפיעה הפעולה של עתליה ומשת"פיה. הנה יחיא סנוואר ואבא של מאזן ושאר מנהיגי הערבים-המוסלמים בטוחים שהנה-הנה הם מנצחים וכובשים את ישראל בלי צורך בהגמשה מדינית ובהגעה לשלום, שהרי הישראלים חלשים ומתפוררים.
זו תרומתה של עתליה לחרחור מלחמה ולמניעת השלום.

אבות אחלו בוסר והבנים בלעו את הקיא
מתתיהו "מתי" פלד (1923-1995) היה אלוף בצה"ל ערב מלחמת ששת הימים, והיה בין אלו שדחפו להחלטה להתחיל את המלחמה.
לאחר המלחמה הפך לאקטיביסט פרו-איסלאמי, פעילות שהביאה אותו לפי מסמכי ואסילי מטרוקין, איש הק.ג.ב לשעבר, לעבוד בארץ כסוכן סובייטי, לרגל ולמסור ידיעות לאוייב.
בנו הצעיר, מיקו, ירד לארה"ב, וחיבר ספר: "The General's Son – Journey of an Israeli in Palestine" בו הוא מסקר את פעולת אביו, תוך שהוא הפך לתעמלן פרו-איסלאמי קיצוני נגד ישראל, המאשים אותה בכל הפשעים האפשריים.
בתו נורית פלד-אלחנן, פרופסור לשפה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, הפכה אף היא לאקטיביסטית פרו-איסלאמית קיצונית התומכת ב-ב.ד.ס.מ (מ=מזוכיסטים יהודים) וממייסדי "טריבונל ראסל על פלסטין" (Russell Tribunal on Palestine) מוסד אנטישמי קיצוני האמור לשפוט את ישראל.
סמדר בתה, נרצחה בפיגוע התאבדות במדרחוב בן יהודה בירושלים ב-1997 ונקברה בקיבוץ נחשון, ליד סבה, אבל רצח בתה רק שיכנע אותה להמשיך ולתמוך ברוצחים והיא רק הגבירה את פעילותה הפרו-איסלאמית.
פלד אלחנן מתנאה תמיד בכך שמחקריה על הדיוקן הפלסטיני בספרי הלימוד הישראלים, אותו היא רואה כגזעני, נלמדים באוניברסיטאות הפלישתינאיות, אבל העיתון "מקור ראשון" מדווח שכל ניסיונותיה להתקבל להרצאה שם נדחו ע"י הערבים המוסלמים. היא הרי יהודייה ועם יהודים, אפילו קולברטורים-משתפ"ים אין לנו כל קשר, נאמר לה.
כמובן שפלד-אלחנן מצדיקה את החרם נגדה. אקטיביסטית פרו-איסלאמית כבר אמרנו.

הכמיהה ליוחנן
רבים כמהים ליוחנן. יש הכמהים ליוחנן המטביל, ויש הכמהים ל"יוחנן המהלך" – Johnnie Walker Scotch Whisky. ובכלל השם יוחנן – באנגלית ג'ון, או בשם החיבה ג'וני, ובמיוחד בשפה הגאלית – שון, נהפך לשם פופולארי בארץ.
לאחרונה שרת התרבות הפטריוטית לעילא ולעילא מרים סיבוני-רגב החליטה להעניק את פרס שרת התרבות למשורר צעיר שירד מן הארץ. (שרה פטריוטית, כבר הזכרנו).
בכספי הפרס הוציא היורד הצעיר, אייל שלום (31) ספר שירים בשם "ג'וני נעדר".
הירידה של שלום ללונדון השפיעה גם על מושאי השירים. למשל, טרמינל 15, הנמל הלאומי ע"ש ריצ'רד השלישי, ניקולא הקדוש, ושמות כמו הנס וג'וני המופיעים לכל אורכו של הספר.
ומיהו אותו ג'וני הנעדר?
בראיון לדוד בוחבוט ("הארץ", גלריה, 14.4.17) מספר שלום: "בוקר אחד לפני שש שנים הוא חיכה בתחנת הרכבת פיקדילי בלונדון למישהו שידע כי לעולם לא יגיע. זו היתה שעת בוקר מוקדמת ושלום נטע את עצמו ברציף. הוא לא זז ממקומו גם כשהשעות חלפו וזרם הנוסעים גבר. רק בהה, מנסה "לחקור את ההתרגשות הזו. רגעי האבל והמבוכה היו להתגלות רגשית ואסתטית שהם הבסיס לספר."
ומי הוא הנעדר ג'וני? "ג'וני הוא בחור די רזה עם סדרת התמכרויות לא מרשימה במיוחד אבל אז זה הספיק," מספר שלום, ואינו משתמש לגביו במילה אהבה או תאווה. לפני כמה חודשים הוא מספר, הוא פגש את אותו ג'וני במקרה בשנית בניו יורק ולא אמר לו אפילו שלום. "כאשר כתבתי," הוא אומר, "כתבתי מתוך ידיעת אהבה ובזה אני בטוח. גם אם היתה רק אמת בשעתה."
בכתיבתו השירית ההומוארוטית המלוטשת מביע שלום פחות את הכמיהה לאהוב ויותר את האהבה לעצמו:
"וְאִם מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתִי הַרְבֵּה כְּמוֹ הַיָּם, / וְאִם מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתִי דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם, // וְאִם כְּמוֹ יָם מַרְפֶּה מֵאַדְווֹתָיו מִישֶׁהוּ עוֹזֵב אוֹתִי, / דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם אָז מִי אוֹהֵב אוֹתִי, // וְזֶה קוֹרֶה גַּלִּים-גַּלִּים, כִּבְמִפְגָּן, נִטָּשִׁים הַחֲלָלִים, / אוֹרְגִים תְּנוּמָה וּמְלַטְּפִים כְּמוֹ מִי לְאַהֲבָה אוֹתִי, // וְשׁוּב בְּהֵרָדְמִי אֲנִי יָפֶה כְּמוֹ יָם כָּחֹל כְּמוֹ אֵין בִּי דָּם / כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹזֵב אוֹתִי דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם."
לזכותו יש לומר שבשיריו יש אהבה, ואין שנאה כבשירי עמיתיו הערסים-פואטים.

ועוד על הכמיהה לג'וני
מרים המגדלית (מרים ממגדל) מאריה מגדאלנה (בגרמנית "מַרְלֵנֶה") דיטריך, הידועה יותר כמרלן דיטריך (Marlene Dietrich) ‏(1901-1992), שחקנית הקולנוע והזמרת ילידת גרמניה שמרה בניגוד לשלום בסוד את חייה הפרטיים.
במהלך שנות העשרים העליזות בגרמניה היא חיה כלסבית כחברת הקהילה הגאה הגדולה של ברלין. בימים ההם רצוי היה לשמור סוד.
במאי 1923 נישאה כלפי חוץ לרודולף סייבר, עוזר במאי (שהפך מאוחר יותר לבמאי בחברת פרמאונט) בנישואים פתוחים. בתה היחידה של דיטריך, מריה אליזבת' סייבר, נולדה שנה לאחר מכן.
במהלך חייה ניהלה דיטריך גם מספר רומנים עם גברים מחוץ לנישואיה. בעת צילומי הסרט "מרוקו", היא ניהלה רומן עם גרי קופר (שניהל רומן במקביל עם לופה ולז). ב-1938 היא ניהלה רומן עם הסופר אריך מריה רמארק, וב-1941 עם השחקן הצרפתי ז'אן גאבן.
בשנות ה-40 היא ניהלה מערכת יחסים עם והסופרת הלסבית מרסדס דה אקוסטה שהיתה גם מאהבתה של גרטה גרבו.
בשנות ה-50, היא ניהלה רומן עם יול ברינר שנמשך למעלה מעשור.
בניגוד לאייל שלום שב"ג'וני נעדר" הוא אוהב את עצמו, בשירה המפורסם ג'וני מביעה מרלן את מלוא אהבתה לג'וני הנעדר.

Johnny
Wenn du Geburtstag hast
Bin ich bei dir zu Gast
Die ganze Nacht
Johnny
Ich träum' so viel von dir
Ach, komm doch mal zu mir
Nachmittags um halb vier!

ג'וני,
ביום הולדתך
אני אתארח אצלך
כל הלילה
ג'וני,
אני חולמת עליךָ כל כך הרבה
אך, בוא אליי
אחר הצהריים בשלוש וחצי.

הנה, הביצוע המפורסם שלה לשיר ג'וני, תהנו:
https://www.youtube.com/watch?v=_iiedW09_2U

אשכנזים פתטיים תפסיקו לקושש הזמנות
במאה השביעית פלשו הערבים-המוסלמים למרוקו ומצאו מולם שבטים בֶּרְבֶּרִים, ביזנטים-נוצרים, ויהודים, שהתאחדו תחת מנהיגותה של דהייה בת מאתייה בן תיפאן, שכונתה גם אל-כהינא, הכוהנת החוזה. בן תיפאן עמדה בעצם בראש ממלכה יהודית, אחרי שגיירה שבטים בֶּרְבֶּרִים.
ההיסטוריון איבן חלדון (1332-1406) מספר על השבטים המתגיירים שהתישו את הכוחות המוסלמים במשך 25 שנה, עד שנכנעו לצבא הכיבוש הערבי. אל כהינא התאבדה בקפיצה לבאר, כדי שלא ליפול בשבי הערבי-מוסלמי.
(מעניין אם פרופסור אווה אילוז, הסוציולוגית ילידת מרוקו, הגזענית האנטי-אשכנזית, שהטילה חטא קדמון על כל האשכנזים, והנלחמת נגד "הכיבוש" היהודי – תסכים לראות באל כהינא גיבורה יהודית מרוקאית לאומית. מן הסתם היא תתנגד לכך, כי ברגע שתתמוך בה – מיד יפסקו הכבוד והכיבודים שהיא מקבלת, כיבודים שניתן לקבל רק אם נלחמים נגד "הכיבוש" היהודי ולא נגד הכיבוש הערבי של מרוקו).
כיום הבֶּרְבֶּרִים תושבי הארץ הילידים, מונים כ-60 אחוז מתושבי מרוקו. המלך מודע למצב הנפיץ עבורו, ולשאיפות החופש של הבֶּרְבֶּרִים, ולכן הוא התיר לבֶּרְבֶּרִים לפני שנים מיספר, ללמוד בבתי הספר את שפתם.
לפי הסברה – קרוב למחצית יהודי מרוקו הינם בני בניהם של השבטים הבֶּרְבֶּרִים שהתגיירו.
בשיאם מנו היהודים במרוקו כ-2.5 אחוז מהאוכלוסייה.
היהודים השפיעו מעט מאוד על תרבות מרוקו, אבל הושפעו ממנה רבות. (לשם השוואה היהודים בגרמניה מנו רק-0.76 אחוז מאוכלוסייה).
היהודים בני הבֶּרְבֶּרִים שהתגיירו המשיכו לשמור על מסורות פגאניות אליליות של הבֶּרְבֶּרִים ביניהן חגיגה לכבוד האלה הבֶּרְבֶּרִית "מימונה". מסורת שנשמרה גם לאחר השפעת יהודי ספרד על מרוקו.
יהודי מרוקו לא קיבלו את יהודי ספרד שהיו מפותחים מהם בסבר פנים יפות.
למשל כאשר הגיעו מגורשי ספרד למרקש, הם ביקשו להתפלל בבית הכנסת של המקומיים, על שם ר' מרדכי בן עטר במלאח הקדום של מרקש, אבל יהודי המקום לא קיבלו אותם בטענם שסגנון תפילתם שונה. ובכלל המרוקאים התייחסו בניכור ובחשש מה לעילית הספרדית האירופאית (כמעט אמרתי אשכנזית) שהגיעה זה עתה והתנשאה עליהם, ולאט לאט השתלטה על הקהילה. לאחר חיכוכים רבים המגורשים, שבראשם עמד רבי יצחק דלויה, בנו בית כנסת לעצמם, בית הכנסת "צלאת אל עזמה" (בית כנסת המתבדלים) בית הכנסת נמצא בתוך בית חצרים גדול, שבקומתו השנייה היו חדרי כתות ללימוד תורה לילדים. בכניסה כתובת על קרמיקה כחולה עם עיטורים: בית הכנסת אלעזמה רחובתלמודתורה (כך מחובר) נוסדה בשנת (1492) 5252. שימו לב לתאריך שנת גירוש ספרד. כיום מתגוררת בבית משפחה מוסלמית השומרת על המקום, החצר הגדולה ואגף אחד שלה הוא בית הכנסת, מפואר, מסודר ומרווח.
למרות ההשפעה הגדולה של יהודי ספרד על יהודי מרוקו גם יהודי ספרד במרוקו אימצו במשך השנים את הפולחן של האלה הבֶּרְבֶּרִית "מימונה".
ומה לנו ולפולחנה של אותה אלילה פגאנית?
עיתון "הארץ" מחזיק כתבת ייעודית לענייני נשים בשם צפי סער. וכתבת נפרדת לענייני יהודים-ערבים. ברור שכל כתבת צריכה גם להיות אקטיביסטית פרו-איסלמית. וכאן לעתים יש סתירה.
איך ניתן לשלב פמיניזם לוחם עם התרבות המוסלמית? (לפי מחמד יש להכות את האישה אם אינה מצייתת לבעלה (סורה 4 פסוק 34), אז מסתבר שהכול יכול להשתלב אם מאשימים בכל את האשכנזים. אקטיביזם פרו-איסלמי ופמיניזם לוחם משתלב היטב עם גזענות אנטי-אשכנזית.
צפי סער כותבת כך: "רגע אחרי שגמרו (האשכנזים) לקטר על ליל הסדר והמשפחה והאוכל והשאלות של הסבים והבדיחות של הדודים, נזכרים רבים שהם נטולי קרובים מרוקאים ומתחילים לנסות לקושש הזמנה למימונה. ובכן, תפסיקו עם זה. לא רק שאתם פאתטים, אלא שאתם גם מדגישים את העובדה שהציונות עשתה למימונה מה שעשתה לעולים ממרוקו."
הנה נפתרו כל הסתירות. מי אשם ביחס לא שוויוני לאישה המרוקאית היהודית או הערבייה-מוסלמית? כמובן האשכנזים הציונים.
המימונה, קובעת צפי סער, הוא חג מטריארכלי. לא פחות.
יהודייה-מרוקנית בשם שירה אוחיון כותבת בעיתון הגזעני האנטי-אשכנזי "העוקץ" שחג המימונה הוא אפילו "חג פמיניסטי". (האם אצלה בבית הגברים המרוקנים מבשלים והנשים רק אוכלות?)
"החשיבות הגדולה של החג," מדגישה גברת אוחיון במאמרה, הוא ש"חג המימונה מערער על הנרטיב הציוני-אשכנזי הלאומי. מצד אחד, זהו חג שמאפיין בעיקר את יהודי מרוקו. מצד שני, במושגים ציוניים ויהודיים זה חג ללא אויבים מובחנים שקמים לכלותנו – ללא יוונים, פרסים, רומאים, גרמנים או ערבים שבכל דור ודור. חג בלי צוררים: בלי פרעה, אנטיוכוס, המן הרשע או הצורר הגדול מכולם היטלר. חג בלי קורבנות ובלי התקרבנות, חג בלי שכול, בלי אבל, הסתגרות או הסתגפות. חג בלי מיתוסים יהודיים: משה רבנו, מרדכי היהודי, יהודה המכבי או בר כוכבא שהציונות ניכסה אותם לצרכיה והפכה אותם למיתוסים לאומיים מכוננים. זהו גם חג בלי אלמנטים דתיים ו/או גזעניים נוסח 'בנו בחרת מכל העמים', ואני אעז לומר, גם אם אעורר את קצף הקהילה המרוקאית עלי: זהו חג בלי אלוהים."
מעניין מה אומרת המלומדת המרוקנית אוחיון על חג שבועות למשל שאין בו אויבים אלא רק חקלאות וקבלת תורה, ויש אלוהים?
מסכמת סער. המימונה זהו חג מרוקני עם גוונים מטריארכליים, כלומר חג שמבטא "פטריוטיות מרוקאית אתנית ולא לאומיות ציונית. חג שקורא תיגר על ההפרדה הבינארית שיצרה הפטריארכיה הציונית והדתית במדינת ישראל בין יהודים לערבים, בין נשים לגברים. חג שמקלקל את הרצף הנפלא של לוח השנה העברי ואת ההבנייה של הקורבנות היהודית כבסיס לכיבוש ולתוקפנות נגד שכנינו הערבים. חג מלא שמחה שתקוע לנו אי שם בין פסח לערב יום השואה. והכי נורא, חג שאינו בשליטתה של ההגמוניה הציונית. זו הסיבה ככל הנראה שהחג הזה מוציא את כל השדים והשדות הגזענים מחוריהם, ואת כל הפוליטיקאים שרצים לבתיהם של קבלני הקולות ומצטלמים בפוזות נוטפות דבש ושמן מהמופלטות."
אופס הגענו ל"כיבוש"... הבנתם, המימונה הוא חג נגד האשכנזים ונגד ה"כיבוש"... כמובן הכיבוש היהודי שכן הכיבוש הערבי של מרוקו או של א"י הוא כשר ואפילו לפסח...
והנה מצטרפת לדיון גם ערביה-מוסלמית גזענית המגדירה עצמה אפילו "פמיניסטית". (האם היא רואה את דברי מוחמד על הנשים גזענות או מופת מוסרי? תנחשו), וכותבת ש"המרוקנים היהודים והמוסלמים בבריסל חגגו בשנה שעברה את המימונה באותה צורה כמעט כמו שעשו במולדת מרוקו, רב הקהילה בבריסל דיבר על רדיפת המיעוטים באירופה, איך אין כמו היהודים שמבינים איך מרגיש מוסלמי באירופה, לצדו נאם האימאם בבריסל שעסק במצווה שחלה על מוסלמים להידברות עם 'אהל אל כיתאב' (עם הספר) בדרכי נועם, כלומר עם היהודים והנוצרים."
(צפי סער, אשכנזים פתטיים תפסיקו לקושש הזמנות למימונה, "הארץ" 14.4.17)
http://www.haaretz.co.il/gallery/mejunderet/.premium-1.4019828
אופס, שמתם לב. חוקי ההשפלה הגזעניים של "בני החסות" נהפכו אצל הערבייה המוסלמית-הגזענית, סמאח סלאימה, להידברות בדרכי נועם.
לאור דבריה אנחנו בתדהמה מדוע זה כל שטחי הכיבוש הערביים ריקים מיהודים ומנוצרים ובמיוחד במרוקו הכול כך ליברלית.
ובכלל איננו יכולים להבין מדוע זה גברת אוחיון ודומותיה אינן מזמינות לחגיגית האלה הפגאנית הבֶּרְבֶּרִית את שכניה הערבים.
אז ככה. נער הייתי וגם זקנתי וטרם זכיתי לחגוג את המימונה, והיות ואינני פוליטיקאי אין לי שום כוונה לקושש הזמנות כדי להשתתף בחג בֶּרְבֶּרִי פגאני המוגדר ע"י מרוקאים פתטיים בשיתוף עם גזענים ערבים-מוסלמים כחג אנטי-אשכנזי ואנטי-ציוני.
וליהודים המרוקנים-הציוניים אאחל "תרבחו ותסעדו".

האווילות הבלתי מובנת של מיליקובסקי-נתניהו
ושל איווט אביגדור לובוביץ-ליברמן
מנהיג חמאס חאלד משעל אמר בנאום בשבת לקראת "יום האסיר" כי חמאס מסרב לנהל משא ומתן על עסקת שבויים, לפני שישראל תשחרר מהכלא את משוחררי עסקת שליט שנעצרו מאז מחדש. לדבריו, "אחד המכשולים העומדים בפני קיום עסקה חדשה הוא ההתעלמות של ישראל מההתחייבויות שלה. הודענו לכל המתווכים כי כל מידע על השבויים הישראלים יהיה כרוך במחיר ולא יינתן בחינם."
כזכור ברצועה מוחזקים גופותיהם של חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, וכן אברה מנגיסטו ושני אזרחים בדואים.
כבר כתבתי כאן כמה פעמים על הדרך להחזיר את גופות החיילים ואת האזרחים (אם ירצו לחזור).
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01159.php
את החזרת הגופות מעזה יש להשיג ע"י המעשה הבא:
ראשית, תיקון טעות – לא ישראל הטילה מצור על עזה אלא עזה הטילה מצור על ישראל. בתקשורת הבינלאומית ובקרב הקולבורטורים-משת"פים, תומכי החמאס בישראל, נשמעת התביעה להסיר את המצור מעזה. יש להזכיר – עזה היא שהטילה מצור על ישראל. האמירות המוסלמית של עזה היא-היא שהכריזה מלחמת שמד על ישראל במטרה לחסלה ולהשמיד את אזרחיה, ואת כל יהודי העולם, והיא שהטילה את המצור על ישראל. ודוק: כל אלו התובעים את הסרת המצור על עזה אינם תובעים שעזה תסיר את המצור על ישראל ותיתן למשל לאזרחי ישראל היהודים לבקר בעזה.
בהתחשב בעובדה שלפיה מתחילת שנת 2016 נכנסו מעזה לישראל למעלה מ-15,000 פלישתינאים על מנת לקבל טיפולים רפואיים, יש להכריז את התנאי הבא:
הומאניזם תורת הומאניזם! ישראל לא תקבל חולה מעזה לטיפול רפואי בשטחה מבלי שיגיע עם גופות החיילים.
נראה אם לאחר הכרזת התנאי ימשיכו מנהיגי החמאס לסכן את אזרחיהם בפומבי.
מישהו יכול להסביר לי למה ממשיכה ממשלת ישראל במו"מ עקר במקום לנקוט במדיניות הזו שתביא שחרור לאלתר?