לא השתוממתי שאורי הייטנר תקף אותי על מה שכתבתי על חג המימונה ("חדשות בן עזר", גיליון 1235), הוא הרי פוליטיקאי ושכזה עליו לשאת חן בעיני העדה המרוקאית. אבל היות שאני מאוד מעריך את כתיבתו, הצטערתי שהוא לא ירד לסופם של דבריי, שכוּונו רק נגד האספקט האנטי-ציוני שיש המוצאים באותו החג.
לגופו של עניין, הייטנר בתגובתו טועה ומטעה. הייטנר קובע ש"חג המימונה הוא חג ישראלי". לא נכון. חג המימונה אינו חג ישראלי כלל ועיקר.
אני לא מכיר אשכנזים שחוגגים את המימונה (מלבד פוליטיקאים הרוקדים "מה יפית" לצרכים פוליטיים). יהודים מבוכרה, גאורגיה, תורכיה וארצות הבלקן גם הם אינם חוגגים. יהודי עיראק, תימן, ואתיופיה גם הם אינם חוגגים, ואפילו יהודי המגרב (המערב) – לוב, תוניס, ואלג'יריה אינם חוגגים.
ויש לי עוד עובדה לחדש להייטנר, רוב המרוקנים גם הם אינם חוגגים עוד את המימונה. נשים מעטות מהדור השלישי של עולי מרוקו חוגגות את החג.
חג המימונה גם אינו חג התורם לאחדות ישראל. נהפוך הוא. זהו חג התורם לחוסר אחדות ולפילוג. בייחוד כעת, כשהגזענות האנטי-אשכנזית מזוהה עם אנטי-ציונות.
הנה ימים יבואו ובעוד דור, עם הנישואין המעורבים, לא יהיו יותר הבדלים בין יוצאי הגלויות השונות ולא יהיו יותר אשכנזים, מרוקאים, כורדים, אתיופים וכדומה. כולם יהיו ישראלים, ואז חג המימונה (בדיוק כמו הסהרנה או הסיגד) ייעלמו ויתקיימו רק בספרי ההיסטוריה והפולקלור.
כמובן, החגים בקיבוץ הם תמיד יפים. אני זוכר חגים בקיבוץ שהוקדשו לאיטליה, הולנד, צרפת, הודו וכדומה, חגים שלוו באוכל שירה וריקודים טיפוסיים. אז כמובן שלחגוג את המימונה עם שירים וריקודים מסורתיים ממרוקו זה יפה. אגב אם החג הוא חג "של ערבות הדדית, של שכנות טובה," כפי שכותב הייטנר, מדוע זה לא הוזמנו לקיבוץ השכנים הדרוזים?
לסיכום, כפי שכבר כתבתי, להחוגגים ינעם, ולהם נאחל ברכת "תרבחו ותסעדו".

האקטיביסט הפרו-איסלאמי ברק כהן נגד מרים סיבוני רגב
שרת התרבות מרים סיבוני רגב המתנאה תמיד במרוקאיותה חוגגת תמיד את המימונה אצל אחרים. זה לא מפריע לה להצהיר שהמרוקאים תמיד מזמינים אליהם.
אבל הגאווה הגדולה ביותר שלה היא שאת הממתקים המרוקנים נוטפי הסוכר לחג מכינה לה דווקא העוזרת הפולנייה. מין גאווה מרוקאית שכזו.
http://www.srugim.co.il/146763-מי-באמת-הכין-את-העוגיות-המרוקאיות-של-ר
למרות מאבקיה נגד האשכנזים ותרבותם ייאמר לזכותה של סיבוני-רגב שהיא (בניגוד לכמה מעמיתיה הגזענים האנטי-אשכנזים) ציונית גאה ונלחמת למען הציונות. והנה מה קורה כשהיא נתקלת באקטיביסט המשלב בין השניים, אנטי-אשכנזיות ואנטי ציונות:
בפסח האחרון ביקרה סיבוני-רגב עם משפחתה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, והנה נטפל אליה האקטיביסט ברק כהן: "שרת תרבות עלק," הוא צעק לה, "מירי, למה את לוקחת בעלות על המזרחיות? הנה אני מזרחי כורדי לא ציוני לא רוצה מדינת ישראל לאומית גזענית מסריחה. לא נגד מבקשי מקלט. את גיבורה רק על גרבוז. את גיבורה רק על האשכנזיאדה של מרצ. על דמוקרטים מזרחיים את לא גיבורה. את סמרטוטה שעושה פוזה של לוחמת צדק של מזרחיים. זה מה שאת סמרטוטה זבל לא דמוקרטי חתיכת זבל גזען."
במקום לומר לאותו גזען: לך, חזור לכורדיסטן ותלחם שם נגד הכיבוש הערבי! היא לא עונה לו וכדי להימלט מצעקותיו היא נכנסת למסעדה ברחוב. ואז הוא ממשיך: "מירי רגב מקום שמוכרים שרצים יא זבל של יהודים את מדברת. את יהדות את? את סמרטוט של המשתפ"ים הגזענים המזרחיים."
http://rotter.net/forum/scoops1/396939.shtml#1
הבאתי את הטקסט במלואו. אין צורך בפרשנות.

עלילות הדם נגד היהודים בפסח
עדיין חיות וקיימות
המיסטיקה הנוצרית מכירה בשבעה טקסים דתיים בהם ניתן להתאחד עם ישו. הטקסים האלו נקראים סקרמנטים. הסקרמנטים הם מעין צינורות סמליים המעבירים את שמו השפוך של ישו באמצעות הכומר אל המאמינים בו.
הסקרמנט השלישי נקרא "סעודת האדון" או קומוניו (שיתוף). הסקרמנט משחזר את הסעודה האחרונה של ישו וניתן בטקס דתי שנקרא מיסה.
בסעודה האחרונה שלו (סדר פסח) נתן ישו לתלמידיו מצה ואמר: קחו אכלו זה גופי" נתן להם יין ואמר: "קחו ושתו זה דמי, דם הברית החדשה השפוך לסליחת חטאים" (מתי כ"ו 26).
הכומר מחלק למאמינים מין קרקר-מציה והנה חל נס, הלחם נהפך לגופו של ישו ומי שאוכל אותו כאילו מתאחד עם גופו של ישו.
אותו הדבר לגבי היין. כאשר המאמין שותה את היין חל נס והיין נהפך לדמו של ישו.
הטקס הזה היה המקור לעלילות הדם ולחם הקודש. הבסיס לעלילות היה שהיהודים רוצים לפגוע בישו באמצעות דמו של ילד נוצרי שהם מכניסים למצות בחג הפסח.
עלילת הדם הראשונה היתה בשנת 1149 בנוֹרִיץ' שבאנגליה, העלילה התפרסמה ע"י נזיר בשם תומס, כאשר נמצאה גופה של ילד נוצרי בשם ויליאם, והיהודים הואשמו ברציחתו. הד לעלילת הדם נמצא ביצירה האנטישמית של צ'וסר: "סיפורי קנטרברי".
עלילת הדם האחרונה היתה בקלצה שבפולין. לאחר מלחמת העולם השנייה התאספו שם כמה מאות יהודים שחזרו ממחנות ההשמדה במטרה לנסות לתבוע את הרכוש שהופקע מהם בזמן המלחמה. ב-1946 ילד פולני נוצרי ברח מבית הוריו והעלילו על היהודים שהם רצחו אותו. בעקבות כך ביצע המון פולני פוגרום ביהודים. 42 יהודים נרצחו ורבים נוספים נפגעו. מאוחר יותר הילד חזר לבית הוריו.
מסתבר שעלילות הדם עדיין חיות ובועטות.
לפני חג הפסח האחרון אמרה לי סטודנטית צעירה, עולה מרוסיה, ונוצרית מיסיונרית אדוקה ב- Jehovah's Witnesses, שהיא בהחלט מאמינה שהיהודים לוקחים דם של ילד נוצרי ושמים במצות. כן היא אמרה זאת במלא הרצינות.
במאמר מוסגר, אני תמה מדוע מדינת ישראל בכלל מעלה על חשבונה לארץ נוצרים אנטישמיים ועוד ממנת להם לימודים?
כמובן שעלילת הדם נגד היהודים פופולארית היום במיוחד דווקא אצל הערבים המוסלמים.
אבראהים אל-עג'לוני, הנחשב "אינטלקטואל" וסופר עבר-ירדני העובד במשרד התרבות העבר-ירדני, בעבר עורך מדור התרבות של היומון העבר-ירדני הממסדי "אל-ראי", ובעל טור בו כיום, פרסם ב-19.4.17 מאמר שכותרתו "דם פלסטיני עבור המצה הציונית."
אבראהים אל-עג'לוני חוזר אל עלילת הדם של דמשק, לפיה יהודים הרגו בשנת 1840 נזיר נוצרי כדי להכין מדמו מצות לפסח.
לדבריו, הוא עושה זאת בשל "דם הערבים והפלסטינים הניגר ברחבי פלסטין" ונוכח השפעתם הרבה של הציונים על מדינות המערב וממשלותיהן, דבר המחליש את האומה הערבית ומתסכל אותה.
"הציונות," הוא כותב, "הצליחה להציג את הזאב [כלומר, את עצמה] כשה תמים והעמידה פני מסכנה עד שכל כך התעצמה, עד כדי כך שהיום היא אוחזת ברסן השלטון של ממשלות רבות במזרח ובמערב. אלא שכל זה עומד להסתיים במוקדם או במאוחר. ברגע שבריאות השכל והנפש תחלחל לאומה הערבית אז כל זה ייעלם."
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4412
הנה האמונה בעלילות הדם על היהודים עדיין קיימת בתוך מדינת היהודים ומחוצה לה.

פתרון שתי המדינות
בין אם תנצח מרין לה פן מועמדת הימין הקיצוני ובין אם ינצח מלאנשון מועמד השמאל הקיצוני (האנטישמי יותר), צרפת נמצאת על סף מלחמת אזרחים. שום פשרה לא תרגיע את הערבים-המוסלמים החיים בצרפת מלבד הפיכת צרפת למדינה ערבית-מוסלמית.
לכן נייעץ לצרפת אתת ההצעה הבאה: כדי להגיע לשלום עליכם לאמץ את פתרון שתי המדינות. מדינה צרפתית שתיקרא La France, ומדינה ערבית-מוסלמית שתיקרא Arfrans.
היות שלפי ההלכה המוסלמית שטח צרפת עד פואטייה נחשב כאדמת קודש מוסלמית (שם עצר קרל מרטל (הפטיש) את צבא הכיבוש הערבי-מוסלמי ב-732 לספירה), שם יעבור הגבול.
מצפון לפואטייה מדינת La France, ומדרום לה מדינת Arfrans.
רק פתרון שתי המדינות יביא את השלום!

השואה והנסיך הקטן?
ב"חדשות בן עזר" (גיליון 1235) פורסמה המודעה הבאה:

לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה יוצג מופע מרגש ומטלטל שהלחינה והפיקה המלחינה שרה שוהם.
המיצג עוסק בקשר בין אגדת "הנסיך הקטן" מאת סנט. אכזופרי לאירועי מלחמת העולם השנייה והשואה. זוהי קריאה חדשה ופורצת דרך של הספר, אשר מתגלה כצופן קודים המתארים את חווית הסופר, טייס הקרב שלחם נגד הנאצים. לפי המיצג, אין זה ספר ילדים תמים, אלא מחאה נגד חברה הפותרת סכסוכים באמצעות מלחמות.
דימויים מן הספר מוצגים כלקוחים ממלחמת העולם השנייה, כדוגמת עצי הבאובב המשולים לנאצים.
הספר נכתב בגלות ניו יורק, אליה נמלט המחבר כדי לא לחיות תחת ממשל וישי, משתף הפעולה עם הנאצים. ממקום גלותו ראה סנט אכזופרי את אירופה מקיזה דם, כאילו נהרסת על ידי עצי הבאובב. הספר מוקדש לליאון ורת, ידיד נפשו של המחבר, הוגה דעות יהודי צרפתי נערץ, שתיעד ממקום מחבואו בעיתוני המחתרת את זוועות אושוויץ.
התייחסות נוספת במופע היא לדמויות המופיעות בספר. הן יוצרות את הקלסתרון של חברה החיה בצל עצי הבאובב. מטרת המיצג היא להנגיש את פרק השואה בהיסטוריה של העם היהודי והאנושות כולה, למען דור העתיד.

קראתי והופתעתי. זהו מופע מוזר מאוד ליום השואה. נכון שהספר "הנסיך הקטן" הוקדש ע"י מחברו לידידו לאון ורת, פילוסוף, סופר ומבקר אמנות יהודי שהיה בסכנה בצרפת של וישי, אבל דומה שחיה שוהם, יוזמת המיצג, לא קראה את הספר עד תומו ולא הבינה כלל את מסריו.
"הנסיך הקטן"* גיבור ספרו הנפלא של הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט אכזופרי (1900-1944) מתייאש מהמבוגרים-בני האדם, ומאהבה נכזבת ומחליט להתאבד בהכשת נחש.
האם זו התובנה שרוצה חיה שוהם להעביר לקהל הצופים שהייאוש ממעשי האדם יוביל להתאבדות?
המסר הציוני, לפחות של השואה, הוא הפוך, לא להתאבד (גם לא ע"י התבוללות שכמוה התאבדות) אלא להיפך, להפוך את העולם לטוב יותר ובראש וראשונה ע"י שיקום העם היהודי במדינת היהודים.
ייתכן שהמוסיקה של חיה שוהם היא נפלאה אבל מזלה (ומזלם של הצופים) הוא שהם לא הבינו את מסריו האמיתיים של הספר.

* אני ממליץ לקרוא את הספר בתרגום אריה לרנר, שכיבד את השפה העברית וכל הילדים של אותו דור ידעו שתוכן זה אסטרונום בעברית, עד שבאה האקטיביסטית הפרו-איסלאמית התומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי, אילנה המרמן, והעלימה את המילה העברית הזו מתרגומה. לזכותה רק ייאמר שהיא לא השתמשה במינוח הערבי.

אהוד: אתה צודק במאה אחוז! אבל הגברת המרמן היא פרה קדושה של הספרות העברית!

הפתרון להחזרת גופות הנעדרים מחמסטן
בשבוע שעבר כתבתי על האווילות הבלתי מובנת של מיליקובסקי-נתניהו ושל איווט אביגדור לובוביץ-ליברמן בטיפול בהחזרת גופות חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, וכן בהחזרת אברה מנגיסטו ושני אזרחים בדואים, כאשר המלצתי על אי מתן אישור כניסה הומניטארי לטיפול חולים מעזה ללא החזרת הנעדרים.
השבוע התפרסם ששתי נשים ערביות מוסלמיות חולות סרטן נכנסו מעזה לטיפול רפואי כאשר בכליהן נמצאו חומרי נפץ.
מצד שני, בדיון בכנסת, התפרצה לאה גולדין, אימו של הדר גולדין ית"ד (ישראל תיקום דמו) וקראה במררתה: "אתם עושים אותנו אויבי העם!"
איני גורס שאסור לענות למשפחות שכולות. גישה זו בעצם רואה את המשפחות השכולות כאנשים חסרי שיקול דעת. לכן אני ממליץ למשפחת גולדין לרכז את כל מאמציהם במטרה אחת – לשכנע את נתניהו וליברמן להחליט להטיל איסור על הכנסת חולים מעזה ללא הנעדרים.
זו הדרך היחידה האפשרית שהרי לא יעלה על הדעת לשחרר מחבלים, שיעלו לנו בקורבנות נוספים.

הגזענות של "שוחרי השלום" מחד"ש
עמוד הפייסבוק של מפלגת חד"ש פירסם פוסט המביע אהדה והזדהות עם שביתת המחבלים הערבים-המוסלמים, אסירים פלסטינים, ועם שביתת הרעב שלהם. הפוסט כולל טקסט (וסרטון שנפתח בכותרת "שביתת-הכבוד" ואת תמונותיהם של ארבעה רבי מחבלים פלסטינים:
עבדאללה ברגותי (איש חמאס), רוצח של 67 אזרחים.
מרואן ברגותי (בכיר פת"ח), רוצח של 5 אזרחים.
כרים יונס (ערבי ישראלי) שחטף ורצח חייל צה"ל.
אחמד סעדאת (מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין), אשר זכה לשבח בשידורים בטלוויזיה הפלסטינית על תכנון רצח שר התיירות רחבעם זאבי.
תמונת המחבלים מוקרנת גם במהלך הסרטון בעת השמעת המילים: "באמצעותכם נבנה מחר יפה יותר" כמו כן מופיעה תמונתו של פואד שובכי, איש הרש"פ האחראי על הבאת ספינת הנשק "קארין A" שנתפסה בינואר 2002.
קטע משיר בסרטון בפוסט משבח את האסירים במילים:
"הנכם התפארת של אומתנו, הנכם המנהיגים והכתר שעל ראשינו והנכם האדונים... באמצעותכם נבנה מחר יפה יותר, באמצעותכם נמשיך וננצח."
http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=20764
ומי עומד בראש אותה מפלגה "שוחרת השלום", חד"ש? כמובן, הגזען האחמדי איימן עודה.
כזכור, האחמדים, אותה דת "כופרת" (על פי האיסלאם), שקיומה אינו מותר בכל שטחי הכיבוש הערבי (למעלה מ-13 מיליון קמ"ר) מותרת רק תחת שלטון הכיבוש היהודי. ולמרות זאת אותו גזען לוחם לחיסולה ולהחליפה בכיבוש ערבי-מוסלמי.

ערער מערער על קיום המדינה
חבר הכנסת מטעם הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, סניף האחים המוסלמים במצרים, טאלב אבו עראר, העלה תמונת פרופיל לחשבון הפייסבוק שלו (הממומן מכספי מדינת ישראל) בו מוצגת מפת מדינת ישראל ועליה הכיתוב "מחכה שהמולדת שלי תהיה חופשייה ושהכובש הזר יסתלק ממנה."
אבו עראר אינו מדבר על יו"ש. כל הקיום של מדינת ישראל הוא לדידו של הגזען הבדואי הערבי-מוסלמי-סוני הוא "כיבוש" וכל היהודים בארץ ישראל צריכים להיות מגורשים ממנה.
http://rotter.net/forum/scoops1/396065.shtml
כזכור, למרות שמפלגתו נפסלה פעמים רבות על ידי ועדת הבחירות של הכנסת, מכיוון שהיא שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוכשרה מחדש פעם אחר פעם על ידי בג"צ שאיפשר לה להתמודד.
מעבר לכך שאותו ערבי-מוסלמי גזען עובר על חוק הביגמיה ונשוי לשתי נשים ולא נענש על כך על ידי החוק. החוק גם לא מעמידו לדין ומסלקו מכנסת ישראל בגין שלילתו את קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית.
האם מישהו בראשות החוק יהין להעמיד לדין את טאלב אבו ערער?

בועז אפלבוים ורבין
בשנות השבעים התפרסם סטודנט צעיר באוניברסיטת חיפה בשם אלי מייזלס שנפגע במחלת שרירים נדירה בצורתה הקשה ביותר. למרות מחלתו הקשה הצליח מייזלס להתערות בכל שלבי החברה ולחיות חיים נורמאליים ולהינשא.
חברתו ואחר כך אשתו היתה מובילה אותו על כיסא גלגלים בין חדרי הלימוד באוניברסיטת חיפה שם למד.
יום אחד הוזמנתי למסיבת יום הולדת שאירגנה אחת הסטודנטיות בווילה מפוארת בדניה. במהלך הריקודים פתאום ביקשו שקט ובמרכז הסלון נעמדה אישה מבוגרת עם סיגריה ופומית ולידה עמד בחור צעיר ונמוך ושניהם עשו מיצג איך מקיימים אלי מייזלס וחברתו אהבה.
זה היה מביך ומעורר בחילה. התעניינתי מיהם? וענו לי שהאישה שמה לוציה ששינתה את שמה לציונה והיא האם של בעלת השמחה, והבחור הוא ה"עיצעס גייבער" (היועץ) של שמעון פרסקי-פרס, ושמו בועז אפלבוים.
מאז עברו שנים רבות. ציונה הפכה שנית ללוציה וירדה מהארץ, והשבוע נתקלתי שוב בשמו של אותו "עיצעס גייבער" בועז אפלבוים.
היועץ, שמונה ב-1984 למנכ"ל משרדו של פרסקי-פרס, מסר גילויים חדשים על פרשת הדולרים של יצחק רבין.
מסתבר ששר החוץ דאז אוברי סולומון איבָּן הידוע יותר בשם אבא אבן, שלח על חשבונו הפרטי שני אנשים, אברשה ארונסון, ויגאל לביב, כתב "העולם הזה", לניו יורק, והם הפקידו כסף בסניף הבנק וגילו את חשבון הדולרים של רבין.
כזכור יצחק רבין בהיותו שגריר בוושינגטון זילזל באבא אבן שר חוץ ודיווח ישירות לגולדה מעל ראשו וכשנתמנה לראשות הממשלה לא מינה אותו יותר לשר.
בסופו של דבר הפרשה לא פורסמה מכיוון שהלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי) פסל את הידיעה בכך שהיא אינה חשובה דיה ומעלה את הסיכון לעלייתו של בגין לשלטון, והפרשה פורסמה מאוחר יותר ע"י דן מרגלית. פרשה שהביאה להתפטרותו של רבין.
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-581893

עמוס שוקן: היהודים אשמים
בדומה לאדולף היטלר שהאשים את היהודים באחריות למלחמה (ובאחריות לקומוניזם ולקפיטליזם):
https://www.youtube.com/watch?v=6irJoHMChxA
ובדומה לגולדה זלטה שניפיצקי זהבה גלאון שהאשימה את היהודים באחריות לדעא"ש, גם האקטיביסט הפרו-איסלאמי, כך האוטו-אנטישמי,
עמוס שוקן, הצטרף למסע האנטישמי ומאשים את היהודים באחריות לטרור המוסלמי העולמי.
"מאה שנים של תמיכת המערב בציונות ובישראל," טוען עמוס שוקן, "כולל בחמישים השנים האחרונות שישראל מקיימת משטר אפרטהייד וגניבת קרקע, יש להם חלק ניכר בעוינות של האסלאם למערב."
שוקן לא הסתפק בהאשמת ישראל כמי שמדיניותה גרמה למחבלים מוסלמים לבצע את הפיגועים האחרונים בשטוקהולם, בברלין, בניס ובבריסל, אלא גם ביקר בחריפות את מי שלא הסכימו עימו: "אתה באמת לא רואה את הקשר בין הטרור האיסלאמי באירופה לבין תמיכה אירופאית בציונות יותר ממאה שנה? אז ברור שחשוב להם (לטרוריסטים) לאזן את זה. הם עוזרים בכך."
מובן שדבריו משמשים כר נרחב לגזענים האנטישמים, מוסלמים ותומכיהם הנוצרים והיהודים.
דווקא במפלגת הלייבור הבריטית, שאינה ידועה באהדת יתר לישראל, הוחלט להשעות לאחרונה את חבר המפלגה בוב קמפבל לאחר שנתן הד ל"קונספירציית ישראל-דאע"ש", בטענה כי מדובר ב"התבטאויות אנטישמיות".
http://mida.org.il/2017/04/16/מול-הארץ-עמוס-שוקן-הטרור-האיסלמי-באיר/
מובן שבהתאם להשקפת עולמו של שוקן, כדי לשרת את האינטרסים האיסלאמיים יש להציג את מדינת היהודים כמדינת אפרטהייד פאשיסטית שיש לחסלה, ובהתאם לכך הוא מנחה את שכירי העט שלו בכתיבתם.

עמוס שוקן לא לבד
הוא ממשיך מסורת אנטישמית רבת שנים
הגרמנים לעולם לא יסלחו ליהודים על השואה ולכן הם תמיד בכל עניין הם ינסו להראות את אשמת היהודים.
דוגמה הבולטת היא של הסופר האנטישמי הגרמני (ממוצא קשובי) איש ה-ס.ס. גינתר גראס, שבשירו המפורסם "מה שחייב להיאמר" מציג את איראן, הנשבעת לחיסול מדינת היהודים, כקורבן של מדינת היהודים המסכנת את שלום העולם.
אם מדינת היהודים מסכנת את שלום העולם (והרי היטלר כבר הוכיח שהיהודים מסכנים את השלום בעולם) הרי ברור שהשמדת היהודים לא היתה פשע כל כך גדול, ולהיפך, למען השלום יש לכל הפחות לחסל את מדינתם.
הנה הזהות בין איש ה-ס.ס. גראס לעמוס שוקן.