בילדותנו שפופרות משחת-השיניים היו עשויות עופרת רכה וכולן תוצרת הארץ. ואולם לילדים שרק החלו לצחצח שיניים, הן לא כל-כך התאימו, ולא בגלל סכנת העופרת, שעליה כלל לא ידעו אז. וכך אנחנו התחלנו לצחצח את שינינו במברשת קטנה שאותה היינו מרטיבים ואחר כך משפשפים היטב על אבן ורודה עגולה שהיתה עשוייה סבון מיוחד בטעם פטל או תות מתוק ומתאים לצחצוח שיניים שלא מפחיד ילדים.
אבא היה עומד מול הראי בחדר-האמבטיה, ליד "דוד המים החמים" העגול והגבוה שבחורף היה מוסק מלמטה בגזרי-עץ, ומעביר הלוך וחזור על לחייו גליל של סבון גילוח, גם הוא תוצרת-הארץ, ואחר כך מקציף במברשת ומתגלח בידית-גילוח מתפרקת שמתאימה ללהבי הגילוח של בית-החרושת "אוקבה" בראשון לציון.
גם כיום אנחנו מתחילים כל בוקר את הגילוח עם "מקל" סבון גילוח המעסה את הפנים, רק שאין כיום גלילי סבון-גילוח כאלה תוצרת הארץ אלא תוצרת חוץ של "בּוּטְס" או "פאלמאוליב".