בשולי הצעת החוק להפללת צרכני זנות

היוונים הקדומים שהביאו לעולם את הדמוקטיה, הפילוסופיה, הדרמה, האפוס, האמנות – הבינו דבר מה במעמקי נפש האדם (תשאלו את ז' פרויד), והם עיצבו את חבורת אלי האולימפוס בדמותם, על כל החולשות שלוקים בהם בני האדם: אלימות, נקמנות, נטירה, שקרים, אי נאמנות, בעיקר אי נאמנות, והדוגמה הבולטת ביותר היא בתיאור התנהגותו של זאוס, אבי האלים: אחותו-רעייתו היא הרה, אבל הוא לעולם איננו מסתפק ביצועה, ובהיחבא  מחפש דרכים לכבוש בנות זוג אחרות מתוך חבורת האולימפוס ומתוך בנות התמותה: האלות לטו ודמטר, הנימפות מאיה, קליסטו, איו נימפת הנהר, אייגינה בת הנהר, סמלה בת קדמוס מלך תבי, אוורופה בת מלך צור, אנטיופה בתו של נקאוס מלך תבי, דנאה בת מלך ארגוס, אלקמנה אשת אמפיטריאון, לדה אשת טינדראוס – רשימה חלקית...

צריך להזכיר שכמעט אף פעם "הנכבשות" אינן צועדות ברצון אל יצועו של אבי האלים, והוא נאלץ  להתחפש לפר (אוורופה), לגשם זהב (דנאה), לברבור (לדה).

ומה באשר להרה? היא רק מקנאה ונוקמת – לא בזאוס, אלא בבנות הכיבושים שלו ובצאצאיהן, ורק כאשר היא רוצה מזאוס דבר מה שיש סיכוי שהוא יימאן להיענות לה – היא שואלת מאפרודיטה, אלילת היופי והאהבה, את כלי הפיתוי הנשיים, כדי לפתות את זאוס להתעלסות, שבעקבותיה יירדם – כדי שתוכל לבצע את אשר זממה.

ומדוע כל ההקדמה הזאת מהעולם הרחוק ההוא, ואיך היא מתקשרת לעניין שלנו – הצעת החוק להפליל צרכני זנות?

כל ההקדמה הזאת באה להמחיש את ההבדל התהומי בעמדת שני המינים לסקס: הזכר האנושי להוט אחרי סקס מרגע הלידה עד לזקנה ושיבה – לא תמיד יש לו יכולת, אבל תמיד בוערת בו התשוקה, ואילו הנקבה האנושית, מטעמים אובייקטיביים לחלוטין, אפילו כשקיימת בה התשוקה, ההיענות לדרישה שאינה יודעת שובע של הזכר היא מעטה ביותר.

ומה הם התנאים האובייקטיביים: ראשית הברירה – החיפוש אחר הזכר "הנכון", ושנית, הכאב הכרוך בתחילת ההתעלסות, והמסתיים  בכל תלאות ההיריון, הלם הלידה, הנטרול המיני שבא בעקבותיה, ולעיתים אף דיכאון שאחרי לידה. לכך מצטרפים המיחושים ומצב הרוח לפני, בזמן ואחרי המחזור, והרי לפנינו תקופות ארוכות של "יובש" שהזכר איננו יכול להתמודד עימן.

לכאן מתווספות גם תקופות יובש שאינן קשורות בהכרח באנטומיה – היכולת הנשית "לייבש" את בן הזוג כשדבר -מה בהתנהגותו פוגע בה, ואז הוא נאלץ לבלות את לילותיו בספה בסאלון. גם על כך ידעו היוונים הקדמונים להצביע, ואפילו בהומור ("ליזיסטרטה" של אריסטופנס).

יש נשים רבות שאינן חוות אביונה כל ימי חייהן, ורואות במין מטרד שצריך להסכין עימו למען שלום בית, ולכל הנ"ל מתלווה גם שנאת גברים אידיאולוגית של הפמיניסטיות הרדיקליות, הרואות בגברים אויב שיש לגרשם מהחברה לאי מבודד כדי שלא יזיקו (ראו פירוט בספרי "האי", 2016).

לפער האדיר הזה שבין התשוקה, שלעולם איננה נגמרת, של הגבר, ובין ההיצע הזעיר מצד האישה – אין פתרון מהוגן: בחברות מסוימות רשאים הגברים לשאת מיספר נשים (מעשה הנחשב לפלילי בחברה המערבית), יש גברים בעלי אמצעים שדואגים לנשים "מוחזקות", יש גברים שבזכות הכריזמה שלהם מצליחים ליצור סביבם הרמון שלם (ראו מקרה גואל רצון), יש גברים שגונבים סקס בכל מיני נוכלויות, יש השודדים סקס (אונס), ויש רבים שפשוט קונים סקס מנשים שמוכנות למכור.

הסטטיסטיקה אומרת שכ-12,000 נשים עוסקות בזנות במדינת ישראל, ומאות אלפי גברים נזקקים לשירותיהן. אף אחד מהגברים האלה איננו גאה במה שהוא עושה, גם בלי שייחקק החוק המפליל אותו, אבל באמת קשה לי לדמיין איך יפעל החוק הזה: האם המדינה "תשקם" 12,000 נשים שהשיגו עד כה כסף קל? האם תהפוך אוכלוסייה שלימה של מאות אלפים לעבריינים?

פעם, ממש לא מזמן, נחשב משכב הזכר לפשע בדין הפלילי – האם זה מיגר את ההומוסקסואליות? האם עולה על הדעת שזה אפשרי – מבלי להתייחס לחוסר ההומאניות שבחוק? האם "חוק היובש" (1933-1920) הפסיק את שתיית האלכוהול בארצות הברית? אדרבה, החוק הגביר את השתייה האסורה, ותחום המסחר בנוזל הבלתי חוקי עבר לידיו של העולם התחתון שממש פרח בתקופה ההיא.

מצביעים על שוודיה, שכביכול המצב שם אחרי חקיקת החוק להפללת צרכני זנות הקטין את מספר היצאניות – שקר! מספר היצאניות אפילו גדל, אלא שהן נקראות בשם אחר, ובמקום שתזמנה את הלקוחות לחדרן – הן מוזמנות לביתו של הלקוח, ושם הן באמת חשופות לאפשרות של התעללות מצד לקוחות בעלי נטיות סדיסטיות. ולא רק זאת, מסתבר שמקרי האונס אפילו רבו באחוזים רבים מאז נכנס החוק לתוקף.

יש גברים שאין להם כל סיכוי לזכות בסקס שלא בדרך של צרכנות זנות. גברים אלה ייקלעו למצב של אין מוצא, שרק רע יכול לצמוח ממנו. הפמיניזם הרדיקלי מבקש לסגור את המוצא הזה על ידי חקיקה, מבלי להציע פתרון לא  עבור המספקות את השירות הזה, ולא לאלה שנזקקים לו.