* מבחן הנחישות – ההתנהלות של הממשלה ושל ראש הממשלה במשבר הפיגוע בהר הבית נכונה, שקולה ואחראית. תחילה, נסגר הר הבית, הן בשל צרכי החקירה, אבל בעיקר כדי לצנן את הרוחות ולמנוע הידרדרות. נתניהו הוציא הודעה מהירה שבה הבהיר שלא ישונה הסטטוס קוו על ההר, ובכך הקדים רפואה למכה וצימצם את השפעת התלהטות קמפיין "אל אקצא בסכנה". הפתיחה מחדש של ההר, הדרגתית אך מהירה, היתה מוצדקת אף היא, כי הנזק והמחיר של המשך סגירתו היו עולים על התועלת. ולבסוף, ההחלטה הביטחונית החיונית והנכונה להצבת בידוק ביטחוני בהר הבית. וכאן הממשלה ראויה לא רק לשבח אלא גם לביקורת, על המחדל של היעדר בידוק ביטחוני בחבית אבק שריפה כהר הבית עד כה.
אולם המשבר עוד רחוק מסיום. ההסתה הפרועה נגד הצבת המגנומטרים עלולה להוביל להתפרצות, הן בקרב הפלשתינאים, הן בקרב ערביי ישראל, הן בעולם הערבי, ואם כך יקרה, צפויים גם לחצים על ישראל מבחוץ וביקורת מן האופוזיציה מבית. וכאן תעמוד נחישותו של ראש הממשלה למבחן.
מקום הנוחות והפתרון הקל יהיה לחפש סולם ולוותר על הבידוק. אבל במקרה הזה, התועלת שבהרגעת הרוחות עלולה להיות סם הרגעה לטווח קצר. המגנומטרים חיוניים ביותר לסיכול טרור, והמשמעות של טרור מהר הבית גדולה ומסוכנת הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. והרי אם יהיה שוב פיגוע מהר הבית, והוא עלול להיות חמור ורב נפגעים יותר מזה שחווינו השבוע, בעקבותיו בלאו הכי יוצבו מגנומטרים. מוטב להציב אותם קודם, גם במחיר התפרעויות ומחאות, ולמנוע את הפיגוע הבא.

* למה הם מתנגדים למגנומטר? – הנכנסים לכותל נדרשים לעבור בידוק ביטחוני במגנומטר. זה מטרד, זה לא סימפטי, אך עומדים בזה עם רבבות המבקרים. למה? כי ברור לכל שיש בכך צורך ביטחוני.
כמו בכותל, גם בהר הבית יש צורך ביטחוני במגנומטר. גם שם מדובר במטרד שאפשר לחיות אתו.
ולמה הפלשתינאים מתנגדים? מסיבה מבצעית. הם מתנגדים לכלי שעשוי לסכל טרור, כי הם תומכים בטרור ומעודדים אותו. וסיבה נוספת – הם מתייחסים להצבת המגנומטר כהזדמנות להסית.
אגב – במֶכָּה יש מגנומטרים.

* תאוריית הקונספירציה – מרואיינים באום אל-פחם ובירושלים "שואלים": מישהו ראה צילום שהם ירו בשוטרים? איך זה יכול להיות, עם כל מצלמות האבטחה? הרי זה ברור, ישראל יזמה את הפיגוע וכו'. עוד מעט נשמע גם סיפורים על חור יציאה וחור כניסה ודו"ח פתולוג ו"סרק סרק שמק" וכו'. מפיצי הבדיות ותאוריות הקונספירציות יצוצו תמיד, ותמיד יהיו אלפים ורבבות שיאמינו לסיפורים.

* ההיגיון של פרובוקציית יום הזיכרון – שלושה מחבלים הרגו ביום שישי, בפיגוע רצחני, שני שוטרים ישראליים השומרים עלינו ועל חיינו. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחותינו.
איך מגדיר את האירוע התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי בפשקוויל האחרון שלו? "חמישה ישראלים חמושים נהרגו שלשום בכניסה להר הבית, לאחר קרב יריות קצר."
הזוועה הזאת מנסחת את ההיגיון הציני שמאחורי הפרובוקציה של הטקס המשותף ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
למי מ"חמשת הישראלים שנהרגו" נתונה אהדתו של התועמלן? הר הבית הוא "האתר הקדוש והכבוש." כלומר ברור למי הוא קדוש ומי הכובש. וכיוון שזה מאבק בכובש, התועמלן מסביר שזה לא פיגוע טרור. זו "התנגדות אלימה לנוכחות שוטרי מג"ב בכניסה לאתר הקדוש בעיניהם."
גדעון לוי התומך בפיגוע, מוקיע את אבי גבאי כיוון שהוא גינה את הפיגוע. גבאי, לטענתו, "מתחרה בסגנונם של אופיר אקוניס וגלעד ארדן, בואכה 'הצל'."
דווקא את ההתנגדות לכיבוש גבאי מגנה? עליו לגנות את הטרור האמיתי. "ומה יגיד על שוטרי מג"ב שהורגים מדי פעם נערה פלסטינית עוברת אורח, או נער עם סכין?"
הרי כידוע שוטרי מג"ב עוברים בקייטנות הפלשתינאיות כדי להרוג נערים עם סכין פלסטיק למריחת השוקולד על הלחמנייה, ובדרך, לשם השעשוע הם הורגים נערות פלשתינאיות עוברות אורח.
בסוף הפשקוויל מסביר תועמלן הטרור למה אין ברירה אלא להסלים את הטרור נגד ישראל. "הקיזו לנו עוד דם. הקיזו לנו עד שיכאב כל כך, עד שלא נוכל עוד להימלט מהתשובה לשאלה הגורלית מכולן: האם אנחנו רוצים להמשיך בכיבוש הארור הזה, שימשיך לגבות דם, עד יומו האחרון ועד כלותו."

* מי מקדם את הגזענות – גדי טאוב פירסם בערב שבת מאמר חשוב ביותר ב"הארץ", שכותרתו: "מי שיבזה את הלאומיות יקבל גזענות." טאוב הזכיר שהדמוקרטיה והמודרניזם הלכו תמיד עם הלאומיות, ואילו הגישה הפוסטית, היוצאת נגד הלאומיות, בארץ ובמערב, חותרת תחת הערכים הללו. מי שמציג את הלאומיות כגזענות, מפקיר את הלאומיות לידי גזענים. בני האדם, באופן טבעי, דבקים בהזדהותם הלאומית, בהשתייכותם הלאומית, גאים בה. ואם הם נוכחים שרק גזענים מזוהים עם הזדהותם זו, הם נדחפים לעבר הגזענות.
דבר אחד לא כתב טאוב מפורשות, אך כל קורא הבין זאת מדבריו, והוא שהגורם המקדם בישראל יותר מכל את הגישה האנטי לאומית, הוא העיתון בו הוא כתב את הדברים.
כעבור יומיים אושש רוגל אלפר את דבריו בפשקוויל שהלוז שלו הוא המשפט: "ההתעקשות שיהודים יתחתנו עם יהודים היא גזענית."

* הלוחם באנטישמיות – תרומתו הגדולה של נשיא צרפת מקרון למלחמה באנטישמיות, היתה ביום הבחירות, כאשר הוא מנע את סכנת בחירתה של הפשיסטית הגזענית האנטישמית ומכחישת השואה לה-פן לנשיאות. בנאומו בטקס לציון 75 שנים לגירוש יהודי פריס, הלך מקרון צעד חשוב נוסף, כאשר היטיב להגדיר את האנטישמיות של המאה ה-21: "האנטישמיות והגזענות לבשו צורה חדשה בצרפת כיום... יש להתנגד לקולות אנטי-ציונים או אנטי-ישראלים. זה סוג חדש של אנטישמיות.״

* תואם וגנר – אני מתנגד עקרונית לחרמות על אמנים, אבל המטיף האנטישמי רוג'ר ווטרס הוא מקרה חריג – אדם שמקדיש במשך שנים את מלוא מרצו להסתה אנטישמית ולהסתה לחרמות אנטישמיים נגד ישראל.
מדינות בארה"ב מתחילות להחרים את הטינופת, ואלו חדשות טובות. התרבות צריכה להתגונן מפני הברבריות הגזענית והאנטישמית.
רוג'ר ווטרס הוא תואם ריכרד וגנר. אי אפשר לחלוק על כישרונו כמוסיקאי ויוצר ואת תרומתו למוסיקה, אבל אין בה כדי לטהר את שרץ היותו מטיף אנטישמי נתעב.

* מתחת לרדאר – הנשיא טראמפ הודיע שאיראן מכבדת את הסכם הגרעין האיראני. השאלה האמתית אינה האם איראן מכבדת את ההסכם או לא, אלא האם היא מצליחה להסוות את הפרת ההסכם או לא. והאם ה-CIA עושה את כל המאמצים לאתר את הפרות ההסכם.
על רשויות המודיעין הישראליות לקחת על עצמן את המשימה, לאתר את ההפרות האיראניות ולספק לאמריקאים את האקדח המעשן.
אין ילד שמאמין לסיפור לפיו יש לאיראן עניין באיזו תוכנית של גרעין "לצרכי שלום".
אסטרטגיית העל של איראן, היא להפוך למעצמה גרעינית. היא חתמה על הסכם מינכן 2 עם אובמה, כאמצעי לקידום האסטרטגיה הזאת, ללא עיצומים בינלאומיים וללא חשש מהשמדת הכורים. המחיר של ההסכם, מבחינתה, הוא שמירה על קידום המיזם מתחת לרדאר, מה שמחייב את האטתו.
תפקידה של ישראל הוא לחפש את ההפרות האיראניות, לאתר אותן ולספק לנשיא ארה"ב את הסיבה לבטל את ההסכם.

* מביך – מה שמביך יותר מדף המסרים של נתניהו, הוא העובדה שיש כמה שרים וח"כים חסרי כבוד עצמי מינימלי שרצים לדקלם אותם בתקשורת.

* טובת הילד – אחי, אמיר, הוא הומו. הוא חי למעלה מעשרים שנה בזוגיות יציבה ויפה עם אילן, בן זוגו. מזה כשנה ורבע הם הורים לשני תאומים מקסימים – הורות ביולוגית באמצעות פונדקאית. הם מנהלים תא משפחתי למופת, וההורות שלהם נפלאה.
אמנם ילדיהם אינם מאומצים, אך הם התשובה שלי לעמדת המדינה שהוגשה לבית המשפט העליון בנוגע לזכותם של זוגות חד מיניים לאמץ ילדים.
מעבר לסוגיה, החשובה בפני עצמה, של הזכות להורוּת – כאשר מדובר באימוץ, זה שיקול משני. השיקול העיקרי, בעצם השיקול היחיד, הוא טובת הילד.
אני בטוח שיש זוגות חד מיניים שאינם מתאימים ואינם ראויים לאימוץ, כמו גם זוגות הטרוסקסואליים. ויש כאלה שהנם מתאימים וראויים, שעשויים להוות בית חם ואוהב לילדים.
מטרת האימוץ היא להעניק לילדים האומללים האלה בית, משפחה, אהבה והורים. השיקול היחיד לבחירת המשפחה היא טובת הילד, ולכן יש להסיר מגבלות ולהתאים את הילדים להורים המתאימים ביותר.

* הזכות לשרת – רק ב-1993, 45 שנים אחרי הקמת המדינה וייסוד צה"ל, אושר שירות צבאי ללא מגבלות וללא אפלייה להומואים וללסביות (אז עוד לא היה מוכר המושג להט"בים). השינוי הזה הוא אחד ההישגים המשמעותיים של הקהילה הלהט"בית בתולדות המדינה, שקדם לו מאבק ממושך, ואולי זו אבן הדרך החשובה ביותר ללגיטימציה הציבורית שלה ולקבלתה לחברה.
הראל סקעת היה אז ילד בן 12. והנה, ברוב חוצפתו, בתגובה להודעת המדינה לבג"ץ שהיא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות חד מיניים, הוא קורא לנוער להט"בי לא להתגייס לצה"ל. פתאום, השירות בצה"ל אינו זכות גדולה, שראוי היה להיאבק עליה, אלא תכנית כבקשתך, שמי שכועס על משהו במדינה מרשה לעצמו להשתמט ממנה.
הראשונים שצריכים לתת לחצוף הזה בראש ולסתום לו את הפה הם אנשי הקהילה הלהט"בית, כיוון שהוא תוקע סכין בגבם.

* השותפים להקמת ההתיישבות בגולן – בגיליון הקודם הזכרתי, כתיקון לדברים שכתב מנחם רהט, שההתיישבות של ראשוני החלוצים בגולן, ב-14.7.67, אמנם נעשתה טרם אישור פורמלי מהממשלה, אך בידיעה, בתמיכה ובסיוע של גורמים בממשלה ובצה"ל.
הפגישה הראשונה של רפאל בן יהודה מנאות מרדכי, מיוזמי העלייה להתיישבות ושל רמ"ט פיקוד צפון דן לנר, שאותה הזכרתי, נערכה ארבעה ימים לאחר הפסקת האש, ב-14 ביוני, חודש לפני העלייה לעליקה. השניים החליטו לפעול במישורים שונים לקידום עלייה מיידית להתיישבות בגולן. היה זה יותר משבוע לפני המפגש הראשון של חברי קיבוצי הגליל העליון, שבה הוחלט להקים מיד גרעין שיעלה להתיישבות מיידית. לנר שיתף בעניין את דדו, אלוף הפיקוד, שהיה שותף מלא. מיד עם העלייה לעליקה, הורה דדו להעניק סיוע לוגיסטי למתיישבים, והעביר לרשותם טרקטורים וציוד של צה"ל. ביום עיון שנערך ב-1981, אמר רחבעם זאבי: "מרום גולן לא היה קם ללא סיועו של דדו."
ובאשר לממשלה – מראשית היוזמה להקמת יישוב, יגאל אלון, אז שר העבודה, היה שותף לה. אלון חיבר ליוזמה גם את ראש הממשלה לוי אשכול ושרים נוספים. ב-3 ביולי, 11 יום לפני העלייה לעליקה, העלה אלון הצעת החלטה לממשלה להקמת "שניים-שלושה מחנות עבודה ברמת הגולן... יאוישו על ידי אזרחים." הדיון התקיים כבר לאחר שעלו המתיישבים לגולן, ב-27.8, וב-3.9 התקבל בדיעבד האישור הפורמלי.

* "ביד הלשון": לא דובים ולא זבובים – מתוך ראיון ב"הארץ" עם פרשן הכדורגל רז זהבי: "אז לא יהיו לא דובים ולא זבובים. ראית שביבי לקח לך את הביטוי המפורסם שלך בהקשר של החקירות?
– אין דברים כאלה בעולם, כמה הודעות שקיבלתי. זה ראסמי זכויות יוצרים. זה ביטוי שאני משתמש בו למעלה מעשור. בא ביבי, זנח את 'לא היה כלום כי אין כלום' ועבר ל'לא דובים ולא זבובים' בלי אפילו לבקש רשות."
נו נו, עניין של מודעות עצמית.
אני מבוגר בכמה שנים מרזניק, וזוכר את הביטוי עוד מנעוריי. מי שהרבה להשתמש בו היה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רפאל איתן – רפול. בפיו זה נשמע יותר כמו "לא דובּיבּ ולא זבוביבּ." רוביק רוזנטל, במילון הצירופים, מייחס אותו לקודמו בתפקיד, מוטה גור.
הביטוי הוא כמובן שיבוש של "לא דובים ולא יער". מקור הביטוי הוא הסיפור המקראי המזעזע על אלישע, איש האלוהים, שקבוצת ילדים מבית אל לעגו לו על היותו קרח, והוא זימן "שתים דובים" שטבחו בהם וטרפו למוות 42 ילדים.
בדיון על הסיפור הזה במסכת סוטה בתלמוד, אחד האמוראים סבור שלא היו באותו אזור יער ודובים, ונעשה נס בתוך נס על ידי אלישע: הוא הצמיח שם בשנייה אחת יער ובו דובים שפגעו בילדים שלעגו לו. מהמדרש הזה נכנס הביטוי לשפתנו.
בשירו הפרודי של אריק איינשטיין "הבלדה על זומטי ולבטי", מסופר על זומטי ולבטי שהלכו לים, זומטי טבע ולבטי נשאר. ושם מופיע המשפט: "אך לא דגים ולא 'יעם', לא גלים ולא זומטי."
אורי הייטנר