בינואר 1077 הגיע היינריך הרביעי מלך גרמניה לטירת קנוסה, שהשתייכה למטילדה רוזנת טוסקנה, מקום משכנה של דוכסית טוסקנה. הטירה נמצאת במחוז רג'ו אמיליה, בצפון חבל טוסקנה, לרגלי הרי האפנינים. בטירה מצא מחסה האפיפיור גרגוריוס השביעי.
מאבק אדיר על הסמכות למינוי אנשי הכנסייה שנודע בשם "מאבק האינוסטיטורה" (טקס מינוי אנשי הכנסייה) התנהל בין המלכות לכנסייה. בידי מי הסמכות? למי הריבונות?
האפיפיור גרגוריוס השביעי, תבע להעמיד את סמכות האפיפיור מעל לזו של הקיסר במינוי והדחת בישופים. בחיבור בשם "דיקטטוס פפה" (התכתיב האפיפיורי). סעיף 12 הוא קובע ש"מותר לו (לאפיפיור) להדיח קיסרים."
היינריך הרביעי הגיב לפרסום המסמך בכינוס סינוד בוורמס בו הדיחו 24 בישופים גרמניים ושני בישופים איטלקיים את האפיפיור.
בתגובה, נידה האפיפיור את היינריך ב־22 בפברואר 1076, ושחרר את הוואסאלים שלו מחובת הנאמנות כלפיו.
היינריך הרביעי נאלץ לבקש מהאפיפיור מחילה כדי לבטל את החרמתו. הוא שלח אליו שליחים מיספר פעמים, אך האפיפיור סירב לקבלם.
בדלית ברירה בא היינריך בעצמו אל שער הטירה, ובמשך שלושה ימים עמד שם, בשלג ובקור, וביקש מהאפיפיור רחמים ומחילה עד שהאפיפיור ניאות לקבלו, להסיר את החרם ולמחול לו.
אירוע זה נודע בשם: "הליכה לקנוסה", ביטוי שמשמעותו מחילה של אדם על כבודו, או כניעתו ללחצים שהופעלו עליו, והסכמתו להשפיל עצמו, תוך חזרה בו מהצהרותיו והחלטותיו הקודמות, כדי להחזיר את התמיכה בו.
המאבק בין מיליקובסקי-נתניהו לבין מוחמד חוסיין (המינוי האישי של אבא של מאזן) לתפקיד המופתי של "מסגד הקצה" (אל אקצא) על הריבונות בהר הבית, הסתיים בהליכה של מיליקובסקי-נתניהו לקנוסה. ישראל נאלצה לוותר על סיממני הריבונות בהר, ולהסיר את המגנטומטרים והמצלמות מההר.
כן, המנצח הוא המופתי האסילמו-נאצי, שבניגוד לגרמנים ששמרו בסוד את תוכניתם להשמדת היהודים הוא מכריז על כך בגלוי.
הנה מוחמד חוסיין המופתי מטעם הפת"ח, קורא להשמדת היהודים על פי דברי מוחמד:
http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
התירוץ ל"הליכה לקנוסה" (מסגד הקצה) היה משפיל עוד יותר. איום של עבדאללה מלך עבר הירדן על צוות שגרירות ישראל במעצר לאחר שמבטח בשגרירות הותקף ע"י נער עבר ירדני ובהגנה עצמית הרג אותו.
כל צוות שגרירות ישראל פונה ממדינת עבר הירדן (איתה אמור להיות שלום) והחילוץ המשפיל היווה תירוץ בפני נתניהו להיכנע בנושא סמלי הריבונות על הר הבית.

גם אכל דגים באושים, גם ספג מכות וגם גורש מהעיר
וכאילו התממש המשל היהודי המפורסם המבוסס גם על המדרש, (מכילתא, בשלח, ויהי פרשה א). על יהודי שקנה דגים באושים לפריץ. אמר לו הפריץ: יש לך שלוש אפשרויות: או תאכל אותם, או תקבל מאה מלקות, או תגורש מהעיר.
התחיל היהודי לאכול, כמעט הקיא ואמר: איני יכול לאכול. אני בוחר לקבל מלקות.
התחילו להלקותו, כאב לו, אמר די, וסולק מהעיר.
על כך נאמרה האימרה היהודית: "גם אכל דגים באושים, גם חטף מלקות וגם גורש מהעיר." "פוילע פיש גיגעסן, א שמיץ באקומען, און פון א שטאט ארויס געטריבן."
ההליכה של מיליקובסקי-נתניהו לקנוסה לא הביאה את השקט והערבים מסרבים עדיין להיכנס למסגד ותובעים תביעות נוספות.
במזרח התיכון אסור לזלזל בסמלים. ויתור עליהם ממעודד טרור נוסף ולא משתיק אותו.
הוויתור הזה לא יביא שקט אלא מרחץ דמים.

אם נחזור להיסטוריה, המאבק בין המלוכה לכנסייה לא הסתיים בהליכה לקנוסה.
ב-21 במרץ 1084 נכנס היינריך הרביעי לרומא, וכעבור עשרה ימים הכתיר את עצמו ל"קיסר האימפריה הרומית הקדושה" על ידי האנטי-אפיפיור קלמנס השלישי שמונה על ידו במקום גרגוריוס השביעי.
האם ישכיל מיליקובסקי-נתניהו להחזיר את ריבונות ישראל להר הבית ולירושלים?
ולסיום נחזור להיסטוריה. ב-24 במאי של אותה שנה עלה רובר גיסקאר מנהיג הנורמנים על רומא בראש 36,000 איש לעזרת האפיפיור גרגוריוס השביעי שהיה כלוא במבצר סנט אנג'לו ושחרר אותו. היינריך הרביעי נמלט לגרמניה.
האם יהיה כך גם קיצו של נתניהו?

סכנת הסמים
חברת הכנסת תמר זנדברג מתנאה תמיד במסוממותה ונלחמת ללגליזציה של סמים, לכן אין תימה שהיא הגיעה לתובנה הבאה: "לא לי לקבוע אם הר הבית הוא מקום קדוש ליהודים. אני יודעת שהדבר נתון בוויכוח בתוך היהדות עצמה".
http://rotter.net/forum/scoops1/402217.shtml
על מה היא מדברת? האם אינה יודעת שהוויכוח ביהדות אינו על קדושת הר הבית אלא לאלו חלקים בהר ניתן לעלות? האם יש ביהדות כאלו שאינם מקבלים את קדושת הר הבית?
דומה פשוט שהסמים עירפלו את מוחה. הרי כאקטיביסטית פרו-איסלמית היתה יכולה לומר שהיא תומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי הכולל מקומות קדושים ליהודים.
ולחשוב על כך שבקרוב בעקבות מאמציה ניסע בקרוב בתחבורה ציבורית עם נהגים מסוממים, נתקבל בבתי החולים אצל רופאים מסוממים, ונחיה באושר בעולם שכולו טוב ומסומם.

ארבעים שנה למהפך
בין רטוריקה לדמגוגיה
מנחם מיצ'יסלב בגין: אשכנזי! עיראקי!
לאן נעלם המרוקאי?
רטוריקה היא אמנות השכנוע – אמנות הנאום.
דמגוגיה היא אמנות שכנוע מניפולטיבית המשמשת להעברת שקרים בהתבסס על פנייה לרגש ובפרט לפחד.
בעצם אם נחשוב לעומק כל רטוריקן הוא דמגוג, וכל דמגוג הוא רטוריקן.
נואם טוב המשכנע אדם יוגדר על ידו כרטוריקן טוב. אותו נואם טוב שלא משכנע אדם אחר יוגדר על ידו כדמגוג.
אותו נואם יוגדר ע"י אחד כרטוריקן, ועל ידי אחר כדמגוג.
לרגל ארבעים שנה ל"מהפך" ולעליית בגין לשלטון. האם היה בגין רטוריקן, או דמגוג?
אין ספק, מנחם מיצ'יסלב בגין (בפולנית Mieczysław Biegun; "בֶּגוּן" ברוסית (Бегун) – רץ) היה גדול הנואמים הרטוריקנים-דמגוגים בהיסטוריה הישראלית. איש מלבדו לא יכול היה לנאום בכיכרות כמוהו ולסחוף המונים.
מקיאבלי בספרו "הנסיך" (פרק 15) נותן עצה לפוליטיקאי הרוצה לשלוט: "לעולם לא יהא נסיך (פוליטיקאי) חסר טעמי-חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו. עליו לעשות גדולות בגניבת דעת ובהעלמת דברים, כאמן גדול במשחק, תמימותם של בני אדם רבה מאד והם נשמעים תמיד לצורכי השעה בלבד, עד שכל הבא לרמות, ימצא תמיד אדם שאפשר לרמותו."
בגין דאג בכישרונו הרטורי להסתיר מקהלו את העובדה שברח עם קופת בית"ר מווארשה והפקיר את חניכיו למוות, ואחר כך שיכנע אותם שהוא "מנע מלחמת אזרחים" בפרשת אלטלנה בשעה שהוא פתח בה, הגיע לשיאו בנאום "הצ'חצ'חים" המפורסם, נאום שנלמד בעולם כמופת רטורי. אין ספק, בגין המסית והמדיח היה אומן גדול במשחק.
בגין פתח את נאומו בהסתה נגד אנשי הקיבוצים שהניפו דגלים אדומים, מול אנשי הליכוד המניפים דגלי תכלת לבן. הוא קישר בין תנועת העבודה לבין ברית המועצות, שסיפקה נשק לאויבי ישראל ושלחה עצירים פוליטיים למחנות ריכוז. לאחר מכן טען כלפי הקיבוצים: "הם שונאים קפיטליזם, אבל אוהבים את הקפיטל!" (ובייחוד בריכות שחייה).
לאחר מכן הגיע שיא הנאום. בגין סיפר להמון שבעצרת המערך, עמד על הבמה שחקן צעיר, וכאן הסתכל בגין בדף להיזכר בשם שהוא קרא במיוחד במבטא אשכנזי-פולני במלעיל "דודו טופז", וציטט את דבריו. אחר כך טען שעד היום הוא בכלל לא שמע את המונח "צ'חצ'חים", והפעם הפלא ופלא הוא מבטא את המילה "צ'חצ'חים" בלעג מכוון דווקא במלרע, ולא במלעיל האשכנזי-פולני.
לאחר מכן תיאר בגין כיצד כל תומכי המערך הריעו לדבריו של טופז (במלעיל), ואז פנה לדבר את הקהל שלו: "בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים גם במחתרת. פיינשטין היה ממוצא אירופאי – איך קוראים לו אשכנזי (במלעיל) משה ברזני היה ספרדי מעיראק הם פתחו בליבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי, עיראק, יהודים! אחים! לוחמים!"
בגין: נאום "הצ'חצ'חים":
https://www.youtube.com/watch?v=Tx4vdUqOW2o
וכאן נשאלת שאלה. מובן לכל מדוע הסית בגין נגד האשכנזים שזוהו אצלו עם אנשי המערך, אבל לא ברור מדוע זה מנחם בגין מזכיר בנאומו רק אשכנזי ועיראקי, ואינו מזכיר מרוקאי? הרי בשעה שהעיראקים תמכו ברובם במפא"י ואחר כך במפלגת העבודה, המרוקאים הם-הם קהל התומכים בו, עד שהיו מביניהם כאלו שהאמינו שהוא בעצם מרוקאי.
מדוע זה הוא לא הזכירם?
את התשובה לשאלה אשאיר לקוראים. אינני רוצה שיוציאו עליי חוזה ויתבעו לצנזר את דבריי.
נעמן כהן