עַל אַף הַכֹּל, בְּחֹם לִבּוֹ – נִיצוֹץ הָאַהֲבָה...

הַיּוֹם נַחְגֹּג וְלֹא רַק בִּכְרָמֶיהָ וּשְׂדוֹתֶיהָ
שֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְפֵהפִיָּה זוֹ אֶת חִדּוּש
מַסֹּרֶת ט"וּ בְּאָב שֶבּוֹ יוֹצְאוֹת הָיוּ בְּנוֹתֶיהָ
בִּימֵי בַּיִת שֵנִי בְּכְלֵי לָבָן וְלֵב גָּדוּש
בְּצִפִּיָּה לְאַהֲבָה שֶכָּל הַצִּינִיקָנִים
מְזַלְזְלִים בָּהֹ בְּסִכְלוּת וּמַפְטִירִים: passé
אַךְ הָרוֹמַנְטִיקָנִים, אַחְרוֹנֵי הַמּוֹהִיקָנִים
(נֹאמַר זֹאת דּוּגְרִי בְּקוֹל רָם וּכְלוּם לֹא נְכַסֶּה),
כָּל אֵלֶּה הַשּׂוֹחִים נֶגֶד הַזֶּרֶם הַווּלְגָּרִי
שֶל הַזִּהוּם וְהַבִּהוּם הַטְּרֶנְדִּיִּים כָּל-כָּךְ
וּמִתְעַקְּשִים עוֹד עַל אוֹתוֹ הֶבְדֵּל אֶלֶמֶנְטָרִי
שֶבּוֹ מוֹתַר אָדָם מִבְּהֵמָה כַּיּוֹם נִשְכָּח,
יוֹדְעִים מָה מַפְסִידִים כָּל חֲסִידֵי תַּרְבּוּת הַזֶּבֶל
הַטּוֹעֲנִים כִּי קֶסֶם הָרוֹמַנְטִיקָה כְּבָר מֵת –
אַךְ חֵן אֵינֶנּוּ שֶקֶר כְּמוֹ שֶיֹּפִי אֵינוֹ הֶבֶל
וְאֵין אָדָם שֶלֹּא נִכְסָף לְאָהֲבַת אֱמֶת.

לָכֵן, כְּדַאי לִזְכֹּר בְּרֹאש פָּתוּחַ כָּאן (בְּטֶרֶם
יַחֵל הַטּ"וּ בְּאָב הַזֶּה וְאָנוּ כַּמּוּבָן
נֵצֵא עִם חוֹגְגָיו אִם לַשָּׂדֶה וְאִם לַכֶּרֶם
בָּהֶם מְחוֹלְלוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלֵי לָבָן),
שֶשּוּם נִגּוּן אֵינוֹ passé בַּמֶּלוֹס שֶל לִבֵּנוּ
כָּל עוֹד הָאַטְרָף הָרוֹמַנְטִי בָּנוּ מְלַבְלֵב
וְכָל עוֹד אָנוּ אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ בְּאִבֵּנוּ
בְּלִי שוּם סְקְלֶרוֹז נָלוֹז שֶל הִסְתַּיְּדוּת תְּשוּקוֹת הַלֵּב.

וּכְלָל לֹא נִשְתּוֹמֵם וְלֹא נָרִים גַּבָּה אִם פֶּתַע
הַיּוֹם, בְּט"וּ בְּאָב, כִּכְלוֹת מִדְבָּר אָרֹךְ שֶל זְמַן
שֶבּוֹ הָיוּ בְּטוּחִים שֶהָרוֹמַנְטִיקָה כְּבָר מֵתָה
יֹאמְרוּ רַבִּים בֵּינֵינוּ לְעַצְמָם וּלְעַצְמָן
שֶחֵרֶף הַבְּדִידוּת וְהַיֵּאוּש הַמֶלַנְכּוֹלִי
וּמְרִי הַתִּסְכּוּלִים ("לִי זֶה כְּבָר בֶּטַח לֹא יִקְרֶה")
כָּאן אֵיכְשֶהוּ פִּתְאֹם, כְּהַחְלָמָה מֵאֵיזֶה חֹלִי
נִיצוֹץ תִּקְוָה עַקְשָן לוֹחֵש לָהֶם כְּמִתְגָּרֶה:

בַּגּוּף הַזֶּה, שֶכְּבָר שָנִים תֻּרְגַּל בִּמְלוֹא
הָעֶצֶב, הַמְּרִירוּת, הָאַכְזָבָה,
שֶכְּמוֹ מָנוֹעַ חַם בִּנְיוּטְרָל כָּאן נִלְאָה לִכְלֹא
אֶת כָּל כּוֹחוֹת-הַסּוּס שֶבּוֹ, אֶת צְבָא
תֻפֵּי הַדָּם הָרוֹעֲמִים בּוֹ מֵאָפְלוֹ
שֶל זְמַן אָבוּד בְּאֶרֶץ דִּיכִּי חֲרֵבָה –
בַּגּוּף הַזֶּה, לַמְרוֹת הַכֹּל, עוֹד לֹא
נִגְמַר קִילוֹמֶטְרַז' הָאַהֲבָה.

בַּנֶּפֶש הַפִּרְאִית הַזֹּאת, שֶחֵרֶף
אִבְחוֹת הַגַּרְזִנִּים הַמּוּנָפִים
לִכְרֹת אֶת תִּקְוָתָהּ הָעַקְשָנִית וְהַסּוֹרֶרֶת
עַד גֶּדֶם אַחֲרוֹן הָעֲנָפִים
עֲדַיִן מִתְעַקֵּש יִחוּר חָדָש בְּעַלְעַלּוֹ
הַדַּק, הַדַּוְקָאִי, שֶלֹּא גָוַע –
עַל כָּךְ שֶבָּהּ, בַּנֶּפֶש הַפִּרְאִית הַזֹּאת, עוֹד לֹא
נִגְמַר קִילוֹמֶטְרַז' הָאַהֲבָה.

בַּשִּיר הַזֶּה, שֶהוּא פַּסְקוֹל הַדֹּכִי
שֶל הַבִּפְנוֹכוֹ הַמַּקְצִיף אֶת מִשְבָּרָיו
אֶל אֵיזוֹ דְּיוּנַת-חוֹף סְמוּיָה שֶכֻּלָּה רֹךְ הִיא
וְשֶחִכְּתָה לוֹ כָּל יָמֶיהָ וְיָמָיו
לֹא כְּמוֹ בִּנְבוֹ, מִנֶּגֶד, אֶלָּא בְּנָפְלוֹ
עַל צַוָּארֶיהָ, רְעוּבָה וּמְאֻוָּה –
בַּשִּיר הַזֶּה, לַמְרוֹת הַכֹּל, עוֹד לֹא
נִגְמַר קִילוֹמֶטְרַז' הָאַהֲבָה.
יוסי גמזו