מאור זגורי יודע לכתוב ("לקרוא לילד בשמו", "7 ימים" 18.8.17), ללא ספק, ואני מקווה שאני יודע לקרוא: הוא כביכול כועס על מי שמשווה את "חטיפת ילדי תימן" לשואה, אבל בדרך עקיפה הוא בעצמו משווה: "בעיניי אין שום נחמה במחשבה שהילדים נמסרו כנראה לניצולי שואה. להיפך, עברתם שואה, וכעת מעבירים שואה למישהו אחר?" (הדגשה שלי – מ' ג'), ובסוף הכתבה: "... לכונן כאן צדק היסטורי ולפצות בכסף גדול את משפחות הילדים החטופים, ולמרות שזה מתבקש (הדגשה שלי, מ' ג') – לא אקרא לזה 'שילומים', אקרא לזה פשוט צדק."

ובכן המדינה חוללה שואה. ומי היתה אז המדינה? כדברי רועי חסן (שהתפאר בשריפת ספריו של נתן זך, עם כל הקונוטציות) – "מדינה אשכנזית".

ובכן, מאור זגורי היקר, אתה ממש אפיגון: קדמה לך משפחתו של השר אהרן אבו-חצירא שקבעה חד משמעית שבגזר הדין שלו "אשמים בורג וזיגל שהם בראש המאפייה של הנאצים," ומוני יקים הצהיר שהוא בעל זכויות היוצרים של הגידוף המזוויע (שנמרח על בתי כנסת ועל מוסדות ציבור ותרבות) – "אשכנאצים"; וכן, עוזי משולם, ששולמית מליק ("העדה" לפשע החטיפה) כל כך מעריצה, האיש שפקד לזרוק בקבוקי תבערה על שוטרים, ואשר חסידיו ירו בהם, וכמעט הרגו ביריות את רב כלאי בני אבירם, הוא קבע חד משמעית שהחטיפה היה מעשה נאצי, וכי כל כוונת האשכנזים הייתה למכור את הילדים לחו"ל כדי שיעשו בהם ניסויים נוסח מנגלה.

וכן כותב מאור זגורי: ש'הטעויות הנמחלות' עשתה המדינה... על גבם של המזרחים: מעברות, שיכונים, פריפריות, ריסוסים ודיכוי תרבותי."

ובכן, אתה, מאור, שמעת סיפורים – אני הייתי שם – עליתי ארצה ב-22.2.1951 מרומניה, ולאחר הדי. די. טי. (יש כאלה שקיבלו די. די. טי. פעמיים – בפעם הראשונה על ידי הבריטים בקפריסין) והרישום נשלחנו ישר באוטובוס מקרטע למעברת באר-שבע. היו שם מאות אוהלים (שרובם קרסו בסופה הראשונה), היה ברז אחד לעשרה אוהלים (כל בוקר תור ענק לרחוץ פנים), והמעברה הייתה מאוכלסת ביוצאי רומניה, הונגריה, בולגריה, עיראק.

את השיכון ראינו רק כעבור שלוש שנים, וגם אז בלי חשמל, בלי מים, בלי מרצפות ובלי תקרה (ראו את הרעפים). ואפרופו, דיכוי תרבותי – והכול הצביעו אז על שושנה דמארי כעל הזמרת הלאומית, ועל "ענבל" כעל להקת המחול הלאומית, ולא עלה בדעתי לתמוה שדווקא תימנייה, ולא רומנייה (עדה גדולה פי שלושה מהתימנים!) זכתה לתואר הזה.

ועוד דבר, מדברים על מאות חטופים, לאן הם נעלמו? הם צריכים להיות היום בני 70-65, עדיין היה יכול להיות עם מי לדבר. איפה הם? ומדוע לא נמצאו בעת ועדות החקירה (שאגב, בין חבריהן היו יוצאי תימן) של שנות 1967, 1980, 1995, כשהם היו עדיין צעירים?

אבל מאור זגורי "לא צריך הוכחות," "מספיקות העדויות של המשפחות," שאותן צריך "לפצות בכסף גדול." (ציטוט מדויק!)

ד"ר משה גרנות

נשלח ל"מכתבים" "7 ימים", 19.8.17

ולא פורסם!

אהוד: אני בדעתך במאה אחוז מול כל הטינופות המאמינים עדיין בעלילת הדם הזו, שהיא יריקה בפרצופו של היישוב הוותיק, בני כל העדות, שחיו אז בצנע ובמחסור, אחרי מלחמת העצמאות שגבתה מאיתנו אלפי קורבנות – והאנשים האלה, נשים וגברים שלנו, קלטו את העליות ההמוניות במסירות נפש והצילו אותם ממשטרים עוינים ליהודים.

תאר לך שכל היהודים האלה ואבותיהם ואבות-אבותיהם היו נמצאים עדיין בסוריה, בעיראק, בתימן ובשאר המדינות המוסלמיות.

אבל אתה ואני בדעת מיעוט מול ההיסטריה המטורפת והשקרית שפושה סביבנו בנושא הזה, והכול בתמיכת תקשורת מטומטמת.