הפוסל במומו פוסל, קשוט את עצמך תחילה
ד"ר אברהם עילם אמזלג מציג אותי כלאומן קיצוני, בור, גזען, ושרלטן ("חדשות בן עזר", גיליון 1272) ועל זה אני משיב לו: הפוסל במומו פוסל, וקשוט את עצמך תחילה.
בניגוד לדבריו, מעולם לא קישרתי "בין הטרור בברצלונה לבין יהודי מרוקו." הקישור הוא שלו בלבד.
לא ברור לי מדוע ד"ר עילם אמזלג מאשים אותי בלאומנות קיצונית? אבל קביעתו של ד"ר אמזלג עילם שהוא "לא שמע על שום ערבי מוסלמי בר דעת המבקש לכבוש מחדש את אנדלוסיה." היא בחזקת בורות מביכה שמתעלמת מהשאיפה הערבית-מוסלמית לשוב לאל-אנדלוס, שהיא אדמת ווקף מוסלמי קדושה שאמורה לחזור לכיבוש ערבי, שאיפה שקיימת בכל רחבי העולם הערבי-מוסלמי, ומובעת באלפי ביטויים.
הנה קרא קצת על שאיפת המוסלמים לחזור ולכבוש את אל אנדלוס:
http://www.danielpipes.org/blog/2007/10/dreaming-of-al-andalus
https://www.youtube.com/watch?v=yF1V8o5nZQ4
ההשוואה שעושה ד"ר עילם אמזלג בין אלפי המקומות בעולם הערבי-מוסלמי הנקראים "אל אנדלוס" מתוך כמיהה לשוב לשם, עם השם "ירון לונדון" הרוצה לחזור ללונדון היא פשוט מביכה בלשון המעטה. וכן, ד"ר עילם אמזלג, בניגוד לדבריך, אבו באכר אל בגדאדי, באמת רוצה לכבוש את בגדד. (וגם את אל אנדלוס).
לגבי האשמתי בגזענות, כותב ד"ר עילם אמזלג: "היית מת שהמוסיקה של באך, מוצרט, בטהובן, מאהלר ובארטוק תהיה מוסיקה 'אשכנזית'! המוסיקה הזאת כבר לא שייכת אפילו למדינות בהן נולדו ופעלו המלחינים הדגולים האלה! המוסיקה הזאת שייכת לתרבות האנושית ממנה נעמן רוצה לנשל את יהודי מרוקו. החוכמה והידע במוסיקה נפלו כולם לתוך חיקו של נעמן כהן, בכל האחרים דבקה צרעת, זו כמובן תכונה אופיינית לשרלטנים."
בכל הביקורות שקיבלתי טרם שמעתי דברי הבל ביזאריים (כמעט פרנואידיים הייתי אומר) כמו אלה של ד"ר עילם אמזלג. אני רוצה לנשל את יהודי מרוקו מהמוסיקה הקלאסית? אני "מת" שיהודי מרוקו ישמעו רק מוסיקה מרוקאית?
נו, באמת, איזה אינטרס יש לי בזה? דברי הבל כאלו אינם ראויים אפילו לתגובה, ומעידים רק על כותבם.
ד"ר עילם אמזלג כותב ש"יהודי מרוקו לא חושבים שהמוסיקה שהפילהרמונית מנגנת היא מוסיקה 'אשכנזית'." אבל בניגוד לקביעתו, לא אני הגדרתי את "המוסיקה הקלסית" כמוזיקה של אשכנזים. הרשת מלאה באתרים אנטי-אשכנזים הדורשים לבטל את ההקצבה למוסיקה המוגדרת על ידיהם (ולא על ידי) "מוסיקה אשכנזית" ולהעבירה למוסיקה המוגדרת "מזרחית" (מערבית-מוגרבית).
רק לאחרונה במסגרת מהפיכת "התרבות המזרחית" שיוזמת שרת התרבות מרים סיבוני-רגב, היא הכריזה על כוונתה לקצץ בתקציב האופרה הישראלית (מוזיקה אשכנזית) שעומד על כ-18 מיליון שקל בשנה, ולהעביר את הסכומים לתזמורת "מזרחית" (מערבית-מוגרבית) שתיהפך לתזמורת הלאומית בישראל, ותקבל מעמד זהה לזה של הפילהרמונית הישראלית, וכמובן תקציבה יגדל בהתאם. האם ד"ר עילם אמזלג מכנה את מרים סיבוני-רגב גזענית ובורה?
ד"ר עילם אמזלג מאשר את מה שכתבתי, שליהודי מרוקו (כמו לערביי מרוקו) יש נוסטלגיה לאנדלוסיה, הוא רק טוען ש"התזמורת האנדלוסית" לא מנגנת מוסיקה ערבית, אלא מוסיקה יהודית אנדלוסית.
המרוקאים הערבים אינם מגדירים את המוסיקה שלהם כמוסיקה יהודית. הם טוענים דווקא שהמוסיקה האנדלוסית היא מוסיקה ערבית שאותה הם מנגנים בתזמורת בבירת מרוקו רבאט, שהם קוראים לה: "שבאב אל אנדלוס"
https://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-1.2430687
ברור שבכל ארץ בה חיו היהודים הם הושפעו מהמוסיקה של אותה ארץ, ושל העם שחי בה.
בגרמניה הושפעו היהודים מהמוסיקה הגרמנית, ברוסיה מהמוסיקה הרוסית, בטורקיה מהמוסיקה הטורקית, ביוון מהמוסיקה היוונית, ובמרוקו מהמוסיקה המרוקאית. ליהודי עיראק לא היתה נוסטלגיה לאנדלוסיה, והם לא הכירו כלל את המוסיקה האנדלוסית, אלא רק את המוסיקה הערבית העיראקית. וכו'.
ייאמר ברורות כל סוגי המוסיקה שווים בערכם, ולהשומע ינעם. אני מדגיש, אינני רוצה לנשל אף אדם מהמוסיקה האהובה עליו. ויתפלא ד"ר עילם אמזלג, יש אפילו מוסיקה אנדלוסית שאני אוהב.
יסביר לנו ד"ר עילם אמזלג מדוע בשעה שאין כלל יהודים באנדלוסיה (ואין שם כלל יהודים שיש להם מוסיקה) יהודי מרוקו, בוחרים לקרוא למוסיקה שלהם "אנדלוסית" ולא מוסיקה מרוקאית? ואפילו אם המוסיקה במרוקו היום הושפעה מהמוסיקה הערבית (או היהודית) שהיתה באנדלוסיה בתקופת הכיבוש הערבי-מוסלמי. הרי היא מושמעת אך ורק במרוקו ולא בספרד. הרי לא מדובר על מוסיקה ספרדית המושמעת באנדלוסיה כגון המוסיקה של הצוענים בגרנדה, או המוסיקה של מנואל דה פאליה האנדלוסי. פלמנקו אנדלוסי קאנטו חונדו. או על מוסיקה שכתבו הספרדים לשיריו של פדריקו גראסיה לורקה האנדלוסי.
https://www.youtube.com/watch?v=lI1z3k9TLdI
ב-1492 כל יהודי ספרד בכלל, ויהודי "אל אנדלוס" (אנדלוסיה) בפרט, הוגלו מספרד לכל רחבי העולם. לארצות הבלקן, לפולניה (20 אחוז מיהודי פולניה היו ספרדים) לגרמניה (שליש מיהודי גרמניה היו ספרדים) להולנד (40 אחוז מיהודי הולנד היו ספרדים), ויהודים הגיעו גם למרוקו.
אגב ,לא כל יהודי מרוקו קיבלו בסבר פנים יפות את היהודים הגולים מספרד ("האירופאים" במושגים של ימינו). למשל כאשר הגיעו מגורשי ספרד למרקש, הם ביקשו להתפלל בבית הכנסת של המקומיים, על שם ר' מרדכי בן עטר במלאח הקדום של מרקש. יהודי המקום לא קיבלו אותם בטענם שסגנון תפילתם שונה. ובכלל המרוקאים התייחסו בניכור ובחשש מה לעילית הספרדית האירופאית (כמעט אמרתי אשכנזית) שהגיעה זה עתה והתנשאה עליהם, ולאט לאט השתלטה על הקהילה. לאחר חיכוכים רבים המגורשים, שבראשם עמד רבי יצחק דלויה, בנו בית כנסת לעצמם, בית הכנסת "צלאת אל עזמה" (בית כנסת המתבדלים) בית הכנסת קיים עד היום בתוך בית חצרים גדול, שבקומתו השנייה היו חדרי כתות ללימוד תורה לילדים. בכניסה כתובת על קרמיקה כחולה עם עיטורים: בית הכנסת אלעזמה רחובתלמודתורה (כך מחובר) נוסדה בשנת (1492) 5252. תאריך שנת גירוש ספרד.
מכל מקום רק במרוקו שמרו יהודי ספרד הגולים מאל-אנדלוס על המוסיקה שלהם. ולא בפולניה, גרמניה, הולנד או רומניה. בארצות הללו היהודים שהגיעו מספרד לא שמרו על נוסטלגיה לאל-אנדלוס ולא שמרו על המוסיקה שלה. (הרצל למשל שהיה ממשפחה ספרדית לא שמר על מוסיקה אנדלוסית). יהודי מרוקו שמרו על המוסיקה האנדלוסית מתקופת הכיבוש הערבי כי ערביי מרוקו שמרו עליה.
יהודי מרוקו, והם בלבד, הם שבחרו בשם של תזמורתם. רק הם בחרו לא לקרוא לתזמורתם "תזמורת מרוקאית" או "תזמורת יהודית מרוקאית", אלא "תזמורת אנדלוסית".
לא אני המצאתי לתזמורת המנגנת את המוסיקה של יהודי מרוקו את שמה.
יסביר ד"ר עילם אמזלג מדוע ציון עובדה זו היא לדידו גזענות?
ד"ר עילם אמזלג גם מלין עליי על שאני משתמש בביטוי "יהודים-ערבים", אבל זו לא הגדרה שלי אלא דווקא הגדרה אקדמית (פוליטיקלי קורקט) של אנשי אקדמיה יוצאי ארצות ערב, ראה למשל: יהודה שנהב-שהרבני, היהודים הערבים- לאומיות דת ואתניות, ת"א, 2003.
http://www.am-oved.co.il/page_3187
האם זו גזענות?
ואם הואשמתי הפעם בגזענות, לאומנות קיצונית, בורות, שרלטנות, וכיו"ב, לפחות יש להודות לד"ר עילם אמזלג ששכח הפעם להוסיף את פניני לשונו כבעבר כאשר ניבל את פיו ושפך עליי את מררתו בעודו חוזר בהנאה על המילה "חרא" תשע-עשרה פעמים, ובעודו מוסיף פתגם ערבי-מרוקאי על חרא, ואפילו ממציא למשוררים האנטי-אשכנזים את הכינוי "משוררי החרא", אך תמיד הוא מקפיד לכתוב חרא במבטא מרוקאי עם פסיק על האות ח' – ח'רא.
ולבסוף הוסיף את הפואזיה המופלאה שלו בחרוזים:
"אתה ואבותיך המזויינים, ח׳רבנתם עלינו כל השנים!" ("חדשות בן עזר" 994)
וזאת בשעה שאבותיי לא הכירו כלל מרוקאים.
לכן נאמר לו לד"ר עילם אמזלג: הפוסל במומו פוסל, וקשוט את עצמך תחילה.

על הכינוי גזען
בהמשך להגדרתי כגזען ע"י ד"ר עילם אמזלג, אני כבר רגיל למנהגם של הגזענים הערבים-מוסלמים, והגזענים האנטי-אשכנזים להאשים בגזענות את מי שמאשים אותם בגזענות.
כשאני מדבר על הגזענות הערבית-מוסלמית מיד מאשימים אותי הערבים בגזענות. וכשאני מדבר על הגזענות האנטי-אשכנזית מיד מאשימים אותי הגזענים האנטי-אשכנזים בגזענות. וזאת בשעה שהם אינם יכולים להביא אפילו ציטוט אחד גזעני מדבריי.
כבר היה לי הכבוד להופיע בחברה טובה (עם אהוד בן עזר, אורי הייטנר, ומשה גרנות) לא רק כגזען אלא כ"צורר", באתר הגזעני האנטי-אשכנזי "המאבק המזרחי – הציונות האשכנזית, אם לזונות ולתועבות הארץ."
https://shaultweig.wordpress.com/
אותו גזען מתועב, בעל האתר, הוציא אותי מאוחר יותר מאתרו בנימוק שאני פנסיונר זקן ולא חשוב. אודה על האמת למרות שעוד לא הגעתי לגיל הפנסיה זה היה מעליב.
האמת היא שהוא הוציא אותי כדי למחוק את השיר (שבזכותו פירסם אותי) בגלל הלעג אליו שלא יכול היה להכילו.

על שירה "פיליסטינית" והפחד הבלתי מובן ממנה
דארין טאטור, אישה ערבייה-מוסלמית-סונית, המגדירה עצמה "פלישתית המתנגדת לכיבוש" (כלומר תומכת בכיבוש ערבי), תושבת ריינה שבגליל, נעצרה באוקטובר 2015 בעקבות שיר שכתבה והואשמה בהסתה. פסק דינה הסופי צריך להינתן באוקטובר.
מובן שמאז האשמתה בהסתה הפכה אותה אישה ל"משוררת" דגולה וזכתה אפילו בערך בוויקיפדיה העברית:
https://he.wikipedia.org/wiki/דארין_טאטור

כמובן שהיא זוכה לתמיכה בינלאומית של כל המוסלמים והאקטיביסטים הפרו-איסלמיים.
הנה השיר שלה:

הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
בִּירוּשָׁלַיִם חָבַשְׁתִּי אֶת פְּצָעַי
וְתִנִּיתִי אֶת צָרוֹתַי לֵאלללה.
וְשַׂמְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּכַפִּי.
לְמַעַן פָלַסְטִין עֲרָבִית
לֹא דַּי לִי בְּפִתְרוֹן שֶׁל שָׁלוֹם
לֹא אוֹרִיד לְעוֹלָם אֶת דְּגָלַי
עַד אֲשֶׁר אוֹרִידֵם מֵעַל מוֹלַדְתִּי.
הַכְנִיעֵם לַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא,
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
הִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד שֹׁד הַמִּתְנַחֵל
וְלֵךְ בְּעִקְבוֹת שַׁיֶּרֶת הַחֲלָלִים.
קְרַע אֶת הַמִּסְמָכִים הַמְּבִישִׁים
הַמַּנְצִיחִים אֶת הַדִּכּוּי
הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהָשִׁיב אֶת זְכֻיּוֹתֵינוּ.
שָׂרְפוּ אֶת הַיְּלָדִים הַחַפִּים מִפֶּשַׁע
וּבְהָדִיל צָלְפוּ בְּפֻמְבֵּי
הָרְגוּ אוֹתָהּ לְאוֹר הַיּוֹם.
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
הִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד תּוֹקְפָנוּת הַמִּסְתַּעֲרֵב
אַל תַּטֶּה אֹזֶן לִמְשָׁרְתֵי הַשִּׁלְטוֹן
שֶׁקָּשְׁרוּ אוֹתָנוּ בְּאַשְׁלָיַת הַשָּׁלוֹם
אַל תַּחְשֹׁשׁ מִלְּשׁוֹנוֹת הַמֶּרְכָּבָה
כִּי הָאֱמֶת שֶׁבְּלִבְּךָ חֲזָקָה יוֹתֵר
כָּל עוֹד אַתָּה מִתְקוֹמֵם בְּמוֹלֶדֶת
שֶׁחָיְתָה פְּלִישׁוֹת וְלֹא הִתְעַיְּפָה
עָלִי קוֹרֵא מִקִּבְרוֹ
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
וּכְתֹב אוֹתִי בִּפְּרוֹזָה אֶל מוּל הַיָּרִיב
הָפַכְתָּ לִתְשׁוּבָה לִשְׂרִידַי
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם.
תרגום מילולי: תמר גולדשמיד, אילנה המרמן ואיריס בר

https://mekomit.co.il/השיר-של-דארין-טאטור/

ברור לחלוטין שמה שקוראים כאן "שיר" הם דברי הסתה נגד מדינת ישראל, וקריאה למלחמה שמטרתה כיבוש ערבי-מוסלמי של מדינת היהודים. (אין תימה אפוא שמלבד המוסלמים כל האקטיביסטים הפרו-איסלמיים בארץ ובחו"ל תומכים בה) השאלה אם משפט הוא הדרך הנכונה להתמודד עם ההסתה הזו?
לעת עתה נראה שהמשפט נגדה רק מפרסם אותה ומפיץ את דבריה בעולם כולו.
העמדתה למשפט בגין הסתה נראה קצת פאתטי בשעה שמשוררים גדולים ומפורסמים ממנה פרסמו בריש גלי את ההסתה שלהם ולא נתבעו לדין. למשל המשורר הקניבל הגזעני, מכחיש העם הפלסטיני – מחמוד דרוויש, או המשוררת הקניבלית, פדואה טוקאן, שחלמה לאכול כבד של יהודי, הרי כתבו דברים קשים בהרבה. מדוע זה צריך בכלל להתעסק עם צעירה פיליסטינית (תרתי משמע) ולהפוך אותה לקדושה עולמית? הניחו לה לכתוב את מילותיה.
ממילא הרי הכתוב בקוראן לגבי היהודים אינו נופל מהכתוב בספרו של היטלר "מיין קמפ", אז מה? נצנזר את הקוראן?
יש גם יתרון בדבריה של אותה אישה פיליסטינית (תרתע משמע). ייווכח העולם כולו מהם הדעות האמיתיות המייצגות את הערבים-המוסלמים. יש רבים בארץ שעיוורים לחלוטין לדעותיהם של הערבים ומפנטזים מציאות שונה.
מה שכן, אם יגרם נזק ליהודי כלשהו כתוצאה מהסתתה, יש לתבוע ממנה פיצוי על הנזק. משפט כזה יהיה צודק ויעיל יותר.

הבלדה על ארס-פואטיקה
אֲנִי עֲדִי קָאסָאר
שְׁמִי הוּא קְצָת מוּזָר
הוֹרַי נָתְנוּ לִי שֵׁם עִבְרִי
וְנִשְׁאֲרוּ עִם שֵׁם עֲרְבִי
מִבְצָר בְּעֲרָבִית קָאסָאר
שַׁלִּיט בְּרוֹמָאִית קֵיסַר
צָרִיך לִהְיוֹת מַמָּשׁ נִבְזִי
לֹא לאהוב שָׁם שִׁיכְּנָזִי
לָכֵן לָקַחְתִּי שָׁם מוּבְחַר
גַּם עֲדִי, וְגַם קֵיסַר

אֲנִי הִיא יָאמָנִית גֵּאָה
לְלֹא כָּחָל וּלְלֹא פֵּאָה
לֹא אַגְדִיש אֶת הַסְּאָה
אִם אוֹמֵר אֶת הַדֵּעָה
אַשְׁכְּנַזִּים אַשְׁכְּנַזִּים
הֵם כָּל כָּך כָּל כָּך נִבְזִים

אֶקַּח מִילָה לָטִינִית
שׁתישַׁמַע לֹא סִינִית
אָמָנוּת הִיא בְּלָטִינִית אָרְס
רוֹעָה זוֹנוֹת בְּעֲרָבִית הוּא עָרְס
בְּיַד אֶקַּח אֶת הַבָּנְדְייֶרָה
וְאֶעֱשֶׂה מִזֶּה קָרְייֶרָה
גַּם אִם אֵינֶנִּי אֶתִית
אֶלָּא וואחַד עָרְס פּוֹאֶטִית

שִׁעוּר קְצַר בְּגיאוֹגְרָפְיָה
לֹא צָרִיך לוֹ אֶת הָמָאפְיָה
אַ-שָׁאם בְּעֲרָבִית הוּא שְׂמֹאל
לִצְפוֹן מֵרָחֹק גָּדוֹל
יָמִין הוּא בַּדָּרוֹם מוּנָח
אִמָּא רוּסְיָה בְּמִזְרָח
מָרוֹקוֹ הִיא בַמַּעֲרָב
וּמִמִּזְרַח בָּא הַשָּׁרָב

בְּעֲרָבִית יָאָמָן הוּא דָּרוֹם
נַעֲשֶׂה מִזֶּה קַרְדּוֹם
שׁיֵדַע פֹּה כָּל אֶזְרָח
לַדָּרוֹם אֶקְרָא "מִזְרָח"
מְתֵימָנִית שֶׁהִיא דְּרוֹמִית
אֶהְפֹּך לְמִזרָחִית
מֵעַכְשָׁיו אֲנִי בְּרוּרָה
אֶל תִרְאוּנִי הַשְׁחוֹרָה

לֹא אוּכַל אֶת הָעֳבָר לִשׁכּוֹחַ
רַק לָנוּס בְּכָל הַכּוֹחַ
בְּתֵימָן לוֹעֲסִים הַגָאת
זֶה יָפֶה וְגַם נֶחְמָד
אַך כָּל גֶּבֶר תֵּימְנִי
הָיָה מְאֹד מְאֹד מִינֵי
לֹא יָכוֹל הָיָה לִישׁוֹן
עִם הֲלָכָה שֶׁל רַב גֵרְשׁוֹן
לָכֵן גַּם כָּל חָדַל אִישִׁים
לָקַח לוֹ עַד אַרְבַּע נָשִׁים

כִּי הַנָּשִׁים בְּכָל תֵּימָן
הַיּוֹם זֶה קְצָת לֹא יְאוּמן
כְּיְלָדוֹת הוּשׂאוּ בְּכּוֹחַ
שְׁכָּל זָקֵן יוּכַל לִשְׂמוֹחַ
צָעִירָה לְכָל זָקֵן
וְהוֹרֵיהֶן אָמרוּ אָמֵן
כּוּלן בַּבַּיִת נִשְׁאַרוֹת
וְכוּלָּן נוֹתְרוּ בּוּרוֹת
אָסוּר לָהֶן לִלְמוֹד תּוֹרָה
פֶּן יִמְרֶדוֹ בְּחֲזָרָה
כַּמָּה שֶׁיָּדְעוּ פָּחוֹת
וְלֹא תֵדַעְנָה צוּרָה שֶׁל אוֹת
תִּהְיֶינָה טוֹב יוֹתֵר שְׁפַחוֹת
אֶת הַגְּבָרִים הֵן תְשָׁרֶתְנָה
וּלְעוֹלָם לֹא תִתְמָרֶדְנָה
לֹא יוֹתֶר וְלֹא פָּחוֹת
אֵין רוֹפֵא וְאֵין אֲחוֹת

וְתוֹדָה לאַשְׁכְּנַזִּים
שְׁהִגְשָׁמְנוֹ הַחֲלוֹם
וְהִגַּענוֹ עַד הֲלוֹם
לֶאֱכוֹל בְּאֶרֶץ תּוּתִּים
וְלֹא לָמוּת שָׁם מְהַחוּתִּים

בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אַחֶרֶת
ואפילו מְשׁוֹרֶרֶת
יְכוֹלָה גַּם לְאֶהוֹב
וְעַל זֶה הַכֹּל לִכְתוֹב
כְּמוֹ אִישָׁהּ ליבֶּרְטיָאנִית
לֹא צְרִיכָה לִהְיוֹת פרוֹידְיָאנִית
הַזְכוֹת ניתנה לִי לְמָייֶן
עִם מִי אַרְצָה לְהִתְדָייֶן
אֲנִי תָּמִיד חוֹפְשִׁיה
כָּך הָפַכְתִּי לְאוּשְׁיָה
אֲנִי אֵלֵך עִם חָזִיָּה
כֵּן, אֵין זוֹ הֲזָיָה
רוֹצֶה לִהְיוֹת אַשְׁכְּנַזִּיָה

הַמַהְפֶּכָה הַצִיוֹנִית
כְּבָר אֵינֶנָּהּ דִמְיוֹנִית
מיזוֹג עֵדוּת כָּאן לְתִפְאֶרֶת
גַּם אִישָׁהּ גַּם מְשׁוֹרֶרֶת
וְתוֹדָה לאַשְׁכְּנַזִּים
הַמּוֹרִים וְהַרוֹפְאִים
שׁהַפְכוּנִי לְכָזאֹת
שְׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת
מְשׁוֹרֶרֶת חוֹפְשִׁיָה
מַמָּשׁ מַמָּשׁ אַשְׁכְּנַזִּיָה

גַּם מָרְגּוּל מְצָנְעָה
הִתְגָבְּרָה עַל הָגָ'נָאנָה
וָאָמְרָה הוֹפּ הוֹפָּה
כָּאן זוֹ לֹא אֵירוֹפָּה
אֲבָל בְּרוּחַ שֶׁל תְּזָזִית
נֶהֶפְכָה אַשְׁכְּנַזִּית
הִיא אֵינֶנָּהּ אִינְדִיאָנִית
רַק אִישָׁהּ ליבֶּרְטִיאָנִית
ויוֹדַעַת קָרָא וְכָתוֹב
וְגַם גֶבֶר לְאֶהוֹב
אִישָׁהּ חוֹפְשִׁיָה
מַמָּשׁ מַמָּשׁ אַשְׁכְּנַזִּיָה

נָא אָמרוּ נָא מִן הַסְּתָם
מַה נִשְׁאַר בִּי מִתֵּימָן?
לֹא נְשׂוּאָה אַך יֵשׁ לִי בַּת
מַה נָעִים וּמַה נֶחְמָד
בְּתֵימָן לֹא יֵאוּמָן
כְּבָר הָיִיתִי שָׁם קוֹרְבָּן
לְמַזָלִי שׁוֹנֶה מֵאָז
אֲנִי נִמְצֵאת בְּאַשְׁכְּנַז

אֵינִי רוֹצֶה לָהּ שָׁם עִבְרִי
אֶלָּא שָׁם שֶׁל מִזְרָחִי
וְהִנֵּה נָפַל הַאַסִימוֹן
לָבַּת שֶׁלִּי אֶקְרָא סִימוֹן
שִׁמְעוֹן הָרֵי דּוֹמֶה לְפֶּרֶס
זֶהוּ רַק מָתְּכוֹן לְהֶרֶס
גַּם לֹא אֶקְרָא לָהּ סְּתָם סִימוֹנָה
כְּמוֹ הַזּוּ שְׁמִדִימוֹנָה
כִּי הַאוֹפְנָה הַיּוֹם אָכֵן
לָתֵת לְבַת רַק שָׁם שֶׁל בֶּן
הַשֵּׁם סימון הוּא אִידִיאָלִי
שֵּׁם צָרְפָתִי וְלֹא בָּאנָאלִי
וְהַכִי חָשׁוּב אַחַי
זֶהוּ שָׁם שֶׁל מִזְרָחִי

לְסִיוּם אוֹדֶה לְאֵל
כִּי הַיּוֹם כְּבָר אֵין הַבְדֵּל
בֵּין אַשְׁכְּנַזִּיָה לְתֵימָנִית
מָרוֹקָאִית אוֹ בָּבְלִית
כִּי בְּאֶרֶץ יֵשׁ שִווְיוֹן
כָּך אוֹמֵר הַהִגָּיוֹן

אֲבָל אַשְׁכְּנַזִּים יֵשׁ לְשָׁמֶר
עַל הָאֱמֶת לְהְיאָמֶר
בִּלְעַדֵיהֶם עַל מַה אֶכְתּוֹב?
אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל מִי אֶגְנוֹב?
וּמִי בִּכְלָל אוֹתִי יָבִין?
וְנֶגֶּד מִי אֲנִי אַפְגִין?
אֲנִי יוֹדַעַת זֶה לֹא אֶתִּי
אֲבָל אֲנִי הִיא וואחַד עָרְס פּוֹאֶטִי

השיר הזה נכתב בהשראת הפואזיה בחרוזים של ד"ר עילם אמזלג, ואני בטוח שלמרות שהשיר הוא אנטי-גזעני, אני אואשם בגינו בגזענות.

על קיבוץ מזרע ואנטישמיות
רודולף זלצמן-סלנסקי (1901-1952) היה יהודי שהצליח להגיע אחרי מלחמת העולם לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה.
כחלק מניסיונו של יוסיף סטלין להבטיח את נאמנותן של מדינות מזרח אירופה לברית המועצות נעצר זלצמן-סלנסקי בנובמבר 1951 ביחד עם 13 מנהיגים קומוניסטים אחרים, והואשם בבגידה ובתמיכה ביוסיפ ברוז טיטו, בטרוצקיזם ובציונות, בשירות האימפריאליזם האמריקני.
על האשמות אלו הוא נידון למוות והוצא להורג ב-3 בדצמבר 1952. זלצמן-סלנסקי היה יהודי, בתקופה בה בברית המועצות הסטליניסטית האנטישמיות גאתה, משפטים מפוברקים והאשמות כזב הועלו נגד יהודים (משפט הרופאים). 10 מתוך 13 העצורים בצ'כוסלובקיה היו יהודים.
במסגרת המסע האנטישמי של סטלין נעצר בפראג חבר קיבוץ מזרע מראשי מפ"ם והקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרדכי אורנשטיין-אורן (1905-1985),
אורנשטיין-אורן היה מן התומכים הבולטים במדיניות הפרו-סובייטית של מפ"ם. בנובמבר 1951 ייצג את מפ"ם כמשקיף בוועידת הפדרציה העולמית של האיגודים המקצועיים בברלין-גרמניה המזרחית. ואמר שם שפועלי ישראל לא ייצאו לעולם למלחמה נגד ברית המועצות. בדרכו חזרה עבר בפראג שם נעצר והואשם בתמיכה באימפריאליזם ובהיותו סוכן ציוני.
במשפט הראווה המפוברק שנערך נגדו אמר אורנשטיין-אורן את הדברים הבאים:
"בטרם אגיד משהו על סלאנסקי ברצוני לאמר משהו על עצמי. הייתי חבר פעיל בארגונים ציוניים ופעלתי נגד הדמוקרטיות העממיות. כן עמדתי בקשר עם סוכנויות ריגול והיה עליי לתאם פעולות ריגול, משום שמאז שנת 1934 שימשתי גם כסוכן השירות החשאי הבריטי. משימותיי המיוחדות מאז 1945 היו לנהל פעולות ריגול נגד הדמוקרטיות העממיות, במיוחד נגד פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה ורומניה והרפובליקה הגרמנית העממית. כחלק מפעולות הריגול המשכתי בעבודתי למען ארגונים ציוניים בינלאומיים."
במפ"ם, התייחסו אל ההאשמות אלו כאל אי הבנה, (למרות שהיו חברי תנועה שלא קיבלו את חפותו). אבל במק"י דרשו שמפ"ם תוקיע אותו.
אורנשטיין-אורן נשפט ל-15 שנות מאסר, שגרם לזעזוע עמוק במפ"ם ובתנועת הקיבוץ הארצי.
קבוצה שמאלנית-סטליניסטית של חסידי משה קליינבוים-סנה, אשר סירבה לגנות את משפט פראג ואת האשמתו של אורן כמרגל אימפריאליסטי, אולצה לעזוב את קיבוצי "השומר הצעיר".
אורנשטיין-אורן שוחרר מן הכלא ב-1956, וחזר לקיבוץ מזרע, אך למרות העלילה האנטישמית שעבר, והעינויים שעבר בכלא, הוא נשאר סוציאליסט-סטליניסט נאמן.
מסתבר שלמרות השנים הארוכות שעברו מאז. ניצני הסטליניזם והאנטישמיות עדיין קיימים בקיבוץ מזרע.
"החבר" אברהם פורת, חבר קיבוץ מזרע, "אימץ" את מנחם נפתלי, העובד לשעבר בבית ראש הממשלה, וגייס למענו סכומי עתק, כדי לתמוך בפעילותו הפוליטית נגד שרה האן-נתניהו, ולארגון ההפגנות בפתח התקווה במטרה להפיל את ממשלת הליכוד.
במהלך ההפגנה בפתח תקווה התקיף "החבר" אברהם פורת יהודי דתי חבוש כיפה במילים: "תוריד את השטיח מהראש ותגזור את השערות מהפנים":
https://www.youtube.com/watch?v=AkiH0jXR7iA
סביר שעל זה לא היה אברהם פורת נשפט כאנטישמי ע"י שליחיו של סטלין.

האם מדיניות ה-Appeasment – הפיוס כלפי צפון קוריאה
תביא למלחמת עולם?
לאור מדיניות הפיוס כלפי היטלר שהעצימה את כוחו, התבטא צ'רצ'יל: "בריטניה יכולה היתה לבחור בין חרפה למלחמה היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה." וזה מה שקרה.
האם זו תהיה גם התוצאה של מדיניות הפיוס כלפי צפון קוריאה?
נעמן כהן