"הכּל סביבנוּ היה מסתורין המשתוקק להיחשֹף."
(פּרימוֹ לוי: "הטבלה המחזורית")

אוֹר הַיָּרֵחַ עַל עוֹר הַיָּרֵךְ
כְּמוֹ עַל הַדְּיוּנוֹת שֶל טַאבָּה.
אַבָּא, קוֹרֵא בִּי בְּלִי קוֹל, מִבְּשָׂרֵךְ,
בְּנִי שֶעוֹד טֶרֶם הֹרָה בָּךְ
וַאֲנִי נַעֲנֶה לוֹ כַּהֵד בַּמְּחִלָּה
אֶל הַקּוֹל הַזּוֹעֵק לְעֶזְרָה בָּהּ:
מַה, יֶלֶד, מַה? אֲבָל הוּא, בְּלִי מִלָּה,
רַק בּוֹכֶה אֵלַי: טַע אוֹתִי,
טַע בָּהּ.

חֹשֶן הַחֹשֶךְ מַגְחִיל כּוֹכָבָיו
לֶשֶם, סַפִּיר וּבָרֶקֶת
עוֹד מֵחֶטְאָם שֶל אָדָם וְחַוָּה
וּפִרְיָם הָאָסוּר. אַתְּ נִדְלֶקֶת
מִן הַחֵטְא-לֹא-לַחְטֹא הַזֶּה, זֶה שֶגָּבָה
אֶת עֶלְבּוֹן שְנוֹת אִשֵּךְ הַמֻּחְנֶקֶת
בִּמְזֻמָּן שֶל הַלַּיְלָה הַזֶּה שֶרָוָה
אֶת צְמָאֵנוּ בְּשֹקֶת הַשֶּקֶט.

וְהַפְּרִי הַמֻּתָּר הַזֶּה דְבַש לְמָתֹק
וְאָפֵל, וְאָפִיל, וַאֲפִלּוּ
הַדְּמָמָה לֹא עוֹצֶרֶת בָּהּ כֹּחַ לִשְתֹּק
וְהִיא שָרָה אוֹתָנוּ כְּאִלּוּ.

וְכָל-כָּךְ מֻפְלָאוֹת הֵן דַּרְכֵי הַגּוֹרָל
שֶפִּתְאֹם, כְּמוֹ אָבָץ עִם נְחֹשֶת,
הוּא עוֹקֵר כָּכָה שְתֵּי בְּדִידֻיּוֹת מִסְּגוֹרָן
וּמַתִּיךְ מֵהֶן
יַחַד שֶל אֹשֶר.

כַּמָּה עֹבֶש מֻדְלָח בַּיֵּאוּש שֶנִּקְוָה,
כַּמָּה זֶרַע נִשְחָת שֶל חֲלוֹם קְצוּץ-כְּנָפַיִם
הוֹבִיש בִּי כָּל וָאדִי נִחָר שֶל תִּקְוָה
בַּסָּהַרָה שֶל שְנוֹת-בִּלְעֲדַיִךְ.

כַּמָּה רֹעַ מֻרְעָל אַרְסֶנִיק-עֶרְגוֹנוֹת
יֵש בַּבּוֹר שֶל יוֹסֵף וּבַבְּלוֹף שֶל מוֹלֶדֶת
אִם יֶלֶד צָרִיךְ אֶת עַצְמוֹ לְגַנּוֹת
עַל שֶאֵין הוּא אֶחָד מִן הָעֵדֶר.

וְכֵיצַד מְחַרְפֵן אוֹתְךָ כָּל הָעוֹלָם:
תִּתְיַשֵּר, תִּתְפַּשֵּר, תֵּרָגַע נָא
עִם הַמֵּילֶא שֶל אֵלֶּה שֶכָּל מַזָּלָם
הוּא שֶאֵין לָהֶם פַאטָה מוֹרְגָאנָה.

שֶאֵינָם מְגָרְדִים אֶת הָעֶּצֶב הַזָּב
בְּחַרְסָן שֶל כְּמִיהוֹת זְרוּיוֹת מֶלַח
וְאֵינָם מוֹדְדִים עַל רַגְלֵי הָאַכְזָב
אֶת נַעַל-הַזְּכוּכִית
הָאֲבוּדָה שֶל לִכְלוּכִית
הַהִיא, שֶאֶת בִּכְיָהּ שָנִים רַבּוֹת כָּל-כָּךְ בָּכִית
וְלֹא יָדַעְתּ שֶשְּמֵךְ הוּא סִינְדֶּרֶלָה.

וְלֹא יָדַעְתּ שֶאַּתְּ הִיא הָאַחַת שֶאֵין בִּלְתָּהּ
שֶבָּהּ, בִּנְמַל סְפִינוֹת הַגַּעְגּוּעַ
הַלֵּב עוֹגֵן סוֹפִית כְּבֵן אוֹבֵד עַל סַף דַּלְתָּהּ
שֶל אֵם שֶיַּתְמֻיּוֹת אֵין סוֹף הָגוּהָ.

שֶל מַשֶּהוּ נֶחְלָם כָּזֶה, שֶמֵּת לְהִתְאַיֵּש
וְשוּם יֵאוּש עוֹד לֹא כְּפָאוֹ לִשְכֹּחַ
שֶאִם עוֹד יֵש חֲלוֹם אָז גַּם חֲלוֹם הוּא אֵיזֶה יֵש
אִם יֵש לוֹ מַמָּשוּת כָּזֹאת שֶל כֹּחַ.

לַיְלָה בְּטַאבָּה. עוֹד יֵש אַגָּדוֹת
שֶצּוֹמְחוֹת אַף עַל פִּי שֶגָּדַעְנוּ.
לִפְעָמִים אֱלֹהִים עוֹד מַחְזִיר אֲבֵדוֹת
שֶאִבַּדְנוּ מִבְּלִי שֶיָּדַעְנוּ.

לִפְעָמִים עוֹד נִגְלִים מִסְתּוֹרִין שֶעָצְמוּ
מִפִּשְרָם שֶחָמַק וְאֵינֶנּוּ
בְּאוֹתָן שְמוּרוֹת טֶבַע שֶלֹּא נֶעֱצְמוּ
מֵעוֹלָם בַּמִּדְבַּר הַנּוֹאָש הַזֶּה, צְמוּא
הַשָּרָב הַלּוֹהֵב
הַבּוֹעֵר עַד כְּאֵב
בִּשְמוּרוֹת הַחֲלוֹם שֶל עֵינֵינוּ.

כְּמוֹ יַם סוּף הַכָּסוּף שֶכִּסּוּף לֹא יָסוּף מִדָּכְיוֹ, מִבִּכְיוֹ הַמָּלוּחַ לָנֶצַח,
הַשָּב וְלוֹקֵק, עַקְשָנִי וְשוֹקֵק, בִּלְשוֹנוֹת אַדְווֹתָיו אֶת הַחוֹל
וּמֵמֵס בִּלְחָשָיו אֶת לֵב-אֶבֶן-טְרָשָיו שֶל שוֹבֵר-הַגַּלִּים הַנִּנְעָץ בּוֹ כְּפֶצַע
וּפֶתַע, בְּלִי רֶתַע, מוּל שְחוֹר סִילוּאֶטָה שֶל רֶכֶס אֱדוֹם מֵרָחוֹק
נִצָּת לוֹ כָּמוֹנוּ, כְּמוֹ נֵס לֹא מֻפְרָךְ
וּמַחְזִיר נִצְנוּצֵי קְרִיצוֹת עַיִן
לְסַהַר בָּשֵל הַזּוֹרֶה בְּאוֹר רַךְ
קוֹנְפֵטִי שֶל כְּלוּלוֹת עַל הַמַּיִם.

כָּל מַבְרִיחֵי הַחֲשִיש שֶבְּעַקַבָּה לֹא יִתְחָרוּ לְעוֹלָם
בַּסַּמִּים הַקָּשִים שֶל גְּבָרִים וְנָשִים שֶבְּשָׂרָם מְנַגֵּן לָהֶם פֶּרַע
אֶת סִימְפוֹנְיַת הַדָּם שֶאֵינֶנּוּ נִרְדָם וְחוֹמֵר לוֹ, שִכּוֹר מִמְּחוֹלָם
שֶל הַצּוּף וְהַדְּבַש הַבּוֹרְאִים מֵחָדָש אֶת הֻלֶּדֶת הַפְּרִי מִן הַפֶּרַח.

אֶת רוּחָם שֶנָּשְבָה מִחִידַת מַלְכַּת שְבָא שֶשְּלֹמֹה מֵעוֹלָם לֹא פִּצֵּחַ,
חִידָה שֶאַף הוּא, הֶחָכָם בָּאָדָם, לֹא יָכוֹל לָהּ, אַחַת וִיחִידָה:
אֵיךְ זֶה שֶדַּוְקָא שָעָה שֶהָרַאצְיוֹ סָבוּר שֶהוּא קְלָף מְנַצֵּחַ
יֵש עֻמְקֵי יָם
וְאִשָּה
וְגוֹרָל
שֶאוֹתָם לְעוֹלָם לֹא נֵדַע...
יוסי גמזו