אין כלום – התגובה הסדרתית של רוה"מ ומשפחתו על כל בדיקה ו/או חקירה בענייניו ובענייני רעייתו היא: "לא יהיה כלום כי אין כלום."

איש ישן עם זקן חדש – כך הגדיר נתניהו את ברק, בנאומו בעצרת התמיכה בו בגני התערוכה.

אלטרנטיבי – מילת קסם פוסט מודרניסטית, לטהר שרצים בהצגתם כ"חתרנות" נגד ה"נראטיב ההגמוני" ועוד כהנה וכהנה סיסמאות מלקסיקון הג'יבריש הפוסט מודרניסטי. כך מכונה גם פרובוקציה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, של אירוע זיכרון משותף עם האויב הפלשתינאי.

אמריקה תחילה – סיסמת הבדלנות האמריקאית, שהיתה לב נאום ההכתרה של טראמפ.

אפקט אזריה – במסגרת אופנת ה"פוסט אמת" הומצא "נראטיב" שקרי על פיו חיילים מפחדים לירות במחבלים בפיגוע בגלל הרשעת אזריה, שירה במחבל גוסס זמן רב אחרי שנוטרל וחדל להוות סכנה.

אצבע בעין – ביטוי להתגרות קיצונית, שנועדה להכעיס ולהכאיב. כך הוגדרה בפי מקורבי נתניהו הודעת תאגיד השידור הציבורי "כאן" על מינוי גאולה אבן, אשתו של אולי יריב פוטנציאלי, למגישת מהדורת החדשות המרכזית.

אקדח על השולחן – נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור השתמשה בביטוי מעולם מושגים של מוסד קצת שונה מזה שבראשו היא עומדת, לתיאור הצעת החוק לשינוי השיטה לבחירת שופטי בית המשפט העליון.

אתה מפוטר – הסמל המסחרי של טראמפ, בגלגולו כמנחה תכניות ריאליטי. מסתבר שהוא הפך את הסלוגן לשיטת הנהגה נשיאותית, והבית הלבן מתנהל כתכנית ריאליטי.

בהרצה – הרצה היא נסיעה ניסיונית ברכב חדש, על מנת להריץ את המנוע שלו ולהכין אותו לעבודה סדירה. עם פתיחת שידורי תאגיד השידור הציבורי "כאן", הוגדרו שידוריו: "בהרצה". דומה שההרצה ארוכה למדיי. מצד שני, לא מעט מארבים ומעקשים מוצבים לפתחו של התאגיד, מצד חורשי רעתו, מה שאולי מצדיק את התארכות ההגדרה.

בייס – בסיס. כינוי לבסיס האלקטורלי של נתניהו בקרב מצביעי הימין. נתניהו אימץ תאוריה על פיה מי שאינו ב"בייס" בכל מקרה אבוד מבחינתו, והתנאי לשלטונו הוא הבטחת הבייס, מה שמשפיע על התנהלותו והחלטותיו.

בלורית – תסרוקתו המוזרה של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ – סמלו המסחרי, היתה נושא לשיחה ולבדיחות בכל העולם וברחבי הרשת, והחזירה לשפה העברית את השימוש במושג הנשכח בלורית.

גיבושון – מפגש חברתי מאולץ שבו מנסה נתניהו לגבש את הקואליציה, ומשום מה קופץ לו שם "הגן המזרחי" והוא מפורר את הקואליציה.

דיל – מיד לאחר כניסתו לתפקיד הנשיא, מינה טראמפ את חתנו קושנר לנציגו למזה"ת, והטיל עליו את המשימה להביא ל"דיל" פנטסטי בין ישראל לפלשתינאים.

הג'ינג'י – שלדון אדלסון, מו"ל "ישראל היום", בפיו של נתניהו בשיחותיו עם מוזס.

הגֶן המזרחי – לאחר שסוכם על פתיחת תאגיד השידור, פנה נתניהו לכחלון בנאום ב"גיבושון" של הקואליציה בקריאה לא לפתוח את התאגיד, יום לפני ששוב סוכם על פתיחת תאגיד השידור ויומיים לפני ששוב הוא החליט לא לפתוח אותו. וכאשר נדרש להסביר את פנייתו ההזויה לכחלון הוא הסביר שקפץ לו הגֶן המזרחי, ולמחרת נאלץ להתנצל על האמירה הגזענית.

הפיכה שלטונית – הגדרה דמגוגית, מתבכיינת ומסיתה של נתניהו לחקירות נגדו, עימה הוא מצליח לשלהב את המון מעריציו העיוורים.

הדתה – דחליל דוסופובי שהמציאו עיתון "הארץ" (ובעיקר כתבו אור קשתי) ו"הפורום החילוני" המיליטנטי, על כך שמערכת החינוך / צה"ל הופכים לדתיים, השם ישמור. אוי געוואלד!

הנחת גיבור – ביטוי שטבעה עירית לינור בדיון הציבורי על פרשת תא"ל אופק בוכריס. בפרפראזה על הנחת לקוח או הנחת סלב, היא הצדיקה הקלה בעונשו בזכות גבורתו בשדה הקרב.

הפתעת אוקטובר – לא, אין הכוונה למלחמת יום הכיפורים. מדובר בתופעה מוכרת במערכות הבחירות בארה"ב – סנסציה הנוגעת לפחות לאחד המועמדים בבחירות, שעולה חודש לפני הבחירות ומשפיעה על תוצאותיהן.
בבחירות 2016 היתה זו הודעתו של ראש ה-FBI קומי על חידוש החקירה נגד הילרי קלינטון בפרשת האימיילים. לא ברור עד כמה הפרשה השפיעה על התוצאות. מה שבטוח הוא שהפתעת נובמבר – ניצחונו של טראמפ, האפילה על כל הפתעה שקדמה לה.

התנהגות לבבית – האופן שבו הגדיר ח"כ ניסן סלומיאנסקי את ההתנהגות עליה התלוננו 8 נשים כהטרדה ותקיפה מינית.

זליגה – כינוי לנפילה לא מתוכננת בשטח ישראל, של פגזים שנורו במסגרת הקרבות בסוריה.

חוק ההסדרה – חוק שנועד להכשיר בדיעבד התיישבות על אדמות פרטיות ביהודה ושומרון.

חוק המואזינים – הצעת חוק שהסעירה את הציבור הישראלי, חייבה הנמכת הדציבלים ברמקולים של המסגדים, הקוראים לאנשים לתפילה, כולל בשעות מטורפות לפנות בוקר.

חמות – בנאום נמוך, בלשון ביבים, הפגין ראש מכינת עלי הרב יגאל לווינשטיין את פחדו מהתופעה ההולכת וגוברת של בנות דתיות המתנדבות לשירות משמעותי בצה"ל, ובלשון שלוחת רסן חשף את גישתו לנשים בכלל. "כשאתה חם מהתנור אתה בוחר אישה חמה בדוסיוּת. ודאי שהיא חמה כי היא אישה, אם לא שירתה בקרק"ל, אחרת איך תהיה חמה?"

טורטית – מאכל השנה. איתו המתיק הרוצח הסדרתי ברגותי את שביתת ה"רעב" שלו, שאליה סחף מחבלים רבים הכלואים בישראל.

טראמפיזם – טראמפ עוד לא נבחר וכבר הספיק ליצור סביבו הגדרת "אִיזְם". טראמפיזם = השילוב של דמגוגיה, פופוליזם, אלימות מילולית, הפצת שנאה, גזענות, קסנופוביה, מיזוגינות וגסות רוח.

טרור הצתה והסתה – ההגדרה שנתן ראש הממשלה לגל ההצתות והשריפות בנובמבר. האירוע קיבל גם את הכינוי אשתיפאדה. על השאלה האם ועד כמה אכן היה זה גל הצתות, קיימת מחלוקת עד היום.

יותר_מבוכריס – האשטאג ויראלי שפשט השנה ברשת כאש בשדה קוצים היה האשטאג מחאה נגד עסקת הטיעון עם תא"ל אופק בוכריס, שבה הודה בבעילה אסורה בהסכמה ודרגתו הורדה, אך הוא לא ריצה עונש מאסר.
במסגרת הקמפיין, ציין כל גולש את העונש שקיבל במהלך שירותו הצבאי על זוטות, כמו איחור, לעיסת מסטיק וכו', לעומת עונשו של בוכריס.

ילד / לוחם – התופעה של התייחסות לחיילי צה"ל כאל ילדים (מה, בישראל חוטפים ילדים לצבא?) החלה במאבק של "ארבע אימהות" למען נסיגה מלבנון, עם הדיבורים על "להחזיר את הילדים הביתה."
זה נמשך בקמפיין למען עסקה לשחרורו בכל מחיר של גלעד שליט משבי חמאס, כי הוא "הילד של כולנו." התואר המכובד עבר לאלאור אזריה, שהקמפיין למענו אימץ את הסלוגן. בא הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, ובאמירה מנהיגותית אופיינית, המעניקה כבוד אמיתי ללוחמי צה"ל, הבהיר שחיילי צה"ל אינם ילדים אלא גברים ונשים בוגרים ואחראיים, המחרפים נפשם על קיום המדינה וניתן לסמוך עליהם שיפעילו שיקול דעת בוגר. אמירה חשובה לנוכח תרבות ההתבכיינות ההרסנית בחברה שלנו.

כגובה החקירה גובה הלהבות – ביטוי שנאמר על ראש הממשלה, ברמז מכוער ומרושע ותאוריית קונספירציה אבסורדית, על פיה הוא עמד מאחורי גל ההצתות, כדי להסיח את הדעת מפרשת הצוללות. פרפרזה על הביטוי שנאמר על שרון בתקופת ההתנתקות (המצאה של יוסי שריד, שמכר אותה בחינם לצבי הנדל ורץ לספר לחבר'ה). תאוריית קונספירציה נוספת, מכוערת לא פחות, הושמעה כלפי נתניהו במשבר הר הבית.

לא רצח פוליטי – הגדרת רצח רבין על פי יו"ר הקואליציה דוד ביטן. היו שהגדירו את דבריו הסתה או שכתוב ההיסטוריה. אני רואה בדברים בעיקר ביטוי למגבלותיו הקוגניטיביות של הדובר, שאינו העיפרון הכי מחודד בקלמר.

להחזיר את אמריקה לגדולתה – סיסמת הבחירות והבטחת הבחירות של טראמפ.

לוזרים – הכינוי שהדביק נשיא ארה"ב טראמפ לטרוריסטים.

לכלוא אותה – סיסמת הקרב של טראמפ ואוהדיו במערכת הבחירות. אותה? את הילרי קלינטון, כמובן.

לסובב את הספינה – שם קוד בשיחות נתניהו-מוזס לשינוי הקו ב"ידיעות אחרונות" מאנטי-ביבי ל"סיקור מפנק", בעסקה שנרקמה בין השניים.

מגנומטר – גלאי מתכות. עמדו במרכז המשבר הביטחוני מדיני החמור של השנה. בשל העדר גלאי מתכות ובידוק ביטחוני, נהרגו שני שוטרים בפיגוע. כדי לתקן את התקלה ולסכל פיגועים בעתיד, הממשלה החליטה להציב מגנומטרים, אך נבהלה מאיומים ואלימות וביטלה את החלטה. היכונו לפיגוע הבא.

נאמנות למנהיג – האידיאולוגיה החדשה של הליכוד.

סיגרים ושמפניה – ה"מתנות", כלומר טובות ההנאה, שקיבלה משפחת נתניהו מהטייקון ארנון מילצ'ן.

סיקור מפנק – אופן הסיקור שהבטיח מוזס לנתניהו, תמורת חקיקת "חוק ישראל היום".

סלפי – האירוע המביך של השנה, היה צילום הסלפי שכפה ח"כ (!) אורן חזן על הנשיא טראמפ, בביקורו בישראל, לאחר שהסתנן מבלי שהוזמן לשורת לוחצי הידיים של הנשיא בנתב"ג.

עובדות חלופיות – הגדרה יצירתית של קלילאן קונוויי, יועצת הנשיא טראמפ, לשקרים.

עיתונות צייתנית – הגדרה מדויקת של בן דרור ימיני לסוג התקשורת שמנסה לעצב שר התקשורת בדימוס וראש הממשלה. לא עיתונות ימנית – עיתונות צייתנית, שופר של נתניהו ומשפחתו.

עמה – באחת הפרובוקציות הפופוליסטיות הזולות האופייניות לו, אמר אורן חזן מעל דוכן הכנסת: "הפלשתינאים הם לא עם, אפילו לא עמה." עמה? עמה במלעיל ודגש במ' פירושה בסלנג, בהשפעת הערבית, טיפש. יש לה גם משמעות של עיוור.

פוסט אמת – מונח שנבחר על ידי מילון אוקספורד כ"מונח השנה" ל-2016, מתאר שיח פוליטי העוקף את העובדות וההתמודדות עימן, ומבוסס על שקרים וחצאי אמיתות. קמפיין הבחירות של טראמפ מוגדר כהתגלמות התופעה, כיוון שהיה מבוסס על שקרים וספינים, וכך גם התנהלותו לאחר שנכנס לחדר הסגלגל. האמת היא שהמונח הפופולרי חדש, אך התופעה אינה חדשה – זאת מהותו של הרלאטיביזם הפוסט מודרני, שבו "נראטיבים" החליפו את חיפוש האמת, ויצרו שוויון תודעתי בין סיפור שכולו שקר לבין העובדות.

פייק ניוז – חדשות מזויפות. מסממני הזמן. שם חדש לתופעה ישנה נושנה – הודבק לתקשורת בידי טראמפ, שלו הודבק ה"פוסט אמת" ויועצתו הדביקה לו בעצמה את "עובדות אלטרנטיביות". אלה ואלה צודקים.

צו נשיאותי – מיד עם כניסתו לתפקיד נשיא ארה"ב, הפציץ טראמפ את העולם בצווים נשיאותיים, שבהם ניסה לחולל מהפיכה, להגשמת הבטחות הבחירות שלו, מתוך תחושת שכרון כוח ו"אני ואפסי עוד". מהר מאוד התברר לו שזה לא כל כך פשוט, והוא התחיל ללמוד בדרך הקשה על האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה האמריקאית.

צוללות – כלי לוחמה תת ימי. עסקה לרכישת צוללות מגרמניה הסתבכה לשערורייה ציבורית, רוויה בחשדות בנושאים של טוהר מידות, קשרי הון שלטון, ניגוד אינטרסים, ג'ובים למקורבים, שלמונים ועוד.

ציוצים – הודעות בטוויטר, הרשת החברתית למסרים קצרצרים, עד 140 מילה. הציוצים הפכו פופולריים להודעות מנהיגים, מה שמלמד על רדידות ושטחיות התקופה. אלוף הציוצים הוא נשיא ארה"ב טראמפ, שהפך את הציוצים לכלי ההתנהלות העיקרי שלו כנשיא. גם נתניהו הצטרף למועדון חובבי הציוץ. מלך הציוצים הישראלי הוא אהוד ברק.

שבתרבות – הבמה השבועית לדוד ביטן, הפותח את שערוריית השבוע.

שטיח – כינוי לכיפה, בהשתלחות אוטו-אנטישמית חסרת רסן של פעיל השמאל אברהם פורת בחב"דניק, באחת ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה בפ"ת.

שכונה – המילה בה ביטאו רבים את תחושת הבושה על אירוע הסלפי של אורן חזן עם הנשיא טראמפ.

שמדתה – שר החינוך בנט היטיב להגדיר את הדחליל הדוסופובי "הדתה": "הדתה-שמדתה".

תעשיית הדכדוך – הגדרה שהדביק נתניהו למאמץ של גורמים בחברה הישראלית לייצר בכל מחיר אווירת דכדוך ויאוש, ללא קשר למציאות.

2. צרור הערות 20.9.17

* הנאום הטוב ביותר – נאומו של נתניהו בעצרת האו"ם היה מצוין. דומני שראיתי את כל נאומיו בעצרות האו"ם, ואף נאום לא היה טוב כמו זה (מלבד הבדיחות הלא מוצלחות על הפינגווינים ודרוג התנ"ך).
נכון היה לשוב ולהעלות על סדר היום העולמי את האיום האיראני, וטוב היה להציג זאת בביטחון עצמי בנצח ישראל שלא ישקר ובאיום על איראן. נכון היה לשוב ולהעלות את חומרת הסכם הגרעין האיראני וטוב עשה נתניהו בהשוואה לצפון קוריאה, תוך הצגת העובדה שאיראן, להבדיל מצפון קוריאה היא אימפריה. נכון היה להבחין בין המשטר האיראני לעם האיראני ולקרוא לעם האיראני לידידות. טוב עשה נתניהו כשהציג את תרומתה הגדולה של ישראל לאנושות, בהיותה מעצמה הומניטרית. טוב עשה כשתיאר את מעמדה המתחזק של ישראל בעולם ושהגחיך לעומת זאת את עליבות ההחלטות האנטי ישראליות והאנטישמיות של האו"ם.
כל הכבוד!

* אוטומט 1 – השרים בנט ושקד רק הציגו ככותרות את הצעתם לחוק יסוד חקיקה, הכולל פסקת התגברות (כעיקרון, עוד ללא פרטים באיזה אופן תוכל הכנסת, על פי הצעתם, לבטל פסילת חוק בידי בג"ץ), וכבר התעוררה תגובה אוטומטית: "פגיעה בבית המשפט," "החלשת בית המשפט" וכו'.
אולי דווקא להיפך? אולי דווקא האקטיביזם השיפוטי הקיצוני פוגע בבית המשפט העליון ובמעמדו הציבורי? אולי דווקא הקלות הבלתי נסבלת, האצבע הקלה על נשק יום הדין של פסילת החוק, הוא הגורם לזילות בית המשפט העליון? הרי בימים שקדמו לאקטיביזם השיפוטי, היה בית המשפט העליון מגדלור הצדק שעיני כל החברה הישראלית נישאו אליו והוא העניק יוקרה וכבוד למדינת ישראל בעיני העולם כולו. אולי חזרה לאותה דרך תחזיר עטרה ליושנה?
אבל הדיון אצלנו הוא אוטומטי. לכאורה, כל שינוי וכל רפורמה הם "פגיעה בבית המשפט." אמרת את הסיסמה הזאת, וכל "השבט" מתייצב לקול תופי הטאם-טאם, בלי לחשוב, בלי לבדוק.
כיוון שטרם פורסם החוק, אין לי די כלים כדי לתמוך בו או להתנגד לו, וסביר להניח שכאשר יפורסם, לא אתמוך או אתנגד לו כמקשה אחת, אלא יהיו בו חלקים שבהם אתמוך וכאלה שלא אתמוך בהם, והרי הצעת חוק היא רק הבסיס הראשוני לעיצוב החוק בשיג ושיח פרלמנטרי וציבורי.
אני תומך בתקנת התגברות, ובלבד שאף היא תהיה מידתית, ולא כזאת שתהפוך את הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון לבדיחה. הצעתי היא, שבית המשפט יוכל לבטל חוק רק ברוב של 2/3 מן השופטים בהרכב של 9 שופטים לפחות, והכנסת תוכל לבטל את פסילת החוק רק ברוב של 2/3 מחבריה (80 ח"כים).
אבל יותר חשוב מכל חוק, הוא ריסון עצמי, הן של בית המשפט והן של הכנסת. נכון להיום, כאשר לבית המשפט הכוח לבטל חוקים, הוא אינו נוהג ריסון, ובכך הוא מחליש הן את הכנסת והן את עצמו.

* אוטומט 2 – פרסמתי מאמר בנושא חוק הגולן, ומיד קראתי תגובה בבלוג שלי, שהיום בית המשפט העליון היה פוסל את החוק, בטענה שאינו חוקתי. זאת תגובה אוטומטית, מתבכיינת, פאסיב אגרסיבית, המנסה לטעון את הטענה השחוקה, כאילו בית המשפט הוא מעוז "השמאל" שפוסל בסיטונות חוקים "ימניים".
אני מבקר עקבי של האקטיביזם השיפוטי, אך הטענה הזאת משוללת כל יסוד. ידו של בג"ץ קלה מידי על הדק פסילת החוקים, אבל הוא אינו שרירותי ולבטח אינו פועל בשם "השמאל". בחוק הגולן אין ולו שמץ של עילה לטענת אי חוקיות, ולכן אין לי צל של ספק, שאילו הוגשה עתירה כזאת, היא הייתה נדחית פה אחד.

* בזכות בג"ץ – אזכיר כאן עובדה נוספת. כאשר התקבל חוק משאל עם, לפני שלוש שנים, הוגשה עתירה נגדו. העותר, עו"ד מחמד ואתד, העלה שורה ארוכה של טיעונים, שהמסר שלהם היה שמשאל עם מפלה את הערבים, אינו דמוקרטי וכו' וכו'. כבר בישיבה הראשונה, בית המשפט המליץ לו לרדת מכל הטיעונים זולת אחת – שחוק כזה צריך להתקבל כחוק יסוד, אחרת הוא סותר חוק יסוד אחר. ולכנסת הוא רמז, שאם החוק הזה לא יחוקק כחוק יסוד, הוא עלול להיפסל. מלכתחילה, אנו רצינו שהחוק יהיה חוק יסוד, אולם לא היה לכך רוב בשל התנגדות החרדים. בעקבות הרמז של בג"ץ, הפעלנו לחץ כבד על החרדים, הם תמכו, וכך זכינו, בזכות בג"ץ, בחוק יסוד משאל עם הקובע שנסיגה משטח שעליו חלה ריבונות ישראל, מחייבת משאל עם. אחרי שחוקק חוק היסוד, איש לא עתר לבג"ץ, כי היה ברור שהעותרים ייזרקו מכל המדרגות.

* אוטומט 3 – רוגל אלפר פרסם ב"הארץ" פשקוויל נגד הביטוי "אחי" וטען שהוא... פשיסטי. הוא אפילו "עיגן" את דבר ההבל באיזה ציטוט ממוסוליני. למה פשיסטי? כי כל מה שישראלי, או גרוע מכך, יהודי, מוגדר באופן אוטומטי כ"פשיסטי".

* אמן לשעבר – כאשר גברי בנאי היה אמן אמתי, הוא לא החרים אף ציבור.

* פרופורציות – מסקרן אותי, מאוד מאוד מסקרן אותי, לראות סרט המתעד את חצי השעה שקדמה לתמונות הבלתי סימפטיות של השוטרים בהפגנת החרדים בירושלים. יש לי הרגשה שהפרופורציות תהיינה שנות במקצת.

* מתקפה על התאגיד – בימים האחרונים מלאה הרשת במתקפת ביבים ביביסטית מתלהמת נגד תאגיד השידור הציבורי "כאן". לא נולדתי אתמול, וברור לי שזו אינה מתקפה "ספונטנית", אלא היא מתוזמנת ומתוזמרת היטב. כנראה מישהו יודע על איזה תחקיר מתקרב, ומנסה להלך אימים באמצעות מסע דה-לגיטימציה. ואולי מתוכננת איזו יוזמה לפגיעה בתאגיד, כנקמה על כך שאין הוא תקשורת צייתנית. יש לקוות שכחלון זוכר למה בחרנו בו והענקנו לו עוצמה להוות לשון מאזנים.

* במימון הקרן – חסיד שוטה של ביבי שאל אותי כמה "הקרן" משלמת לי. הרי זה ברור, כל מי שאינו חסיד שוטה ואינו עובד עבודת אלילים, ממומן בידי "הקרן", לא? לא יאומן, איזה עבדים נרצעים.

* שריד עם הגולן – אחד היריבים הקשים והמרים של ההתיישבות בגולן, לאורך שנותיה, היה יוסי שריד. הוא הגדיר את עצמו "סוריסט", להבדיל מ"פלשתיניסט", כיוון שבעיניו המפתח לשלום במזה"ת הוא סוריה, והדבר מחייב נסיגה מהגולן. הוא היה הח"כ היחיד של מפלגת העבודה שהצביע נגד חוק הגולן. הוא התנגד להתיישבות בגולן ותמך בכל צעד לקידום נסיגה. והכול בלשונו, שלא היתה בדיוק עדינה.
אולם אחרי מות קדושים אמור, ותמיד כדאי לחפש נקודות לזכותו של המנוח. יגעתי ומצאתי. בחפירותיי הארכיאולוגיות מצאתי ידיעה קטנה ב"דבר" מ-9.11.75, תחת הכותרת "י. שריד נגד הסדר ביניים בגולן." היה זה חודשיים לאחר חתימת הסדר הביניים עם מצרים, כאשר היו באוויר דיבורים על הסדר ביניים עם סוריה, ועל "ויתורים קוסמטיים". וכך לשון הידיעה: "ח"כ יוסי שריד אמר, כי הוא מתנגד להסדר ביניים בגולן, משום שיהיה בהכרח כרוך בוויתורים מסוכנים לישראל, בלי תמורה מדינית ראויה לשמה.
"י. שריד ביקר אתמול ברמת הגולן, על פי הזמנת ועד יישובי הרמה וביקר ביישובים מרום גולן, קשת, יונתן וקצרין, עם שמואל מנדל ויהודה הראל מאנשי הוועד. בשיחה עם התושבים ציין יוסי שריד, כי מי שמדבר על אפשרות של הסדר ביניים המבוסס על תיקונים קוסמטיים בלבד שוגה בהזיות. עם זאת, אמר שריד, כי בעד הסכם כולל עם הסורים, בתנאים סבירים, יש להביא בחשבון ויתורים ישראליים ממשיים."

* סופר "דבר" – על הידיעה חתום: סופר "דבר". באותם ימים נהוג היה להשתמש במילה "סופר", למה שאנו מכנים היום "כתב" – "סופרנו הצבאי", "סופרנו בארה"ב" וכו'.
אבל... מי כתב את הידיעה? הרי מישהו כתב אותה. למה הוא לא קיבל קרדיט? לא מגיע לו? ואם הוא אינו מצוין בשמו, לשם מה לכתוב "סופר 'דבר' "? וכי מישהו חשד ב"דבר" שהוא פרסם ידיעה של סופר "על המשמר", רחמנא לצלן?

* רעננה בגולן – ב-3 בספטמבר הלך לעולמו בגיל 91 אליהו סלע, הידוע בכינויו "רעננה", חבר קיבוץ כברי, ממפקדי הפלמ"ח. רעננה שירת במלחמת השחרור כקצין המבצעים של חטיבת הראל בקרבות על ירושלים ופריצת הדרך אליה. לאורך השנים הוא היה דמות מרכזית בקיבוצו ובקיבוץ המאוחד.
לאחר פטירתו נכתבו עליו מיספר כתבות, בעיתונות הקיבוצית והארצית. אני רוצה להאיר על ציון דרך בחייו שלא הופיע בכתבות (לפחות אלו שקראתי).
במלחמת יום הכיפורים שירת רעננה כסמג"ד במילואים בגולן. הוא השתחרר מיד לאחר הפסקת האש, בדיוק כאשר הורשו הנשים והילדים של יישובי הגולן לחזור הביתה. הם חזרו לעוד למעלה מחצי שנה של מלחמת התשה קשה.
למחרת פשיטת מדיו, עלה רעננה לגולן והתייצב בקיבוץ אל-רום בגולן. היה זה צעיר יישובי הקיבוץ המאוחד, בן שנתיים ורבע בלבד. הוא התייצב באל-רום על מנת לסייע לחברי הקיבוץ (רוב הגברים היו עדיין במילואים) לשקם את היישוב שפונה במלחמה ולחלץ אותו מקשייו המשקיים.
המסר שלו היה – מיד חוזרים לפתח את המשק. ואכן, כבר באותו היום התארגנו החברים לזריעה ולמחרת החלו באסיף תפוחי אדמה.
יהי זכרו ברוך!
אורי הייטנר